ניתוח: התמיכה הפומבית של שר התקשורת גלעד ארדן בהסכמי שיתוף האנטנות הסלולריות מצביעה על אבדן דרך והיעדר כל שיקול דעת ציבורי וצרכני, תוך מיטוט מוחלט של הרפורמות, שקידם השר הקודם משה כחלון בשוק התקשורת הישראלי, תוך סיכון עתיד מיזם IBC.
מאת: אבי וייס, 14.12.13, 17:23

לא ברור מה היו המניעים, שהביאו את שר התקשורת גלעד ארדן לפרסם הודעות תמיכה בצמוד לפרסום ההודעות על ההסכמים לשיתוף אנטנות סלולריות (קבוצת הוט - הוט מובייל ישתפו אנטנות עם קבוצת פרטנר - כאן, וקבוצת בזק (פלאפון) עם קבוצת סלקום וגולן טלקום - כאן). כבר ניתחתי בהרחבה כאן וכאן את המשמעות (או יותר נכון - אי המשמעות) של ההסכמים הללו.

אולם, הבעיה המרכזית אינה ההסכמים בין החברות ומה יעשה הממונה על ההגבלים העסקיים עם הפארסה הזו. הבעיה היא גלעד ארדן, השר. 

זה אינטרס כלכלי ברור של החברות בקבוצות התקשורת הגדולות, לחסוך בהוצאות על תשתיות. זה יאפשר להן להציג יותר רווחים ולחלק יותר דיבידנדים לבעלי המניות. האינטרס הכלכלי הזה ברור וגלוי. מה שלא ברור וגלוי: מהם האינטרסים של שר התקשורת גלעד ארדן. האם הוא נציג של החברות הללו בממשלה, או נציג הציבור בממשלה? כבר ניתח עמיתי חיים חביב את חוסר שיקול הדעת של השר גלעד ארדן במהלכים הרגולטוריים האחרונים שלו - כאן. 

יתרה מכך, התמיכה הפומבית שלו בהסכמי שת"פ האנטנות הללו מטשטשים את הגבול בין התפקיד הנוכחי שלו (שר התקשורת, שאמור לדאוג לצרכנים. זאת, באמצעות עידוד התחרות בשוק התקשורת), לבין התפקיד הקודם שלו כשר להגנת הסביבה. אם השר גלעד ארדן מתפקד כרגע כשר להגנת הסביבה, אזי הוא שכח כמה עובדות פיזיקליות, שהממונים על ההגנה מפני הקרינה - העובדים במשרד להגנת הסביבה, יכולים לספר לו עליהן גם כעת:

א. אין סכנת קרינה מאנטנות סלולר. אין דבר כזה בשום מקום בעולם וגם לא בישראל. סכנת הקרינה הסלולרית, אם היא ישנה, ומטעמי "זהירות מונעת" צריך להתייחס כאילו היא ישנה, מצויה אך ורק במכשירי הסלולר של תושבי ישראל. זאת, כשהם מדברים עם המכשירים הללו בצמוד לאוזן המחוברת לראש שלהם. דהיינו: להסכמי השת"פ באנטנות אין נגיעה לבעיה של הקרינה, שמצויה בכלל במכשירי הסלולר.

ב. צמצום כמות האנטנות מגבירה את הקרינה ולא מפחיתה אותה. זו עובדה פיזיקלית מוכחת. לפי ההסכמים שנחתמו, ספקיות הסלולר תסגורנה עד כ-45% (ואולי אף יותר) מרשת האנטנות הסלולריות במדינה. המשמעות המיידית: קרינה חזקה ומסוכנת מהמכשירים לכל אזרחי ישראל. כשיש פחות אנטנות, המכשיר הסלולרי משדר ביותר עוצמות, כדי להגיע לטווחים יותר ארוכים עד לאנטנה הקרובה.

דהיינו: השר להגנת הסביבה (לשעבר), אמור היה להתנגד בנחרצות להקטנת כמות האנטנות בישראל. הוא היה אמור לתמוך במהלך של פריסה מסיבית של Small-Cells ל-Offload, כמו שנעשה בכל העולם, פריסה שמשמעותה פריסה נוספת של עוד עשרות אלפי אנטנות סלולר קטנות ובינוניות, חלק אם לא הרוב מהן ב-WiFi, בכל מקום  בו יש תושבים, גם כדי לשפר את הקליטה ויכולת הגלישה הסלולרית וגם כדי להוריד את הקרינה לכל תושבי ישראל. 

במקום לפסול את הרעיון של שת"פ אנטנות באופן בו מעוניינות בו חברות הסלולר, נסע השר עם פמליה של בכירים ממשרדו לשבדיה, כדי ללמוד מה עושים שם. התשובות לא נמצאות שם. הם נמצאות בראש של השר גלעד ארדן ובראש של כל אזרחי ישראל, שיקבלו לראשם יותר קרינה, בגלל הרצון של השר (החופף לרצון של החברות חותמות ההסכמים), לפרק אנטנות סלולר ובכמויות. 

הטענה שלחברות הסלולר הגדולות אין כסף (או לא יהיה כסף) לבנות רשת LTE חדשה היא פשוט מצוצה מהאצבע. הרווחיות של 3 חברות הסלולר הוותיקות ירדה ונמצאת כיום ברמת הרווחיות המקובלת של כל שאר ספקיות הסלולר בעולם, ספקיות שכן בנו (ברמת הרווחיות הזו) רשתות LTE חדשות. הבעיה היחידה שנוצרה בישראל היא שמשרד התקשורת החליט שצריך 5 רשתות LTE, בעוד שיש תדרים ל- 3 רשתות בלבד וגם הם בתחומים הלא נכונים ובטכנולוגיה הלא נכונה. זאת, עקב תכנון כושל של הקצאת תדרים וטכנולוגיות. מזמן היה צריך לבטל את המכרז הקלוקל הזה.

אם מתקנים את ההחלטה הזו ומקצים במכרז זה תדרים ל- 3 רשתות LTE, הכל יסתדר מעצמו. אלו שלא יקבלו תדרים במכרז הראשון ל- LTE, יוכלו להשתמש (למשך הזמן עד המכרז הבא) ברשת LTE של אלו שיש להם תדרים, אותם קיבלו במכרז, בגישת "הנדידה הפנים ארצית" הקיימת, או בגישה יותר חדשה שניתן לחוקק בכנסת, בדומה למה שנעשה בכמה מדינות באירופה. בכל מקרה, זה לא בסגנון של ההסכמים של "שת"פ אנטנות" שנחתמו בחודש האחרון, ולא פירוק אנטנות מסיבי. ממש לא. 

בינתיים, יש לבנות את המכרז הבא ל- LTE, שיהיה בתחומי התדרים הטובים יותר עבור LTE. אלו שלא זכו בתדרים במכרז הראשון, יקבלו עדיפות במכרז השני, שיתקיים כשנה עד שנתיים אחרי סיום המכרז הראשון. גם שחקנים חדשים יוכלו להתמודד על תדרים במכרז השני. המסלול של שני המכרזים שכרגע תיארתי בקצרה, זה המסלול שעשו רוב הרגולטורים לתקשורת בעולם, לגבי ה- LTE. משרד התקשורת הישראלי לא שמע על כך, למרות שראשיו מסתובבים לא מעט ברחבי העולם על חשבון משלמי המיסים. משרד התקשורת גם לא שמע על LTE-Advanced, LTE-TDD ועל תדרים מתחת ל- 1 ג'יגהרץ. ככה זה בדיוק מתנהל. 

בעוד שבאירופה מתכוננים כבר לדור החמישי של הסלולר, בישראל מתברברים עם הדור הרביעי כבר שנים ולא מתקדמים לשום מקום, מלבד התכנית החדשה להרס שוק הסלולר וחיסול התחרות. התחזית השחורה שלי מהימים הראשונים של כהונת השר גלעד ארדן, תחזית שהשר הנוכחי יהרוס את עולם הסלולר בישראל ויחסל את כל מה שהשיג השר הקודם משה כחלון ברפורמות הצרכניות בעולם הסלולר, תחזית זו הולכת ומתגשמת. אם לא יקומו אנשים אמיצים וישרים מקרב הציבור, השרים וחברי הכנסת, שיעצרו את המירוץ המטורף הזה של הרס כל שריד של תחרות, שנבנתה כאן בעמל רב בשנים האחרונות, ההרס הזה פשוט יתרחש.

אם לא די בהרס התחרות בשוק הסלולר, ההסכמים הללו מסכנים את מיזם IBC, אותו דחף ראש הממשלה בנימין ונתניהו ביחד עם שר התקשורת הקודם משה כחלון, ליצירת תחרות ומהפכה צרכנית בשוק הקווי.

כשלקבוצת סלקום יש הסכם כה משמעותי (מבחינה כלכלית) עם קבוצת בזק (פלאפון) ולקבוצת פרטנר עם קבוצת הוט (הוט מובייל), די ברור לכל מי שעיניו לראשו, שסלקום לא תצטרף ל-IBC ובוודאי לא בהיקף ובצורה שנחזו בתחילת הדרך של מיזם הסיבים לכל בית, וכך גם בנוגע להצטרפות של קבוצת פרטנר. בלי הקבוצות הענקיות הללו, IBC תישאר עם רשימה יפה של חברות זעירות, כמו אלו שכבר חתמו (ויש עוד בדרך) הסכמים עם IBC.

"ככה לא בונים חומה" ולא בונים כך תחרות בתחום הקווי. מדובר באבדן דרך ציבורי בקנה מידה מבהיל, של שר התקשורת גלעד ארדן, שמחסל במו פיו את כל הרפורמות הצרכניות של קודמו בתפקיד.

המשמעות המעשית של השת"פ באנטנות: נחזור בשוק הסלולר לשתי תשתיות ארציות, בדומה לעשרות השנים של שתי תשתיות קוויות (בזק והוט), כאשר תשתית סלולרית אחת נשלטת במחציתה ע"י מונופול אחד (קבוצת בזק - פלאפון) והתשתית הסלולרית השנייה נשלטת בחציה ע"י מונופול שני (קבוצת הוט - הוט מובייל). בנוסף, התחרות בשוק הקווי, שאמורה להתפתח עם IBC, תיתקל בענקיות הניצבות מולה, שתנסנה לבלום אותה בכל מקום ובכל צורה. הענקיות הללו באות ממקום של אינטרסים כספיים של מיליארדי שקלים של חסכון, שמקורו בהסכמי שת"פ אנטנות בינהן, מה שיצר השר גלעד ארדן בהבל פיו. זאת, כתוצאה משיטות עבודה קלוקלות, מבולבלות, מלוות בחוסר יכולת לנהל עבודת מטה ראויה, הגיונית, חוקית וסדורה, תוך אי קשבה לציבור ולאינטרסים הצרכניים של הציבור.