כפי שצפינו כבר ב-2012, הפרשה, שמכונה כעת "תיק 4000", היא הפרשה החמורה ביותר, שהייתה אי פעם בשוק התקשורת. אם הכל ייחקר הפעם כראוי ועד הסוף, מצעד הנחקרים יכלול את: אבי גבאי, נתי שוברט, ד"ר יפעת בן חי-שגב, שלמה פילבר, שמילה מימון, תמי לשם, עו"ד דנה נויפלד, ניר חפץ, משה כחלון, גלעד ארדן, צחי הנגבי ואיוב קרא. זאת, מלבד כל ראשי קבוצת בזק, מהבעלים (שאול אלוביץ') עד אחרון בעלי התפקידים הבכירים דוגמת אור אלוביץ'. הסיפור של וואלה! הוא רק "הסחת דעת" לעיקר. 
מאת: אבי וייס, 17.2.18, 20:05

הנפילה של שוק התקשורת החלה בתחילת העשור וליוויתי אותה במאות מאמרים נוקבים, שחזו די במדויק את הכל. כאן "ארים את המסך" בקצרה מעל ההתפתחויות העיקריות בסאגה הזו, כאשר בכל תת-נושא (מדובר בפרשה מסובכת ביותר, שנמשכת כמה שנים טובות עם המון שחקנים), אביא לינקים למאמרים בולטים קודמים, למי שמעוניין לצלול לפרטי הפרטים של הפרשה הענקית הזו. בתוך כל כתבה או בסופה יש לינקים רבים נוספים, למסמכים ומקורות ששימשו אותי בעת הכנת הכתבות הללו.

הפרשה, שמכונה בשם "תיק 4000", מטעה את הקוראים. כי זה שם לא ברור ומטעה, מפני שמדובר ב-2 תיקים נפרדים לגמרי: התיק, שרשות ניירות הערך סיימה לחקור בו (אני כיניתי תיק זה בשם: "פרשת אלוביץ'-YES-בזק-פילבר") ובקרוב יוגשו כתבי אישום בו, הוא תיק גמור מבחינת החקירה.

כל השאר, שטרם נחקר והועבר לחקירה משותפת עם המשטרה (ל"להב 433"), עדיין לא מגובש ורק הוא יכול (אולי) להיקרא "תיק 4000". בתיק הראשון אין לרוה"מ (ביבי נתניהו) כל נגיעה, ובתיק השני - חלקו עדיין לא ידוע, כי הוא לא נחקר והדבר הכי חשוב: הוא כנראה לא הנחקר המרכזי ואף לא הראשון. 

למה תיק "פרשת אלוביץ'-YES-בזק-פילבר", שנחקר ברשות לניירות ערך כבר גמור (ולא כולל את ביבי נתניהו)?
הסיבה לכך פשוטה (הרחבה בלינקים בתחתית הפסקה): הרשות לניירות ערך חקרה למעשה רק פרשה אחת, שהתרחשה בסוף 2016 ותחילת 2017 (בעת שביבי נתניהו הורחק מתפקיד שר התקשורת), [ציטוט]: "...לביצוע עבירות פליליות של נושאי משרה בחברות YES ובזק, אשר היו אמורים לזכות שלא כדין את בעל השליטה בחברת בזק בסך של כ- 170 מיליון ₪". כל הפרשיות הנלוות וכל המעורבים (הרשימה די גדולה ופורסמה כבר כמה פעמים), סובבים רק סביב הנושא הספציפי הזה, שסביבו נעשו מספר גדול של עבירות פליליות (לכאורה), ע"י כמות די גדולה של בעלי תפקידים.

רשות ניירות הערך בחרה "ללכת על בטוח" וחקרה ביסודיות, במהירות, במסירות ובדייקנות יוצאת דופן, רק את הפרשה הזו, שאת הראיות לקיומה אספה בחקירה הסמויה, שניהלה קרוב לשנה, במקביל לבדיקת מבקר המדינה בנושא. החקירה הפכה לגלויה ביום פרסום דו"ח מבקר המדינה, והרשות לא סטטה ממנה, למרות שקיבלה מידע וחומרים בנושאים רבים נוספים.  

למה רשות ניירות ערך חקרה רק פרשה אחת בטווח זמן מאוד צר? 2 סיבות עיקריות:

• יעילות החקירה והתמקדות בעיקר במטרה להגיע לכתב אישום (מנקודת הראות של הראיות, שנאספו ע"י הרשות והתחומים עליהם מופקדת הרשות לניירות ערך). הרשות לניירות ערך "טבעה בים של מידע" וחשודים ולכן החליטה להתרכז במה שיש לו ראיות הכי טובות, שתובלנה (למיטב הבנת חוקרי הרשות) לכתבי אישום ולהרשעה של החשודים. זהו. 
• מסיבות אישיות של מי שניהלו את החקירה והכווינו אותה, שהיו מעוניינים להשלים אותה לפני עזיבתם ולא לתת לחקירה החשובה הזו להתמסמס ואולי להיכשל, רק בגלל סיום תפקידם. כל בעלי התפקידים הבכירים, שעסקו בעניין והיו בקיאים היטב בו פשוט עמדו לפני סיום תפקידם ורצו לסיים את תפקידם בצורה נכונה, עם תיק גמור, "סגור ומוכן היטב" לכתבי אישום. בהחלט שיקול לגיטימי, ציבורי ומאוד חיוני, במקרים כאלה. מדובר במיוחד ביו"ר הרשות, פרופ' שמואל האוזר, שהוחלף בינואר 2018 ע"י ענת גווטה, עו"ד אלי לוי, מנהל מחלקת חקירות, מודיעין ובקרת מסחר, שהוחלף בנובמבר 2017 ע"י עו"ד ציפי גז-גילוני, מנהלת מחלקת ניירות ערך בפרקליטות מחוז ת"א (מי שמלווה את החקירות ברשות), עו"ד אורלי דורון, שהוחלפה בסוף ספטמבר 2017 ע"י עו"ד יהודית תירוש-גרוס, ועוד בעלי תפקידים בכירים ברשות, דוגמת עו"ד מוטי ימין, מנהל מחלקת תאגידים, שפרש בפברואר 2018. כש"מחליפים סוסים" בחקירה, זה יכול להוביל לכישלון או מסמוס שלה, ולכן כל הבכירים העדיפו להתמקד במטרה ולסיים חקירה עם ראיות מוצקות, שתובלנה (לדעתם) לכתבי אישום. 

בתקופת הזמן, שנחקרה ע"י הרשות בתיק שנוהל על ידה, בליווי הפרקליטות, הפעילות של גופים ועיתונאים לא מעטים (דוגמת דה-מרקר) הובילו בפועל ל"חסינות" של ביבי נתניהו במה שמאשימים אותו (הסתרת קשריו האישיים עם שאול אלוביץ'). זאת, מפני שאי אפשר להעניש אדם פעמיים על אותה עבירה, ועל זה הוא כבר הוענש ע"י היועמ"ש, שסילק אותו מטיפול ואחריות על עולם התקשורת ואף מינה לביבי נתניהו "משגיחה" (ששמה עו"ד דנה נויפלד, (בתמונה משמאל), היועמ"ש של משרד התקשורת, "ששקועה עד צוואר" בניגודי עניינים חמורים משל עצמה, ומעורבת בפרשיות הללו - בצורה מלאה).

זו לא בדיחה ל-1 באפריל, זו בדיוק המציאות. לכן ביבי נתניהו לא נחקר בפרשה, שנחקרה ע"י הרשות, כי הוא במחצית 2016 קיבל לידיו את "גזר הדין" של היועמ"ש (כאן) וסולק מטיפול בבזק ושלוחותיה ובכל מה שנוגע לשאול אלוביץ', בעוד שהחקירה של הרשות לניירות ערך נוגעת למעשים, שהתרחשו אחרי כן. 

קריאה נוספת למתעניינים בפרטים:

• כל מה שלא מספרים לכם בנוגע לחקירת "פרשת בזק-Yes" ולמה ביבי לא בעניין.
• "תעלולי" שולה זקן במשרד התקשורת - התעלומה והרמזים.
• מנכ"ל מש' התקשורת (שלמה פילבר) "לא סופר אתכם ממטר" ומסתיר פאשלות.
• ימי פומפיי האחרונים: חשיפת תופעת מריבות והקלטות בסתר במש' התקשורת.
• הניתוח להפרדת ביבי נתניהו משאול אלוביץ' (בזק) יוביל להמשך השקיעה בשוק.
• ד"ר אביחי מנדלבליט היועץ המשפטי לממשלה מנותק לגמרי מהמציאות.

מה זה הסיפור של וואלה! ואיך זה קשור לכל הפרשה, שנחקרה ברשות לניירות ערך ("פרשת אלוביץ'-YES-בזק-פילבר")?
למי שקרא בעיון את מה שכתבתי קודם, התשובה הפשוטה: כרגע, זה לא קשור.
למה? כי פרשת וואלה! (כלומר: נטען, שביבי נתניהו קיבל סיקור אוהד בוואלה! ששייכת לשאול אלוביץ', תמורת הקלות רגולטוריות לבזק-YES), התקיימה בשנים 2012 עד 2016. זה התרחש הרבה לפני תחומי הזמן, שנחקרו ברשות לניירות ערך (שחקרה את מה שקרה ממחצית 2016 עד כמעט מחצית 2017).

תזכורת ולוחות זמנים בפרשה: ביבי נתניהו היה שר התקשורת (בנוסף להיותו רוה"מ) בין נובמבר 2014 לפברואר 2017, אולם נוטרל במחצית 2016 כשביולי 2016 הסמכויות לעסוק בבזק או במה שנוגע לפעילות קבוצת בזק הועברו לשר צחי הנגבי. בפברואר 2017 ביבי נתניהו הוחלף זמנית כשר תקשורת ע"י צחי הנגבי ובמאי 2017 מונה לתפקיד הזה איוב קרא. לפניו היו שרי התקשורת: משה כחלון ממרץ 2009 ועד מרץ 2013, וגלעד ארדן ממרץ 2013 עד נובמבר 2014. הכאוס של YES-בזק החל לצבור תאוצה ב-2009, עת אושר המיזוג בין בזק ל-YES בתנאים מגבילים (שרובם עד היום - לא מולאו, למרות שהמיזוג הכלכלי הזה כבר בוצע), והם תפסו גוון מאוד חשוד (שלא לומר פלילי) ב-2012, ששיאם היה בחצי השני של 2012 וגם ב-2015. ההטבות הרגולטוריות ל-Yes הפכו לממשיות ובעלות משמעות כלכלית ניכרת כבר ב-2010, התגברו ונמשכו - מאז ועד היום. "עסקאות בעלי עניין" שבוצעו ע"י אלוביץ' בכמויות החלו ב-2010, באישור ו\או שתיקת הרגולטורים (משרד התקשורת ומועצת הכבלים והלוויין) ונמשכות גם כיום. טרם ידוע אם המשטרה תבחר "חלון זמן" ספציפי לחקירה (כמו שעשתה הרשות לניירות ערך), או שתבדוק את כל התהליך. 

על פי מה שנחשף בעקבות דיונים בבג"ץ, נתניהו ואלוביץ' נפגשו שבע פעמים ב–2013–2015, כשראש הממשלה כיהן גם כשר התקשורת (בחלק מהתקופה הזו) וקיבל לטענת העותרים החלטות שיש בהן כדי להיטיב עם בזק. אולם, חקירת הרשות לניירות ערך עסקה בתקופת הזמן של מחצית 2016 והלאה ועיקר ההטבות המשמעותיות לבזק ול-YES ניתנו לא על ידו אישית (למעט החלטה אחת במחצית 2015), ובשנים שבהם לא היה שר התקשורת, או בשנים שבהם היה מנוע מלעסוק בבזק. כך שיש כאן בעיה ממש לא פשוטה לחקירה. חוקרי המשטרה יצטרכו למצוא "אקדח מעשן" כלשהו, שייצור זיקה ברורה בין הלחץ שהופעל (כנראה) לטובת סיקור חיובי בוואלה!, לבין שלל ההחלטות שהיטיבו עם בזק ו-YES, שניתנו לאורך שנים (הטבות שעדיין בתוקף גם כיום!).

לכן, גם לא היה מקום, שרשות ניירות הערך תחקור לבדה את המשך הפרשה (שכעת מכונה "תיק 4000"). זו פרשה לגמרי אחרת, בזמנים אחרים, עם שחקנים אחרים, למרות שחלק "מהשחקנים" מככבים ויככבו ב-2 התיקים. בצדק, המשך החקירה הזו הועבר מרשות ניירות ערך ל"שת"פ בחקירה" עם המשטרה - "להב 433". 

האם יש בפרשת וואלה! ראיות לשוחד (בין שאול אלוביץ' לבנימין נתניהו)?
כרגע אין וזה ייקח לא מעט חודשים להחליט אם יש או אין, כפי שניתחתי בסעיף הקודם. למיטב הערכתי, זו פרשה, שחקירתה תיקח לפחות שנה עד שנה וחצי. למה? משום שגם אם נניח, שזה נכון שביבי נתניהו קיבל סיקור אוהד בוואלה! ושאפשר להוכיח זאת בראיות מוצקות, וזה היה לפי הוראה ישירה (או עקיפה) של שאול אלוביץ', עדיין חסרים 2 אלמנטים חשובים כדי להפוך את זה לפלילי ולשוחד (לכאורה):

1. להוכיח, שאכן היה קשר או הסכם, או איזה סוג של תיאום בין שאול אלוביץ' לביבי נתניהו באותן שנים. עצם הסתרת הקשר החברי ביניהם, אינה ראיה מספקת או בכלל כאן (כמפורט בסעיף הקודם למעלה, כי על זה ביבי נתניהו כבר "נענש" ע"י היועמ"ש). 
2. להוכיח, ששאול אלוביץ' קיבל תמורה כלשהי מביבי נתניהו, תמורת הסיקור האוהד הזה. שוב אני חייב להזכיר, שכל מה שנמצא בחקירה של רשות ניירות הערך - לא רלבנטי לעניין כאן, כי רשות ניירות הערך חקרה ומצאה ראיות (לכאורה), למעשים שנעשו אחרי התקופה המיוחסת לסיקור האוהד של ביבי בוואלה!. 

כלומר: יש צורך לחקור את ההטבות, שקיבל שאול אלוביץ' והחברות בשליטתו מביבי נתניהו עד מחצית 2016 (כי אז סולק ע"י היועמ"ש מהטיפול בבזק). החקירה הזו הרבה יותר מורכבת והיא תוביל לחקירה של אנשים רבים נוספים, כי הכאוס הזה (של בזק-YES והטבות ממשרד התקשורת) החל בתחילת העשור ואף לפניו. יודגש, שהכאוס הזה נמשך עד היום ולא פסק אפילו ליום אחד, למרות חקירת הרשות לניירות ערך! אם לא די בכך, גם מאומה לא תוקן במשרד התקשורת בעקבות דו"ח מבקר המדינה (שפורסם ביולי 2017)!

קריאה נוספת למתעניינים בפרטים:

• הטעויות של מבקר המדינה בדו"ח הקטלני אודות בזק - משרד התקשורת.
• דו"ח מבקר המדינה בעניין בזק - משרד התקשורת: ניתוח מקצועי.
• האם מותר לשדוד (או להשתמש ללא רישיון) במשאבי השידור של המדינה?
• חשיפה: איך ניסיתי (ונכשלתי מיידית) להיות ספק אינטרנט "בשוק הסיטונאי".
• הטרפוד של טלקום ניוז של "תפירת מכרז" ע"י פילבר כתגמול על סיוע לבזק.
• החטא ועונשו: בזק ממשיכה "לייצר כסף", גם בגלל הטיפשות של הרגולטור.
• בזק ממשיכה "לקרקס" את ה-ISP בגיבוי מלא של משרד התקשורת.

אז את מי עוד צריך לחקור בפרשה החדשה ולאן עשויה חקירה זו להוביל?
רשות המיסים (בחקירה עצמאית שניהלה) גילתה כבר את חלק מהדברים, שחשפתי בעשרות מאמרים כאן. החומר של רשות המיסים הועבר גם הוא למשטרה (ללהב 433). בלינקים בתחתית פסקה זו יש פירוט רחב של מה שאני מצאתי ופרסמתי. יש עוד נושאים, כי לא את הכל יכולתי לפרסם (מטעמים מובנים, של אי פגיעה בסודות חקירה מוכמנים). 

למיטב הערכתי, הנחקר הראשון, שצריך להיות בפרשה הזו (מעבר למעגל הנחקרים הראשוני), הוא אבי גבאי, (בתמונה למעלה משמאל), אז הוא היה מנכ"ל בזק (ב-2012), עת הפרשה עם הגוון החשוד החלה לתפוס תאוצה מהירה, וכמובן את מחליפתו - סטלה הנדלר (בתמונה משמאל), שמשמשת כמנכ"לית בזק עד היום.

אחריהם יש לחקור (לעניות דעתי) את: נתי שוברט, שמילה מימון וד"ר יפעת בן חי-שגב (שהיו לפי הסדר הזה, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין בתקופה הרלבנטית. זו היחידה הרגולטורית, שסיפקה את מירב ההטבות הרגולטוריות ל-YES ולבזק, כמעט הכל מפעילותה העצמאית של המועצה והחלטותיה), את תמי לשם (שהייתה חברה במועצת הכבלים והלוויין מטעמו של השר באותה תקופה), וכמובן את שלמה פילבר ועו"ד דנה נויפלד, שהכווינו את המהלכים הרגולטוריים הללו מתוך משרד התקשורת.

במקביל, לעניות דעתי, יש לחקור את כל השרים, שהייתה להם נגיעה לנושאים הללו ולהחלטות הללו: משה כחלון, גלעד ארדן, צחי הנגבי ואיוב קרא. לכל אחד מהם היה חלק (בין קטן לבין גדול) בכאוס, כמפורט בלינקים בתחתית הפסקה כאן. כמובן שיש עוד מעורבים דוגמת: שאול אלוביץ', בנו אור אלוביץ' ובכירים נוספים ב"פירמידה של בזק", וניר חפץ (שהיה "הדובר של ביבי", בתקופה הרלבנטית לחקירה זו). תשומת לב לנקודה מאוד מעניינת נוספת: תמי לשם מינתה את עו"ד אריק רשף (הסגן של עו"ד דנה נוייפלד, שאמור היה לצאת לפנסיה) לעוזר המנכ"ל דאז שלמה פילבר, למשך חודשיים, בדיוק בסוף שנת 2016.

יש גם טענות לקשר הדוק שהתקיים בתקופה הרלבנטית לחקירה, בין שרה נתניהו לרעייתו של  שאול אלוביץ' (איריס אלוביץ'), ונטען שדרך הקשר הזה הועברו ההנחיות לסיקור אוהד של משפחת נתניהו בוואלה!. סיפור מרתק בפני עצמו... 

לעניות דעתי, החקירה אמורה להגיע אולי אפילו לאיוב קרא, שנתן ונותן גיבוי לכמות עצומה של החלטות לא חוקיות של המנכ"ל בפועל של משרד התקשורת, סדרת החלטות, שהחלו לפני כמה שנים טובות וכעת נכנסות למסגרת הזמן של חקירת "תיק 4000" (ככל שתתקבל החלטה לבדוק את התהליכים וההחלטות הלא חוקיות מ-2010, או מ-2012). 

קריאה נוספת למתעניינים בפרטים:

• חייבים לחקור את הסיוע שמועצת הכבלים והלוויין נתנה ל-Yes בניגוד לחוק.
• האם בעלי המניות של בזק בארה"ב פיקחים יותר מהבנקים בישראל? (פרשת אבי גבאי). 
• העסקה הבעייתית של בזק-Yes לא הייתה מתבצעת בלי משרד התקשורת.

• קריאה לשר התקשורת איוב קרא לפזר בדחיפות את מועצת הכבלים והלוויין.

• "ראיית הזהב": רוב החלטות משרד התקשורת הן בלתי חוקיות ודינן להתבטל.
• חשיפת המסמכים שהובילו להפקרות בשימוש בתשתיות בזק ע"י מתחרותיה.
• חשיפת מה שאילנה דיין לא פרסמה ב"ערוץ 2" על תעלולי השר משה כחלון.
• חשיפת מסמך המסתתר מאחורי "ועדת פילבר" אותה אישר השר צחי הנגבי.
• שר התקשורת ממשיך לטייח: לא פיטר את פילבר ומינה את שמילה מימון למ"מ.
• למה ד"ר יפעת בן חי שגב לא מתפטרת (או מפוטרת) בעקבות תלונותיה?
• עוד החלטה לא הגיונית וחסרת בסיס חוקי של השר איוב קרא בעניין פריסת הוט.
• למה שמילה מימון ואיוב קרא מסתירים את המסמכים עליהם הם חתומים?
• ממירים של האתמול לצרכים של העבר: YES מתגמלת את בעליה.
• אוסף הבדיחות הרגולטוריות שיוביל (אולי) לקריסת "התקשורת השמאלנית".

האם יהיו לתיק הזה עוד התפתחויות?
סביר להניח שכן. זאת, בגלל שבמקביל להטבות הרבות (שכולן בלתי חוקיות לכאורה), שניתנו לקבוצת בזק - YES, בהיקף של כ-3 מיליארד ש"ח באופן ישיר ועוד כ-16 מיליארד ש"ח של "ריווחיות עודפת" של בזק באותן שנים, עשו חלק מהמעורבים בפרשיות כאן מהלכים רגולטוריים מסועפים, שנועדו להציג מצג שווא, כאילו הם לא בעד בזק ושאול אלוביץ'. זה כלל קנסות ענק על בזק וחברות אחרות בקבוצת בזק והטבות רבות, שחלקן די חשודות, לחברות הסלולר המתחרות (סלקום ופרטנר).

הפרשה הכי חמורה, שכולה הטעייה (כלומר: להראות כאילו משרד התקשורת פועל לא רק לטובת קבוצת בזק אלא גם לטובת מתחרותיה), פורסמה אצלנו בכתבות רבות וסוכמה די בתמציתיות בכתבה העוסקת ב"קיצור שעות הפעלת מוקדי השירות" של חברות הסלולר (ראה לינקים בתחתית הפסקה). סביב פרשה זו נעשו עוד מהלכים רבים, גם ע"י שלמה פילבר וגם ע"י מחליפו הזמני - שמילה מימון. החומרים בפרשיות הללו גלויים ונמצאים כבר בידי היועמ"ש ותקוותי, שיועברו לחקירת המשטרה, כי אסור לעבור לסדר היום על ההתנהלות בפרשה הזו.

למי ששם לב לטיעונים של שלמה פילבר להצדיק את מעשיו, הוא טען ויותר מפעם אחת, שהוא לא פעל רק לטובת בזק אלא לעיתים גם נגד בזק ולטובת מתחרותיה ושכל מה שעשה היה לטובת שוק התקשורת ובהתאם להחלטות הממשלה והחוק. זה נכון (חלקית), אבל גם זה דורש חקירה פלילית. חייבים "להרים את המסך" מאחורי הספינים והישראבלופים הענקיים הללו, שנעשו גם על ידו, כדי לנסות ולטשטש את הפעילות לטובת בזק. 

יודגש, שאלה שדרשו "להפריד את ביבי מבזק - אלוביץ'" והצליחו בכך במחצית 2016, למעשה, "הגנו" על ביבי והעניקו לו "חסינות" וגם העמיקו את הכאוס והשקיעה בשוק התקשורת הישראלי ואיפשרו בסופו של תהליך לאנשים לא מתאימים לנהל את שוק התקשורת, בליווי הפרות חוק מתמשכות בקנה מידה מבהיל, כפי שחשפנו רבות כאן (את זה כבר הבנתי ופרסמתי לפני יותר משנה וחצי - כאן וכאן, למי שמתעניין). 

אי אפשר לקדם את שוק התקשורת הישראלי כשהכל מבוסס על שקרים, ספינים, הפרות חוק, אפלייה באכיפה, אי שקיפות, התעלמות מהציבור ותרגילים אין סופיים הנעשים במחשכים. זו בדיוק הסיבה מדוע מדינת ישראל נפלה שוב במדד Speedtest העולמי, שפורסם לאחרונה (כאן) עם נתוני דצמבר 2017. בתחום ביצועי הפס הרחב הסלולרי ירדנו למקום 55 בדירוג העולמי ובביצועי הפס הרחב הקווי ירדנו למקום 33 בדירוג העולמי. לא נראה, שיש כרגע מישהו שיכול לעצור את ההדרדרות שלנו, בכל קנה מידה השוואתי עולמי בתחומי התקשורת המרכזיים. 

קריאה נוספת למתעניינים בפרטים:

• למה לא להאריך את כהונת שמילה מימון כממלא מקום מנכ"ל משרד התקשורת?
• למה שר התקשורת מעוניין להאריך את כהונת שמילה מימון כמנכ"ל בפועל?
• הבג"ץ בעניין הכניעה המחפירה של משרד התקשורת לחברות הסלולר - בדרך.
• סיני ליבל: השימועים למוקדי שירות של חברות התקשורת הם "הפרת אמונים".
• קריאה לחקירה פלילית בעניין צמצום שעות פעילות המוקדים בחברות הסלולר.
• דרוש בדחיפות מנכ"ל למשרד התקשורת שמבין מה זה להיות מנכ"ל.
• קריאה לפיטורים של מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר.
• הסיפור המוזר (מאוד) של החלפת תדרים בין פלאפון למשטרת ישראל. 
• חשיפת המשך הטיוח וההגנה על "גיבורי הפרשה הסודית" ע"י שלמה פילבר.
• כיצד מגיעים מניתוחים סטטיסטיים מוטעים של שוק התקשורת לשחיתות.
• מ"מ מנכ"ל משרד התקשורת (שמילה מימון) כבר החל "לעזור" לחברות הסלולר.
• שמילה שוב "החליף צד" ודחף את פילבר להיטפל לקטנות אצל בזק.
• חשיפת התרגיל והשקרים לגבי הרישיונות לפרטנר וסלקום בחיבורי סיבים לבתים.
• האם ניתן לבטל את פיקוח המחירים מעל בזק ולבטל את ההפרדה המבנית?
• חשיפה: הפרת צו בית המשפט בעניינה של עוזרת מנכ"ל משרד התקשורת.

שורה תחתונה:
משרד התקשורת (לרבות מועצת הכבלים והלוויין והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו) הצליחו בשנתיים וחצי האחרונות בנושא אחד בלבד: לדאוג לכך, ש"דמי הכיס" של אזרח די נחבא אל הכלים בשם שאול אלוביץ', יגדלו בכ-3 מיליארד ש"ח על חשבון הכיס של כולנו. כמיליארד ש"ח עברו במסלול של מנכ"ל המשרד ושות' מול בזק וכ-2 מיליארד ש"ח עברו ועוברים במסלול של מועצת הכבלים והלוויין מול Yes (נושא, שטרם נחקר כראוי).

זאת בנוסף ל"רווחיות העודפת" (כלומר: מה שאזרחי ישראל לקוחות בזק שילמו יותר מדי על שירותי בזק, בגלל שמנגנון המחירים של בזק שבפיקוח לא השתנה מזה 2 עשורים והשימוע בנושא זה מיוני 2017 אבד אי שם בחלל החיצון), בהיקף של כ-16 מיליארד ש"ח, שחולקה כדיבידנדים לבעלי המניות של בזק. 

מוטב היה, ששר התקשורת יעסוק כעת בדבר הכי חשוב למשרד התקשורת: פיזור מועצת הכבלים והלוויין ואיתור מנכ"ל חדש וראוי, מקצועי והגון ("עובד ציבור" ולא "עובד על הציבור") למשרד התקשורת. זאת, בנוסף להפסקת "שוד משאבי הציבור" וההפקרות הנמשכת של מתן שירותי תקשורת בלי רישיונות, בסיטונות. 

לכן, הטיפול הכושל ברגולציית עולם התקשורת בישראל והטיפול הכושל וחסר האחריות של ראשי משרד התקשורת וגופי הסמך של המשרד בתחום השמירה על האינטרסים הציבורייים וקיום החוק במדינת ישראל (בדגש על חוק התקשורת ותקנותיו), מחזקים את הצורך הדחוף בהקמת "רשות לתקשורת", רשות עצמאית, שתפעל לטובת הצרכנים ולא נגד הצרכנים ולטובת בעלי ההון וה"מקורבים לצלחת" של מקבלי ההחלטות, בניגוד מוחלט לחוק ולאחריות המוטלת על משרד ממשלתי חשוב ובעל כוח כלכלי עצום כלפי השחקנים הגדולים בשוק. 

הסיפור של חקירת "תיק 4000" נמצא רק בראשיתו ונדווח לקוראינו על כל התפתחות משמעותית בו.