איך הכל קשור גם לחוות דעת מפוברקת של היועץ המשפטי של משרד האוצר בעניין רכישת גולן טלקום ע"י סלקום, לסגירת התיק כנגד פרקליטת מחוז ת"א לשעבר, ולעובדה, שאין אישורי יבוא לציוד תקשורת אלחוטית מזה יותר מחודשיים. 
מאת: אבי וייס, 4.3.16, 09:00

כשפרסמתי את המאמר תחת הכותרת: "מדוע כל כך קל "לעבוד בעיניים" על משרד התקשורת ולאורך שנים?" בנוגע לפוסטים של אלקי (אלקנה) אלון, (בתמונה משמאל), לשעבר המנהל של רמי לוי תקשורת, כתבתי במפורש, שאלה דברים הנראים על פניהם נכונים, כי הם מוכרים לי, ואני מכיר דברים הרבה יתר גרועים (שאינני מפרסם אותם. למה? הסבר בהמשך).

למה זה נראה על פניו נכון? מפני שזו המציאות, שאני רואה כל יום וכותב עליה באלפי המאמרים הקיימים באתר הזה. ושאיש לא יחשוב, שאני סבור שאלקי אלון שייך ל"ל"ו הצדיקים". ממש לא. 

הבעיה של רמי לוי תקשורת לא התחילה בפוסט הנוקב של אלקי אלון, שכעת רמי לוי ובעלי התפקידים בחברה שלו נחקרים במשטרה אודותיו. הבעיה החלה הרבה קודם, כשבמשרד התקשורת החליטו לצפצף על החוק ולתת לרמי לוי תקשורת רישיון MVNO, למרות שבחוק הוא נדרש, שיהיה לו מתג תקשורת, ולרמי לוי תקשורת לא היה (וגם אין כיום) מתג תקשורת.

כך זה נמשך בכל תחום, כולל בקיומה של חברת תקשורת, שבנויה כולה על תחמון אחד מתמשך וענקי, תוך שימוש במשאבים של אחרים, בגיבוי בעלי תפקידים במשרד התקשורת, שידעו ונתנו את ידם, לאין סוף הפרות חוק. המדובר כמובן בחברת גולן טלקום (שמיד נחזור אליה).

אלה אותם אנשים, שממניעים לא ברורים לציבור (אבל ידועים לי ולהם), החליטו לפברק, לזייף ולשקר בטונות, בלי למצמץ, כדי לייצר עבירות שלא היו ולא נבראו לקבוצת בזק (וגם לקבווצת הוט). אלה אותם אנשים, שפיברקו עובדות ומספרים כדי לייצר את רגולציות "השוק הסיטונאי", "נדידה פנים ארצית" ו"שת"פ אנטנות", שהרסו גם את השוק הסלולרי וגם את השוק הקווי בישראל.

לאחרונה, לאור החלפת מנכ"ל במשרד התקשורת, שהחליף כיוון לפי מצוות השר (כלומר, ראש הממשלה), הם פרסמו מסמך הזוי לחלוטין, ששמו "תכנית עבודה של משרד התקשורת ל-2016". זו תכנית, שאם תתגשם, בשוק התקשורת הישראלי יישאר שחקן תקשורת אחד: קבוצת בזק. פשוט לא ייאמן. 

מי האנשים הללו? אלה אותם אנשים, "שלא רואים את הציבור ממטר", ומרשים לעצמם להשאיר היום יבואנים, יותר מחודשיים ללא אישורי ייבוא ציוד תקשורת ניידת, רק בגלל שהם יכולים להתעמר ולהתעלל, בכל מי שבא להם. ככה פשוט. "איש הישר בעיניו ייעשה". 

זו בדיוק אותה תופעה, שקשורה לסגירת התיק העיקרי, שהיה נגד פרקליטת מחוז תל-אביב לשעבר (רות דוד), וזה אף קשור באופן מאוד מוזר, למסמך נוסף, שיצא ממשרד האוצר, מסמך, שיצא הפעם מלשכת היועץ המשפטי של משרד האוצר (עו"ד ברוך לוברט), שבעזות מצח טוען, שאישור רכישת גולן טלקום ע"י סלקום תסתור את המכרז המקורי, שלפיו גולן טלקום קיבלה רישיון של מפעיל סלולר.

ככה זה כשאתה מרגיש, שאתה מעל לחוק ושהחוק זה אתה. הם גם המציאו את השיטה שלפיה נחקרים החשודים בפלילים, יחקרו את עצמם ויטהרו את עצמם מכל חשד.

הכל אפשר להמציא. גם את שרשרת המסמכים חסרי הבסיס של משרד האוצר, שמתנגדים לרכישת גולן טלקום ע"י סלקום, רק כי זה "מפוצץ את הבלון", שעל יסודו נבנתה המפלגה של שר האוצר, משה כחלון. אז מותר לעוות, לתחמן ולהמציא יש מאין. הכל מותר לך, אם אתה מעל לחוק ואתה הוא החוק. 

זו גם הסיבה למה כשמתבצעת סדרת עבירות פליליות, שיכולה למלא אנציקלופדיה שלמה, בתהליך שכירת שירותיה של עו"ד תמר גולן ע"י צמרת משרד התקשורת, בעלי התפקידים, שנושאים באחריות אישית לשערורייה הזו, עדיין בתפקידם ולא בדרכם להיות לקוחות של שב"ס (למעט אחד: מנכ"ל המשרד לשעבר אבי ברגר, שקיבל כבר את עונשו, אבל בגלל נושאים אחרים לגמרי). נשוב לעניין זה בכתבה נפרדת, בגלל פרשה אחרת מקבילה, שמתפתחת ממש בימים אלה. 

החוט המקשר בין כל מה שתיארתי כאן על קצה המזלג, הוא קיומה של "כנופייה פורעת חוק", שאני מכנה אותה "קליקת הפרקליטים".

זו לא קבוצה אחת מגובשת של אנשים, אלא קבוצות אד-הוק, שמתגבשות סביב נושאים משותפים, שיש לחבריה 2 מאפיינים בולטים:
1) הם חושבים שהם מעל לכל חוק ושהם למעשה החוק. לכן, הם גם מנסים בכל כוחם לטרפד את עבודת נבת"ם.
2) הם דואגים אחד לשני, אם יש תסבוכת. דהיינו: אחד "מכסה את התחת של השני" ומחלץ אותו מצרה, אם הוא נקלע לצרה. 

נציג בולט של הכנופיה הזו, נכנס לאחרונה לבית הסוהר, ושמו עו"ד אהוד אולמרט מי שהיה (בין היתר) גם שר התקשורת. הוא אישית דאג לפזר נציגים של הכנופיה, בכל משרדי הממשלה (לרבות בנציבות שירות המדינה ובמשרד התקשורת, שלא לדבר על הפרקליטות בכל זרועותיה). למה האחרים, שנמנים על הכנופיה הזו, לא נכנסו יחד עימו לבית הסוהר? התשובה פשוטה: הם "שומרים היטב על התחת", אחד על השני.

אבל לא כולם חסינים. לא הכל חסין. אני לא יכול לפרסם הכל, מפני שאני כרגע תחת 2 צווי איסור פרסום, שהוטלו עלי ע"י בתי המשפט, ואני מכבד את הצווים הללו, גם אם הם לא צודקים.

הצו הראשון לאיסור פרסום, שהוטל עלי, הוא בפרשה שאני מכנה בשם "הפרשה הסודית", שמככבת המון באתר זה (ניתן להריץ את המילים "הפרשה הסודית" בכלי החיפוש באתר ולהגיע לכל הכתבות). צו איסור הפרסום בפרשה זו הוא שערוריה בפני עצמה, צו בן קרוב ל-5 שנים ועדיין אין מועד להסרת האיפול והרמת המסך בפרשה הזו.

צו איסור הפרסום השני, שהוטל עלי, הוא טרי יותר, בן כשנה, גם כן ללא מועד ברור לסיום איסור הפרסום, ואני אפילו לא יכול לכתוב ברמז באיזה תחום זה, או לתת לזה איזו כותרת, עד כדי כך איסור הפרסום כה הדוק עלי, שאפילו את שם השופט ובית המשפט אינני יכול לכתוב. 

בנוסף, יש עוד שתי פרשיות, שנחקרות ממש כעת ע"י המשטרה, שלפי פניית המשטרה אלי, בבקשה שלא לפרסם מילה בנושאים הנחקרים, הסכמתי לבקשת המשטרה, בלי צורך שיוצא נגדי צו איסור פרסום. זאת, מפני שאני מבין וסבור, שיותר חשוב לשמור על יכולת החקירה של המשטרה והשגת הראיות בתיקים הללו, מאשר סיפוק יצר החשיפה, שמקנן בי ובקוראים.

בכל מקרה, למי שלא הבין, הכל מתחיל ונגמר ב"קליקת הפרקליטים", על שלוחותיה ועושי דברה (לא כולם עורכי דין. יש בעלי תפקידים, ששמם נקשר בו זמנית באין סוף פרשיות, והם לא עורכי דין, אבל מתנהגים "כאילו" הם עורכי דין, ששייכים לכנופייה העיקרית). כשאין חוק והכל הפקר, בעיני בעלי תפקידים בכירים, אכן הכל הופך הפקר. גם המערכות הפנימיות של רמי לוי תקשורת.  ובמצב כזה, כשאין פיקוח, והפיקוח בעצמו מפברק עבירות, על מי שלא עבר עבירות, ברור ששום דבר לא יכול לעבוד נכון.

לכן, ישראל נמצאת בדירוג העולמי של שווקי התקשורת הנייחת והניידת אחרי רוב מדינות ערב, כולל השסועות ביותר דוגמת לבנון ולוב. הגענו כבר לתחתית התהום ואנו עדיין נופלים. מזל שתחומי ההייטק האמיתיים והמרכזיים של מדינת ישראל, לא מצויים בתחומי האחריות של משרד התקשורת. מזלנו ש"קליקת הפרקליטים" והקשורים בהם, לא מטפלת בתחומים הללו, שבהם המוח היזמי של תושבי ישראל, מוביל אותנו ואת מדינת ישראל - קדימה.

לעקור את "קליקת הפרקליטים" והתלוים בה, ולהחליף אותם באנשים ישרי דרך, שרואים בשליחות הציבורית אתגר אישי, זו לא משימה קלה או מהירה. ממש לא. זה שעורך דין אחד נכנס לכלא, עדיין לא פתר את הבעיה של ממשיכי דרכו. הם עדיין כאן ומשפיעים על חיינו וכיסנו. 

עדכון 13.11.20: פורסם כאן ב"מעריב" (כותרת בלבד): "פסיקה תקדימית: חריגה ממשך הטיפול בתיק הביאה לביטול כתב האישום.
השופטת ג'ויה סקפה שפירא פסקה כי כתב האישום נגד חברת רמי לוי בגין הפקת נתוני תקשורת שלא למטרות המאגר יבוטל, בשל התארכות משך זמן הטיפול בתיק."