מבט על :Unlimited רשת סיבים אופטיים היא צורך לאומי. הפתרון: מיזם פרטי
מאת: מיקי ברקאי, 23.1.16, 16:32

חברת החשמל חייבת להיות חלק ממיזם הסיבים, אבל לא בהכרח שותפה. הגיע הזמן, ש-Unlimited תפנה את מקומה ליוזמה פרטית, שנשענת על כבלים אופטיים המשולבים ברשת החשמל.
 
לאחרונה הופיעו בעיתונות המקצועית והכללית שפע ידיעות ופרשנות על מיזם Unlimited. במאמר זה אנסה לבחון את הנושא בהיבט כללי יותר ולהציע דרך להמשך הפעילות. תישאלנה 3 שאלות:

השאלה הראשונה: מהם צרכי התקשורת כיום ובעתיד?
השאלה השניה: מהם הפתרונות העונים על צרכים אלה?
השאלה השלישית: מה מיצובה שלUnlimited  בתוך פתרונות אלה?

כאשר מסתכלים על צרכי התקשורת, הגורם המשפיע כיום הוא גלישה באינטרנט של משתמשים קבועים (בתי מגורים, משרדים ודומיהם) ושל משתמשים בטלפונים ניידים. תקשורת הדיבור הקווית המסורתית  TDMהולכת ומתמעטת, והיחס בינה לבין האינטרנט הצומח הולך וקטן. גם תקשורת הדיבור הסלולרית אינה גדלה באותו קצב של רשתות חברתיות ומאגרי וידאו דוגמת Whatsapp, Tweeter, Facebook, YouTube. תשתית האינטרנט עצמה מושפעת מ-2 גורמים עיקריים – מספר המשתמשים והיקף השימוש הממוצע למשתמש.

לפי נתוני ITU חדירת האינטרנט בישראל ב-2014 הגיעה ל-71.45% מהאוכלוסייה. הגידול המשמעותי האחרון היה בין השנים 2007-2008 ולאחריו גידול איטי. לכן, יש להניח, שנתון זה הגיע לרוויה מסוימת וימשיך לגדול בקצב נמוך.

צריכת הנתונים הממוצעת למשק בית עלתה מ-1.6 גיגה בייט בינואר 2014 ל-2.1 גיגה בייט באוקטובר 2014 (מקור: ויקיפדיה, כנראה – צריכה לחודש). חישוב מהיר מעלה גידול של כ-20% לשנה. אני סבור, שקצב הגידול יעלה, ממספר סיבות:

מורגש מעבר לצפייה בטלוויזיה ובתכני וידאו באמצעות מחשב,
יש היצע גדל והולך של ספקי מידע OTT,
ניכרת דרישה לרזולוציה טובה יותר (מ-SD לHD- ול-4K),
ניכרת דרישה לחוויית משתמש טובה יותר, בין היתר זמני תגובה משופרים.

כדי לענות על צרכים נוכחיים ועתידיים, על הפתרונות לאפשר גלישה מהירה, אמינה ובמחיר סביר. כדי לעמוד במטרות-על אלו, יש צורך בשילוב של אסדרה (רגולציה), פיקוח ותחרות מסחרית. יש לשים לב לכך, שמנגנונים אלה אינם יחודיים רק לגלישה באינטרנט, אלא משותפים לשירותים רבים, כמו, למשל, גם תקשורת סלולרית. ובחזרה לאינטרנט. יש מספר פתרונות אפשריים לאספקת גלישה למשתמשים ביתיים (נייחים) ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות:

• חיבור בסיב אופטי עד לדירה או עד לבנין FTTH, FTTB. מבטיח קצבי עבודה גבוהים ביותר של מאות מס"ש (Mbps) ויותר, ותקשורת אמינה. חסרונו – עלות גבוהה.
• חיבור בזוג נחושת עד לדירה, למעשה, אותו זוג נחושת, שהותקן לצרכי הטלפוניה. עלותו נמוכה יחסית וקצבי העבודה בטכנולוגיות הנוכחיות עשרות מס"ש.
• חיבור בכבל קואקסיאלי, זה שהותקן להעברת טלוויזיה בכבלים. מאפשר קצבי עבודה של מאות מס"ש בעלות סבירה.
• תקשורת סלולרית, מאפשרת בדור רביעי (LTE) קצבי עבודה של עשרות מס"ש ויותר, בדור חמישי מאות מס"ש ויותר, אבל מגבלות ספקטרום אינן מאפשרות כיום שימוש המוני של משתמשים נייחים, שכן המטרה העיקרית היא לאפשר גלישה למשתמשים ניידים.
• תקשורת אלחוטית אחרת, למשל WIFI עירוני. הפתרון קיים ופועל, אך עד כה נפרס בצורה חלקית ובעיקר עבור משתמשים ניידים. הרחבתו למשתמשים ביתיים בתשלום או כשירות עירוני ללא תשלום, מחייבת הרחבה משמעותית של הפריסה בהשקעות ניכרות.

הפתרון הנפוץ כיום הוא חיבור בזוג נחושת עד לדירה. הוא הפשוט, המהיר והזול למימוש. הדור הבא יעבור יותר ויותר לשימוש בסיבים אופטיים. להערכתי, בתחילה בחיבור אופטי אל הבנין (FTTB) וממרכזת בבניין בזוגות נחושת אל כל דירה ודירה. בהדרגה יתכן ונראה גם חיבור ישירות לדירה, אם כי התפתחות המודמים לטווח קצר על גבי זוגות הנחושת מייתרת, לפחות בשנים הקרובות, את הצורך בהשחלת כבלים אופטיים עד לדירה. על אופן החיבור האופטי לבנין מתחרות 2 שיטות: חיבור ישיר (point to point) ורשת אופטית פסיבית (PON). לרשת אופטית פסיבית יש יתרון כלכלי בכך, שהסיב הישיר נמתח רק עד ארון הרחוב וממנו ניתן לפצל לעשרות סיבים בצורת עץ לבניינים בסביבה.

כיום מתחרות 2 חברות בישראל על החיבור הנייח: בזק והוט. בזק פרסה סיבים אופטיים למשתמשים עסקיים מזה שנים, ומספקת שירות למשתמשים ביתיים על גבי זוגות נחושת. בזק מסרה, שהחלה בפריסה אופטית למשתמשים פרטיים, אך הדבר עדיין אינו בשימוש נפוץ. הוט משתמשת בתשתית משולבת אופטית- קואקסיאלית (HFC), וטכנולוגיתDOCSIS  מאפשרת כיום העברת מאות מס"ש למשתמש על גבי הקואכס. כדי לעמוד בביקוש הגדל חייבת הוט לסיים את הסיב האופטי קרוב יותר לבית המשתמש, פעולה הנקראת סגמנטציה.

כבר ב-2009 קראתי לממשלת ישראל להקים מיזם סיבים לאומי, שיאפשר את השימוש ההולך וגדל באינטרנט. קיימים 2 נימוקים עקרוניים למהלך כזה - טכנולוגית וכלכלית.

מבחינה טכנולוגית, פריסה נרחבת של סיבים אופטיים תבטיח חיבור לאינטרנט, שיהיה מהיר, אמין ובטוח לאורך זמן. כך, שיענה גם על הצרכים ההולכים ומתרבים. אמנם טכנולוגיות אפנון בזוגות נחושת ובקואכסים מתפתחות כל הזמן, אבל סיבים אופטיים מטבעם הם רחבי סרט בהרבה. אם כך, הבטחת עתיד הגלישה.

מבחינה כלכלית, יש לעודד תחרות בין מפעילים, שתגרום לשיפור השירות ולהורדת מחירים. כאן מתעוררת השאלה הקלאסית: כמה מפעילים ועל פני כמה תשתיות צריכים להתקיים על מנת לשפר שרות ולהוריד מחירים? הדוגמאות מתחום הסלולר פיקנטיות אולי, אך אינן מחייבות את קישורי האינטרנט. אני סבור, שאופן ההתנהלות השיווקית של המתחרה חשוב יותר מאשר מספר המתחרים, ואם בכל זאת נשתמש בדוגמא הסלולרית, לולא השיווק האגרסיבי של מיכאל גולן, לא היה ענף הסלולר נראה כפי שהוא כיום.

הרעיון של הקמת תשתית סיבים אופטיים לאומית על בסיס רשת החשמל הוא רעיון טוב, במיוחד לאור גורם, שמשום מה לא מזכירים אותו - זכויות הדרך של חברת החשמל. החברה יכולה לפרוס כבלים אופטיים על פני עמודי החשמל שלה ולהגיע לכל משתמש מבלי להזדקק לחפירות יקרות ומסובכות. זה אינו רעיון חדש. כבר ב-2001 יעצתי זאת למפעיל תקשורת חדש (CLEC- Competitive Local exchange (Carrier ברוסיה, שהחל לפרוס חלק מתשתיות הסיבים שלו על גבי עמודי מתח גבוה. פריסת כבלים אופטיים של חברת החשמל קיימת כיום, לצרכים פנימיים, בקווי מתח עליון וגבוה, ויש להרחיבה לרשתות החלוקה, שמגיעות עד הצרכנים.

אבל, ויש פה אבל, החזון הישראלי רחוק ממימוש, והתפטרותו של מנכ"ל IBC מוכיחה זאת. הרכב הבעלים של IBC אינו מבטיח טובה, במיוחד שלכל אחד אינטרסים שונים ואף מנוגדים. חברת החשמל מתכוננת לעידן תחרותי בו חלקה בשוק החשמל יכורסם, ומפצה עצמה באמצעות כניסה לתחומים אחרים כגון תקשורת. לדוגמא: כבר לפני כ-20 שנה הקימה חברת החשמל האיטלקית את חברת WIND כמפעיל תקשורת. אבל חברת החשמל אינה נמצאת בתקופה טובה- מעיק עליה גרעון כספי גדול, וצילו של ועד העובדים מאיים.

שותפה אחרת, חברת VIA השוודית, מובילה לתפיסת תפעול חדשנית ומענינת של פורטל מפעילים בו ניתן לבחור או להחליף מפעיל כהרף עין. רעיון זה לא תוכנן עד הסוף. למשל, נושא אספקת ציוד הקצה בבית המנוי או התחרות מצד הטריפל של הוט.

סיסקו היא ככל הנראה הגורם הדומיננטי במיזם ומכתיבה פתרונות טכניים שנויים במחלוקת מבוססי קישור ישיר ולא PON. העלויות הגבוהות של עבודות באחריות חברת החשמל יחד עם הכתבת השימוש בציוד סיסקו ללא אפשרות של תחרות בין ספקי ציוד מעיקות על סעיף ההשקעות (CAPEX) והתפעול (OPEX) של המיזם.

המסקנה היא, שהרעיון טוב אך הביצוע אינו מספיק טוב. בדרך לשיפור התכנית, יש ענין, שצריך להתעכב עליו לרגע. כאמור, הנכס העיקרי של המיזם הוא זכויות הדרך של חברת החשמל. זכויות אלה משמען, שיש להתקין את הכבל האופטי על גבי עמודי חשמל או בתשתיות יעודיות אחרות כגון מנהרות. כיום רק עובדי חברת החשמל רשאים לטפס על עמודי החשמל, להניח שם כבלים אופטיים או לטפל בהם. כל עוד הגבלות אלו תקפות, חייבת חברת החשמל להיות חלק מהמיזם, אבל לא בהכרח שותפה. חברת החשמל יכולה להפוך גם לקבלן משנה של חברת ההפעלה, ומדוע לא קבלן משנה של מספר מתחרים בתחום? ומכאן הצעתי כיצד לקדם את המיזם.

ברור לי, שמיזם הסיבים האופטיים הלאומי צריך לקום, לספק פתרונות ולקיים תחרות בריאה בשוק. מיזם זה צריך להתבסס על תשתית עסקית מוצקה, אם כי סיוע ממשלתי, לפחות בתקופה הראשונה, מוצדק ונדרש, כגון הגנת ינוקא.

משרד התקשורת יתייחס לחברת החשמל כאל ספק פתרונות ויכתיב לה תעריפים, ממש כפי שהוא עושה בשוק הסיטונאי עם בזק ועם הוט וכמו שעושה רשות חשמל בתעריפי החשמל. סביב נקודת מוצא זה תוציא הממשלה מכרז, בו יוכלו להשתתף גורמים מסחריים, שיקימו ויפעילו את הרשת או אפילו מספר רשתות מתחרות. בסביבה תחרותית זו יוכלו לעלות רעיונות חדשניים, טכנולוגיים ושיווקיים.

ומה יהיה על Unlimited? פעילותה עד כה תוצע כחלק מהמכרז, לרבות התשתית שכבר קמה וההתחייבויות העסקיות שלה. בקיצור - הגיע הזמן, ש- Unlimited תפנה את מקומה ליוזמה פרטית לחלוטין, שנשענת על כבלים אופטיים המשולבים ברשת החשמל.

מאת: מיקי ברקאי, ינואר 2016.
יועץ מערכות תקשורת, 
m@barkaicom.co.il
www.barkaicom.co.il