חשיפה: "הרמת מסך" מעל "השיטה החדשה", ששמילה מימון (מנכ"ל בפועל של משרד התקשורת) המציא, כ"מחוקק על" במדינת ישראל: המצאת "החסינות המוחלטת" למפרי חוק. 
מאת: אבי וייס, 31.12.17, 07:00

את רמת (אי) מתן "שירות לציבור" ע"י משרד התקשורת, חשפנו במאמר נפרד. כאן "נרים את המסך" מעל כאוס חמור לא פחות: ההתנערות של משרד התקשורת בראשותו של המנכ"ל בפועל שמילה מימון (בתמונה משמאל), מכל חובותיו עפ"י החוק והמצאת חוק חדש בשם: "חוק התקשורת על שם שמילה מימון" (שם זמני, שהמצאנו לשיטה החדשה הנחשפת כאן). 

הפרשה החלה בתביעה, שהגיש סיני ליבל כנגד חברת AIG בעניין "ספאם טלפוני" (הסיפור הזה מפורט כאן). לאחר שהצליח בתביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות בת"א, פנה סיני ליבל למשרד התקשורת בתלונה כנגד AIG, וצרף את כל המסמכים והראיות, שהוגשו לבית המשפט, כולל החלטת השופט בנושא זה. 

בהערת אגב נציין, שעוד לפני הדיון המשפטי בנושא, שכבר פנינו ל-AIG בעניין זה, כשהוא רק החל, באפריל 2017 (כאן), ולא הצלחנו לקבל תגובתם. ככל שתתקבל תגובה, נעדכן בהתאם. בנוסף, גם משרד התקשורת לא השיב לנו בעניין ולא טיפל בכלל בהפרת החוק הזו, למרות שמשרד התקשורת הוא הממונה על אכיפת סעיפי חוק התקשורת.

באופן ספציפי שמילה מימון (המנכ"ל בפועל של משרד התקשורת), הוא הממונה מאז תחילת העשור הנוכחי על אכיפת החוק הזה ועוד חוקים רבים, שבכלל לא מעניינים אותו, כפי שהציבור והאינטרסים הציבוריים כנראה לא מעניינים אותו.

ההפתעה החדשה הייתה בתשובה שקיבל סיני ליבל לפנייתו. לאור התגובה המוזרה (בלשון המעטה) שהוא קיבל ממשרד התקשורת [מצויה בנספח בתחתית המאמר], שלחנו את השאלה הדחופה הבאה לצמרת משרד התקשורת:
"לפי המסמך המצ"ב [מצוי כאן בתחתית המאמר] (שנשלח מאמיר בירן מהמשרד, לסיני ליבל), עולות כמה סוגיות מאוד תמוהות (בלשון המעטה):
1. היכן כתוב בחוק התקשורת, שמשרד התקשורת אוכף את חוק התקשורת (ותקנותיו) רק על חברות בעלות רישיון?
בהערת אגב נציין שחוק התקשורת מכיל עשרות רבות של סעיפי עבירות בעולם התקשורת, עבירות, שאין להם שום קשר לצורך בהחזקת רישיון תקשורת.

2. בסעיף 7 בתשובה המצ"ב נכתב, ששיחות טלמרקטינג אנושיות לא נכללות בחוק. אולם, מהחוק שאני מכיר, כתוב בו "מסר בזק הכולל חוזי או שמע" וכן "רצף שיחות לקבוצה של נמענים לשם העברת מסר קולי מוקלט אל אותם נמענים".
אגב, במקרה שלAIG  (נושא התלונה) מדובר במסר קולי מוקלט...
 
השאלה: האם אמיר בירן הפך ל"מחוקק על" שיש לו סמכויות לשנות את חוקי המדינה (שכתובים בעברית מאוד ברורה, שחור על גבי לבן)?
 
אודה להבהרות מדוע החוק לא נאכף, לפי התלונה, שהועברה אליכם במקרה זה".

תגובה לא קיבלתי, לא שלא ניסיתי. ככל שאקבל תגובה אעדכן בהתאם. 

יודגש, שלאחרונה נתקלתי במקרים נוספים, שבהם משרד התקשורת סירב לטפל בתלונות אזרחים, אפילו שהוגשו כנגד חברות בעלות רישיון (דוגמה מוחשית יש כאן, בתלונה של אזרח בשם יובל סיני, שהחל בתלונה כנגד בזק ופרטנר, ש"נמרחה" והמשיך והפך להיות תלונה חריפה ביותר שלו כנגד משרד התקשורת, שסרב לטפל בפנייתו. אגב, המשרד לא השיב לו וגם לא השיב לי).

כדי למנוע כל ספיקות, בנספח בתחתית המאמר מובא צילום של החוק, ובו מצויין בפירוש, שחור על גבי לבן, בצורה מאוד ברורה בחוק התקשורת, באילו מקרים ניתן לנקוט סנקציות ע"י מנכ"ל משרד התקשורת (או סמנכ"ל בכיר לאכיפה ופיקוח במשרד), כנגד חברות ויחידים, שאינם בעלי רישיון. מובא בצילום כאן למטה הנושא של קנסות, כנגד גופים ואנשים, שאין להם שום קשר לרישיון תקשורת כלשהו. כך, שהטענה, שמשרד התקשורת מטפל רק בבעלי רישיון, פשוט לא נכונה (כלומר: שקרית). 

לאור ההתפתחות הזו ומידע נוסף שקיבלתי, שלחתי שאלה נוספת להנהלת משרד התקשורת, בענייין ההחלטה המוזרה מאוד של המשרד, לא לקבל ולא לטפל בתלונות אזרחים הנוגעות להפרות סעיפים ברורים ב"חוק התקשורת":
"אשמח לקבל התייחסות לשאלות, שצצו בשבועות האחרונים אצלי (בעקבות מקרה הנוגע ל-AIG המתואר כאן), והשאלות הללו הן:
א. מי נושא באחריות לחקירה והגשת כתב אישום כנגד מי שמפר את הוראות חוק התקשורת (למרות שכתוב בחוק בסעיף 59 "השר ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו" כשבסעיף 1 "השר" מוגדר "כשר התקשורת"),
ואני מתכוון באופן ספציפי להוראות חוק החלות על מי שאין לו רישיון תקשורת (ולא במסגרת "הטלת עיצום כספי" ב"פרק ז1 :עיצומים כספיים", שם זה מוגדר בבירור בסעיפים: 37א3, 37א4 ו- 37א4א)
ובכלל זה (מספר דוגמאות להמחשה לסעיפי חוק, שחלים על מי שאינם בעלי רישיון):

• מי שמפעיל שירותי תקשורת ללא רישיון (סעיף 6לז (א) לגבי שירותי טלוויזיה וסעיף 28 לגבי שאר שירותי התקשורת).
• מי שמפריע לבעלי רישיון (למשל סעיף 6לז (ד + ז) לגבי שידורי טלוויזיה).
• עבירות של חברי מועצת הכבלים והלוויין (סעיף 6לז (ב)).
• אתר אינטרנט המציג "תוכן פוגעני" (סעיף 4ט לחוק).
• מעביר שליטה בנותן שירות חיוני (סעיף 28ב).
• מרמה ותחבולה (סעיף 31).
• הטרדה (סעיף 30).
• ייבוא ומכירה של ציוד קצה ללא "אישור סוג" (סעיף 36א).
• הפרעה, חבלה או פגיעה במתקני בזק (סעיפים: 29, 33, 34, 35, 36, 38).

ב. מה קורה אם השר (שר התקשורת עצמו) מעורב אישית בהפרת אחד או יותר מהסעיפים של החוק עליו הוא ממונה, למשל, משתתף ונותן חסות אישית בהשקת שירות תקשורת ללא רישיון?
מי אמור לחקור את העניין במקרה כזה ולשקול הגשת כתב אישום כנגד השר?
 
ג. מה קורה אם משרד התקשורת מסרב לחקור או לטפל בהפרת אחד מהסעיפים הללו (כאשר הוגשה תלונה מסודרת עם ראיות, למשרד)? האם יש פרוצדורת ערעור על סירוב לבדוק תלונה בגין עבירה על אחד מסעיפי חוק התקשורת [שאינם סעיפים הנוגעים לבעל רישיון]?".

תגובה לא הצלחתי לקבל, לא שלא ניסיתי. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם. אין מה להיות במתח, ברור שלא אקבל תגובה... 

אגב, סיני ליבל המשיך והקשה על המשרד בשאלות, וקיבל תגובה נוספת (הנמצאת בנספח בתחתית הכתבה), שבה המשרד מתבצר בעמדתו שהוא לא מוכן לטפל בהפרות חוק התקשורת שאינו נוגעות לבעלי רישיונות, ולמעשה משתמע מהתשובה שהמשרד מבקש שסיני ליבל "לא יטריד את מנוחת המשרד" בפניות שלו... 

פניתי לטובי המשפטנים בישראל (כולל באקדמיה), שעוסקים בתחום חוקי הצרכנות בכלל והתקשורת בפרט, והם לא שמעו מעולם, שיש כזו אופציה למשרד התקשורת להחליט, שלא לקבל תלונות במקרים של גופים או אנשים, שאין להם רישיון תקשורת. לדבריהם, המשרד בכל מקרה חייב לקבל תלונות ולבדוק אותן (לפחות בדיקה ראשונית). הגשת תביעות במקרים, שמוגדרים בחוקים אחרים, נעשית ע"י המשטרה, או הפרקליטות, בהתאם לחומרת העבירה ולפי שיקול דעת המשטרה או הפרקליטות.

אמנם, משרד התקשורת אינו מוסמך לבצע חקירות פליליות, או להגיש כתבי אישום פליליים, אך המשרד יכול וחייב לבצע בירורים ובדיקות, בהתאם לסמכויות הפיקוח שיש לו, כמוגדר בחוק התקשורת ותקנותיו. 

יודגש, קבלת תלונה ובדיקתה הראשונית (ומענה למתלונן) היא בכל מקרה חובה, חובה בסיסית, שחלה על משרד התקשורת, כמו כל משרד ממשלתי, והמשרד אינו יכול להתנער מהחובה הזו, כי היא אינה חוקית ואין לה שום בסיס (אלא אם "קליקת הפרקליטים" החליטה לתת לעניין הזה גיבוי וחיפוי). 

משרד התקשורת, בהתאם לחומרים שיאסוף (בין מיוזמתו על בסיס מידע, או עקב תלונות, שהוגשו לו), יכול לפנות למשטרה / פרקליטות ולבקש שינקטו בהליכים, ככל שמדובר בעבירה פלילית. זה לרוב מחייב חקירת משטרה, שנעזרת בחומרי החקירה \ בדיקה, שבוצעה ע"י המשרד.

לשלוח אזרחים להתלונן במשטרה, כשהמשרד מסרב לטפל בתלונתם, מבטיח שגם המשטרה לא תטפל בתלונה (לכותב שורות אלו יש ניסיון רב בעניין זה בדיוק), כי משרד התקשורת (ושר התקשורת) הם הממונים הראשונים והעיקריים על קיום חוק התקשורת, כנכתב במפורש בסעיף 59 בחוק התקשורת. 

כך, שמילה מימון בגיבוי (או בעצימת עין \ התעלמות) של שר התקשורת איוב קרא, יצר פרצה חדשה בחוק הישראלי, שבה הוא, למעשה, "נותן חסינות מלאה" לעבריינים (לכאורה).

מן הראוי לבחון את הנושא הזה, שהוא בבסיס משטר המשילות ברגולציית התקשורת בישראל, משטר, שהיה אמור להיות דומה לזה הקיים בעולם המערבי ולקיים בנושאים אחרים שיש בחקיקה הישראלית. זאת, בעקבות כך, שמשרד התקשורת החליט (כנחשף כאן), לא לטפל בשום דבר מלבד בבעלי רישיון (וגם זאת בצורה עקומה, ראה למשל הקנס על בזק בינלאומי והקנס על פלאפון).

הפרשה, שחשפנו כאן, היא רק חלק מפרשה רחבה יותר, שנוגעת להשלכות הנובעות ממהחלטת בית המשפט בת"א בעניין סיני ליבל - AIG, פרשה חדשה, שנוגעת לבעלי תפקידים בכירים במשרדי ממשלה אחרים, ש"נרים את המסך" מעל ההתפתחויות החדשות הללו, ברגע שהן תהיינה "בשלות לחשיפה ולפרסום". המשך יבוא ודי בקרוב. 

שורה תחתונה
ההחלטה של שמילה מימון לא לקבל תלונות ולא לטפל בתלונות אזרחים, אלא אם הן נוגעות לבעלי רישיון, היא שלב חמור נוסף בכאוס שבהתנהלות משרד התקשורת, שהחל עם מינויו המוזר לתפקיד סמנכ"ל בכיר לפיקוח ואכיפה, בתחילת העשור. 

האם יש סיכויים, ששר התקשורת איוב קרא יתקן את הכאוס הזה? כרגע - זה לא נראה. השר עסוק בספינים. נא לא להפריע לו בקידום "מהפכת איוב קרא", ולא להציק לו בעניינים מטרידים קטנים וממש לא חשובים כמו הגנה על הציבור, מניעת פגיעה בצרכנים ושמירה על החוק. 

נספחים
1. צילום התגובה של משרד התקשורת לסיני ליבל בתלונתו, שנשלחה למשרד עם המסמכים והחלטת בית המשפט בעניין AIG (לחיצה על הצילום מגדילה אותו):


2. צילום התגובה הנוספת של משרד התקשורת לסיני ליבל, כשביקש להבין מדוע המשרד לא מוכן לקבל את תלונתו (לחיצה על הצילום מגדילה אותו):


3. צילום חוק התקשורת בעניין סמכויות המנהל (מנכ"ל משרד התקשורת, או סמנכ"ל בכיר לפיקוח ואכיפה בחלק מהמקרים) למתן קנס ("עיצום כספי") על חברות ויחידים, גם שאינם בעלי רישיון תקשורת כלשהו: