שר האוצר (משה כחלון) רוצה לתקן את הכישלונות, שהיו בתקופה בה הוא כיהן כשר התקשורת וברח בכלל מהתפקיד ומהארץ, והחליט ליצור כעת עוד פלטפורמה של שידורי טלוויזיה מתחרים בהוט ו-yes על בסיס "עידן +", שתופרט, תוך הענקת תקנים, תקציבים וסמכויות לשמילה מימון (איך זה קשור? תשאלו את השר משה כחלון). גם "אילוף ערוצי הספורט" הוא מהלך שייכשל.
מאת:
אבי וייס, 5.9.16, 13:02
בעיון
בהחלטות הממשלה הסופיות (לפני העברת הצעות
חוק ההסדרים במשק במסגרת
התקציב הדו-שנתי, לחקיקה בכנסת)
כמפורט כאן, נשארו כמעט ללא כל שינוי הסעיפים הנוגעים להפרטת "עידן +" ול"ריסון" ערוצי הספורט.
האוצר עשה כאן
תרגיל ענק על הציבור בישראל: הכריז שהוא מבצע "שימוע" להצעות החקיקה. אחר כך כל אלפי התגובות שהתקבלו
נזרקו היישר לפח (במשרד התקשורת קוראים לתהליך הזה "המגרסה של שמילה", על שם ממציא השיטה. כלומר: נותנים לאזרחים הרגשה טובה, שיש להם כתובת שמקשיבה להם בממשלה, ומצד שני לא מפריעים את "מנוחת הפקידים", בכך
שמייד גורסים את כל הפניות הללו בלי לקרא אותן. המרוויח היחיד מהתעלול הזה הוא ספק מגרסות הנייר למשרדי הממשלה). במציאות,
רוב המגזר הציבורי לא נמצא ברשת והוא מנותק לחלוטין מרחשי הלב וצרכי הציבור.
כבר ציינתי כמה פעמים (
למשל כאן), שהתכנית החדשה של האוצר
נדונה לכשלון. צפויות לנו עוד שנתיים של פיגור בתחום התקשורת וניתחתי באופן ספציפי את ההצעה של האוצר הנוגעת לפריסת סיבים אופטיים בתשתיות הפיזיות של בזק (
כאן ו
כאן).
כאן אתייחס
רק לתחום הטלוויזיה. הבעיה המרכזית של כל הפרק, שעוסק בטלוויזיה בהצעת האוצר, שאין להצעות שר האוצר
שום בסיס נתונים, שעל פיו התקבלות ההחלטות והצעות החקיקה.
למשל, בתחום "
עידן +" מדובר במיחזור (עם עדכונים מינוריים) של
אותן הצעות חוק מלפני 4 שנים
בהצעת החקיקה לשנים 2013-14 (בהצעת החקיקה לשנים 2015-16 כל הנושאים הללו של "עידן +" נפלו במהלך החקיקה לפח,
כמנותח כאן), כאילו שוק התקשורת בעולם ובארץ
קפא במקומו.
לא נעשה שום סקר שוק, שום בחינה כלכלית, שום בחינה מקצועית, שום חוות דעת של מומחים. פשוט, שליפה מהמותן (למעשה מקצה האצבע הקטנה) של השר
משה כחלון (בתמונה למעלה משמאל) ועושי דברו באוצר.
הסיבה לשליפה חסרת האחריות הציבורית הזו היא מאוד ברורה: בדיוק על הנושא הזה
משה כחלון ברח מתפקיד שר התקשורת והסתתר בארה"ב כחצי שנה בלימודים, עד שישכחו למה הוא הסתלק מהתפקיד. מדובר בפרשות מורכבות ונפתלות, שחשפתי לא אחת באתר (למשל
כאן ו
כאן). לכן, כעת
משה כחלון כשר האוצר, מנסה לתקן את הכישלון המהדהד האישי שלו, מהקדנציה הקודמת שלו כשר. הבעיה: גם הפעם זה
ייכשל.
למה גם הפעם זה ייכשל?
כי כל דבר לא הגיוני, שלא מבוסס על נתונים, מחקרים, חוות דעת, ונולד מתוך רגשות אישיים, שלא מחוברים לשום מקום, שיש בו טובת הציבור ואינטרס ציבורי, סופו להיכשל. מדובר ב"תיקון אגו"
חסר כל קשר לאיזו מציאות.
אתייחס בנפרד לשני הכיוונים החדשים המוצעים ברפורמה הנוכחית של שר האוצר:
א. הפרטת "עידן +":
ההפרטה הזו תיכשל, משום
שאין שום מודל עסקי ל"עידן +". גם לא הוצג שום מודל כלכלי - עסקי בהצעת האוצר. גם
לא יכול להיות כזה. כי אין, לא היה ולא יהיה.
אם לא די בכך, איש מלקוחות "עידן +" לא נשאל (לא בסקר ולא בכלל), אם הוא יסכים לרכוש ממיר חדש, כדי שהזכיין במכרז של הפרטת "עידן +"
יוכל לגבות ממנו כסף דרך הממיר החדש, על שידורי "עידן +". זה גם לא נראה הגיוני. תושבי ישראל לא כל כך מטומטמים (תיקון: כנראה, שיהיו כמה מטומטמים שייעשו זאת, אבל אי אפשר לבנות עליהם תכנית עסקית...).
הרי כתוב בהצעת החוק, שבאינטרנט הערוצים הללו
יהיו בחינם. אז למה לשלם עליהם דרך רכישת ממיר חדש? זה רעיון פשוט הזוי לחלוטין. זה עוד לפני שדיברנו על
בעלי הערוצים עצמם, שיעשו הכל במהלך החקיקה בכנסת, כדי שהערוצים שלהם
לא יועברו בחינם באינטרנט.
יתרה מכך. למה להקים
עוד פלטפורמה מתחרה בתחום הטלוויזיה, כשעל השולחן מונחת הצעת "
ועדת פילבר", שמקימה פלטפורמה תחרותית מקיפה על
רשת האינטרנט -OTT?
לא מספיק שכמעט כל מי שעוסק בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית בישראל מפסיד כסף (מזה שנים)?
מעבר מהיר מ-
2 פלטפורמות עיקריות של שידורי טלוויזיה (הוט ו-yes) ל-
4 פלטפורמות (תוספת של האינטרנט ו"עידן +")
בו זמנית, היא ניסוי רגולטורי, שלא נערך בשום מקום בעולם. למה משרד האוצר חושב, שזה יצליח דווקא בישראל?
"
עוגת הפרסום" בטלוויזיה הולכת ופוחתת (וחלק ממנה עובר לאינטרנט הפתוח ולמובייל). כך, שאין מקורות כספיים, שמקורם בעולם הפרסום, שיכולים להחזיק ערוצים
גם ב"עידן +"
וגם בתשתיות השידור האחרות הקיימות של HOT ו-YES
וגם בתשתיות החדשות באינטרנט.
בכלל, האוצר לא בדק אם יש איזו מדינה בעולם, שהפריטה את השירות הזה והצליחה בהפרטה. אפילו בארה"ב, מעוז הקפיטליזם, מערך הפצת השידורים הקרקעי (DTT, שאצלנו מכונה בשם "עידן +") הוא
ציבורי בכסף ציבורי. היכן יש ניתוח כלכלי של התהליך הזה?
אם לא די בכך, הפרטת "עידן +" תיצור
בעיה חמורה לזוכה במכרז. זאת משום, שהתשתית הפיזית של "עידן +" רובה ככולה
לא שייכת לרשות השנייה אלא לבזק (הרוב) ולעוד חברות עסקיות (העיקרית מביניהן היא פרטנר). כלומר: עד היום, בזק והחברות האחרות "התנהגו יפה" כלפי הרשות השניה (כי זה גוף ציבורי ממשלתי) ולקחו מחירים סבירים ו
זולים מאוד עבור השימוש בתשתיות הללו לצורך הפצת "עידן +". ברגע, שהזוכה במכרז ירצה לממש את זכייתו, הוא ייתקל במחירים ריאליים (ואולי אפילו טורפניים) מבעלי התשתיות. כך, הוא בכלל
לא יוכל להתחיל להפעיל את "עידן +".
איך אפשר לצפות, שבזק
תעזור לזוכה, שהוא מתחרה בה (כי חברת yes היא חלק מבזק)? לא מספיק צרות ותרגילים יש "בשוק הסיטונאי", שכעת נראה תרגילים דומים ב"עידן +"?
החוק בנושא "עידן +" (
כאן), לא מספק
שום כלים להתמודד עם המצב הכאוטי הזה וכל תיקוני החקיקה שהוצעו
לא מטפלים בעניין הזה בכלל. אין שום התייחסות למחירים, שהזוכה במכרז של "עידן +" ישלם לבעלי התשתיות ובראשון בזק, כדי להפעיל את השידורים.
יתרה מכך: הרשות השנייה
רכשה לפני כ-4 שנים ציוד לשדרוג השידורים (ציוד DVB-T2 מחברת תומסון הצרפתית), אולם הציוד הזה מרקיב ומחליד במחסנים, כי אין שום תועלת כלכלית בשדרוג הזה, לפי חישובי הרשות השנייה. למה כשזה יהיה בידיים פרטיות, פתאום השירות יהפוך לכלכלי?
והחלק הכי מטומטם בהצעה החקיקה של שר האוצר היא
הקמת "יחידת פקחים" חדשה אצל
שמילה מימון (כרגע סמנכ"ל בכיר לפיקוח ואכיפה במשרד התקשורת, בתמונה משמאל), יחידה שתפקח על "עידן +".
בשביל מה מקימים את "ברית המועצות", אם הפיקוח
לא יהיה ברשות החדשה הזו? למה צריך כפילות בפיקוח?
ניקח למשל את ערוץ 2, הערוץ הזה יהיה מפוקח גם ב"ברית המועצות" וגם אצל
שמילה מימון, כי ערוץ 2 משודר וישודר
גם "בעידן +". מי יסנכרן בין גופי הפיקוח הללו? מהיכן צמח הרעיון האווילי הזה?
כך, הפיקוח על עולם שידורי הטלוויזיה בישראל יהיה נתון בעתיד לפיקוח של 2 גורמים במקביל: "ברית המועצות", ואגף הפיקוח והאכיפה במשרד התקשורת. פשוט רעיון חלם, שמתאים למדינת חלם. על פי הצעת החוק,
מאחדים את גופי הרגולציה והפיקוח על שידורי הטלוויזיה בישראל, אבל
מפרידים את גופי הפיקוח על שידורי הטלוויזיה בפועל. ממש
מהלך הגיוני וגאוני, שסופו ברור.
ב. "ריסון ערוצי הספורט":
בניגוד לכל מה שיש בחוק ההסדרים, שנועד להגביר את הליברליזציה בשוק ולהסיר חסמים, דווקא בתחום ערוצי הספורט הולכים
הפוך. ממש הפוך. למעשה,
מלאימים את ערוצי הספורט.
הצעת האוצר דורשת, שערוצי הספורט
יוציאו רישיון (האם זה "ילבין את העבירות" החמורות של ד"ר
יפעת בן חי-שגב, שחשפנו כאן? לא בטוח). הערוצים יהיו נתוני למשטר פיקוח מחירים הדוק ביותר, חמור והדוק יותר מזה הקיים על מחיר הלחם האחיד.
נשאלות כאן
כמה שאלות:
- האם אין תחרות בשוק ערוצי הספורט בישראל? זה לא הוצג נכון בהצעת האוצר. למי שלא יודע, יש 6 ספקים שונים המתחרים ביניהם בתחום ערוצי הספורט המשודרים לצופים בישראל. נכון, שיש 2 גדולים (צ'רלטון ו-RGE), אבל הם לא יחידים במגרש התחרות בתחום שידורי הספורט. .
- האם יש קושי לרכוש ערוצי ספורט בישראל ע"י ספק טלוויזיה מתחרה? גם זה לא הוצג נכון בהצעת האוצר. המבצע של סלקוםtv הטרי, שלפיו היא מספקת את ערוצי הפרימיום של "ספורט 5" ללא עלות לחצי שנה, מצביע יותר מכל, שאין שום בעיה ברכש ערוצי ספורט בישראל. הכל עניין של היצע וביקוש.
- האם פיקוח מחירים על ערוצי טלוויזיה הצליח אי פעם בישראל? גם לזה לא ניתנה תשובה בהצעת האוצר. התשובה למי שלא יודע: כל הנסיונות לקבוע מחירי ערוצים באמצעות "חבילות רזות \ צרות" ושמות דומים, נכשלו בעשור האחרון. גם לא היה כל סיכוי שזה יצליח. הממשלה היא הגורמת לעליות מחירים. לא הערוצים.
- ובכלל, למה לא דורשים רישיון מאלה שכן צריכים רישיון כיום על פי חוק, במקום להרחיב את רשימת הגופים הצריכים רישיון? קודם צריך לעשות סדר במה שיש ורק אחר כך להרחיב את הרגולציה (אם היא בכלל נחוצה).
לכן, אין מה להטיל על התחום הזה פיקוח מחירים, כי הוא נועד לכישלון. הייתה תקלה אחת גדולה בתהליך של התחרות בתחום ערוצי הספורט וזה הנסיון הפתטי והכושל של פרטנר לרכוש את הזכויות על שידורי הכדורגל, בהצעה בגובה של כ-120 מיליון ש"ח לעונה אחת. זה גרר אחריו כמה תוצאות אומללות, ובכלל זה: אי כניסת פרטנר לתחום, מחיר מופקע של הזוכה (צ'רלטון), ניסיון העלאת 2 ערוצים חדשים ע"י צ'רלטון - ניסיון שכשל עד כה, בגלל אין סוף תרגילים של ד"ר
יפעת בן-חי-שגב ו
שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת (תרגילים שפורטו
כאן ו
כאן).
לתקלה הנקודתית הזו צריך למצוא פתרון הוגן ומעשי. מנכ"ל משרד התקשורת הוא זה שדחף את פרטנר להרפתקאה הטפשית הזו (כמו שדחף את סלקום להרפתקאה של רכישת גולן טלקום). מי
שמקשיב למנכ"ל משרד התקשורת, אמור לדעת שהוא "
שם את כספו על קרן הצבי".
הפתרון הנכון הוא לא הטלת חובה של רישיון לערוצי הספורט והטלת משטר פיקוח מחירים הדוק עליהם. עוד רגולציה ממשלתית מעולם לא פתרה איזו בעיה, בוודאי לא בעולם שירותי הטלוויזיה בישראל. יותר ליברליזציה היא הפתרון הנכון. גם בשידורי הספורט. אין שום צורך או הצדקה, שהממשלה תהיה מעורבת בעסקים הללו.
