החלפת הנתב לפס רחב היא אחד המוקשים הרציניים ברפורמה המדומה המכונה בשם "שוק סיטונאי". הצורך בהחלפת הנתב (בין ברכישה עצמית ובין בהשאלה מה-ISP) נולד ב-2010 ונתקע שם עד היום, למרות שבזק ניסתה לשפר את המצב ונדחתה בבוז. הפראייר שירוכש \ ישאיל נתב כעת, יגלה כעת או בעוד כשנה שהוא "נפל בפח".  
מאת: אבי וייס, 12.3.15, 19:00

הרפורמה, שמכונה בשם המטעה "שוק סיטונאי", מחייבת את כל מי שבוחר לעבור לחבילה חדשה של ה-ISP לגלישה בפס הרחב הקווי (יש כרגע 4 ספקים - ISP עם חבילות ל"שוק הסיטונאי"), לרכוש או לקבל מה-ISP נתב חדש.

קשיי המעבר מבזק הם "סתם רעש רקע" לבעיה העיקרית: מה קורה ללקוחות העוברים ל-ISP. כל הפרוצדורות של המעבר לא מעניינות את הלקוחות. זה מטרד, אבל מטרד קצר וחולף. 

בקצרה: הלקוחות מעוניינים להרוויח כסף לאורך זמן, ולקבל ביצועים ואולי שירות טוב יותר, במעבר הזה ל"שוק הסיטונאי". כל הדברים הללו לא מתקיימים ב"שוק הסיטונאי", לא כעת ולא בעתיד (עד סוף 2018), אלא אם הרפורמה הזו תבוטל ע"י שר התקשורת הבא. 

אני נשאל שוב ושוב: בשביל מה בכלל צריך להחליף את הנתב לפס הרחב?

התשובה הקצרה שלי: בגלל נטוויז'ן-013 (כיום חלק מסלקום).

התשבוה הארוכה יותר, למי שמעוניין ביותר פרטים היא: "ועדת חייק" (שהדו"ח הסופי שלה פורסם באוקטובר 2011 - כאן), התכופפה בפני הגחמות וההתקפות עליה מהצד של נטוויז'ן-013, בנוסף ללחצים פנימיים וחיצוניים (של "חפרפרות"), והמליצה על המודל הזה (של החלפת נתב במעבר ל"שוק הסיטונאי").

שני שרי תקשורת אישררו את המודל הזה (כחלון וארדן, במקביל לאישרור של שני שרי אוצר: שטייניץ ולפיד). כך זה נשאר עד עצם היום הזה. החלטה זו לא ניתנת לשינוי בקלות, בלי חקיקה, או הליך שינוי מקיף של כל כללי הרגולציה בשוק הקווי, אם בכלל.

דהיינו: הנתבים החדשים, שהפראיירים ירכשו (או יקבלו בשכירות מה-ISP), יהפכו ללא רלבנטים בעוד כשנה. עד אז, אין כל סיכוי, שהקביעה הזו (של הצורך בהחלפת נתבים) - תשתנה. דהיינו: מטעים כאן את הלקוחות של הפס הרחב בישראל ובגדול. לכן קראתי לזה: "ההונאה הצרכנית של העשור". 

למי שלא מאמין להסבר, אני מביא צילום של ההחלטה, שממנה הכל התחיל (צילום מתוך "דו"ח ועדת חייק". לחיצה על התמונה מגדילה אותה):


נטוויזן-013 הציגה עמדה מאוד ברורה ב"ועדת חייק" ודרשה יישום מודל VULA ולא שום מודל רגולטורי אחר. אני הזהרתי בזמנו (כבר ב-2010 ואף קודם לכן) את נטוויז'ן-013 וגם את הוועדה, שהיא שוגה ולא מבינה את המצב. אגב, לא הייתי יחיד בעמדה הזו. אולם, זה לא השפיע בכלל על נטוויז'ן-013. אפשר לקרוא את הסיפור הזה כאן.

ברגולציית VULA, אותה דחפה נטוויז'ן-013 בקולניות רבה, אחד העקרונות הבסיסיים, שנקבעו באירופה אומר כך: הלקוח הסופי (הביתי) יחליט למי הוא שייך: לחברת הבזק, ל-ISP או לשניהם, ולפי זה תהיה האחריות על הנתב שלו וכך גם יתחלקו התשלומים החודשיים שלו. דהיינו: הכוח להחליט הוא בידי הלקוח. בנוסף, ברגולציה הזו המחירים נקבעים במו"מ ישיר בין הצדדים, במינימום התערבות של הרגולטור. נטוויז'ן-013 לא הסכימה בכלל לרעיון הזה בטענה שבזק היא "מונופול דורסני". 

חברת בזק ניסתה ליישם את המודל הזה (שהציעה נטוויז'ן-013) בתרגיל שבוצע על ידה עוד לפני סיום עבודת "ועדת חייק" ויצאה במבצע "טריפל" ו-"בנדל", שבו הלקוח משלם בחשבון אחד לבזק, על הגישה + הגלישה וגם אפשרי על הטלפוניה (בהמשך ניתנה האפשרות לשלם רק ל-ISP, בלי הטלפוניה). נטוויז'ן-013 יצא בחריפות נגד המבצע הזה (קראתי לזה "הקרב על הלקוח"" - כאן), לרבות תלונות אצל הממונה על ההגבלים העסקיים ואף הגישה בג"ץ כנגד משרד התקשורת, שמאפשר דבר כזה לבזק. בזק סגרה די מהר את המבצע הספציפי הזה.

בהמשך, יצאה נטוויז'ן-013 בחריפות וגם בבג"ץ כנגד היתר משרד התקשורת לתת להוט לספק שירותי אינטרנט דרך הוט-נט והצליחה להניע את משרד התקשורת שיחליט על תצורה של "הפרדה מבנית קלה" בין הוט לבין הוט-נט ("ישראבלוף" ישראלי טיפוסי...). 

נחזור ל"וועדת חייק": כתוצאה מהמלחמות הקולניות הללו, נלחצה "ועדת חייק" באופן חמור, כל מהלך עבודתה שובש והיא קיבלה בסופו של דבר רק חלקית, את עמדת נטוויז'ן-013. זה תחילתו של "הסלט הרגולטורי" שאנו נמצאים בו כיום. כאוס שאנו רק בכניסה אליו.

התוצאה של "ועדת חייק" מוצגת בצילום כאן מעל, שקובעת כך: בזק אחראית רק עד השקע בכניסה לבית. בתוך הבית, לרבות הנתב, זו אחריות מלאה של "ספק השירות" - ISP. לבזק, על פי ההחלטה הזו, אסור אפילו להשאיר את הלוגו שלה ("סימנים מסחריים") על השקע בכניסה לבית. 

במהלך השנים הזהרתי כמה פעמים את כל מי שרצה להקשיב, שאסור ליישם את הרגולציה הזו (של "ועדת חייק") בישראל. אולם, איש לא היה מוכן להקשיב. התוצאה: ישראל נכנס לפיגור ענק מול העולם בתחום הקווי.

כעת, אני אומר ללקוחות בצורה מאוד ברורה: מי שרוכש כעת נתב בכספו, או מקבל אותו מה-ISP, יגלה די מהר שלא רק שהוא מפסיד (כסף וביצועים). בעוד כשנה הנתב הזה לא יהיה שווה אפילו שקל וניתן לזרוק אותו היישר לפח (עוד על כך, במאמר הבא על ה-Vectoring).

דהיינו: ההפסד הכספי במעבר "לשוק הסיטונאי" הוא ברור וחד-משמעי לכל מי שלא מקשיב לעצה הזו וחושב שהוא "דפק את בזק". בזק רק מרוויחה מכל לקוח פרטי (בשונה מלקוח עסקי), שעובר ל"שוק הסיטונאי". בזק לא מפסידה. מי שמפסידים אלה רק הלקוחות וה-ISP, שנכנסים להסדר "שוק סיטונאי". 

ממש לאחרונה, אך בסוף החודש שעבר, ניסתה בזק לעזור ולהקל על הלקוחות בתחום הזה. היא ביקשה לקבל מידע (רק מידע) איזה נתבים מתקינים בבתי הלקוחות והיא נדחתה בבעיטה ע"י משרד התקשורת.

את ההחלטה הזו של משרד התקשורת צילמתי והיא מובאת כאן (הטענה היא מטעם בזק ואחריה המענה של משרד התקשורת. זה חלק מסדרת ההחלטות האחרונות של אבי ברגר, מנכ"ל משרד התקשורת, בתמונה למעלה. הקטע הזה לקוח מאתר משרד התקשורת כאן). 

דהיינו: לא רק שלבזק אין כל אחריות מה נעשה בבית המנוי, היא לא תקבל מה-ISP ("ספק השירות") שום מידע איזה נתב יש ללקוח בבית. כך, הלקוחות נעזבו לנפשם, בסדרת החלטות הזויות של משרד התקשורת, שהחלו ב-2011 והסתיימו בשבוע שעבר. זה אותו קו, אותה מדיניות רגולטורית שגויה, שנמשכת שנים.

לכן, אין ללקוח שום זכות בחירה. הוא חייב להחזיר את הנתב לבזק (או לרכוש מבזק במחיר מלא), או לרכוש בכספו (או לקבל מה-ISP) נתב חדש. בכל מקרה, לבזק אין שום אחריות על הנתב החדש הזה והיא לא תספק לו שום שירות משום סוג. האחריות של בזק נגמרת בשקע הכניסה בקיר הכניסה לבית. זהו.