נספח א'

לוח הזמנים המלא של תחום "ניגודי העניינים", התחום שנחשב כרגע "החזק ביותר" ב"תיק 4000" (משלים את לוח הזמנים המלא של "תיק 4000" - שנמצא בנספח ב' כאן למטה וגם כאן - בנספח א'):

2005 - עו"ד דנה נויפלד מצטרפת למשרד המשפטים. תחילה עבדה במשרד המשפטים תחת המשנה ליועץ המשפטי, עו"ד דידי (דוידה) לחמן-מסר, ולאחר פרישתה בינואר 2008, עבדה בצמוד תחת מחליפה, עו"ד אבי ליכט. בין תפקידיה: רפרנטית תקשורת, תחום ניגודי עניינים, נושאי רגולציה שונים ועוד. מדובר בתפקיד אותו מלאה קודמתה לתפקיד זה, עו"ד נגה רובינשטיין, שדילגה מהתפקיד הזה למשרד התקשורת (כמוה) ושהייתה היועצת המשפטית של משרד התקשורת - לפניה.
 
30.11.10 - עו"ד דנה נויפלד התמודדה לתפקיד היועצת המשפטית של מועצת הכבלים והלוויין, אך בחירתה טורפדה, מה שהחל פרשה מכוערת המכונה על ידי "הפרשה הסודית" - במשרד התקשורת.
 
18.3.12 - עו"ד דנה נויפלד נבחרה לתפקיד היועצת המשפטית של משרד התקשורת. "התנועה לאיכות השלטון" ערערה על המינוי הזה ואף עתרה לבית המשפט - אך ערעורה נדחה.
 
20.12.13 - אבי וייס חושף את העובדה, שעו"ד דנה נויפלד היא בת זוגו הקבועה של עו"ד ד"ר דוד (דודי) תדמור ואף עברה להתגורר עימו ביחד בתאריך לא ידוע (בהמשך יש להם ילד משותף), בלי שנעשתה שום בדיקה של "הסדר ניגוד עניינים" בנושא, לאור קשת העיסוקים והלקוחות של משרד עו"ד תדמור (כאן). כל התכתובת, שהייתה באותה עת בעניין זה (עקב הניסיון הברור להסתיר, לחפף ולהעלים את החשיפה הזו), שכללה עשרות רבות של חילופי מכתבים מכל הכיוונים - יש כאן. 
 
23.12.13 - מתקבלת תגובת עו"ד דנה נויפלד לחשיפה (של אבי וייס) - כאן.
 
24.12.13 - מתקבלת תגובת עו"ד ד"ר דוד תדמור לחשיפה (של אבי וייס) - כאן.
 
25.12.13 - מתקבלת תגובת משרד המשפטים לחשיפה (של אבי וייס) - כאן.
 
1.1.14 - חשיפת תגובת משרד התקשורת של המועד הבלתי ברור של ניגוד העניינים הראשון, בעניינה של עו"ד דנה נויפלד ("במהלך 2013". גם אין מועד ברור של הדיווח והטיפול בנושא: "הגורמים הרלוונטיים יודעים על קיומו של קשר בין השניים, מזה מספר חודשים") - גם כאן.
 
נובמבר - דצמבר 2014: קיום מו"מ ומיזוג בין משרד עו"ד ד"ר תדמור לבין משרד עו"ד פרופ' יובל לוי ושות'. המיזוג הושלם ובוצע בסוף חודש דצמבר 2014, במהלך בו עו"ד ד"ר תדמור הפך "לבעל עניין" מובהק ב-IBC (המתחרה העיקרית באותה עת בבזק, על פי החלטות הממשלה). אולם, הסדר ניגוד העניינים של עו"ד דנה נויפלד, עם אימות של עו"ד תדמור, הוסדר ונחתם רק חצי שנה אחרי מועד זה (ב-19.5.15 - כאן, יומיים אחרי פיטוריו בהפתעה של אבי ברגר).
 
17.11.14 - חתימת השר גלעד ארדן על כל מסמכי "השוק הסיטונאי", שלוו בייעוץ משפטי צמוד (של עו"ד דנה נויפלד והצוות שלה, וכן של המשנה ליועמ"ש).

27.11.14 - חוות הדעת המשפטית המרכזית בעניין "השוק הסיטונאי", שייכפה על בזק, בחתימת עו"ד דנה נויפלד.
 
1.4.15 - הטיפול המעשי בבקשת אישור העסקה של Yes (מה שמכונה בטעות "מיזוג" בין בזק ל-Yes), מתחיל במועצת הכבלים והלוויין. במקביל, עו"ד דנה נויפלד מבצעת בדיקת עצמאית משלה, לבקשת המנכ"ל, אבי ברגר, בדיון מ-30.3.15.
 
27.1.15 - פרסום מסמכים והחלטות לכפיית כללי "שוק סיטונאי" על בזק.
 
16.2.15 - פרסום מסמכים והחלטות נוספות לכפיית כללי "שוק סיטונאי" על בזק.

17.5.15 - אבי ברגר (מנכ"ל משרד התקשורת) פוטר בשיחת טלפון ע"י נתניהו. אחרי 3 ימים (ב-20.5.15) מונה ותפס את מקומו שמילה מימון, כמ"מ מנכ"ל המשרד. 
 
19.5.15 - נחתם מכתב ניגוד העניינים - עו"ד דנה נויפלד (סיפור "ניגוד עניינים" אישי חריף שני. המסמך נחתם באיחור רב של חצי שנה, מאז שבן זוגה לחיים, התמזג עם משרד המטפל ב-IBC ומחזיק במניות של IBC, חברה, שהייתה אז המתחרה העיקרית בחברת בזק - על פי החלטות ממשלה, והוא הפך להיות שותף פעיל וחלק ממשרד עורכי דין, שנמצא בדירקטוריון של IBC ומחזיק במניות של IBC ישירות וגם בנאמנות. עקב כך, בן זוגה של עו"ד דנה נויפלד החל אף הוא לעסוק ב-IBC).

7.6.15 - שלמה פילבר מתמנה למנכ"ל משרד התקשורת ומתחיל חפיפה עם שמילה מימון. 
 
23.6.15 - מכתב עו"ד דנה נויפלד לנתניהו (אישור "העסקה" של בזק-YES) (גם כאן). עו"ד דנה נויפלד הכינה שני מסמכים ובשניהם היא ממליצה לנתניהו לאשר את "העסקה". המסמך השני נמצא כאן.

29.10.15 - מתפרסמת כתבתו של גידי וייץ בהארץ תחת הכותרת: "לא רק ישראל היום: אתר החדשות הפופולרי "וואלה!" בשירות נתניהו". נתניהו היה היחיד שהשיב אמת לשאלות הכתב בזו הלשון: "בנימין נתניהו מכיר את מר אלוביץ' זה שנים רבות. כל נושא מקצועי נידון רק בין מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, לבין מנכ"לית בזק, סטלה הנדלר".
 
26.1.16 - תיקון מכתב ניגוד העניינים - עו"ד דנה נויפלד. הוציאה לעצמה היתר לעסוק ב"תיק שירות תשתיות פאסיביות" (חלק מההסדרים הטכניים של היישום המעשי של "שוק סיטונאי") (גם כאן).
 
14.6.16 - נחתם מכתב ניגוד עניינים יועמ"ש לנתניהו. מכתב, שנכתב למעשה ע"י עו"ד דנה נויפלד ועבר דרך עו"ד דינה זילבר, שהגישה אותו לחתימת עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט (גם כאן). 

ב"כתב החשדות" וב"כתב האישום" נעשה ניסיון מאוד גס להעלים מי באמת חתם על הסדר "ניגודי העניינים" של נתניהו ומי הכין אותו - כאן. 

אוקטובר 2016 - נפתח "חדר מידע" למכירת IBC. היה רק מתעניין רציני אחד ברכישה: קבוצת סלקום. סלקום שוכרת כמה בכירים ובהם אבי ברגר (לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת ו"עד מפתח" בתיק 4000) - כאן, כדי ללוות ולקדם את התהליך. 
 
8/16 עד 31.11.16 - עו"ד אריה (אריק) רשף, שהיה במשך שנים רבות סגנה של עו"ד דנה נויפלד בלשכה המשפטית של המשרד, במקום לצאת לפנסיה - מסופח באופן מסתורי לחודשיים, ללשכת מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר (לשכה הכוללת גם את העוזרת המקצועית למנכ"ל, עדי קאהן גונן, שאף היא מעורבת ב"תיק 4000"). זאת, במטרה, שהוסתרה היטב (ונחשפה כאן: לסייע מבחינה משפטית בהכנת טיוטת המדיניות החדשה בשוק הקווי והוצאת "מכתב פילבר" לבזק). לוח הזמנים הזה מצוי גם כאן (מסמך לפי "חוק חופש המידע" ממשרד התקשורת). 
 
21.12.16 - יוצא מכתב שלמה פילבר לבזק בעקבות טיוטת המדיניות החדשה (זה הטריגר לחקירות, שהחלו באופן סמוי ע"י הרשות לניירות ערך בליווי פרקליטות מיסוי וכלכלה ת"א בסוף 2016, מיד לאחר מכן ובאופן גלוי במחצית 2017, גם לכיוון משרד התקשורת וזה היה גם הטריגר לדו"ח מבקר המדינה ולדיון סוער בנושא בוועדת הכלכלה של הכנסת, בינואר 2017).
 
25.12.16 -  עו"ד דנה נויפלד יוצאת לחל"ד (חופשת לידה), חופשה הנמשכת כמעט שנה, עד 30.10.17. החליפה אותה באותה תקופה עו"ד ברוריה מנדלסון (כאן).

11.9.17 - IBC פונה למשרד התקשורת לקבל הקלות ב"פריסה האוניברסלית" כדי ששסלקום תוכל לרכוש את IBC. 
 
28.2.19 - פרסום (והדלפת) "כתב החשדות" כנגד נתניהו בחתימת היועמ"ש, שבו נטען, שעו"ד דנה נויפלד התנגדה למה שמכונה "המיזוג" ב-2015. זאת, הפוך לחלוטין מהמסמך אותו הכינה לנתניהו בזמן אמת, ומהמסמכים האחרים מאותה עת, שחתומים עליהם: היועמ"ש לממשלה (הקודם), יועמ"ש מועצת הכבלים והלוויין וכן יועמ"שים של גופי רגולציה אחרים, שהיו מעורבים בנושא: השב"כ, ועדת הריכוזיות, הגבלים עסקיים וכן כל עורכי הדין של הגופים, שהיו מעורבים בנושא.

20.5.19 - עו"ד ד"ר דוד תדמור הוא לא רק "בעל עניין" ב-IBC (כיום חלק מקבוצת סלקום-תש"י, המתחרה המרכזית בקבוצת בזק בתחום הקווי), הוא אחד מראשי ההתארגנות שאפשר לכנות אותה (על פי אופי ההתארגנות) בשם הקליט והקצר: "צמרת עורכי הדין בישראל כנגד נתניהו" - כאן. 

28.11.19 - עו"ד ד"ר דודי תדמור הוא בין יוזמי ומארגני עצומה המצויה כאן, בעד הפרקליטות והיועמ"ש (כמובן שזה נגד נתניהו).

נספח ב':

לוח הזמנים המלא והמדויק (ככל שניתן לדייק) של "תיק 4000":
31.3.10 - אושרה רכישת קבוצת בזק ואושר מיזוג בזק - יס. המיזוג בזק-יס אושר בתנאים חדשים ע"י בועז גולן, מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים (האישור שלו - 11.4.10), בתנאים נוקשים ומניות יורוקום הופקדו בידי נאמן (באישור בית הדין להגבלים עסקיים), במטרה למכור את המניות הללו (מהלך שלא הצליח).
25.6.12- מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים, שלומי פריזט, מאשר (פעם נוספת) את מיזוג בזק-יס, בתנאים חדשים. 
18.3.13 - גלעד ארדן מושבע כשר התקשורת. 
26.5.13 - יורוקום פונה לממונה על ההגבלים העסקיים לשנות את תנאי המיזוג, בעיקר לאור אי הצלחת מכירת מניות יורוקום בחברת יס. 
8.7.13 - פגישה ראשונה בין בני הזוג אלוביץ' לזוג נתניהו במעון רוה"מ. ב"כתב החשדות" מופיעה פגישה קודמת: ארוחת ערב בדצמבר 2012.
24.12.13 - חשיפת ניגוד העניינים הראשון של עו"ד דנה נויפלד. 
26.3.14 - מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים ד"ר אסף אילת מאשר (שוב) את מיזוג בזק-יס בתנאים חדשים (כאן). 
27.5.14 - מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים ד"ר אסף אילת מפרסם את נימוקי אישור המיזוג בזק - יס (לאחר השימוע על עצם המיזוג והתנאים למיזוג). 
14.7.14 - יס מגישה בקשה לשר גלעד ארדן לאשר העברת מניות יורוקום לבזק. 
11.8.14 - יס מגישה תיקון לבקשתה לשר ארדן (שקודם נדרש לסדר את מבנה המניות בתוך קבוצת יורוקום, בטרם ניתן למכור אותן לבזק). הבקשה הזו עודכנה שוב ע"י יס ב-9.11.14. 
4.11.14 - גלעד ארדן מסיים את תפקידו כשר התקשורת (מגיש התפטרות), לאחר שבאפריל 2014 המשרד להגנת העורף שהיה גם באחריותו - יוצא מאחריותו, לאחר התפטרות המנכ"ל (ביוני 2014 המשרד הזה חוזר למשרד הביטחון). 
5.11.14 - נתניהו מתמנה גם לשר התקשורת, אחרי שגלעד ארדן עובר לתפקיד שר הפנים. 
17.11.14 - גלעד ארדן חותם על ההחלטות והתקנות של "השוק הסיטונאי".
28.11.14 - פגישת נתניהו - אלוביץ' שבה מועבר (כביכול) מסמך "ראיית הזהב" לנתניהו. 
20.1.15 - פגישה אחרונה בין בני הזוג אלוביץ' לזוג נתניהו במעון רוה"מ. סה"כ בני הזוג נפגשו 7 פעמים (או 8 - לפי "כתב החשדות") בכ-3 שנים (3 מ-7 \ 8 הפגישות הללו נעשו בעת שנתניהו היה גם שר התקשורת) ונתניהו נפגש (ככל הידוע כרגע) עוד פעם אחת רק עם שאול אלוביץ' (כשר תקשורת ו\או רוה"מ), לפגישה קצרה וחטופה שעסקה (ככל הנראה), בענייני הסיקור בוואלה!, פגישה שהתקיימה ב-17.11.15 (או 26.8.15 לטענת "כתב החשדות"). זאת, הרבה לאחר ההחלטה ב-23.6.15. 
29.1.15 - מועצת הכבלים והלוויין מאשרת שינויי אחזקת מניות בתוך קבוצת יורוקום, כשלב בדרך לאישור הבקשה המקורית (של מכירת מניות יורוקום ב-יס לבזק), ופונה עקב הבקשות הללו (מ-11.8.14 ו-9.11.14), לאישור היועמ"ש, לאישור המשך התהליך (לפי סעיף 6מז לחוק התקשורת, הדורש אישור היועמ"ש למהלך). 
19.3.15 - מנכ"ל Yes מקבל בדיון שקוים במשרד התקשורת דיווח מראשי משרד התקשורת ומועצת הכבלים והלוויין ש"אין מניעה לאשר את העסקה" והתהליכים לאישורה מתחילים כמה ימים אחר כך, ב"מכתב התנעה".
24.3.15 - נשלחה בקשת רוה"מ ושר התקשורת ("מכתב התנעה") ליו"ר מועצת הכבלים והלויין, לקבל את עמדת המועצה בעניין בקשת YES.
26.3.15 - מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים ד"ר אסף אילת משחרר את מניות יורוקום מהנאמן ומתקן את תנאי המיזוג. 
31.3.15 - רשם ההגבלים העסקיים מודיע לעו"ד של יורוקום על שחרור מניות יורוקום מהנאמן ועל אישר המיזוג בכפוף לתנאים, ע"י ד"ר אסף אילת, ומיום זה מתחילים לספר את ה-90 יום לאישור העסקה ע"י מועצת הכבלים והלוויין (עם אפשרויות להארכה), ככתוב ב"תקנות התקשורת". 
1.4.15 - הטיפול המעשי בבקשת יס מתחיל במועצת הכבלים והלוויין (במקביל, עו"ד דנה נויפלד מבצעת בדיקת עצמאית משלה,לבקשת המנכ"ל, אבי ברגר). 
14.5.15 - השר אופיר אקוניס מקבל סמכויות שר התקשורת באופן זמני (כשר בלי תיק וכממונה על רשות השידור). 
17.5.15 - אבי ברגר (מנכ"ל המשרד) מפוטר ע"י נתניהו. 
19.5.15 - נחתם מכתב ניגוד העיניינים - של עו"ד דנה נויפלד (נחתם באחור רב של חצי שנה).
20.5.15 -שמילה מימון ממונה כמ"מ מנכ"ל.
26.5.15 - השב"כ מאשר (במקביל לגופים אחרים שאישרו זאת קודם לכן), את "עסקת בזק-YES". 
7.6.15 - שלמה פילבר ממונה למנכ"ל. 
23.6.15 - הדיון והאישור במועצת הכבלים והלוויין, האישורים של היועמ"שים (3: יועמ"ש לממשלה, יועמ"ש מועצת הכבלים והלויין יועמ"שית משרד התקשורת) והחתימה של נתניהו בעסקת בזק-YES. 
23.6.15 - מכתב עו"ד דנה נויפלד לנתניהו (אישור "העסקה"). בפועל היו 2 מסמכים די דומים, בהם היא ממליצה לנתניהו לאשר את "העסקה". המסמך השני והחשוב יותר - כאן. 
22.11.15, 16.12.15 - שלמה פילבר מטיל קנסות ענק על בזק.  
26.1.16 - תיקון מכתב ניגוד העניינים - של עו"ד דנה נויפלד
14.6.16 - מכתב ניגוד עניינים יועמ"ש לנתניהו. עי"כ נתניהו מסולק מהטיפול הרגולטורי בכל ענייני "פירמידת בזק". 
18.7.16 - השר צחי הנגבי מקבל הסמכויות של שר התקשורת לטפל בבזק וכל מה שמתקשר לבזק. 
16.9.16 - שאול אלוביץ' מנתק (לדבריו) את כל קשריו ומגעיו האישיים עם נתניהו. 
21.12.16 - יוצא מכתב שלמה פילבר לבזק (זה הטריגר לחקירות שחלו באופן סמוי מייד לאחר מכן ובאופן גלוי במחצית 2017, גם לכיוון משרד התקשורת והטריגר לדו"ח מבקר המדינה ולדיון סוער בנושא - בוועדת הכלכלה של הכנסת).
23.12.16 - הודעת בזק לבורסה על מסמך פילבר. 
25.12.16 - תיקון ההודעה לבורסה (שיש צורך בשימוע גם להפרדה תאגידית). 
25.12.16 -  עו"ד דנה נויפלד יוצאת לחל"ד, חופשה שנמשכת כמעט שנה, עד 30.10.17. החליפה אותה באותה תקופה עו"דברוריה מנדלסון (כאן). 
21.2.17 - השר צחי הנגבי מתמנה למ"מ שר התקשורת (לכל התחומים, לא רק לענייני בזק ומחליף את נתניהו בכל התחומים).
28.5.17 - השר איוב קרא מתמנה לשר התקשורת. 
20.6.17 - נפתחת חקירה גלויה של הרשות לניירות ערך ("תיק בזק") כנגד ראשי קבוצת בזק וראשי משרד התקשורת (מנכ"ל ועוזרת מקצועית), לאחר כחצי שנה של חקירה סמויה.
החקירה הסתיימה: 6.11.17.
14.11.17: עו"ד שחר בן מאיר והעמותה לטוהר המידות הגישו "עתירה לבג"ץ בדרישה שיורה לחקור את ראש הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה בתיק 4000". העתירה נדחתה (אבל החקירה החלה). עתירה נוספת בנושא נדחתה אף היא. 
18.2.18 - נפתחת חקירה גלויה של משטרת ישראל ("תיק 4000"). סיום החקירה: 2.12.18. 
18.2.18 - אילן ישועה מוואלה! מוסר עדות, הודעות מהמסמארטפון, מיילים והקלטות. עובדים נוספים בוואלה ! מעידים אחריו. אילן ישועה מסר 8 עדויות לפחות, שהחלו באופן סמוי ב-12 לדצמבר 2017 ברשות ניירות הערך, והפכו לגלויות במשטרה ב-18 לפברואר 2018. 
20.2.18 - שלמה פילבר חותם על הסכם "עד מדינה".
5.3.18 - ניר חפץ חותם על הסכם "עד מדינה". 
2.12.18 - סיכום חקירת המשטרה והעברת "תיק 4000" לפרקליטות.
28.2.19 - פרסום (והדלפת) "כתב החשדות" כנגד נתניהו בחתימת היועמ"ש. 
29.8.19 - בזק מודיעה על על "מחיקת נכס המס" (זה מפרשת "תיק בזק"), בסך של 1.166 מיליארד ש"ח, מדוחות החברה ומרישומיה. זאת, בעקבות החלטת הרשות לניירות ערך (כאן). מחיקת "נכס המס" הזה, באה בתוספת להפסד של בזק בסך 462 מיליון ש"ח בשנת 2016 (כמפורט כאן), בעקבות ההסכם שנערך אז בין בזק למס הכנסה (כאן). כך שסך ההפסד המצטבר של בזק בגין "תרגיל נכס המס" של "מיזוג בזק YES" (שלא יצא עד כה לפועל), הוא 1.628 מיליארד ש"ח (!). זאת, ללא חישוב ירידות הערך של YES, בזק ופלאפון. עדכון 3.10.19: רשות המיסים החליטה לתת ארכה של עוד שנה (עד סוף 2020) לבזק, לנסות ולנצל את "נכס המס", אם תקבל עד אז אישור ל"הורדת ההפרדה המבנית" מעליה. 
21.11.19 - פורסם כתב האישום כנגד בנימין נתניהו (ועוד חשודים) בתיקי 1000, 2000 ו-4000. 
28.1.20 - כתב האישום (הגרסה הראשונה) הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים.
23.12.20 - החלטות הפרקליטות בעניין "תיק בזק" ולגבי כמה חשודים ב"תיק 4000".  
25.5.21 - ההתחלה המעשית של המשפט בי-ם.
3.1.21 - הגשת כתב אישום מתוקן (גרסה שניה) לבית המשפט המחוזי בי-ם. 
3.2.21 דיון ראשון ב"תיק בזק" בבית המשפט המחוזי בת"א בפני סגן הנשיא חאלד כבוב. ההמשך נדחה לעוד כמה חודשים.
8.2.21 - הקראת כתב האישום ותגובת הנאשמים בבית המשפט המחוזי בי-ם. 

נספח ג':
"הקליקה" הנמצאת מעל לכל חוק ונורמה במדינת ישראל.

חשוב, שהמצב המשפטי בישראל בנוגע לצמרת הפרקליטות והיועמ"ש יהיה ברור לכל הקוראים:

בניגוד לנעשה במדינות רבות בעולם, לראשי מערכת אכיפת החוק בישראל יש חסינות מוחלטת (מעשית, גם בהיבט הפלילי וגם בהיבט האזרחי - של אי יכולת לתבוע פיצויים, גם אם מתגלה "תפירת תיק" על ידי מי מהפרקליטים), חסינות מלאה בפני אשמת "תפירת תיקים", שהיא אשמה פלילית מאוד חמורה.

חשוב לפזר את אי ההבנה של הציבור בישראל: אין בישראל שום בית משפט המוסמך לדון בעבירות סביב "תפירת תיק" ובחשודים ב"תפירת תיק". כי אין מי שיגיש לבית המשפט תביעה כזו, כנגד שום חשוד, בשום עבירה, ככל שמתגלה חשד ברור כזה וגם אם יש ראיות ברורות ומוצקות ש"התיק נתפר". 

ובכלל: אין בישראל שום גוף בעל סמכות לעסוק, לחקור ולטפל ולהאשים (ככל שנדרש) בנושא הזה.

הלכה למעשה, לא ניתן להגיש תלונה במשטרה \ מבקר המדינה \ נש"מ (נציבות שירות המדינה), על מה שתובע מהפרקליטות עשה או לא עשה (במה שנראה על פניו כ"תפירת תיק")  בכל החלטותיו והנחיותיו (לרבות אם הוא היה גם "פרקליט מלווה" בחקירת המשטרה), בעניין תיק פלילי בו הוא עסק או עוסק. גם אם תוגש תלונה למי מהגופים הללו, היא לא תטופל, בגלל החסינות של התביעה, במילוי תפקידה. 

מדובר ב"קליקה", שדאגה לכך (במשך השנים זה נבנה נדבך על גבי נדבך), לרבות בתמיכה, שנולדה בפסקי דין רבים של בג"ץ, בית משפט עליון, שתומך כמעט באופן עיוור וחד-ערכי בכל מה שהפרקליטות \ יועמ"ש מביאים \ מציגים להחלטה בפני הבג"ץ \ בית משפט עליון. דוגמה אחת מני רבים, יש בהחלטת הבג"ץ כאן.

התהלך של הבנייה הזו של מערכת חסינות דאגה לכך, ש"הקליקה" תהייה חסינה בחסינות מוחלטת (פלילית ואזרחית) מפני כל תביעה מכל סוג, בכל פורום, גוף או ערכאה, כנגד מי שנמנה על הקליקה הזו. 

זאת, בניגוד למערכת המשפט הישראלית (רק לשם ההשוואה), למרות שיש לה חסינות מוחלטת (כמפורט כאן), היא מערכת שיש בה בקרה כפולה ויעילה פי 6, מכל מנגנון אחר שיש, למשל, לעובדי המדינה. 
במנגנון הבקרה על שופטים יש את המערכות הבאות:
א. נציב קבילות שופטים עצמאי ובעל סמכויות מאוד נרחבות וחמורות (כולל סמכויות הדחת שופטים והעמדת שופטים לדין).
ב. בית דין משמעתי מיוחד, רק לשופטים, עם סמכויות דרקוניות, כולל להדיח שופט מתפקידו לכל החיים (וזה כבר קרה לא אחת בבית הדין הזה).
ג. תקנון אתי מיוחד - רק לשופטים.
ד. ועדת אתיקה מיוחדת - רק לשופטים, הנותנת החלטות (מעין פסיקה מנהלית) בעניינים אתיים ומשמעתיים המובאים לפניה.
ה. בנוסף, הדינים החלים על עובדי המדינה בהתאמות המתאימות (כמפורט בתקשי"ר) - חלים גם על שופטים.
ו. ולבסוף: כל החלטה שיפוטית כפופה לדיני העררים שיש בישראל. כך, שכל החלטה שיפוטית ניתן להפוך אותה בערר. 

סה"כ 6 מנגנונים בלתי תלויים זה בזה ויעילים ביותר (יחסית לכל מערכת בקרה אחרת הקיימת בישראל), עם סמכויות די דרקוניות כלפי שופטים (ככל שנדרש). לכן, גם כמות הבעיות והסטיות מהנורמות במערכת הזו היא די מינורית ומטופלת די במהירות וביעילות ומערכת המשפט הישראלית היא (לדעת רבים) מערכת מאוד מקצועית, בכל קנה מידה עולמי. הבעיות המרכזיות בנוגע למערכת המשפטית נוגעות לתחומים אחרים דוגמת תחום "הפרדת הרשויות" ותחום "הסדרי מינויי שופטים", נושאים שלא נעסוק בהם כלל.  

כל זה לא קיים בנוגע לצמרת המשפטית (הפרקליטות והיועמ"ש, לרבות כל המשנים והעוזרים שלהם) במדינת ישראל.

ניסיון לתקוף החלטות של הגופים הללו בבג"ץ עלו עד היום בתוהו. אין אופציה מעשית כזו. בווודאי שלא להגיש תלונה אישית (נניח למשטרה, או אפילו לנש"מ, בתחום המשמעתי), כנגד מי מראשי המערכות הללו. 

נת"מ (נציבות התלונות על הפרקליטות - "מייצגי המדינה בערכאות"), הוא הגוף היחיד, שהוקם לעניין הפרקליטות והיועמ"ש. אמנם, נת"מ הוא גוף שלטוני חשוב, אולם מדובר ביחסית גוף די זעיר, די איטי וחסר כל שיניים.

אם "נתפר תיק" למישהו, הסיכון היחיד של "התופרים" בצמרת מערכות האכיפת החוק (משטרה, פרקליטות, יועמ"ש), הוא, שהנאשם ש"תפרו לו תיק", יזוכה בבית משפט. זהו. שום דבר לא מעבר לכך. 

אין שום דרך חוקית, שבית משפט ירשיע את התובע (או את מי ש"תפר בפועל את התיק"), או שבית המשפט ידרוש מהמשטרה לחקור את התובע או את מי שהתובע מייצג בבית המשפט. התובע בדין הפלילי הוא חסין לחלוטין. לכל היותר, בית המשפט יכול להעיר "הערות" בפסק הדין לתביעה. זה ממש כלום. לא שווה יותר מהדו"ח של נת"מ, אחרי תלונה, שהוגשה לנת"מ בנושאים הדורשים הסקת מסקנות אישיות לאור הממצאים של הבדיקה.

לאחרונה נכתב נייר ע"י נת"מ, בעניין המפכ"ל דאז יוחנן דנינו ועו"ד שי ניצן, נייר חמור ביותר, שנגנז די מהר בפרקליטות, כי אין שום אופציה מעשית בחוק, אופציה מהסוג של יכולת הסקת מסקנות אישיות, או אולי חקירה ותביעה פלילית.

למעשה, אם מוגשת תלונה כנגד היועמ"ש (או פרקליט המדינה, או פרקליט מחוז), שהוא "תפר תיק" (שזה אוסף די גדול של עבירות פליליות), ונציב התלונות מוצא, שהתלונה מוצדקת, וזה דורש חקירה פלילית, הוא (הנציב), על פי החוק, אמור להמליץ על פתיחת חקירה פלילית כזו - ליועמ"ש... 

מכאן, שבישראל אין שום מצב, שניתן להעלות אותו על הדעת, שהיועמ"ש \ פרקליט המדינה (או המשנים ליועמ"ש, או המשנים לפרקליט המדינה), יחליט מי מהם לפתוח בחקירה פלילית כנגד עצמו ואין שום אדם אחר בישראל מלבדם, שיכול להחליט על כך - בעניינם.

זו בדיוק הסיבה, שהם מרגישים, שהם "מעל לחוק" ואף יכולים להמציא חוקים וכללים משלהם (דוגמת: שיטת "החשודים יחקרו את עצמם ויסגרו לעצמם את התיק". והחלטה ליצור תקדים משפטי על הגב של נתניהו, שלא לדבר על מסכת הטיוח בסיפור של רות דוד, ועוד), מציאות, שהיא חלק מהתופעה הזו, שנוצרה בישראל, רק כי ככה בא להם והם יכולים.

סרטון אודות סגירת התיקים השערורייתית לרות דוד - כאן.    

היה ניסיון די פתטי של שרת המשפטים הקודמת איילת שקד לנסות להתמודד עם "הרשעות שווא" והיא הקימה "וועדה למניעת הרשעות שווא ותיקונן", כתב המינוי של הוועדה מצוי כאן. אולם, זה לא הוביל לשום מקום מועיל. המלצות הוועדה (כ"דו"ח ביניים") שנמסרו לאחרונה (כאן) לשר אמיר אוחנה, כוללות המלצות בתחום מאוד ספציפי של שיפור הליכי עריכת מסדרי זיהוי במשטרה. זה הכל. כלומר: כלום מכלום. זה לא ימנע "תפירת תיקים" ע"י המשטרה והפרקליטות. ממש לא. בקיצור: עוד ועדה שלא תוביל לשום מקום בנושא הזה. מה שמדגיש את הצורך בהקמת "ועדת חקירה ממלכתית" חיצונית (על פי חוק ועדות חקירה) לנושא "תפירת תיקים". זאת, משום שאין כל טעם בבדיקות פנימיות וועדות פנימיות במשרד המשפטים, כי המערכות הבכירות של: המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש, לא מעוניינות לבדוק את עצמן ולהשתפר, שלא לדבר על חקירת תופעת "תפירת תיקים". 

מי שטוען, שיש להמתין עד סיום ההליכים המשפטיים (כל שיהיו) בעניינו של נתניהו, אומר דבר אחד ברור: לעולם לא יבדק נושא "תפירת תיקים בישראל". למה? כי בסיום ההליכים המשפטיים החלוטים בעניינו (ככל שיהיו), תהליך, שיכול להימשך בין 5 ל-10 שנים, כל עבירה ככל שהייתה בעניין "תפירת תיקים", לא תוכל להיבדק, כי תחול עליה התיישנות.

יודגש, שכל עבירות המשמעת שבוצעו ע"י החוקרים והפרקליטים ב"תיקי בזק ו-4000" - חלה עליהן כבר ההתיישנות (שהיא שנתיים). כך שגם אם נתניהו ייצא זכאי לחלוטין או חצי זכאי, העבירות הללו לא תבוררנה בכלל, לעולם (!), בגלל התיישנות. 

עבירות החטא הן כבר מזמן אחרי תקופת ההתיישנות (שהיא שנה).  העבירות הללו (היו רבות, בעיקר בתחום החקירות והרישומים) לא תיבדקנה ותבוררנה בכלל, לעולם (!), בגלל התיישנות. 

כך גם לגבי עבירות פליליות ברמה של עוון, שההתיישנות היא של 5 שנים, שכעת אנו בקצה של ה-5 שנים הללו, בלי שאיש עוצר או מתכוון לעצור את "שעון ההתיישנות". הן לא תבוררנה לעולם ואיש לא ייתן על כך שום דין וחשבון. כלום. שום לקח, שום בדיקה, שום הסקת מסקנות משום סוג. כלום מכלום. 

בעבירות הפליליות ברמה של פשע, ההתיישנות היא בת 10 שנים וההתיישנות הזו תגיע ותיכנס לתוקף בשנים 2026-8 (10 שנים מאז שהחקירה בתיק 4000 החלה ועד שהסתיימה בגיבוש "כתב החשדות"), עוד הרבה לפני שיהיה פסק דין חלוט בתיק 4000. 
חמור מאוד בעיני ובעיני רבים וטובים, שאיש לא עוצר ולא מעוניין לעצור את "שעון ההתיישנות" הזה. זה הלב של מה שאני כותב וחושף. 

"הקליקה" הנמצאת מעל לכל חוק ונורמה יודעת ש"שעון ההתיישנות" יגן עליה לעולמים מפני כל בדיקה, חקירה, תביעה וענישה, על מה שהם עשו, תפרו ועוללו בתיק הזה. 

בנוסף, אלו שעסקו ב"תפירת התיקים", כבר מזמן לא יהיו בתפקידם. רובם יהיו כבר בפנסיה, או "ילכו לעולמם כדרך כל בשר" (כי לדרגות הבכירות בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש, מגיעים בגיל יחסית די מבוגר). ולכן כל ברור \ חקירה בעניינם בגיל כזה, אחרי פרישה מהשירות הממשלתי, או אחרי שהלכו לעולמם, הוא חסר כל היבט ומשמעות מבחינה ציבורית וממילא לא יתבצע, בגלל ההתיישנות. 

מאז "פרשת לבון - עסק הביש", לא הייתה שערורייה משפטית כזו חמורה במדינת ישראל!!!

יתרה מכך. הוכחתי (ולא רק אני), על בסיס ניתוח מסמכים, שיצאו מלשכת היועמ"ש ומכל זרועות הפרקליטות,  ב-2 פרקי סדרה קודמים (כאן וכאן. סיכום בראיון באולפן - כאן), את המקורות המדויקים להדלפה של מסמכים חסויים מצמרת הפרקליטות ולשכת היועמ"ש לכלי תקשורת מסוימים. חשפתי את מנגנון תיאום ההדלפות בין י-ם ות"א ואת מנגנון תיאום "הזזת השעונים" (כלומר: חשד לזיוף), רק במסמכים המכפישים את נתניהו ומציגים אותו כעבריין סדרתי, כדי "להפיל את תיק ההדלפות" על עורכי הדין של נתניהו, ושום בדיקה או חקירה לא נפתחה בנושא. 

הוגשו לא מעט תלונות מכמה כיוונים (כולל מעורכי הדין של נתניהו), אבל שום דבר לא קרה, לא קורה ולא יקרה.

זאת, משום שאין שום אדם בישראל היכול להורות על פתיחת בדיקה \ חקירה בשום נושא, בלשכת היועמ"ש ובצמרת הפרקליטות בישראל, אם יש חשד לפלילים. 

בנוסף, החסינות המוחלטת, שיש לבכירי מערכת אכיפת החוק, אינה מסתיימת בכך. ישנו פרדוקס בחוק החסינות של נבחרי הציבור. זה חוק, שנועד להגן על נבחרי הציבור (כביכול) מפני "תפירת תיקים" ופגיעה בתפקידם ובתיפקודם.

אם ניקח, למשל, את עילת "חוסר תום הלב", שקיימת כעילה לאי הסרת חסינות ב"חוק החסינות" הקיים, על פיה זכאי חבר כנסת לחסינות, כאשר סבורה הכנסת, שכתב אישום המוגש נגד ח"כ - הוגש "בחוסר תום לב", הרי שמי שיצטרך להגן בבג"ץ על טענת "חוסר תום הלב" הוא היועמ"ש, שמשמש גם כתובע הכללי, והוא זה שקיבל בעצמו את ההחלטה להגיש כתב אישום. 

מצב כזה הוא בלתי ישים ובלתי הגיוני לחלוטין, שהיועמ"ש יטען בבג"ץ, שהתובע הכללי פעל או לא פעל "בחוסר תום לב", כאשר, למעשה, מדובר באותו אדם בעצמו (כשד"ר אביחי מנדלבליט בכובעו כיועמ"ש יטען בבג"ץ, שד"ר אביחי מנדלבליט בכובעו כתובע הכללי - פעל או לא פעל "בחוסר תום לב").

נמצא, שעילת "חוסר תום הלב", שבחוק החסינות לח"כים היא, למעשה, אות מתה, ותלויה כל כולה ב"קליקה" ובגחמותיה. 

והכל בשל המצב המונהג במדינת ישראל (ועדיין לא הוסדר בשום חוק), שליועץ המשפטי לממשלה יש 2 כובעים: תובע כללי ויועץ משפטי לממשלה. ועל כן, כדי שעילת "חוסר תום הלב", שבחוק החסינות לא תהיה אות מתה, יש צורך קודם לכל, לפצל בין התפקידים ומי שהוא יועמ"ש, לא ישמש גם כתובע הכללי. יש כמובן נימוקים כבדי משקל נוספים, לצורך לפצל את התפקיד.

לא סביר שהנוהג שנולד בישראל - לחבר בין 2 התפקידים, שאיננו מוסדר בשום חוק, יבוא ויבטל חוק קיים (ועוד חוקים רבים אחרים), ויהפוך את עילת "חוסר תום הלב" ב"חוק החסינות", שזה המגן היחיד והדי קלוש הקיים בישראל מפני "תפירת תיקים" לפוליטיקאים (חברי כנסת בלבד), לאות מתה.

הסברי אקדמי נוסף לעניין זה אפשר לקראת במאמר: "יועמ"ש או 'רשות רביעית'" - כאן. 

בארה"ב, רק לשם ההשוואה, הנשיא יכול לפטר את התובע הכללי מתפקידו בכל עת; ניתן לכפות על התובע הכללי לעבור שימוע הדחה (Impeachment) בבית הנבחרים ובסנאט, בעוון "בגידה, שוחד, עבירות ופשעים חמורים אחרים". כ"כ, יש בארה"ב מוסד משפטי נוסף, שנקרא "התובע המיוחד", שממונה ע"י התובע הכללי של ארה"ב, ועניינו לעסוק באופן עצמאי בחקירה והגשת כתבי אישום כנגד אנשי ממשל פדרלי בכל דרג, כולל כנגד ראשי מערכות החקירה והתביעה בכל הדרגים. 

אין מצב חוקי - משפטי כזה בישראל.

כך, "הקליקה" חסינה מפני כל ונמצאת מעל לכל חוק קיים בישראל. 

עדכון 14.11.19: פרופ' דניאל פרידמן: "מוסד היועמ"ש פוגע בדמוקרטיה". שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, הסביר ב"כנס חיפה למשפט" (כאן), את התפקידים הסותרים של היועמ"ש וקבל על כוחו הבלתי מוגבל, הלא הגיוני והלא חוקי, של היועמ"ש במדינת ישראל.

עדכון 1.12.19: התפרסם מאמר מצוין של קלמן ליבסקינד ב"מעריב" (כאן) תחת הכותרת: "הפרקליטות היא צומת מסוכן של עוצמה בלתי מוגבלת והיעדר בקרה". מומלץ מאוד לקריאה.

עדכון 10.4.20: פורסם באתר "מידה" (כאן) מאמר פרי עטו של משה איפרגן, תחת הכותרת המאוד חריפה ומזעזעת: "מושחתים, נמאסתם: חגיגת השחיתות של השופטים והמשפטנים נחשפת. מערכת אכיפת החוק שרודפת פוליטיקאים על שחיתות היא מושחתת בעצמה – וזה מתחיל מלמעלה".

נספח ד': 
סוגיית מימון ההגנה של נאשם\חשוד בפלילים: 
בעקבות הדיונים וההחלטות בעניין המימון המשפטי של נתניהו, יש להזכיר, שיש כאלה, שלא זקוקים לכל אישורים כדי לקחת כסף ציבורי (מתקציב המשרד בו הם עובדים), כדי לממן את הגנתם האישית, ע"י שכירת עורכי דין חיצוניים ויקרים, בלי כל פיקוח ובקרה, ב"פטור ממכרז", שעוקף כל מנגנון חוקי קיים.

הסיפור המדהים הזה נחשף על ידי מזמן ונוגע רק ל"קליקת הפרקליטים", שנמצאת, כאמור לעיל, מעל לכל חוק ונורמה במדינת ישראל. 

ל"קליקת הפרקליטים" אין שום בעיה לקחת לעצמה (כלומר: לחבריה ולכל מי שהם חפצים ביקרו) כסף מקופת המשרד הממשלתי בו הם עובדים, כדי לממן את הגנתם האישית, על חשבון הציבור.

כן, ככה פשוט.

זו לא המצאה שהמצאתי כרגע. 
 
"המריחה", שביצעה הפרקליטות בעקבות סדרת החשיפות שלי, בדבר לקיחת כספי משרד התקשורת כדי להגן על חשודים בכירים בתוך המשרד מפני חשדות לפלילים, מתועדת היטב במסמכים. 

הצורך הזה בהגנה נולד כדי להתגונן מפני האשמה של "עלילת דם" ומעשים פליליים רבים נוספים, במה שמכונה על ידי "הפרשה הסודית", כנגד ראשי המשרד, ובראשם המנכ"ל דאז של המשרד, הסמנכ"לית הבכירה דאז למנהל והיועצת המשפטית של המשרד (עו"ד דנה נויפלד, "כוכבת תיק 4000"). זאת, בעוד שלנתניהו "עושים את המוות", בדיוק בעניין הזה.

חשפתי זאת בכמה כתבות מובילות (יש עוד, אבל אלו העיקריות), שפרסמתי בזמנו (2015-16) בלינקים הבאים:
חשיפת "הצפצוף על הכל" סביב הייצוג המשפטי ב"פרשה הסודית"
היועצת המשפטית של משרד התקשורת והמנכ"ל קיבלו נזיפה מהפרקליטות
חשיפת המשך הטיוח וההגנה על "גיבורי הפרשה הסודית" ע"י שלמה פילבר
מתקרב רגע האמת בפרשה של היועצת המשפטית של משרד התקשורת
"הבכיר מ"הפרשה הסודית" פרש בשקט לגמלאות מוקדמות והפרשה נשארה סודית

במאמר האחרון יש את מכתב סגירת תלונתי, מכתב, שיש בו אוסף של שקרים וביניהם נטען, שכאילו תלונתי נדונה בבית הדין (מה שלא היה ולא נברא) ושזה היה בסדר לשכור את שירותיה של עו"ד תמר גולן - כדי להגן על עובדי משרד התקשורת ובראשם היועצת המשפטית של המשרד - החברה הבכירה ב"קליקה" (רק לנתניהו אסור...).

בעקבות מה שהיה ונחשף על ידי, השופטת בדימוס הילה גרסטל קיבלה ממני צל"ש (כאן). בסיפור הצל"ש הזה אני מסכם בקצרה את כל הפרשה, בה נוכחתי אישית ביושרה, בטיפול בתלונתי (תלונה, שיותר מאוחר "נגרסה" בשקרים של לשכת היועמ"ש והפרקליטות, אחרי שהילה גרסטל "התפוטרה" - אולצה להתפטר מתפקידה כנציבת נת"מ, ע"י אותה "קליקה", רק בגלל שהפריעה ל"קליקה" ואיימה על החסינות המוחלטת של ה"קליקה" הזו).

ככה זה עובד, אצל אלה הנמצאים מעל לכל חוק ונורמה. 

על סמך המידע, שאספתי וניתחתי, סביר מאוד להניח, שמה שכתב אלי ציפורי, שעו"ד שי ניצן השתמש (או פעל בתיאום) עם הדובר של משרד המשפטים עו"ד משה כהן - זה נכון. על פי מיטב ידיעתי והערכתי, זה כלל גם את הניסיון הגס והחמור להטיל את אשמת ההדלפות הללו על פרקליטי נתניהו (כך, טענו גם הדובר משה כהן וגם שי ניצן - למשל כאן).

זו "תפירת תיק" נפרדת, שדורשת חקירה בפני עצמה, ששונה משלל "תפירות התיקים" שיש לנו, בפרשות המכונות במספרים עגולים (1000, 2000, 3000 ו-4000. רק את "תיק 5000" "שכחו לחקור", כי זה לא מוביל לנתניהו).

כידוע לקוראי אתר Telecom News, יש "חסינות מלאה" לכל "חברי הקליקה" ונספחיהם (דוגמת מפכ"ל המשטרה לשעבר), כמפורט בנספח ב' כאן ("קליקה", שגם דואגת לקדם את חבריה, דוגמת הניסיון החצוף והחמור לקדם דווקא כעת את עו"ד ליאת בן - ארי - שווקי, במקום לחקור את מעורבותה האישית, במה שמצוי כאן, "שחור על גבי לבן", עם מסמכים חד-ערכיים, כמפורט בעשרות פרקי הסדרה - סה"כ 33 פרקים ראשיים בסדרה ועוד עשרות פרקי משנה משלימים).

ארגון פרקליטי המדינה הגיש דרישה לבית הדין לעבודה, במסגרת "סכסוך קיבוצי", כדי לנסות לכפות בצו שיפוטי את קיום המכרז הזה - על נציב שירות המדינה. המשך החוצפה של "אני ואפסי עוד". ואכן, הם הצליחו בדרך הכוחנית הזו, לכפות קיום "המכרז", על נציב שירות המדינה. 

שיבושי הזמנים במסמכים המרכזיים הרגישים, ורק בהם (או זיופי הזמנים במסמכים הללו, תלוי בנקודת המבט, מה המשמעות של שינוי ידני של זמנים במחשב המפיק את המסמכים הכל כך רגישים הללו, שינוי המנתק את הזמן הנכון, שהמסמכים הללו מקבלים בעת הפקתם, מהשרת - Server של משרד המשפטים בעת יצירתם, או בכל שינוי הנעשה בהם), שיבושים אלה מוסברים היטב בחשיפה, ומקורם במירוץ מי יפרסם ראשון את "כתב החשדות" המלא והחסוי וברצון של צמרת הפרקליטות והיועמ"ש, ל"הפיל את התיק" של ההדלפות - על פרקליטי נתניהו. 

בנוסף, המייל של דובר משרד המשפטים, שקל לאתר אותו במערכת התיעוד של משרד המשפטים "דוקסנטר" ובמערכת הדוא"ל של המשרד (ככל שתפתח חקירה בנושא, מה שהיה אמור להתבצע מזמן), לרבות התיאומים בווטסאפ, בע"פ ובמיילים, שבוצעו על ידו בעניין זה עם כמה כתבים, לא היה מקור ההדלפות היחיד של מסמכים חסויים, בפרשה זו.

אביעד גליקמן (מ"חדשות 13") קיבל לפני כולם את "כתב החשדות" המלא (ועוד מסמכים, שקיבל בהדלפות, מסמכים, שהיו בשלבי הטיוטות), כפי שחשפנו בהרחבה כאן, עם כל הראיות. בנוסף, היו עוד כתבים (דוגמת גיא פלג), שקיבלו גם הם הדלפות לפני המייל של משה כהן עם 2 הנוסחים של "כתבי החשדות" מ- 28.2.19 (והם ממשיכים לקבל הדלפות עד היום, כפי שהם רגילים לקבל הדלפות מגמתיות, מזה זמן רב). העקבות של מקורות ההדלפות זוהו ותועדו בכתבות החשיפה של המדליפים ובכתבות האחרות.

אולם, זה לא עשה כל רושם על מי מ"הקליקה", שממשיכה בשלה, מחוץ לכל חוק ונורמה במדינת ישראל. 

הליך משפטי ייקח שנים (בין 5 ל-10 שנים עד פסק דין חלוט (סופי), שקובע גם אם יש בהרשעה קלון, מה שמחייב ראש ממשלה להתפטר, על פי החוק הקיים. אז נמתין 10 שנים לדעת מה האמת? זה לא הגיוני. בפרק 17 בסדרה, פירטתי את תמצית הטעויות המרכזיות, שמובילות לצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, וריכוז הממצאים הללו נמצא בפרק זה, למתעניינים. מאז פרק 17, נוספו עוד ממצאים רבים וחמורים לא פחות, ב-33 פרקי הסדרה. 

את נושא הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת תופעת "תפירת תיקים" - לא אני המצאתי. זו הייתה דרישה ברורה של שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן ב- 2007-8 ודרישה של השר לשעבר חיים רמון, די במקביל אליו, ב-2008. שניהם נבלמו בזמנו ע"י "קליקת הפרקליטים". לא התקדמנו מילימטר אחד מאז. הם לא אנשי ימין אלא אנשי שמאל. כלומר: זה לא עניין של ימין או שמאל - פוליטי. 

אותן תופעות נשארו - כי הן לא מוגרו ולא נעשו שום צעדים ליצירת מנגנון משפטי, לנטרול יכולות "תפירת תיקים" ע"י הצמרת המשפטית והחקירתית בישראל, דוגמת מנגנונים משפטיים הקיימים בכל מדינות העולם המערבי והדמוקרטי. 

בתמצית הממצאים בסדרה זו, ראשי לשכת היועמ"ש והפרקליטות, קראו וקוראים רק תקצירים ומצגות, שהוכנו בפרקליטות ת"א ובצמרת המשטרה (בסיכום החקירה), ואולי גם חלקים מעדויות "עדי השקר", בלי לראות את כל מסמכי המקור מזמן אמת, שנוגעים ישירות לנושאים, שעליהם הם מעידים.

מצאתי, שהיועמ"ש לא רק שלא קרא מסמכים, אפילו את המסמכים של עצמו - לא קרא.

כך, ה"קליקה" (שכוללת גם את היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד דנה נויפלד), יצרה מצג שווא של "עבריין סדרתי" (נתניהו), על בסיס אוסף של עובדות חסרות כל בסיס, אוסף של חשדות שווא, כשמסמכים "מזמן אמת" סותרים לחלוטין את כל סעיפי "כתב החשדות". לכן - בהיעדר מנגנון אחר הפתרון היחיד הנכון הוא ועדת חקירה ממלכתית. אין דרך אחרת לברר את האמת, כולל מה נעשה במשטרה והפרקליטות בעניין "תיק 4000".

נקודה חשובה אחרונה: נראה על פניו, ש"לתפור תיק" לנתניהו, היה המוצא הכי מהיר לכסות על הפאשלות של הצמרת המשפטית בענייני הרגולציה שנוגעים לקבוצת בזק ולמנוע "מפולת" בבית משפט, של הצמרת המשפטית של מדינת ישראל, שאישרה במו ידיה, פעם אחר פעם, גם את מה שהיה ב-2015 וגם מה שהיה במהלך ובסוף 2016. 

ככה "תפרו תיק" לאיש הלא נכון. רק כדי להגן על "תופרי התיקים" עצמם. 

נספח ה':
עקרונות ההדלפות ל"תקשורת המגויסת" על ידי "הקליקה":
ההדלפות (בשונה מההודעות הרגילות לתקשורת), שמגיעות בקצב שלא נפסק, מהפרקליטות, מדוברות משרד המשפטים ומלשכת היועמ"ש, הן כמעט כולן מיחזור חוזר ונשנה של הדלפות קודמות, תמיד לאותם כתבים, כל פעם בתוספות אחרות ודגשים אחרים, וכוללות 3 סוגים של הדלפות:

• הדלפות של קטעים קצרים ונבחרים מהעדויות של עדי השקר (2 "עדי מדינה" ו-2 עדים, שמשום מה אינם "עדי מדינה", אבל בפועל הם "עדי מדינה": אילן ישועה ואבי ברגר), כדי להראות לציבור (שממילא לא מבין בתחום), כאילו יש ראיות מוצקות ביותר ב"תיק 4000".
• הדלפות של רכילויות ושטויות, שאין להן כל קשר ל"תיק 4000". חלק מההדלפות שייכות בכלל ל"תיק בזק", שבו נתניהו לא נמצא. מה ההבדלים בין 2 התיקים הללו? פירוט כאן. אולם, ההדלפות הללו יוצרות רושם של "עבריין סדרתי". זו גם הסיבה, שהפרקליטות והיועמ"ש חיברו ביחד את תיקי 1000, 2000 ו-4000 ב"כתב חשדות" אחד, למרות שאין קשר מעשי בין התיקים. זאת, רק כדי להציג תמונה של: "נתניהו הוא עבריין סדרתי". ההדלפות הללו מהמדליפים, ממשיכות בדיוק באותו קו, בלי שהציבור קולט, שבכלל אין שום עבירות, או חשד לעבירות, שנוגעות לנתניהו, במה שמודלף, וזו רק רכילות חסרת כל משמעות פלילית, שמתאימה למדורי הרכילות בעיתונות, ולא לתיק פלילי רציני. 
• הדלפות של רכילויות ושטויות, של תיקים שנסגרו (בעיקר הכוונה לסגירת התיקים כנגד שרה נתניה ויאיר נתניהו, במסגרת ההחלטות של היועמ"ש ב"תיק 4000"), כדי ליצור "דעת קהל", שתלחץ על היועמ"ש, שאולי ישקול כן לפתוח את התיקים הסגורים הללו (דבר שלא אפשרי מבחינה מעשית, ללא ראיות חדשות לגמרי ומוצקות, שלא היו ידועות קודם). את הקו ההזוי הזה "דוחפים לציבור" בעיקר "אוהדי שי ניצן וליאת בן ארי שווקי". 

ספינים וכזבים הם מוצר פטור ממס. לכן, אפשר לייצר אותם בלי כל מגבלה. זה מה שמתרחש ב"זירה", שאני עוסק בה בשנים האחרונות ובמיוחד בשנתיים האחרונות. אני לא עוסק בספינים - אלא בעובדות. מאות מסמכים מקוריים ועשרות עדויות המפורטים ב-33 פרקי הסדרה ובעשרות הפרקים המשלימים.

כך, ה"קליקה" מתאמת ופועלת ומדליפה כל הזמן, כחלק מרכזי מניסיון "הפוטש". זאת, כדי להמציא לציבור בשטף מתמיד, "ראיות זהב" כביכול, לגבי ה"עבריין הסדרתי נתניהו" ובמיוחד ב"תיק 4000". ההשפעה על דעת הקהל היא מאוד חזקה, ולכן אין מנוס אלא להקים ועדת חקירה ממלכתית, לבדיקת הנושא החמור הזה (של "פוטש" במסווה משפטי, כדי לשנות את סדרי השלטון בישראל. יש לתופעה הזו גם שם מדעי בתחום מדעי החברה: Deep State - "שלטון הפקידים"). פירוט נוסף בעניין חמור זה יש כאן ובכתבה הנפרדת: "הקליקה הנמצאת מעל לכל חוק ונורמה בישראל (מפרק 27)!" ובתת הפרק: "סוגיית מימון ההגנה של נאשם\חשוד בפלילים" - כאן. 

נספח ו':
עיקרי "העקרונות" והסממנים הבולטים (4 עקרונות מובילים, שזיהיתי בניתוחים הרבים, שערכתי בסדרה), של מהלכי "תפירת התיקים" של "הקליקה":

• אין לוחות זמנים (ואם יש זמנים - הם בד"כ שגויים). זה קו עקבי בכל "תיק 4000", כדי "להניע אירועים והחלטות" ב"מנהרת הזמן" קדימה ואחורה, כדי שהעדויות תתאמנה לתיאוריה של ה"עבריין הסדרתי", כלומר: נתניהו. בהדלפות לגבי עדותו של "עד המדינה" שלמה פילבר זה מאוד בולט, וזה גם קיים בעדויות אחרות (למעשה, כמעט בכולן). בעדותם, עדי השקר וגם עדים מבולבלים וספינולוגים אחרים, לא הבינו איך "הם נופלים בפח" של "הנעת הזמנים" ע"י החוקרים והפרקליטים המלווים (מפרקליטות מיסוי וכלכלה ת"א), ולכן הם שוב ושוב טועים ומטעים בתשובותיהם, כשהם מסתמכים רק על זכרונם ולא על מסמכים מזמן אמת. מלבד זאת, חלקם, המציא, כהרגלם, גם שקרים וספינים משל עצמם, כדי להיראות "טובים" בחקירה, לפי הכוונת החוקרים והפרקליטים המלווים. 
• אין עימות ואימות בין העדות החשובה לתיק, לבין מסמכים מזמן אמת הסותרים (או מחזקים) את העדות הזו. זה חלק מהותי ב"תפירת" התיק. במקום לחתור לגילוי האמת (שזו מטרת החקירה), חתרו ב"קליקה" לחפש הרשעה של נתניהו בכל מחיר, תוך התעלמות מוחלטת מהאמת. כל המסמכים הסותרים את העדות היו בידי המשטרה והפרקליטות, אבל הם פשוט התעלמו מהם (למשל, התעלמו לגמרי מהמסמכים המוצגים בסדרת 32 הכתבות המפורטת כאן למטה בנספח ד'). 
• אין עימות ואימות בין העדות לעדויות אחרות בנושא, עדויות היכולות לסתור (או לתמוך) בעדות המרכזית הקיימת בתיק. יתרה מכך, עדים מרכזיים רבים (לפחות 12 עדים חשובים), שעדותם הייתה יכולה לסתור את כל מה שיש בתיק 4000, כלל לא נקראו לחקירה, כדי "לא לקלקל את התיק". אולם, הם יכולים להגיע לבית המשפט כעדי הגנה (ככל שיתקיים משפט) ולכן אי גביית עדותם, היא מחדל חמור ביותר של "הקליקה". 
• אין התייעצות עם מומחי רגולציה, כדי לנסות לבדוק אם העדות המרכזית הזו הגיונית ונכונה, בהקשרים של פעילות הרגולציה והתפתחותה בשוק התקשורת. התיק ההזוי הזה, בשם "תיק 4000", היה נגנז ביומו הראשון, אם החוקרים והפרקליטים המלווים היו מתייעצים עם מומחי רגולציה עצמאיים וישרים בתחום התקשורת (יש כמה כאלה בישראל, כולל עורכי דין מומחים ברגולציה המאוד ספציפית הזו).