על פי המדד העולמי להתפתחות הפס הרחב Ovum’s Broadband Development Index - BDI הכולל השוואה בין 200 מדינות בעולם, ישראל, שהייתה במקום 11 אך לפני 3 שנים, הידרדרה במהירות למקום 19 ותישאר במקום 19 עד 2019 (!). 
מאת: אבי וייס, 1.12.14, 09:30

חשיפה: מדיניות משרד התקשורת בראשותו של שר התקשורת היוצא (גלעד ארדן, בתמונה) וכל הצוות הבכיר של המשרד ב- 3 השנים האחרונות הובילה את ישראל לנסיגה חמורה ומהירה במעמדה העולמי בכל הקשור לתחום הפס הרחב. הסברים נוספים בהמשך הכתבה.

למה זה קרה? הנתונים שנציג כאן, רק בקצרה, מדברים בעד עצמם, גם בלי כל פרשנות נוספת שלי. זה הסיכום הברור והמדויק ביותר של הקדנציה של שר התקשורת היוצא (גלעד ארדן) וכל הצוות העוסק בנושא התקשורת של מדינת ישראל. 

הנתונים עצמם:
קיבלתי מחברת Ovum (חברת מחקר מובילה בעולם בתחום התקשורת והמדיה), בהמשך לראיון שערכתי עם מנהל המחקר לתחום הטלקום והמדיה של החברה (כאן), את "מדד התפתחות הפס הרחב" בעולם (Ovum’s Broadband Development Index - BDI), אחד הכלים הסטטיסטיים, שהיא מנהלת ומציגה ללקוחותיה בכל רחבי העולם באופן שוטף.

הכלי מבוסס על ניתוח נתונים הנאספים בצורה מאוד שיטתית ובהיקף רחב מ-200 מדינות ברחבי העולם ומוצגים ברמות חיתוכים מגוונים ובהיקף עצום, שלא ניתן להציג כאן בכתבה. אביא כאן רק מבחר קטן מאוד ומדגמי בלבד מהממצאים והניתוחים הרבים הקיימים בכלי המחקר הזה של Ovum.

1. מיקומה של ישראל (מקום 19) בעולם, בתחום הפס הרחב הקווי והנייד, נכון לסוף 2014:


2. מיקומה של ישראל בפס הרחב במזרח התיכון (מקום 3, אחרי קטאר ואיחוד האמירויות), בסוף שנת 2014:


3. מיקומה של ישראל באינדקס הפס הרחב העולמי בין השנים 2011 ל- 2019:


כפי שניתן לראות בגרף זה, ישראל הייתה במקום 10 באינדקס הפס הרחב בשנת 2010 והידרדרה תוך 3 שנים למקום 19. ישראל תישאר במקום 19 גם בחמש השנים הבאות, למרות כל המאמצים והתכניות של משרד התקשורת בתחום הסלולר ובתחום הקווי.

4. המדינות המובילות בעולם בתחום הפס הרחב הקווי והנייד, עם הסבר קצר למדד:


הגדרות בקצרה: "פס רחב מאוד" בתחום הקווי נחשב לחיבור של 30 מגה סל"ש ומעלה בערוץ היורד. חיבור "פס רחב מאוד" בתחום הסלולרי נחשב לחיבורי LTE ו-LTE-A. המדדים (שרק קצה הקצה שלהם מוצג כאן) בוחנים את ההתפתחות הטכנולוגית של כל תחום (בעולם הקווי ובמקביל בעולם הנייד), את ההחלטות הרגולטוריות המשפיעות על ההתפתחות העתידית בכל תחום, משקללים את התפתחות ה-GDP (תמ"ג) בכל מדינה, בוחנים את הקצב המעשי של ההגירה מטכנולוגיות ישנות לטכנולוגיות חדשות ומודדים את קצבי הפריסה של כל טכנולוגיה חדשה. נבנו אינדקסים להתפתחות הפס הרחב הקווי והנייד בנפרד, שמודדים את ההתפתחות של החיבורים והיקפם, מחיבורים "שאינם פס רחב" אל "חיבורי פס רחב רגיל" ובהמשך אל "פס רחב מאוד". 

הסבר קצר אחד לממצאים:
המכנה המשותף לכל המדינות הנמצאות ממש בצמרת הפס הרחב בעולם: אין בהן כיום רגולציה של "שוק סיטונאי" בתחום הקווי (ברובן גם לא היה בעבר דבר כזה) ויש בהן דחיפה רגולטורית חזקה לפריסת סיבים בכל מקום. בכולן, טכנולוגיות ה-LTE וה-LTE-A יושמו ומיושמות בצורה מהירה ונמרצת עם הקצאה מסיבית של תדרים ל-LTE-A ול-Offload.

בתחתית הכתבה יש לינק למחקר מעודכן של ארגון ה-OECD (ישראל חברה ב-OECD) בנוגע לשוק הנייד עם ממצאים המשלימים  את הניתוח המעמיק של Ovum. 

מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב?
ניתן לבצע כמה מהלכים שהם ההיפך הגמור של הרגולציה הקיימת היום בישראל. נפרט זאת במאמר רחב נפרד. בתפיסה הרגולטורית הקיימת היום במשרד התקשורת, אין כל סיכוי לשיפור מעמדנו ב-5 השנים הבאות, כמנותח בגרפים ובניתוחים של "אינדקס הפס הרחב" בעולם. 

ציטוט מדבריו של מרק ניומן (בתמונה משמאל), מנהל המחקר תחום הטלקום והמדיה, חברת Ovum, שמציג את המצב בישראל ובעולם מנקודת מבטו: 
"שיטת 'השוק הסיטונאי' כמו שאתם קוראים לה, היא שיטה רגולטורית של העבר, אך יש כמה מדינות, שבהן זה עדיין פועל. ההצלחה של שיטה הזו התקיימה רק במדינות, שבהן העלות של נקודת קצה על רשת ספק הבזק עבור הספק המתחרה הייתה סביב ה-5 ליש"ט (כ-30 ש"ח) לחודש. ממה ששמעתי, זה הרבה מתחת לרמת המחירים, שנקבעה כאן בישראל.
 
ההצלחה של השוק הסיטונאי הייתה בעיקר במדינות דוגמת בריטניה וצרפת, בהן המחיר הסיטונאי לספק המתחרה היה נמוך מאוד. זה הוביל למחירים זולים ללקוחות הקצה. למעשה, זה הוביל להורדת מחירים כללית בגלל המחיר הנמוך של כל חיבור לספק המתחרה על רשת חברת הבזק.
 
אולם, כל זה שייך לעבר, לשנות ה-90 ועד מחצית שנות ה-2000. מהמחצית השנייה של שנות ה-2000, ככל שיותר ויותר סיבים החלו להיפרס, השוק הסיטונאי הפך להיות ללא רלבנטי. הסיבה מאוד פשוטה: השוק וגם הרגולטורים דוחפים את הלקוחות להתחבר לסיבים ולא לחוטי הנחושת הישנים של חברת הבזק הוותיקה. כל השוק הקווי עובר ויעבור לסיבים. 
 
מכאן, שחברות, שבנו עד לפני כמה שנים תכנית עסקית על רעיון ה-LLU (ר"ת: Local Loop Unbundling) (דהיינו: "שוק סיטונאי" בשם הישראלי שלו), עברו לבנות תכניות עסקיות על הסיבים. נגמר המודל הכלכלי של ה-LLU 

יש חברות הפורסות סיבים בעצמן ויש חברות, שעברו לפרוס סיבים בעזרת צד ג', המתמחה בפריסת סיבים, או שיש לו כבר פריסת סיבים. דהיינו: הן פנו לפריסת סיבים, שאינה קשורה לחברת הבזק.
 
יש גם גישה אחרת, שגם היא מצליחה. חברות מתחרות פנו לחברות הבזק וביקשו לרכוש חיבורים על הסיבים החדשים של חברת הבזק בגישת ה-Wholesale. דהיינו: הן הופכות להיות משווקות סיטונאיות של השירותים של חברת הבזק. הן למעשה לא ממש מתחרות בחברת הבזק אלא הן יותר משווקות של השירותים במעטפת שיווקית משלהן. זה דומה במקצת למודל ה-MVNO בסלולר. המודל הזה של ה- Wholesale מצליח בכל המדינות, שהיה בהן בעבר LLU.
 
כל הרגולטורים באירופה מאוחדים כיום סביב הגישה החדשה של עידוד פריסת סיבים וזניחת ה-LLU. כולם רוצים סיבים, גם הציבור וגם הממשלות. כולם למדו את הלקח השלילי של ה-LLU: חברות הבזק לא מוכנות להשקיע בשדרוג הרשת שלהן לכיוון הסיבים אם על הרשת שלהן רוכבות המתחרות בגישת ה-LLU. הן לא מוכנות להתפתח ולפתח, אם הרשת, למעשה, לא שלהן.

אני חושב שזה פשוט מאוחר מדי וטעות ללכת כיום לכיוון ה-LLU. זה ממש מאוחר מדי. מדובר כאן בטכנולוגיות, שהצליחו והיו בשיא שלהן לפני 5-6 שנים. זה עניין היסטורי. אלו טכנולוגיות, שנולדו מתוך רצון לתת שירות של פס רחב על הרשת של חברת הבזק המדינתית, על חיבור חוטי הנחושת של חברת הבזק לבתים בטכנולוגיות, שהיו בעשורים הקודמים.
 
אולם, היום זה לא רלבנטי. העולם הולך לכיוון הסיבים. אז בשביל מה להתעסק עם חיבורי חוטי נחושת ישנים? כל העולם דוחף לכיוון הסיבים ודווקא בישראל, 'אומת הסטארטאפים' מתעסקים בזה? תמהני.
 
הישראלים צריכים לשאול את עצמם: למה לא מקדמים רק את הסיבים. זה די ברור, שכל עיסוק ב-LLU דוחה את כניסת הסיבים לשוק. זה לקח הנלמד בכל מקום בו הפעילו את ה-LLU.
 
יש לנו אינדקס המנתח את עולם ה-LLU ומראה בצורה ברורה, באינדקס עולמי, כיצד מדינות נעות לכיוון הסיבים כתלות בזניחת עקרונות ה-LLU על ידן. יש קשר חד-ערכי והפוך בין 2 הגישות הללו. דהיינו: הפריסה המוצלחת של הסיבים תלויה בהורדת וביטול גישת ה-LLU".