המשך חשיפת השערורייה האנטי-צרכנית של "עבודה בשירות בעלי ההון" של צמרת משרד התקשורת, בנושא "זמני המענה במוקדי השירות" של חברות התקשורת בקווי ובסלולר בישראל. כיצד המנכ"ל התעלם מתגובות לשימוע (!) וכיצד חשף (שוב) את הבלוף של השימוע וההחלטה הקודמת (של הורדת שעות הפעילות של מוקדי השירות, מ-13 שעות ל-10 שעות ביום).
מאת: אבי וייס, 2.6.18, 18:33

בלעדי: את הבלוף המכונה ב"לשון אורווליאנית" "מהפכה צרכנית", חשפנו עד כה ב-3 מאמרים נוקבים מלווים בצילומי מסמכים רבים, תחת הכותרות הבאות:
1) "עוד בדיחה וספין ענק על הציבור של איוב קרא ונתי כהן בעניין המענה במוקדים",
2) חשיפת החורים ברגולציה הצרכנית (כביכול) בפניות למוקדי שירות לקוחות.
3) האם מנכ"ל משרד התקשורת היה מוסמך לשנות את רישיונות חברות התקשורת?

זהו פרק רביעי בסדרה החושפת את השערורייה הצרכנית הזו, שהיא המשך ישיר לשערורייה הפלילית של הורדת שעות הפעילות של מוקדי השירות בחברות הסלולר, נושא הנמצא כעת בחקירה. בפרק הבא נחשוף את השימוע המפוברק, שחתום עליו המנכ"ל (נתי כהן, בתמונה משמאל) בנושא "הורדת חובת הפריסה של Unlimited" ומה מפוברק בו. בפרק כאן נעסוק בפיברוק של השימוע בעניין "המענה במוקדי שירות הלקוחות של חברות התקשורת". 

קל להוכיח, שהשימוע מינואר 2018 ושתוצאותיו פורסמו ברבים במסמך, שחתום עליו המנכ"ל (נתי כהן, בתמונה משמאל) מ-21.5.18 (המסמך כאן, במקרה והוא ייעלם מסיבה כלשהי מאתר משרד התקשורת), הוא שימוע מפוברק. זאת, משום ששמילה מימון (המשנה למנכ"ל ומי שהכין למנכ"ל את הניירת המפוברקת הזו), אמר במו פיו בוועדת הכלכלה של הכנסת, שהתיקון הזה ברישיונות של החברות המתין אצלו במגירה 5 שנים. כלומר: השימוע בינואר 2018 היה "למראית עין" ומעיון במסמך, שחתום עליו המנכ"ל, רואים בברור, שיש בו מענה רק לצרכים של חברות התקשורת ותיקונים ברגולציה לפי הבקשות של אותן חברות. שום קשר להגדרות החוק, שיש לשקול רק שיקולים שבטובת הציבור.  

זה הרקע לשאלה הדחופה, ששלחתי להנהלת משרד התקשורת ביום 25.5.18:
"בהמשך לסקירתי את הנושא (כאן), עלה לפתע לאתר המשרד מסמך תוצאות השימוע מינואר 2017, מסמך בחתימת המנכ"ל (כאן), שבו יש התייחסות לטיעונים, שעלו בשימוע.
אולם:

1. אין רשימה מי הגיב לשימוע. באופן ספציפי - אני הגבתי לשימוע (מצ"ב פנייתי מ-28.1.18 שלוותה גם במסמך ב-PDF, ושהיא התגובה שלי לשימוע, שנשלחה לכתובת למענה לשימוע, על פי מסמכי השימוע ובמסגרת הלו"ז שנקבע למתן תגובה לשימוע).
אולם, שום טיעון מהטיעונים, שאני טענתי, לא מופיע במסמך בחתימת המנכ"ל. כלומר: המנכ"ל התעלם לחלוטין מתגובתי (וייתכן והייתה התעלמות מתגובת עוד מגיבים לשימוע, כי אין רשימה של מי שהגיב, במסמך סיכום השימוע).
בשיחה, שקיימתי היום עם סיני ליבל, התברר לי, שגם הוא הגיש תגובה לשימוע וגם ממנו המנכ"ל התעלם לחלוטין ואין כל זכר לטיעוניו והשגותיו.
מכאן אני מסיק בברור, שבשימוע הזה התייחסו רק לתגובות של בעלי העניין וה"מקורבים לצלחת" (כלומר: חברות התקשורת).

2. בנוסף, בעקבות השימוע, המנכ"ל תיקן רישיונות של לא מעט חברות תקשורת, ובתוכן 17 חברות בעלות "רישיון אחוד", ובטענות שגויות (מצ"ב צילום דוגמה לתיקון אחד מה-17, מהתיקון של חברת לב אנאטל):
א. אין למנכ"ל הסמכה מהשר (לפי סעיף 4(ה) כנטען במסמך), לתקן רישיונות כללים אחודים.
ב. השיקולים, שיש בחוק ובתקנות לשינוי \ עדכון רישיון כלשהו, אינם כוללים שיקול של: "לאחר ששקלתי את טענותיה של חברת...", כאמור בתיקון בחתימת המנכ"ל, בתיקוני הרישיונות של כל החברות (לא רק של בעלי רישיון אחוד).

3. לאור העובדה, שהשגותיי על השימוע כלל לא נשקלו ולא זכו להתייחסות, אפילו לא שלילית (רק הטענות של בעלי העניין, כלומר חברות התקשורת, זכו להתייחסות), ולאור העובדה, שתיקוני הרישיונות (כולם) אין להם בסיס בחוק מנקודת המבט של השיקולים לשינוי הרישיון, ובמיוחד כשאין סמכות למנכ"ל לשנות רישיונות של בעלי "רישיון כללי אחוד", האם לא מן הדין לבטל את תוצאות השימוע הבלתי חוקי הזה ואת תיקוני הרישיונות כולם ללא יוצא מן הכלל?"

תגובה לא קיבלתי, לא שניסיתי לקבל. די ברור למה. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם. ברור לקוראינו הרבים, שהסיכויים לקבל תגובה הם כמו הסיכויים שאסע כעת לנתב"ג ואטוס לירח. 

למי שמתעניין, התגובה שלי לשימועים (היו 5 שימועים במקביל, כולם כמעט באותו נוסח, לפי הסוגים השונים של הרישיונות שיש בידי חברות התקשורת המחזיקות מוקדי שירות לקוחות), מצויה כאן והקובץ, שצורף למייל התגובה שלי לשימוע, נמצא כאן.

ברור לי, שזה ממש לא משנה ולא ישנה דבר, כשאפילו לא השיבו בשלילה להתייחסות שלי לשימוע. פשוט מחקו וגרסו את תגובתי וזהו. זאת, כי שמילה מימון כבר חשף בעצמו, שהתיקון הזה (מ-3 דקות ל-6 דקות) המתין אצלו במגירה כבר 5 שנים. שום תגובה לשימוע בינואר 2018 לא היתה יכולה לשנות או לבטל את המסלול של התיקון הזה ברישיונות חברות התקשורת, שהוכן כבר על ידו לפני 5 שנים... שינוי שקיבל גיבוי משר התקשורת איוב קרא (בתמונה משמאל), בלי שום פקפוק ובדיקה. 

לכן, לאור העובדה, שלא קיבלתי שום תגובה בפנייתי לצמרת משרד התקשורת, דרך דובר המשרד, פניתי במקביל דרך האתר של המשרד בפרוצדורה הנקראת "חוק חופש המידע" ופנייתי נמצאת כאן (למתעניינים).

קיבלתי מענה די מהיר - 4 ימים אחרי שפניתי (על פי החוק, יש 30 יום ומעלה למתן מענה לפניות במסלול הזה). בהחלט מוניר קזמל, הממונה על יישום חוק חופש המידע ומרכז בכיר פיקוח צרכני במשרד התקשורת, עשה מלאכתו בנאמנות, ביושר ובזריזות ראויה לציון (המסמך המלא נמצא כאן) ואני מביא את עיקרי התשובה (וגם את שאלותיי) בתצלום כאן, המדבר בעד עצמו:


כלומר:
1. משרד התקשורת למד את הלקח של השימוע הקודם (בעניין "הורדת שעות המוקדים", שימוע שהיה "מבוא" לשימוע הזה) ולא הקים שום ועדה מקצועית פנימית, שתעסוק בשימועים. כך, גם אין שום פרוטוקול. לכן, אין איש שאחראי במשרד התקשורת על העיסוק בשימועים (כאמור לעיל, היו 5 שימועים במקביל, לפי סוגי הרישיונות) ולכן המנכ"ל (נתי כהן), שהוא החתום על מסמך תוצאות השימוע, נושא לבדו באחריות מלאה ואישית לפיברוק הזה.
2. המשרד קיבל את תגובת סיני ליבל לשימוע, אבל לא התייחס אליה (בדיוק כמו בשימוע הקודם, של "הורדת השעות במוקדים"), משום "שהמשרד לא נוהג להתייחס לכל הטענות אלא רק לעיקריות שבהן". דהיינו: המשרד מקשיב ומגיב רק ל"בעלי העניין" ול"מקורבים לצלחת", בניגוד מוחלט לחוק התקשורת ולתקנות התקשורת (וגם בניגוד להגדרת תפקידי משרד התקשורת). 
3. התגובה של אבי וייס (כותב שורות אלו) איננה. פשוט נעלמה (מומלץ לחפש אותה ב"מגרסה של שמילה"). 
4. המשרד לא פנה וממילא לא קיבל תגובות מגופי הצרכנות (יש 3 גופים גדולים ועוד כמה קטנים) ומכל הגופים הרבים (יש עשרות רבות), שמייצגים את הציבור והאינטרס הציבורי והצרכני בישראל. לכן, בשימוע הגיב המנכ"ל (נתי כהן) רק לחברות הנוגעות בדבר וסיני ליבל נשמט (את תגובתו זרקו לפח. זה יותר טוב מגריסת והעלמת התגובה שלי לשימוע...). כך, לא די בכך שלמנכ"ל אין סמכות לשנות את הרישיונות, השיקולים, הניתוחים וההחלטות שלו כולם היו סביב "טובת ציבור בעלי החברות", כפי שמוכח מהמסמך שצילומו מובא כאן למעלה, בלי לדעת, בלי לשאול ובלי להקשיב כלל למה שהחוק והתפקיד דורשים חד משמעית ממנו: לשקול שיקולים רק של "טובת הציבור". הציבור זה לא "הציבור של בעלי ההון, הלוביסטים, היועצים המשפטיים שלהם, "המקורבים לצלחת", סמנכ"לים לרגולציה ומנכ"לי החברות המפוקחות". 

מהיכן המנכ"ל נתי כהן שאב את השיקולים של "עניינו של הציבור"? האם זה בא לו בחלום? האם הוא קיבל את "עניינו של הציבור" בעת שירותו הצבאי? או אולי פקידי ומנהלי משרד התקשורת הוותיקים הם "הציבור"?

מה שברור, שאת הציבור ונציגיו, הוא לא שמע ולכן הוא איננו יודע מאומה אודות "עניינו של הציבור". אם היה עושה זאת, סביר להניח, שלא היה חותם על המסמך ההזוי והמפוברק, שעליו חתם.

ככה מקבלים החלטות צרכנות חשובות ביותר במאה ה-21, במשרד התקשורת הישראלי. מדהים.   

זה לא הסוף לכאוס ולחלטורה, כעת אנו מגיעים לעיקר:
הדבר הכי חשוב בשימוע מסתתר במשפט קטן אחד, במסמך, שחתום עליו המנכ"ל (נתי כהן). כפי שציינו לעיל, עולה, שהוא אחראי יחידי לטיפול בשימוע, עקב התרגיל, שעשה עליו שמילה מימון (אין ועדת \ צוות שימוע ואין פרוטוקולי דיוני שימוע...).

כדי שלא תחשבו, שאני ממציא, אז הנה התצלום של הדבר הכי חשוב בשימוע המפוברק הזה:


כדי שלא יהיה ספק מי זה "אחד מבעלי הרישיון הגדולים", מדובר בפלאפון ואת זה חשפנו מזמן (מפורט למשל: כאן, כאן, כאן וכאן). הקדשנו לפרשה הזו (ולחשיפות של סיני ליבל) עשרות כתבות.

כעת, מנכ"ל משרד התקשורת בעצמו ובחתימת ידו מודה, שזה היה בלוף. שעות הפעילות ירדו והמשרד ציפה, שהחיסכון יושקע בשיפור השירות במוקדים, אבל זה לא קרה. 

בעמוד 10 בשימוע בחתימת המנכ"ל, מובן, שהשימוע הקודם לא התבסס ולא מתבסס על תשתית עובדתית כלשהי, שכן זמני המענה במוקדי השירות עלו במקום לרדת, לפי הבדיקות המדגמיות, שהמשרד ערך. לשיטת המשרד, לקצץ בשעות הפעלת המוקד הטלפוני ולקבוע את זמני המענה - לא היה צריך (וגם כעת לא צריך) תשתית עובדתית, כדי לבצע את השינויים ברישיונות של החברות. מספיק שהחברות מבקשות את זה מהמשרד. 

כלומר: חברות התקשורת הרוויחו משימוע מפוברק קודם (בעניין שעות הפעלת המוקדים), צפצפו בגדול על משרד התקשורת, וכעת הן שוב מקבלות פרס ממשרד התקשורת, על זה שהן מצפצפות על כולם.

במקום לאכוף את החוקים ותנאי הרישיון הקודמים על החברות (כדוגמת הפעילות הברוכה, היסודית והחשובה של הרשות להגנת הצרכן), משרד התקשורת ממשיך לעבוד ובמרץ, בשירות האינטרסים הכלכליים של חברות התקשורת (בדגש על חברות הסלולר). פשוט מדהים ומזעזע.

במקום להחזיר את שעות הפעילות של המוקדים למתכונת המתאימה לצרכי הציבור בישראל, כפי שאושר בבג״ץ 5605/09 ובהחלטות רבות נוספות מאז, כולם (המנכ"ל, השר והיו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת) מתעלמים מהמציאות, ובמיוחד כעת, אחרי שנחשף הנימוק המופרך לקיצור השעות, והמנכ"ל (נתי כהן) בעצמו מדווח בצורה הכי ברורה, שהחברות "עשו ממשרד התקשורת צחוק".  

פניית סיני ליבל ליו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת (ח"כ איתן כבל), מצויה במלואה כאן והיא מדברת בעד עצמה. מדובר במצב חמור ומביש בצורה קיצונית, מכל היבט שלא נסתכל על המצב. 

למה חקרו וחוקרים רק את שלמה פילבר, שרצה "לעזור לבזק" (ובסוף סיבך אותה, את מנהליה ובעליה והפיל אותה "לידיים של כונס הנכסים")?  הרי כאן, שחור על גבי לבן מוכח, שמשרד התקשורת מספק הטבות לחברות המפוקחות (קוראים לזה "הפרת אמונים"), בלא שום תמורה ונגד האינטרס הצרכני והחברות פשוט נהנות מההטבות הכלכליות הללו וצוחקות בלי שום בושה, היישר בפרצוף של משרד התקשורת (שבמקום לאכוף, עוסק במתן עוד ועוד הטבות)!