חשיפת פרשה מוזרה של חילוקי דיעות בצמרת משרד התקשורת, בה סמנכ"ל בכיר לפיקוח ואכיפה, שמילה מימון, התייצב לימין סלקום, ללא כל בסיס חוקי (ולמעשה כנגד החוק), בוויכוח שלה מול בזק בעניין חיבור לאנטנות הסלולר של סלקום. למה כאן שלמה פילבר צודק, ומה השלכות של הפרשה החמורה הזו?
מאת: אבי וייס, 30.11.15, 13:00

לפני כשבועיים נדהמתי מכותרת (שגויה) בגלובס, שדיווחה על ויכוח בין בזק לסלקום על ניסיון לחיבור האנטנות של סלקום על תשתיות הסיבים של בזק, כשסלקום דורשת, שזה ייעשה בהסדרים ובמחירים של "שוק סיטונאי".

הכותרת בגלובס הייתה: "כך משרד התקשורת ממשיך לתעדף את בזק". לפי הדיווח, מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר, החליט לעכב החלטה של ראש אגף הפיקוח, מימון שמילה (בתמונה), המחייבת את חברת בזק לאפשר חיבור אתרים סלולריים של סלקום בסיב אפל שתרכוש ממנה. 

למה נדהמתי? את זה תוכלו לראות בסוף המאמר. אין לזה קשר ישיר כרגע לנושא המרכזי המוצג ונחשף כאן, שנוגע לשמילה מימון.  

לכן, ב-22.11.15 פניתי בשאלה דחופה למשרד התקשורת:
"האם נכון מה שכתוב בגלובס בכתבה: "כך משרד התקשורת ממשיך לתעדף את בזק"?
על פי המשתמע מהכתבה, סמנכ"ל בכיר לפיקוח ואכיפה, שמילה מימון, מעדיף את הפירוש של סלקום לסעיף 5 בחוק התקשורת (שקובע את המסגרת הנורמטיבית לכל רגולציית "השוק הסיטונאי"), במקום לפרש את מה שכתוב בחוק ובתקנות כלשונן, שחור על גבי לבן?
זה גם אולי מסביר את החסינות שיש לסלקום (וגם ל"שותפתה" – גולן טלקום) בעת שהן מצפצפות על החוק?"

תגובה לא הצלחתי לקבל, לא שלא ניסיתי וחזרתי וניסיתי כמה פעמים לקבל.

מי צודק בויכוח בין סלקום לבזק ולמה שמילה מימון מצדד בגרסה של סלקום?
בעניין זה, יש תשובות מאוד ברורות. גם אם "קליקת הפרקליטים" תחליט ששחור זה לבן ולבן זה שחור, זה לא יוכל לשנות את העובדות.

במקרה הזה, מנכ"ל משרד התקשורת (שלמה פילבר, בתמונה), צודק (אם לא ישנה דעתו לפתע, בגלל לחץ של הגורמים המייצגים את האינטרסים של חברות תקשורת - ה"חפרפרות"). 

למה הוא צודק?
הרגולציה במדינת ישראל בנושאים מהותיים בנויה מכמה נדבכים (לפחות שלושה), שאמורים להיות מסונכרנים היטב ביניהם, אחרת שחקן מסוים בשוק התקשורת יפנה לבג"ץ בטענות של אפלייה, או מכל סיבה אחרת. הנדבכים ברגולציה הם:

א. ועדה ציבורית או אחרת, שדנה בנושא שיש צורך לקבוע לו כללים, מבצעת שימוע פומבי ומגישה דו"ח עם המלצות למי שמינה אותה (בד"כ לשר).
ב. בעל הסמכות לפי החוק (בד"כ השר, לעיתים שני שרים, או הממשלה), מחליט אם לאמץ את המלצות הוועדה ומפרסם מסמך מדיניות או מסמך החלטות שר, בנושא העומד על הפרק. 
ג. בעלי התפקידים הבכירים במשרד, מתרגמים את החלטות השר (או הממשלה) לשינויי חקיקה, לנהלי ביצוע, לתיקוני תקנות ותיקוני רישיונות של בעלי הרישיונות הנוגעים בדבר. 

במקרה שלנו, הנושא של "השוק הסיטונאי" עבר יותר מ- 3 שלבים, וכולם מסונכרנים להפליא בעניין הנדון כאן (חיבור של האנטנות של סלקום על תשתיות הסיבים של בזק).

למה שמילה מימון החליט לצפצף ובגלוי על החוק והתקנות ולצדד בעמדת סלקום בנושא כל כך מהותי? לא קיבלתי לזה תשובה ממשרד התקשורת. אם אקבל - אעדכן. פירוט החוק והתקנות מצוי כאן בהמשך, מלווה בצילומים מהמקורות החוקיים עצמם. 

א. מי זה "לקוח" ב"שוק הסיטונאי", על פי המלצות הוועדות הציבוריות, הגדרות שאושרו ע"י השר?
הנושא הזה מובהר היטב בחוות הדעת של היועצת המשפטית של משרד התקשורת ומופיע בצילום כאן (מובלט באדום):

דהיינו: על פי הוועדות הציבוריות, שעסקו בנושא ("ועדת גרונאו" ואח"כ "ועדת חייק"), "לקוח" זה "לקוח קצה", שספק השירותים (דוגמת סלקום) מתקשר אליו ישירות ומספק לו שירותי תקשורת. 

ב. מי זה "לקוח" לפי תיקון החקיקה (בחוק התקשורת), שנעשה בזמנו ליישום "השוק הסיטונאי"?
גם זה ברור לחלוטין מנוסח החוק וגם מהפרשנות שלו, שנעשתה ע"י היועצת המשפטית:


כלומר: על פי החוק (חוק התקשורת סעיף 5 (א)), "לקוח" זה "מנוי" של בעל רישיון תקשורת (דוגמת סלקום). זה משתלב גם בתקנות, שחתם עליהם השר דאז גלעד ארדן. 

ג. מה זה "שירות סיב אפל" (או גם שירות סיב לא אפל) על רשת בזק (זה מה ששסלקום רוצה מבזק)?
גם זה מאוד ברור ומופיע בלפחות 5 מסמכים (למשל כאן, כאן, כאן וכאן), שהוציא משרד התקשורת, ותואם לתקנות שונות, שעוסקות ברשת בזק.

אציג כאן צילום רק של אחת ההגדרות הברורות שיש, מתוך התקנות לשוק הסיטונאי (הנוסחים זהים ותואמים בכל המסמכים):

כלומר: נוסח התקנות (שאושרו בכנסת) בעניין זה מאוד ברור. מכאן שברור ששירות "סיב אפל" על רשת בזק הוא חיבור ללקוח של בעל רישיון האחר (דוגמת סלקום). 

ד. מה הכללים שחלים על "שוק סיטונאי שלב שני" (למגזר העסקי וכיו"ב)?
בעניין זה פורסם מסמך מנחה ע"י מנכ"ל משרד התקשורת דאז (אבי ברגר), כי שר התקשורת דאז (גלעד ארדן) כבר עזב לטובת תפקיד שר הפנים. אם נניח, שהיו איזה ספקות בהבנת המסמכים הקודמים, המסמך הזה ממש ברור כשמש בצהרי היום:

דהיינו: ההגדרות כאן מאוד ברורות מי זה "לקוח" ומי זה "ספק שירות" (דוגמת סלקום).

שורה תחתונה: 
סלקום היא לא לקוח. היא "ספק שירות" בעל רישיון המספק שירות ללקוחות הקצה (הפרטיים או העסקיים). לכן, סלקום לא יכולה לדרוש "כלקוח שוק סיטונאי" מבזק, חיבורי סיבים לאנטנות הסלולר של עצמה. זה לא חלק מהשוק סיטונאי. נקודה. 

למה נדהמתי מהמאמר בעניין חיבור האנטנות של סלקום על רשת הסיבים של בזק?
זאת, מפני שהזיכרון שלי עדיין עובד. ב-2009 סלקום הכריזה, שהיא תתנתק מרשת הסיבים של בזק לחיבור לאתרי הסלולר שלה, עד 2010 ותהיה עצמאית, בלי תלות בתשתיות בזק.

למי שלא יודע, לסלקום יש רשת סיבים די ענפה ברחבי הארץ וכן תשתיות חיבור אחרות (דוגמת מיקרוגל), והיא החליטה להיות עצמאית בתשתיות שלה לעצמה, בלי תלות בבזק, כדי לא לשלם לבזק מחירים, שנראו לה מוגזמים באותה עת, וגם כדי שתוכל להתחרות ביעילות בקבוצת בזק בלי (כמעט) תלות בתשתיות שלה או בתשתיות של הוט.

ואכן, זה מה שקרה והתהליך הזה התממש וסלקום אף נקטה צעדים נוספים כדי לשחרר את עצמה לחלוטין מהתלות בבזק ומהתשתיות של בזק, ובין היתר קיבלה אישור להקים "מחלף אינטרנט" עצמאי משלה (שיתחרה, בין היתר, במחלף IIX של איגוד האינטרנט הישראלי).

כך זה התנהל מ-2009 עד אמצע 2015. כל אותם שנים, סלקום התגאתה בתשתיות העצמאיות (כמעט בכל הארץ) שלה.

אז מה קרה שלפתע סלקום רוצה את התשתיות של בזק, לצרכי הרשת העצמית שלה, בשונה מ"הרכיבה" על רשת בזק כדי לספק שירות "פס רחב" ללקוחותיה, במסגרת "השוק הסיטונאי"?

להערכתי, שתי סיבות עיקריות:

1) הרשת של סלקום התיישנה ולא עונה על הצרכים של היום ומחר (במעבר לדור רביעי LTE והלאה, צריך תשתיות מאוד מהירות וחזקות המחוברות לאנטנות הסלולר), בעוד שלבזק יש כיום תשתיות הרבה יותר חדישות ומהירות.

2) סלקום חשבה להרוויח: במקום להשקיע בשדרוג התשתיות של עצמה, "תרכב" על הגב של בזק ב"כאילו שוק סיטונאי למגזר העסקי" ותחסוך בכך הרבה מאוד כסף (במיוחד כשאת הכסף הזה היא צריכה כעת לשריין עבור רכישת גולן טלקום). 

שורה תחתונה: אין ספק, שמדובר בפרשה חמורה הדורשת חקירה (לפחות חקירה משמעתית של נש"מ. יודגש שנש"מ כבר קיבלה פנייה לחקירה), לגבי עמדתו של סמנכ"ל בכיר לפיקוח ולאכיפה שמילה מימון בנושא חיבור האנטנות של סלקום על רשת בזק, כלקוח עסקי כביכול של "שוק סיטונאי". יותר מדי סימני שאלה עולים מסדרת החשיפות אודות מה שהוא מעולל לשוק התקשורת, מיום כניסתו ("הצנחתו") המוזרה לתפקיד סמנכ"ל פיקוח ועד עצם היום הזה.