פרק ב' בסדרה: חשיפת השערורייה, ששמה "חוק חופש המידע", וכיצד משרד המשפטים עצמו (הממונה על יישום החוק) ומשרד התקשורת מנסים להסתיר מידע חשוב ומחפים על "מעשים לא ראויים" (בלשון המעטה) של עובדי ציבור, תוך צפצוף על החוק וההחלטות של הממונים על יישום החוק הזה.
מאת: אבי וייס, 25.1.14, 17:30

אנו חשפנו לא אחת (למשל כאן - פרק א' בסדרה, וכאן), כיצד "חוק חופש המידע" הפך לבדיחה במהלך יישומו במשרד התקשורת, הן כלפי אזרחים הפונים למשרד לקבל מידע לפי החוק והן לבעלי תפקידים בכירים בתוך המשרד עצמו. אלה וגם אלה, מעלימים מהם מידע חיוני (ו"עובדים עליהם ועל הבג"ץ בעיניים"). בהמשך הסדרה נסביר למה. רמז קטן, חלק מהתשובה מסתתר בכתבה בנושא אחר לגמרי, על נושא חוק המכרזים שמת במסגרת המצאת מה שכיניתי בשם: "פירמידת הפטורים".

לפני כשבוע, יצאה הודעה לעיתונות מטעם משרד המשפטים, על "עלייה לאוויר" של אתר חדש של "היחידה הממשלתית לחופש המידע" במשרד המשפטים בראשות השרה ציפי לבני. האתר וההודעה לעיתונות הצחיקו אותי, שכן במקביל לפרסום הזה, משרד המשפטים עצמו נמצא על ידי (לכאורה) כמצפצף צפצוף ארוך על "חוק חופש המידע", שהוא עצמו ממונה על יישומו, ומצפצף צפצוף ארוך על ההחלטות שלו עצמו, של בעלי התפקידים הממונים במשרד על חוק חופש המידע. את הפרשה הזו נחשוף בפרק הבא, כשנקבל (אם נקבל) את תגובת משרד המשפטים ושרת המשפטים, ציפי לבני לפנייתנו. בכל מקרה, לא נמתין לתשובה יותר מימים בודדים, כך שיש למה לצפות.

במקביל ולכאורה בלי כל קשר, פנה אלינו האזרח יוסי ג., ותיאר בפנינו את הבדיחה הקרויה "חוק חופש המידע", ממה שהוא נתקל מנסיונו האישי. אני מביא כאן את מכתבו כלשונו, לרבות תגובת היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים:
*************************************************************************************************************************
 שלום אבי,

פניתי אל היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים בתלונה על אתר האינטרנט החדש שלהם. מתשובתם ניתן ללמוד, שברוב החברות העירוניות לא מונו עדיין ממונים על חופש המידע, למרות שהחברות העירוניות כפופות לחוק (החוק בישראל הוא המלצה בלבד...).
כמו כן, ככל הנראה ברוב החברות העירוניות לא השיבו כלל לפנייתה של היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים.
לגבי מאגר התשובות חסר התוכן, הם מצפים, שהרשויות הציבוריות תפרסמנה את המידע מיוזמתן, וכמובן שזה לא יקרה...
אכן מדובר בבדיחה גרועה ביותר על חשבון משלם המיסים ובסיסמאות חסרות כל כיסוי.

זו תשובתה המלאה של היחידה במשרד המשפטים:

יוסי שלום,
 
אנסה להשיב על שאלותיך, נוסף על המענה התמצית בפייסבוק, אחת לאחת.
האתר המרכזי לחופש המידע נולד בעקבות החלטת ממשלה מס' 2950. ההחלטה קבעה כי היחידה תקים אתר,  שיכלול את רשימת הרשויות עליהן חל החוק ואת פרטי ההתקשרות איתן ויפנה לדו"חות, שמפרסמות היחידות ויכלול טפסים להגשת בקשת מידע.
 
אתר חופש המידע, כפי שהושק, כולל את פרטיהן של הממונים בכ-250 רשויות ציבוריות מתוך כ-500 הידועים ליחידה עד כה. רשימת הרשויות נגזרה מרצוננו כי באתר יכללו רק הרשויות, שיש לנו מידע אודות אופן התשלום ברשות. אנו צופים כי ככל שהאתר יקבל חשיפה ציבורית רחבה יותר, הלחץ על הרשויות יגבר והם יתזדרזנה להיענות לדרישתנו לקבלת המידע החסר.

מכל מקום, שלב ב' של האתר, שיושק בעוד מספר חודשים, יכלול גם אלפון ובו רשימת הממונים המלאה כפי שמופיעה באתר היחידה.
 
בנוגע להערתך על היעדרותן של החברות העירוניות מן האתר, אעדכן אותך, שבימים אלו פונה היחידה לכלל החברות העירוניות בבקשה למנות ממונה על החוק. פירות פנייתנו מתעדכנים באתר היחידה באופן שוטף. כפי שציינת בפייסבוק, לעת עתה יש כ-15 חברות עירוניות אך אם תעקוב תראה איך אט אט הרשימה תתארך.
 
להערתך בנוגע למאגר התשובות אציין, שמאגר התשובות,כפי שמופיע באתר, נוצר כחלק מתפיסתנו החותרת לעידוד פרסום מידע יזום מן הרשויות הציבוריות.

כרגע אכן העלינו רק מספר תשובות כדוגמא (האתר באוויר רק כיממה).
אנו מקווים, שהאתר, בשילוב דרישת הציבור ההולכת וגוברת לדעת, יאתגר את הרשויות הציבוריות וידחוף אותן להגברת פרסום המידע היזום.
 
תודה על הערותיך.
 
בברכה,
 
רבקי דב"ש
ראש היחידה, היחידה הממשלתית לחופש המידע, משרד המשפטים
*******************************************************************************************************************************

כהערת אגב אציין, שגם אני פניתי לגב' רבקי דב"ש, שממונה על היחידה הממשלתית לחופש המידע, בפייסבוק (שכן היא פרסמה את האתר החדש גם בפייסבוק. היא למדה כנראה מהשרים יאיר לפיד וגלעד ארדן לפרסם בפייסבוק). פניתי בפייסבוק בדיוק כמו שיוסי ג. פנה. אני שאלתי, למה "זורים חול בעיני הציבור" עם אתר חדש, כאילו יש "חוק חופש המידע" והוא פועל, כאשר משרד התקשורת, מזה כמעט שנתיים, לא משיב לפניות אזרח לקבל מידע (גם לי הוא לא משיב...), כפי שחשפתי בהרחבה כאן. זאת, עד עצם היום הזה, למרות שהממונה על בדיקת תלונות במשרד המשפטים ביחידה זו, קבע (ושמתי בכתבה את מכתבו), שעל משרד התקשורת להשיב לאזרח "בהקדם". ההחלטה של משרד המשפטים נכתבה ב- 2 לספטמבר 2013. אנחנו כעת לקראת סוף ינואר 2014, ושום מידע לא הועבר, כנדרש בחוק ולפי החלטת הממונים על קיום החוק.

אני בטוח שהקוראים המכירים את הסוגייה, לא מתפלאים, שלא קיבלתי מאיש כל תשובה לשאלה הפשוטה שלי. נראה ש-"לא סופרים אותנו", לא את האזרח הפונה ולא אותי וכנראה אף לא איש אחר שלא מ"הברנז'ה". אגב, לא נעלבתי מזה שלא "סופרים אותי". כלי הביטוי שלי הוא הכתיבה, אני כותב זאת כאן ומפרסם ברבים. אולם, האזרח, שפנה, כן נעלב. על הצעדים שנקט - נפרט בהמשך. 

כששאלתי את השאלה לפני שבוע בפייסבוק, בהקשר למשרד התקשורת, לא הייתי ער לכך, שבמקביל, משרד המשפטים עצמו, לא מעביר מידע כנדרש ממנו בחוק, שעליו הוא ממונה, גם אחרי שהממונה על התלונות במשרד המשפטים קבע, שעל משרד המשפטים להעביר את המידע "לאלתר". את הפרשה הזו נחשוף בימים הקרובים.

באותה הזדמנות, נחשוף גם מי הוא "העבריין", שנחקר במשטרת מסובים, בגין החשד של הטרדת עו"ד נגה רובינשטיין (היועצת המשפטית לשעבר של משרד התקשורת) ובחשד חמור לגניבת טסות מהגלגלים של מכוניתה, כפי שחשפנו כאן. כ"כ תתבהר התמונה, איך כל הדברים הללו, מתחילת הכתבה ועד כאן, קשורים ביחד זה לזה וקשורים אולי גם ליועצת המשפטית הנוכחית של משרד התקשורת ולשר התקשורת הקודם והנוכחי, ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה ולעוד כמה עורכי דין מכובדים בשירות הציבורי, שמנסים בתרגילים שונים ומשונים "לחפות" זה על זה ועל מעשים אולי "לא ראויים" (בלשון המעטה), שהתרחשו אך לא מכבר והקשורים בנושא הנדון כעת בערכאות, נושא שהם היו מעדיפים (כמובן) שלא אפרסם.