ניתוח: מכל הרפורמות, שהובטחו ויש צורך לקדם בעולם התקשורת במסגרת חוק ההסדרים במשק לשנים 2015 ו-2016, לא נשאר דבר. אפילו שני סעיפים ממוחזרים משנים קודמות: הפרטת ועידכון "עידן +" ו"ברית המועצות", שהוכנסו לחוק ההסדרים, נמחקו באופן זמני, אך אלו הן בדיחות ממוחזרות מהעשור הקודם שלא תמומשנה ושאינן רלוונטיות בכלל לצרכים ולתנאים של היום ומחר.
מאת:
אבי וייס, 1.8.15, 19:20
בפעם הראשונה בתולדות "חוק ההסדרים במשק", החוק הזה
לא כולל שום רפורמה בעולם התקשורת, או קידום איזה תחום בעולם התקשורת.
נראה, שמשרד האוצר בראשות השר החדש
משה כחלון ביחד עם שר התקשורת (
ביבי נתניהו, בתמונה משמאל), החליטו לקדם את האג'נדה הפרטית שלהם בעולם התקשורת, אג'נדה ממוחזרת מהעשור הקודם: דהיינו:
כלום.
טיוטת חוק ההסדרים במשק
המצויה כאן להורדה (למתעניינים), כוללת עשרות רפורמות בנושאים חשובים לצרכנים (החל מתחום הצאן, החלב, הגז, המחצבים, ההטלה, הדגה, הפטם, הביוב וכיו"ב), אבל בתחום התקשורת הוכנסו רק
שני סעיפים, ש
משה כחלון לא הצליח ליישם בתקופה, שהוא היה שר התקשורת, ולכן הם ממוחזרים על ידו שוב, עם כל מיני עדכונים מוזרים ועקומים (שינותחו בהמשך), בתקווה שהפעם זה כן יבוצע.
אולם, גם התקווה הזו
התנפצה על קרקע המציאות, כשהיועץ המשפטי לממשלה פסל את 2 תיקוני החקיקה הללו, בטענה, שהנושאים הללו נידונים במסלול חקיקה רגיל ואין מה להעביר אותם למסלול המהיר של "חוק ההסדרים". טענה פרוצדורלית, שלא עוסקת במהות, אבל השפעת העיכוב הזה על שוק התקשורת - תהיה משמעותית.
במשרד התקשורת יש כמה וכמה בעלי תפקידים בכירים,
שכל תפקידם הוא לבחון את העתיד ולהכין
תוכניות והצעות לגבי עתיד עולם התקשורת. אתייחס כאן רק לשלושה מבעלי התפקידים הללו (שה
וצנחו לתפקיד ע"י
אבי ברגר (בתמונה משמאל),
המנכ"ל המפוטר של משרד התקשורת): 1) מנהל אגף
טכנולוגיות ופיתוח, 2) מנהל אגף לתכניות עבודה (
אגף תכנון ומדיניות) ו-3)
המדען הראשי.
האם בשנה שחלפה בעלי התפקידים הבכירים הללו הפיקו איזו תכנית לעתיד עולם התקשורת? ברור שלא. כי בחוק ההסדרים במשק אין שום דבר, פשוט כלום.
בטיוטא היו רק 2 נושאים ממוחזרים מהעבר, שגם הם נפלו. או שבעלי התפקידים הללו חסרי כל השפעה, או יותר סביר: ככל הנראה, בעלי התפקידים הללו (כמו רוב עובדי משרד התקשורת) עוסקים בעבר, במקום בעתיד. דהיינו: שקועים בבוץ של השוק הסיטונאי. לכן, הם מיותרים וחבל על המשכורת שהם מקבלים, כי הם
לא ממלאים את תפקידם.
לא כללתי ברשימה של אלה, שאמורים לתכנן את עתיד עולם התקשורת, את מי שאין להם שום כישורים של יכולת תכנון עתיד טכנולוגיות עולם שידורי הטלוויזיה. כך, שאין מה לצפות לאיזה רעיון פורה או מועיל - דווקא מהם.
מיותר לציין, ששתי הרפורמות, שנפלו מהטיוטא של חוק ההסדרים,
לא תבאנה שום תועלת לאיש, אפילו לא לראש הממשלה (
ביבי נתניהו), שמשום מה חושב (או ששוכנע ע"י
משה כחלון), שהרפורמות הללו תסייענה לו לתקן את "הפגמים" בעולם השידורים והמדיה (דהיינו: לתקן את המצב בו כמעט כל כלי התקשורת בישראל תוקפים אותו באופן אישי וגם את רעייתו
שרה נתניהו).
תיקוני ה"פגמים" הללו (מנקודת ראותו של
ביבי נתניהו), ייעשו (אם בכלל) בצעדים, שבכלל לא מצויים בתיקוני החקיקה המוצעים, וזה בעיקר ע"י מתן רישיונות לעוד ערוצי חדשות לשדר בישראל (לערוצי חדשות של הימין, או של אנשים שהם "בעד
ביבי"), ובמקביל גם לאשר העברת שידורי
i24News במערכות השידורים של HOT ו-YES לאזרחי ישראל (איסור מוזר הקיים כבר כמה שנים על שידורי הערוץ המצליח הזה, שמופק ומשודר מאולפנים הממוקמים במתחם נמל יפו).
למה שר האוצר
משה כחלון (בת
מונה משמאל), בחר
רק את 2 הנושאים ("עידן +" ו"ברית המועצות") להכניס ל
טיוטת חוק ההסדרים במשק? התשובה לכך די פשוטה: כי הוא
רצה לתקן את מה שהכשיל אותו בעברו.
למי שהספיק לשכוח, או לא רצה לדעת, שר התקשורת לשעבר
משה כחלון "עף מהתפקיד", אחרי ש"העיף" את היועצת המשפטית הקודמת של משרד התקשורת, ו"יצא לגלות" בארה"ב לצרכי "לימודים", כדי שכולם ישכחו את
הסיבות ל"הליכתו לגלות".
למה משה כחלון יצא לגלות? מדובר בסיפור קפקאי מאוד מסובך
וחמור מכל היבט ציבורי, שחשפתי בזמנו בהיתר מיוחד של נשיא בית המשפט העליון (לשעבר). מדובר בפרשה, שנמשכת על פני 5 פרקים די ארוכים ומורכבים (בגלל כמות התחמונים והתרגילים שנחשפו), שהפרק האחרון, שהוא גם שיאה של הפרשה,
מצוי כאן.
הפרק הזה מתאר את הנפילה הכפולה (של היועצת המשפטית הקודמת של משרד התקשורת ושל שר התקשורת
משה כחלון), נפילה, שהגיעה על רקע של ויכוח בינהם על סעיף קטן אחד (בלבד) בחוק להרחבת שידורי "עידן +", אחרי שנושא "ברית המועצות" טורפד קודם לכן. הויכוח הזה הסתיר קרע יותר עמוק ומשמעותי, שנחשף בפרק האחרון בסדרה שפורסמה בזמנו על ידי.
כעת,
משה כחלון חזר לממשלה כשר האוצר וכראש מפלגה עצמאית, והוא רוצה
לתקן את מה שכשל בו והביא להסתלקותו מהממשלה ומהליכוד גם יחד. לכן, הוא הכניס
רק את 2 הסעיפים הללו לטיוטת החוק, כי הוא
הכיר אותם היטב מעברו. אולם, שוב הוא
כשל, בדיוק בשני הנושאים הללו. הפעם ההתנגדות הייתה מצד היועץ המשפטי לממשלה (אותו הוא
לא יכול לפטר...).
למה שני הנושאים הללו ייכשלו, גם אם יוגשו לכנסת בהליך החקיקה הרגיל?
בקצרה: כי כשמתכננים משהו גרוע, זה נשאר גרוע. במיוחד כשזה לא מתאים לצרכי ההווה והעתיד של שוק התקשורת בישראל.
מעט הסבר והרחבה כאן:
1. "עידן +".
למרות שהשר
משה כחלון הסתכסך עם היועצת המשפטית הקודמת של משרד התקשורת ופיטר אותה בגלל כך, הוא הצליח (טרם "לכתו לגלות") להעביר את החוק לגבי הרחבת "עידן +" בדיוק כמו שתכנן. עיקרי החוק, שהעביר בבכנסת: הרחבת שירותי "עידן +" ל-18 ערוצים, שחלקם בשידורי HD ועוד כמה רפורמות מסביב.
אולם, עד היום החוק הזה
לא מומש.
למה? כי כל התהליכים סביב "עידן +" (מאז שעלה לאוויר באוגוסט 2009) נעשים בלי
שום עבודת מטה, שום RFI\RFP לא פורסם, שום שיתוף של הציבור, שום סקר ובחינת התיכנות.
פשוט כלום. הכל נעשה כמיטב המסורת של משרד התקשורת: בשליפות מהמותן, בתחמונים ויריות באוויר לחלל החיצון. לכן זה נכשל, פעם אחרי פעם, בדיוק כמו שחזיתי.
יתרה מכך: השר
גלעד ארדן רצה לתקן את "הטעויות" של
משה כחלון, ושוב, הוביל חקיקה
בלי שום עבודת מטה סדורה.
גלעד ארדן שלף סדרה של תיקוני חקיקה בנושא "עידן +", שנדונו לכישלון, והם אכן
נכשלו, בדיוק כמו
שחזיתי.
לא אחזור כאן על כל ההסברים למה המהלך הזה נועד לכישלון, פעם אחרי פעם, משום שחבל על העתקת ההסברים הללו שוב כאן. כיום, גם אחרי מינוי
מנכ"ל חדש במשרד התקשורת, ברור לי, שמשרד התקשורת
מסרב להפיק לקחים ומסרב ללמוד מהטעויות של הרגולציה,
בכל תחום.
כעת אנו מגיעים לסבב רביעי של ניסיונות לתיקון החקיקה והרגולציה של "עידן +", כפי שמופיע ב
טיוטה לחוק ההסדרים במשק. הבעיה: לא רק שהטעויות של העבר
נשארו, הן
הועצמו ע"י שני תהליכים והחלטות, שמובילים לכישלון ברור של הצעת החוק החדשה:
א.
הרחבת "עידן +" (כולל
העברת השידורים לאינטרנט)
למי שלא בקיא, הרפורמה כעת מותנית בקיום
מכרז להפרטת "עידן +". בגלל הכאוס של
הרפורמות הכושלות של
משה כחלון ו
גלעד ארדן, כמעט כל השחקנים בשוק התקשורת
נחלשו, למעט בזק.
דהיינו: אני לא מכיר שום גוף בשוק התקשורת הישראלי או מחוצה לו, שמסוגל לקחת על עצמו
פרוייקט ממשלתי כושל דוגמת פרויקט "עידן +", לתחזק ולנהל אותו, פרוייקט שאין לו שום ROI או איזו תכנית עסקית,
מלבד בזק.
כיום, בזק היא קבלן משנה של הרשות השנייה לתפעול "עידן +". את הציוד רכשה ורוכשת הרשות השנייה (
שנתקעה עם ציוד ה-DVB-T2 "כאבן שאין לה הופכין"), כי כל תהליכי השדרוג של "עידן +"
נתקעו.
לבזק יש אינטרס ברור להיות הבעלים של "עידן +", כי זה יעצים את
הכוח של בזק, במיוחד אחרי
המיזוג עם YES ולקראת הסרת "
חומות ההפרדה המבנית" מעל בזק.
אני מעריך, שאחרי שהאוצר ומשרד התקשורת יגלו את מה שברור כשמש, שהפרטת "עידן +" מובילה ישירות להעצמת כוחה של בזק, העניין הזה יכול להיתקע לעוד כמה שנים של ויכוחים ותיקוני חקיקה...
ב. הפיקוח על השידורים.
אם לא די ברעיון החלמאי והמבריק של הפרטת "עידן +", נוספה לרפורמה בתחום "עידן +" עוד שכבה של כאוס. על פי הצעת החוק, הפיקוח על "עידן +" המופרט, יעבור מהרשות השנייה (או מ"ברית המועצות" מתי שתקום), אל משרד התקשורת עצמו.
או ליתר דיוק, הפיקוח על "עידן +" יעבור לידיים של
שמילה מימון, (בתמ
ונה משמאל), סמנכ"ל בכיר לפיקוח ואכיפה במשרד התקשורת.
כך, במקום
שינוי ארגוני במשרד התקשורת, ש
שמילה תכנן (בגיבוי של
אבי ברגר) על חשבון עמיתיו במשרד (במיוחד על חשבון אגף הספקטרום), הוא יקבל על פי הצעת החוק, כוח וסמכויות
על חשבון הרשות השנייה. כמה גאוני הרעיון הזה.
כך, הפיקוח על עולם שידורי הטלוויזיה בישראל יהיה נתון בעתיד לפיקוח של 2 גורמים במקביל: "ברית המועצות" (אם תקום), ואגף הפיקוח והאכיפה במשרד התקשורת. פשוט רעיון חלם, שמתאים למדינת חלם.
על פי הצעת החוק,
מאחדים את גופי הרגולציה והפיקוח על שידורי הטלוויזיה אבל
מפרידים את גופי הפיקוח על שידורי הטלוויזיה. ממש מהלך הגיוני וגאוני, שסופו ברור.
2. "ברית המועצות".
הרעיון של איחוד מועצת הכבלים והלוויין
המיותרת, עם הרשות השנייה, נמצא בניירות של שרי התקשורת כבר מ-2002 (
ועדת סמסונוב). הנושא הזה מסתובב לו מאז "על הגריל" בוועדות שונות ובטיוטות חוק רבות, וימשיך להערכתי להסתובב כך עוד הרבה זמן.
למה? כי כדי ליישם את החוק לאיחוד המועצות,
קודם כל צריך לקבוע
רגולציה חדש לשוק שידורי הטלוויזיה, לאור ההתפתחויות בשוק. כך בדיוק כתוב בהצעת החוק.
אולם, רגולציה כזו -
אין. היא תהיה (תיאורטית) אם
ועדת שכטר תגיש בקרוב את המלצותיה (לפי דו"ח הביניים אותו ניתחנו כאן, מדובר
בקטסטרופה רגולטורית), או
שהיוזמה הפרטית לרפורמה ברגולציה, של יו"ר מועצת הכבלים והלוויי
ן (ד"ר
יפעת בן-חי-שגב, בתמונה משמאל),
שפרסמה שימוע רביעי בדיוק באותו נושא, תתפרסם קודם (לפני
שכטר).
ברור, שאחרי הפרסום של 2 היוזמות המקבילות הללו לרגולציה חדשה על שוק הטלוויזיה, יחל מסע מתיש של ויכוחים ודיונים, שידחה כל רפורמה אפשרית, אולי בכמה שנים טובות.
בכל מקרה, כל עוד ד"ר
יפעת בן חי-שגב מסתובבת באופן חופשי, בלי מחסום על הפה ואזיקים על הידים, אין כל סיכוי להקים את "ברית המועצות". זאת, כי היא חוששת, שהיא תפסיד את תפקידה (וכמובן את כל התנאים הנלווים לכך, כמו נהג צמוד...) ולכן סביר, שתעשה את כל המניפולציות האפשריות כדי לטרפד את המהלך הזה.
כך או כך, "ברית המועצות" לא תקום ב-2015 ובספק אם נראה את רעיון הנפל ההיסטורי הזה מתממש ב-2016 (או בכלל).
כך, במקום להקים "רשות לתקשורת" ולקדם את טכנולוגיות העתיד של עולם התקשורת,
לשנות כיוון בשוק התקשורת ו
לדאוג לצרכני התקשורת בישראל, שרי האוצר והתקשורת ממשיכים
לעסוק בעבר, כל אחד מהמניעים האישים שלו והאג'נדה הפרטית שלו.
"
ככה לא בונים חומה".
*
"מלטה יוק" (אין מלטה!) היו מילותיו של הגנרל התורכי מוסטפה פאשה, אשר נשלח לכבוש את האי מלטה, טעה בניווט ולא מצא אותו. "יוק" פירושו - איננו, אין דבר כזה. קריאה המציינת, שמשהו איו קיים אך תוך התעלמות מופגנת ממנו.
