כב' השופטת מבית הדין הארצי לעבודה בי-ם, לאה גליקסמן כוכבי, החליטה, שהסרת צו "איסור הפרסום" ב"פרשה הסודית" תיעשה רק לאחר שבית הדין יקבל את עמדות הצדדים. כך, הסיפור הזה ימשיך להישאר חסוי, עוד זמן מה, בפרשה, שצו איסור הפרסום עליה, נמשך כבר יותר מ-5 שנים.
מאת: אבי וייס, 23.3.16, 10:40

מה שאני מכנה "הפרשה הסודית" במשרד התקשורת, סיפור, שאותו אני מלווה מקרוב כבר כעשור, החלה להיות סודית בתחילת 2011. וגם כיום, 5 שנים אחרי שהפכה לסודית תחת צו איסור פרסום, שהוטל עלי (וכמובן על כל כלי התקשורת), ולאחר קבלת ההחלטה בערעורים, היא עדיין סודית, וגם לא ברור מה יפורסם (אם בכלל) בתקופה הקרובה.

באתר זה יש קרוב ל-60 מאמרים בנושא, ובאתר הקודם (TheCom) היו גם כן מאמרים אודות הפרשה, בהיקף לא קטן. נראה, שהפרשה הזו מסרבת לרדת מסדר היום, גם אחרי כל כך הרבה שנים. בדרך, עשו לי אין ספור "תרגילים" ופעמים רבות ניסו "למרוח אותי", מה שלא עזר למנסים לחסום אותי (בעיקר "קליקת הפרקליטים") ולמנוע פרסום כל פרט בפרשה הזו (די ברור למה). 

בשבוע שעבר פניתי לכב' השופטת סגנית הנשיא בבית הדין הארצי לעבודה בי-ם (ורדה וירט-ליבנה), לאחר שנודע לי על המהפך בפסק הדין שבערעור (כפי שחשפתי בכאן), והבוקר (23.3.16) קיבלתי בדואר את ההחלטה של בית המשפט.

הטיפול בבקשתי (שמצויה להורדה מכאן), הועבר לכב' השופטת לאה גליקסמן כוכבי, (בתמונה), והיא החליטה כך (ציטוט):
"אכן ניתן פסק דין שהכריע בערעורים, אך טרם ניתנה החלטה בעניין פרסום פסק הדין. לאחר שבית הדין יקבל את עמדות הצדדים בנוגע לעצם פרסום פסק הדין ובנוגע לאופן פרסום פסק הדין, תינתן החלטה בעניין פרסום פסק הדין". 

בינתיים, נודע לי מגורמים בכירים בנציבות שירות המדינה, שהביעו סיפוק רב (לטעמם) מפסק הדין של בית הדין הארצי, שביטל (לדעתם) לחלוטין את פסיקתה של כב' השופטת גילצר [ד"ר אריאלה גילצר-כץ] בערכאה הראשונה, בבית הדין המחוזי בת"א. לפי טענתם, פסיקתה של כב' השופטת גילצר גרמה לכך, שהבכירים ביותר במשרדי הממשלה השונים, חששו לטפל בתלונות עובדים על התעמרות בהם ובתלונות של עובדים (ועובדות, כמובן) על הטרדות מיניות ומעשים מגונים, וכעת (לדעתם) באה פסיקתו של בית הדין הארצי בי-ם, שקבע, למעשה, שזוהי חובתם.

אני מתפלא על הגישה הזו של ראשי הנציבות. שכן, במעשים כאלה אפשר (וחובה) להעביר את התלונה על המעשה, שנטען שנעשה, למשטרה, ואז לטפל משמעתית בנושא (אפשרי במקביל), בהתאם לטיפול המשטרתי. אם המשטרה תגלה בסיום חקירתה, שאין ממש בתלונה, ברור שגם קשה יהיה לטפל משמעתית ולהיפך.

במקרה של משרד התקשורת, אותו אנו מכנים "הפרשה הסודית", במשך שנים, שרי התקשורת, ראשי משרד התקשורת, ראשי נש"מ (נציבות שירות המדינה) וראשי הפרקליטות, סירבו להעביר את התלונות למשטרה. זה די ברור: "קליקת הפרקליטים" רצתה להשאיר את זה חסוי. במקרה שלנו, כל הצדדים רצו (ורוצים גם כיום) שזה יהיה חסוי ושהציבור לא ידע מכך. 

בכל מקרה, אלה, שקיבלו את ההחלטה של בית הדין הארצי לעבודה לידם מבינים, שיש צורך דחוף בקבלת החלטות מיידיות. לכן, פניתי להנהלת משרד התקשורת ולהנהלת נש"מ בשאלה הבאה:

"האם החלו להינקט הצעדים המשמעתיים הנדרשים במשרד התקשורת בעקבות ההחלטות, שהתקבלו בבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 41203-09-14) ובמיוחד פיטוריו של (AB (ABC?"

ממשרד התקשורת (כרגיל) לא קיבלתי תגובה. אם תתקבל - אעדכן בהתאם.

תגובת נציבות שירות המדינה:
"אבי שלום
ראשית, יוזכר שעל התיק הוטל צו איסור פרסום, ולפי מיטב ידיעתנו הוא  טרם הוסר. 
לעניין פסיקת ביה"ד הארצי בערעורים – היא נבחנת על ידנו בימים אלו ונפעל בהתאם לאמור בה.
בברכה,
אריה גרינבלט
דובר הנציבות וממונה על הסברה, פרסומים וקשרי חוץ,  נציבות שירות המדינה".

שתי פרשיות מקבילות (וחופפות) גם הן לא טופלו עד כה (למה? "קליקת הפרקליטים", נדמה לי שכבר הזכרתי למה...):

א. העסקתה של עו"ד תמר גולן לטובת צד אחד בפרשה הזו. נעברו כאן עבירות חמורות בהיקף שיכול למלא ספר עב כרס. כל זאת, בניגוד לחוק, לתקשי"ר ולנהלים ותוך ניגוד עניינים חמור ביותר של כל המעורבים בעניין במשרד התקשורת. 

בעניין זה יש 3 "חשודים" מרכזיים: מנכ"ל משרד התקשורת הקודם (אבי ברגר), היועצת המשפטית של משרד התקשורת (עו"ד דנה נויפלד, בתמונה משמאל) וסמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש (תמי לשם). אחד מהשלושה קיבל כבר את עונשו, כשסולק מהתפקיד (לא בגלל הפרשה הזו) בבושת פנים, זה אבי ברגר, ולכן אין מה לטפל בו יותר בעניין זה. השניים (יותר מדויק: השתים) האחרים (האחרות) זוכים (זוכות) (עד רגע זה) להגנת "קליקת הפרקליטים". פשוט לא ייאמן. 

ב. ההתעלמות של מנכ"לית משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור, שבתוקף תפקידה אמורה הייתה לאשר את העסקתה של עו"ד תמר גולן ולא עשתה מאומה, למרות שידעה הכל בזמן אמת (גם ממני). בתוקף תפקידה כמנכ"ל משרד המשפטים, היא גם עומדת בראש "הוועדה להגנה משפטית", שאמורה הייתה לדון בנושא הייצוג המשפטי של בכירי משרד התקשורת ב"פרשה הסודית". גם עליה חלים ההנחיות למנכ"ל, עם אותם כללים שמחייבים אותה לפעול, מה שלא עשתה. גם היא מקבלת, עד רגע זה, "חסינות" מלאה מ"קליקת הפרקליטים". כך, כולם מחפים אחד על השני, מלמעלה עד למטה.

ג. היו עוד פרשות משנה, דוגמת "פרשת המעקבים אחרי עובדים" במשרד התקשורת. לא נרחיב הפעם בסוגיה זו, כי היא דורשת מאמר נפרד. בכל מקרה, "ניקוי אורוות" -  טרם התבצע. "צו איסור הפרסום" מסייע לתהליכי הטיוח הנמשכים של "קליקת הפרקליטים", מה שמאפשר לאנשים שסרחו להמשיך בתפקידם, "כאילו כלום".