שר האוצר משה כחלון חוזר שוב ושוב לזירת הסלולר עם נתונים מטעים, ואנו לא נתעייף מלהפריך אותם. ניתוח חדש (כביכול) של משרד האוצר, מעלה שוב את השאלה: מה קרה ב"מהפכת הסלולר של כחלון"? התשובה הנכונה היחידה: הוצאות הסלולר למשפחות בישראל - כמעט ולא השתנו (והן ירדו במעט, בזכות ירידת מחירי המכשירים והפסקת ההוצאות על ביטוח ותחזוקה). חשיפת הנתונים הנכונים של "מהפכת הסלולר", ההטעיה הכי גדולה שכחלון עשה על הציבור וכמה כסף הפסיד הציבור ב"מהפכת הסלולר".
מאת: אבי וייס, 28.8.17, 07:30

ניתוח וחשיפה: בחודש החולף משרד האוצר, כנראה במצוות השר הממונה (משה כחלון, בתמונה משמאל), פרסם מחקר כביכול חדש (מצוי כאן, למתעניינים), במסגרת "סקירה כלכלית שבועית", ובו ניתוח של "מהפכת הסלולר", הפעם בדגש על הנושא: מה קרה לעובדי חברות הסלולר, שנפלטו מהחברות הסלולריות הגדולות (כתוצאה מהירידה התלולה בהכנסות של החברות הסלולריות הללו).

את הכזבים וסיפורי הבדים של הניתוח הזה העתיקו כמה עיתונים (למשל כאן), שחזרו על הממצאים המרכזיים ובמרכזם הטיעון המרכזי של משה כחלון, מאז שברח ממשרד התקשורת לארה"ב ועד היום, שמשקי הבית חסכו כל שנה יותר מ-5 מיליארד ש"ח, בחשבונות הסלולר שלהם (כך מופיע בכלי התקשורת אפילו כעת, למשל בדה-מרקר).

אגב, נתוני משרד האוצר עצמו מעט שונים ממה שכחלון מפיץ לכלי התקשורת ולחסידיו, שלא יודעים כנראה לקרא מספרים. במשרד האוצר מדברים על חיסכון של 13 מיליארד ש"ח ב-6 שנים (מ-2011 ועד 2016 כולל), שזה 2.166 מיליארד ש"ח חיסכון למשקי הבית לשנה.

2.1 מיליארד ש"ח לשנה זה ממש הרבה מתחת ל-5 מיליארד ש"ח לשנה, אבל גם זה לא נכון (הסברים בהמשך). לא נתעיף, למרות שרוב הקוראים לא אוהבים להעמיק במספרים ומתרשמים רק מכותרות, לחזור שוב ושוב, שהכל בלוף אחד ענק ואחיזת עיניים, על ציבור שלא מבין איך "משחקים במספרים", כדי להטעות אותו. 

להלן הטיעונים המרכזיים של המחקר החדש של האוצר:


בנוסף, יש כאן סיכום לגבי מה שקרה לאלה שפוטרו מחברות הסלולר. הממצאים ממש לא מפתיעים, כי המשק הישראלי בעשור האחרון אין בו כמעט אבטלה ולכל עובד בענפי ההייטק - יש ביקוש. לכן, מפתיע שגם על פי נתוני האוצר עצמו, 14% מהמפוטרים מחברות הסלולר היו מובטלים אחרי שנה (כמופיע בניתוח הטרי של משרד האוצר). סיכום ממצאי המחקר נמצאים כאן לפניכם. 


הנתונים הנכונים של "מהפכת הסלולר"
במרץ 2013 הבאנו כאן מאמר של מוני קמחי, שהשתלב יפה בסדרת החשיפות שלי על הבלוף ששמו "מהפכת הסלולר של משה כחלון". המאמר ניתח בפשטות את המספרים המטעים, שיצאו מאגף הכלכלה של משרד התקשורת (ובסופו של דבר, המספרים הללו התגלגלו ושימשו כבסיס לתעמולת הבחירות של משה כחלון. התעמולה השקרית שלו הייתה יותר חזקה מהיכולת שלנו להשפיע על הקוראים).

לפי הניתוח של המספרים דאז, ה-ARPU (הוצאה ממוצעת למנוי לחודש) לפני "המהפכה הסלולרית", רק על שירותי סלולר (ללא ההוצאה על מכשירים, ביטוח וכיו"ב), הייתה סביב ה-50 ש"ח עד 70 ש"ח לחודש (היו אז, כמו היום, הבדלים בין 3 חברות הסלולר הגדולות), וזה בדיוק המצב אחרי "המהפכה הסלולרית". אגב, אלה כמעט המספרים גם היום.

על פי הדו"ח הטרי לרבעון שני 2017 של קבוצת בזק, ה-ARPU של לקוח פלאפון ברבעון שני 2017 היה 61 ש"ח. אפילו גולן טלקום, החברה, שנחשבת למחוללת "המהפכה", דיווחה, שה-ARPU אצלה עמד ברבעון שני 2017 על 50 ש"ח. כלומר: אנו עדיין באותו טווח של ARPU שהיה לפני "המהפכה הסלולרית". 

יתרה מכך, הגוף היחיד בישראל, שמוסמך ומבצע מדידה של ההוצאות למשפחה זה הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), הדו"ח האחרון המתוקף של הלמ"ס הוא לשנת 2015, והוא מדבר בעד עצמו:


על פי הלמ"ס, ההוצאה החודשית הממוצעת לסלולר במשפחה בישראל בשנת 2015 עמדה על 171 ש"ח (ללא עלות הרכישה של המכשירים הסלולריים), לא הרבה מתחת לרמה של 2012 (הירידה הקלה תוסבר בהמשך). בכל מקרה, חיסכון של מיליארדי ש"ח בהוצאות הסלולר למשקי הבית בישראל - אין.

בהמשך נחשוף שלא רק שלא היה חיסכון, משקי הבית בישראל הפסידו ובגדול (כסף, ולא רק כסף). 

הנתונים הללו (בתצלום כאן מעל) משתלבים היטב בנתונים ארוכי טווח של הלמ"ס, כולל נתונים של עלייה בהיקף המחשבים והסמארטפונים, שבידי הציבור (גרפים בתחתית המאמר), נתונים ברורים המצביעים על כך, שהוצאות הדיור והוצאות התחבורה והתקשורת בישראל הן הוצאות שעלו בשני העשורים האחרון, מול ירידה בהוצאה על מזון ובהוצאה על הלבשה והנעלה, כמפורט בגרף הבא:


איך הטעו ומטעים עד היום את הציבור והעיתונות?
די פשוט: לפני "המהפכה הסלולרית" עלויות מכשירי הסלולר, הביטוח, האביזרים, התמיכה, השירות ושירותי ערך מוסף, כולם נכנסו לאותו חשבון סלולרי. תהליכי "ניתוק הזיקה", "ניידות המספרים", ביטול "קנסות יציאה" ותהליכים נוספים, למשל בתחום ייבוא המכשירים הסלולריים והעלויות של "דמי הקישוריות", שהחלו עוד לפני "מהפכת הסלולר" של משה כחלון, הפרידו לגמרי את ההוצאות הללו. 

זו לא "מהפכת הסלולר" של משה כחלון. זו תוצאה של "מהפכת הסלולר" של אריאל אטיאס (בתמונה משמאל, שר התקשורת שקדם למשה כחלון) ולמנכ"ל משרדו, מרדכי מרדכי.  

למי שלא זוכר, עד תחילת העשור וגם בתחילת העשור הנוכחי, ההסכמים הסלולריים היו מאוד מסובכים ומורכבים (דוגמה כאן, מפלאפון), והם כללו במחיר את מכשיר הסלולר. לא היה כדאי לרכוש מכשיר סלולר מחוץ לחברת הסלולר, כי מכשירי הסלולר היו בתוך מחיר החבילה הסלולרית (דוגמה כאן), למעט מכשירי אייפון, שהיה צורך להוסיף לגביהם סכום קטן לחברת הסלולר במשך 36 חודש.

הלקוח הסלולרי הממוצע היה מקבל מכשיר סלולר מחברת הסלולר ובחשבון החודשי שלו היה מנגנון של "חיוב וזיכוי" לאורך 36 חודש, מנגנון שגם הפך את הלקוח ל"לקוח שבוי". מעט מאוד רכשו מכשירי סלולר באופן עצמאי (זה לא היה כדאי), ובגלל המנגנון של 36 חודש, הלקוחות היו מחליפים מכשיר סלולר אחת ל-3 שנים בממוצע. כל זה נעלם בהדרגה במשך מספר שנים (למעשה הבעיות בתחם נמשכו כמה שנים - הסבר כאן מ-2012 למרות שההחלטות הסופיות עוגנו כמה פעמים, וחזרו על זה ב-2009 - כאן וכאן). זאת, עד שהלקוחות השתחררו לגמרי מהחוזים הסלולריים הישנים, עקב "המהפכה הסלולרית" של אריאל אטיאס.

בהערת אגב נציין שעד היום יש חברות סלולר שעדיין ממשיכות להפר את התיקון לחוק התקשורת הידוע בשם "חוק ניתוק זיקה" (דוגמה בולטת כאן). 

השר אריאל אטיאס, למעשה, העביר ברפורמה שיזם, את הכוח להחליט לידי הצרכנים, להחליט על מתווה הוצאות הסלולר שלהם. כך החל לפרוח השוק של ייבוא מכשירי סלולר לישראל (שלא ע"י חברות הסלולר). הסבר איך המנגנון הזה עבד לפני "מהפכת הסלולר" של אריאל אטיאס מודגם כאן היטב, בשימוע שנערך ב-2006 לנושא הזה בדיוק. הטיפול שלו ב"חזירות" של חברות הסלולר, היה עקבי, ישר, הוגן ונכון. היו לאריאל אטיאס גם שגיאות, אבל הן לא נעשו מתוך איזו מטרה או כוונה פסולה, פלילית או מגמתית. 

התוצאה של ההטעיה [של חסידי "מהפכת הסלולר" של כחלון]:
הכנסות חברות הסלולר (מה שמודדים במשרד התקשורת וגם במשרד האוצר), אחרי שניתקו את הקשר בין המכשיר לחבילה הסלולרית - ירדו בתלילות. זו הייתה תוצאה ברורה של "ניתוק הזיקה" ושלל ההחלטות ותיקוני החקיקה שנעשו עד 2011. אולם, אני לא מכיר שום מחקר או נתון מבוסס עצמאי (מלבד למ"ס), שבדק את הוצאות הסלולר למשפחה ממוצעת בישראל, לפני ואחרי "מהפכת הסלולר". את זה היה צריך להציג לציבור, לא רק את ירידת ההכנסות של חברות הסלולר הוותיקות, מה שמשה כחלון וכל עדת מעריציו עושים מאז 2012 ועד היום.

אם אנשים קונים בחנות eBay (או באמזון, רק לשם הדוגמה...) מכשיר סלולר מתקדם בסין ב-1,500 ש"ח (כולל כיסוי מסך ונרתיק), ברור שחברת הסלולר הישראלית לא רואה כעת את ההכנסה הזו מהלקוח וגם משרד התקשורת הישראלי לא רואה את ההכנסה הזו בשוק הסלולר. אבל, הלקוח כן מוציא את הכסף הזה מכיסו על סלולר, רק שכעת הכסף לא הולך לחברת הסלולר, הכסף עובר ישר לספק הציוד בסין, לעיתים דרך כמה מתווכים, דוגמת פורטלי המכירה של מכשירי הסלולר, וחברות השילוח. 

כדי "להוכיח" את "החיסכון" למשפחה בישראל על הוצאות הסלולר, משרד האוצר וגם עדר החסידים של משה כחלון מציגים בעיקר את הגרף הבא, ל"הוכחת החיסכון" בהוצאות הסלולר:

ההסתמכות על הגרף הזה מובילה למסקנה שמשקי הבית בישראל חסכו מידי שנה כ-5 מיליארד ש"ח, כפי שהבאנו את הטיעון חסר הבסיס הזה בתחילת הכתבה. אולם, כבר הראנו למעלה (מנתוני הלמ"ס), שהוצאות הסלולר למשפחה בישראל בשנת 2015 היו 171 ש"ח (בממוצע. למשפחה עם ילדים 210 ש"ח בממוצע. זאת, ללא עלות רכישת המכשירים), לא 61 ש"ח + מע"מ, כמוצג כאן.

זה נכון שהרבה לפני "מהפכת הסלולר" של השר אריאל אטיאס (היה שר התקשורת בין 2006 ל-2009) הוצאות הסלולר החודשיות ליחיד כמעט היו זהות להכנסה החודשיות של המנוי הסלולרי - ARPU (כי החשבון הסלולרי כלל את הכל), אבל המהפכה של אריאל אטיאס ניתקה את הקשר הזה. השר משה כחלון עשה הכל כדי להעלים ולמחוק את המהפכה שקדמה לו, שהיא המהפכה האמיתית שקרתה בשוק הסלולר, ולכן הוא מציג רק את ירידת ההכנסות של חברות הסלולר ולא מציג (בכוונה), את כלל ההוצאות של המשפחה על סלולר. 

לכן, אי אפשר להשוות את העלויות של הסלולר למשפחה בישראל רק על בסיס ההכנסות של חברות הסלולר. זו ההטעיה הכי גדולה, שעושים על הציבור. ההוצאה של משפחה על סלולר היא לא רק לחברת הסלולר, כפי שהראנו קודם. רוב הכסף הולך על הרכישה של המכשירים הסלולריים. זה (ברובו) לא מגיע כיום לחברות הסלולר, אלא ליבואנים וליצרנים של ציוד סלולרי ברחבי העולם. 

גם צריך להיות די ברור, שאם ב-5 השנים האחרונות, כמות קווי הסלולר בישראל עלתה מכ-9 מיליון קווים לכ-10.5 מיליון קווים, מעבר לשיעור הגידול באוכלוסיה, אזי יש יותר לקוחות סלולר בכל משפחה בממוצע. כלומר: אין כל סיכוי, שיש חיסכון של 2.1 מיליארד ש"ח, או 5 מיליארד ש"ח בהוצאות של משקי הבית על הסלולר (מיד נציג עוד נתונים, הרבה יותר מדויקים, בנקודה הזו). 

גם אם כל לקוח משלם בממוצע פחות על הקו האישי שלו, יש כעת יותר לקוחות בכל משפחה ממוצעת, מה שדי מנטרל את הירידה הזו בהוצאות של קו בודד. כ"כ, אם בעבר היו הלקוחות בשוק הסלולר מחליפים מכשיר סלולר כל שנתיים-שלוש וכעת מחליפים מכשיר כמעט כל שנה, זו הוצאה לסלולר שגדלה, ולא קטנה. 

אולם, הוצאה גדלה זו מתאזנת ע"י 2 מהלכים מקבילים של ירידה נמשכת לא גדולה ולא דרמטית בהוצאות הסלולר הכוללות את הכל (תהליכים שאין להם שום קשר ישיר ל"מהפכת הסלולר" של משה כחלון ב-2011-12):

• מחירי מכשירי הסלולר יורדים כל הזמן (התודות לתחרות מסין). היקף הלקוחות,שרוכשים מכשירי סלולר ישירות מחו"ל או בחו"ל, נמצא כל הזמן בעלייה. עדיין אין לנו את נתוני שנת 2017 מהלמ"ס, אבל המחירים של מכשירי הסלולר ממשיכים לרדת, הפעם (ב-2017) זה כן בזכות משה כחלון, שר האוצר, שהוריד השנה את המיסים על מכשירי הסלולר. הירידה של המחירים ב-2017 דווקא כן תיזקף לטובת משה כחלון. 
• הלקוחות של היום הפסיקו לשלם ולהוציא הוצאות על ביטוח ותחזוקה של מכשירי סלולר (מה שהיה מקובל ונפוץ טרום "מהפכה הסלולר"). יש לזה כמה סיבות טובות:
  • מי שרוכש מכשיר מחו"ל או בחו"ל, ממילא אין לו ביטוח בארץ.
  • ממילא בשנה הראשונה (אם רוכשים את המכשיר בארץ), יש עליו ביטוח של היצרן - יבואן, כנדרש בחוק. אם מחליפים מכשיר כל שנה, אז אין צורך בביטוח. יתרה מכך, בגלל התחרות יש לא מעט יבואנים ומפיצים שמספקים 24 חודשי אחריות על המכשיר הנמכר ללקוחותיהם, כך שהרוכש בכלל לא נדרש לחשוב על תשלום על ביטוח נפרד (כי ממילא תוך שנתיים הוא יחליף למכשיר חדש). 
  • גם אם עברה שנה ולא מוצאים מהכיס כסף על ביטוח, יש כיום בכל פינת רחוב "מתקן סמארטפונים בזול", אופציה שלא הייתה קיימת בתחילת העשור והלקוחות היו תלויים אז במעבדות השירות והתמיכה של חברות הסלולר.
  • המכשירים הסלולריים של היום (במיוחד מכשירי הפרימיום) מאוד אמינים וכמעט ולא מתקלקלים (חלקם גם עמידים בפני נפילה על הקרקע או נפילה למים). החברות המייצרות מכשירי סלולר מאוד רגישות כיום לתקלות במכשירים ולא מהססות לבצע Recall למכשירים, שנמצאו בהם פגמי ייצור, כדי לשמור על אמינות בעיני הלקוחות. 

הנתונים הנכונים של עלויות הסלולר בישראל למשפחה - לפני ואחרי המהפכה הסלולרית [של כחלון]:
היות ואין שום מקור של מידע עצמאי- פרטי ואמין על הוצאות המשפחה לסלולר לפני ואחרי "מהפכת הסלולר", הלכתי למקור המידע היחיד האמין, שזמין עבורי, והוא נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בפרק : "רמת החיים: הוצאות והכנסות". 

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא בנויים בצורה שניתן לבודד מתוכם רק את הוצאות המשפחה לסלולר (הוצאות שוטפות + הוצאות חד-פעמיות, דוגמת רכישת מכשירים), שנה אחרי שנה. לכן, אני מציג כאן את כלל ההוצאות הממוצעות למשפחה על תקשורת.

הנתונים הללו מצויים ב-2 סעיפים מרכזיים המוצגים בטבלה כאן מתחת. הנתונים הללו לא כוללים נתונים אחרים בתחום הוצאות התקשורת, שמבוזרים במקומות אחרים לגמרי בטבלאות, למשל: עלויות מנוי לטלוויזיה רב-ערוצית, רכישת טלויזיות, אגרת טלוויזיה ואגרת רדיו ברכב, מכשירי בידור סביב הטלוויזיה, תיקון ותחזוקת מכשירי בידור סביב הטלוויזה ועוד.

לא הכללתי סעיפים אלה בטבלה כאן, בגלל שנתונים אלה לא יעלו ולא יורידו לדיון, שיש כאן, וגם לא היו תנודות משמעותיות בהוצאות בתחומים הללו, בשנים האחרונות (עד 2015, שזו השנה האחרונה לגביה יש נתונים מאומתים של הלמ"ס). בכל מקרה, אלה סעיפים, שנוגעים לדיון בתחום אחר לגמרי והוא: עלויות שירותי הטלוויזיה הממוצעות למשפחה בישראל. נושא הראוי לדיון נפרד. להערכתי, לאור כניסת ספקי ה-OTT לשוק (סלקום, פרטנר, טריפל סי וכיו"ב), ברור, שנראה מ-2017 והלאה ירידה בהוצאה המשפחתית הממוצעת בסעיפים הללו. ברור, שאין לזה כל קשר ל"מהפכת הסלולר", זה קשור להתפתחות התחרות, להתפתחות הטכנולוגית ולהתפתחות התודעה הצרכנית בישראל.

והנה הנתונים, שליקטתי עבורכם מדו"חות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לפני ואחרי "המהפכה הסלולרית":

עלויות שירותי התקשורת הממוצעים למשפחה לחודש (על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה): 

הפריט בהוצאות המשפחה	2009	2010	2011	2012	2013	2015
שירותי דואר, טלפון ותקשורת	495.5	562.4	553	509	460	386
מחשב, אינטרנט ומוצריהם	110.3	61.7	53.7	46	52	43
סה"כ הוצאה ממוצעת בש"ח לחודש על תקשורת	605.8	624.1	606.7	555	512	429

כדי לחשב רק את הוצאות הסלולר (הוצאה שוטפת + הוצאה על מכשירים), יש צורך לחלץ נתונים, שכרגע לא קל לבצע בטבלאות הקיימות (אני לא מכיר מחקר עצמאי, שעשה זאת). למשל: חלק ממוצרי האינטרנט כוללים אביזרים המשמשים את הסלולר. בנוסף, משתמשי הסלולר בישראל משתמשים (באחוז שלא ידוע לי) בפס הרחב של ה-WiFi שיש בביתם. כך, שחלק מההוצאה על פס רחב קווי לאינטרנט, אמורה להיות משויכת לרשימת ההוצאות על הסלולר. 

למי שהספיק לשכוח, "מהפכת הסלולר" של משה כחלון כללה 2 שלבים, שהיו די סמוכים זה לזה: בסוף 2011 נכנס לשוק הסלולר רמי לוי תקשורת כ-MVNO (זה מהלך, שנולד, חוקק ומוסד אצל אריאל אטיאס, אבל מומש במציאות רק כשמשה כחלון נכנס לתפקיד שר התקשורת), ובמאי 2012 [לאחר מכרז תדרים] נכנס לשוק מיכאל גולן - גולן טלקום (במקביל להוט-מובייל, שהייתה קודם לכן - מירס). 

כך או כך, אפשר לראות, שמהשיא של ההוצאות ב-2010, של 624.1 ש"ח בממוצע למשפחה על תקשורת לחודש, הגענו ל-429 ש"ח בממוצע ב-2015. ירידה של כ-31.2% בהוצאות התקשורת הממוצעות למשפחה בישראל, לפני ואחרי "המהפכה הסלולרית", על פני 6 שנים.

בהחלט ירידה נאה, אבל לא דרמטית. זה לא מה שהוצג לציבור ע"י משה כחלון. המועמד לכנסת - משה כחלון הציג בזמנו את נתוני משרד התקשורת, שאמרו כך [ציטוט]: "הרפורמה הביאה לחיסכון של 1,900 שקל בשנה לבית-אב שמחזיק ב-3 מכשירי סלולר". לא להאמין איך ניתן לעוות נתונים בצורה כזו חסרת אחריות וחסרת בושה. מחלקת המחקר של הלמ"ס מחפשת עד היום את החיסכון של ה-1,900 ש"ח לשנה למשפחה, כמו שהכריז משה כחלון... אין לזה שום זכר בממצאים הנוגעים לסל ההוצאות של תושבי ישראל. 

וכעת אני מגיע לעיקר: חלק נכבד, או רוב הירידה הלא דרמטית הזו, בהוצאות התקשורת למשפחה בישראל, כמופיע בטבלה, שהצגתי כאן, עד 2015 (כולל), בכלל לא שייכת לסלולר. רוב הירידה בהוצאות היא משינוי הרגלי השימוש של תושבי ישראל בדואר ישראל. הדו"חות הכספיים של דואר ישראל בעשור האחרון מצביעים על המהפך הזה, של מעבר משליחת דואר בנייר לשליחת דואר אלקטרוני ומסרים מיידיים - באינטרנט. זה שדואר ישראל לא הסתגל במהירות למהפכה הדיגיטלית הזו, זה דיון מאוד מעניין, אבל לא שייך כרגע לנושא הנדון כאן (שעוסק בהוצאות הסלולר הממוצעות למשפחה בישראל).

אם לא די בכך, כפי שניתן לראות בטבלה דלעיל, הירידה הכי משמעותית הייתה בתחום של "מחשוב, אינטרנט ומוצריהם", ירידה של 61% (מ-110.3 ש"ח ל-43 ש"ח).  

כלומר: ה-31.2% של ירידה ב-6 שנים בהוצאות התקשורת של משפחה בישראל, ירידה יפה אבל לא דרמטית, החלק העיקרי של הירידה הזו (כמחציתה) בבכלל לא שייך לסלולר, זה שייך לסעיף ההוצאות על הדואר, ושאר הירידה שייכת ברובה לירידה בעלויות המחשוב והאינטרנט...

אלו העובדות ולא שום דבר אחר. 

הדבר הכי ברור מנתוני הלמ"ס: אין שום קשר ברור וחד-ערכי (או בכלל) בין ירידת ההכנסות של חברות הסלולר והיקף הוצאות הממוצעת למשפחה על שירותי הסלולר. במציאות: הוצאות הסלולר למשפחה ירדו מעט מאוד בשנים האחרונות. מה שהשתנה זה התפלגות ההוצאה (הרבה פחות לחברות הסלולר, הרבה יותר לספקים עצמאיים וסוחרים של ציוד סלולרי, בישראל, מחו"ל ובחו"ל). 

אני מניח, שיהיו קוראים, שיקפצו כאן ויגידו: בטח הירידה התלולה של ההוצאות למשפחה על שירותי הסלולר והתקשורת, כמו שכחלון הצהיר על כך, תופיע בדו"ח על 2016, אם הירידה עד כה בהוצאות התקשורת, מקורה (בין היתר וכנראה בעיקר) בירידה בצריכת שירותי הדואר ובירידת עלויות המחשוב והאינטרנט.

דו"ח 2016 מפורט עדיין אין (מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). אולם, מדוחו"ת חלקיים לא מעובדים מסתמן, שבסך הכל הייתה עוד ירידה של 0.2% בסך הכל, בהוצאות התקשורת הממוצעות למשפחה ב-2016 מול 2015. דהיינו: גם נתוני 2016 לא מעלים ולא מורידים לעניין שנדון כאן. כלומר: אין שום ירידה תלולה בהוצאות הממוצעות על התקשורת הסלולרית למשפחה, בשנים האחרונות (בנטרול הירידה התלולה בשימוש בשירותי דואר ישראל, מחשוב ואינטרנט).

יתרה מכך. להערכתי, ב-2016 נראה (זה טרם ברור) אולי עלייה קטנה בהוצאות ההמוצעות על סלולר למשפחה בישראל. זה מגיע מהמקום של רכישת מכשירי סלולר בטירוף. עפ"י נתוני IDC, שנת 2015 היייתה שנת שיא במכירת סמארטפונים בישראל. הכמות מגיעה לכ-3.2 מיליון סמארטפונים חדשים, שנרכשו ע"י אזרחי ישראל ב-2015. כ-31% מהם מכשירים תוצרת אפל, ממש לא זולים. גם אלה של סמסונג (כ-31%) ו-LG (כ-22%), ממש לא זולים. ב-2016 הטירוף הזה המריא לשחקים, וב-2017, בגלל הורדת המיסים, הטירוף הזה עוד מעצים. יודגש, שמעבר לזה, יש הוצאות על אביזרים לסמארטפונים הללו, ביטוח, תחזוקה ותיקונים (למי שנזקק). זה בהחלט יפה,, שאזרחים קונים סמארטפונים בטירוף, כל עוד יש לזה תשתיות סלולר תומכות. בלי זה, זה רק מוצר אופנתי.  

בזה עוד לא סיימנו את הדיון אודות ההוצאות הממוצעות על הסלולר למשפחה בישראל, לפני ואחרי "מהפכת הסלולר".

הנזקים של "מהפכת הסלולר":
דווקא בתחום הנזקים ש"מהפכת הסלולר" יצרה למשק הישראלי, יש מחקרים ועבודות רבות. לא את כל הנזקים ניתן לכמת בכסף. למשל: את אי הורדת המע"מ והמיסים הישירים, בגלל הצורך לאזן את הירידה במיסים, עקב נפילת הכנסות תלולה בחברות הסלולר (יצרני הסמארטפונים והאביזרים למינם בסין לא משלמים מיסים לממשלת ישראל...), פגיעה בחסכונות ובפנסיות של אזרחי ישראל (בעיקר בגלל נפילת בעלי חברות הסלולר, שאת רכישת חברות הסלולר מימנו בהלוואות ובאג"ח, שמקורן בחסכונות והפנסיות הצבורות של תושבי ישראל), הפגיעה בחלק מעובדי חברות הסלולר, שפוטרו ולא מצאו עבודה מתאימה, הגדלת הפער החברתי ואי השיוויון במדינה ועוד. את כל הנזקים הללו קשה לכמת. 

אולם, את מה שאפשר לכמת בכסף ריכזתי במאמר מקיף שפורסם כאן ביוני 2013, ועודכן פעם אחת ביולי 2014. סך הנזקים, שנגרמו למשק הישראלי ב"מהפכת הסלולר" מגיעים במצטבר ב-5 שנים (2012 עד 2016 כולל), לסכום המדהים של כ-63 מיליארד ש"ח. דהיינו: מדובר בהוצאה ממוצעת של כ-444 ש"ח לחודש למשפחה בישראל (יש בישראל 2.363 מיליון משפחות).

כלומר, לא רק שבממוצע שום משפחה בישראל לא חוותה ירידה ממשית משמעותית בהוצאות הסלולר שלה ב"מהפכת הסלולר", היא הפסידה ומפסידה מעל ל-400 ש"ח לחודש, רק בגלל המהפכה הזו.

בזמנו כתבתי עשרות מאמרים איך ניתן להוריד את הוצאות הסלולר בלי לגרום נזק לתשתיות הסלולר בישראל ובלי לפגוע בכלכלת המדינה. עשו את זה כמעט בכל העולם. אבל, את משה כחלון זה בכלל לא עניין. הוא אמן בלהטוטי לשון ובתרגילים ותחמונים, עד היום.מדובר בשר המזיק ביותר שהיה אי פעם במשרד התקשורת הישראלי. שר, שתרם הכי הרבה להרס כל הנורמות והציות לחוק ולרישיונות, בשוק התקשורת הישראלי. 

בתכנית "עובדה" (ערוץ 2) מ-26.11.15 של אילנה דיין נחשפו חלק מהתחמונים הפסולים של השר משה כחלון בהקשר לטיפול שלו בהוט (בו עבדה ועובדת אחותו, בתפקיד בכיר). למרות שלא קיבלתי קרדיט בכתבה של אילנה דיין, החשיפות הללו, שפורסמו ב"עובדה", הם רק קצה קצהו של הקרחון של מה שאני חשפתי ופרסמתי בזמנו, בסדרת כתבות ארוכה בעניין הכאוס, ששמו כחלון ומשרד התקשורת, סדרה, שהסתיימה כאן, ובכתבות רבות נוספות, שפרסמתי לאורך הקדנציה של השר כחלון. כל הכבוד לערוץ 2 (לתחקירנים ולאילנה דיין), שלא נבהלו מהכחשות השר ומהחיפוי והגיבוי שהוא קיבל מהכיוון של "קליקת הפרקליטים" (שגם שיקרה במצח נחושה לבית המשפט העליון - בעינינו). 

לכן, גם אנשי מקצוע רציניים החלו לפתע לשאול: "איך תוך פחות מ-5 שנים מגיעים למשוואה: 3.5+2=3 ובקרוב =2?" כלומר: שנפלנו מ-4 רשתות סלולר (שהפכו בהמשך ל-5 רשתות), שהיו בישראל בעשור הקודם ועד יישום מלא של "המהפכה הסלולרית" והיינו אז בצמרת הטבלה העולמית בתחום שירותי הסלולר לתושבים, ירדנו ל-3 רשתות סלולר רעועות ו וגם נפלנו למקום 50 ומטה, בדירוג העולמי. 

וזה לא הכל.

הנזקים של כ-63 מיליארד ש"ח לתושבי ישראל בגלל "מהפכת הסלולר", כוללים את מה שקרה בשוק התקשורת הישראלי עד 2014 (כולל), בנזקים, שיימשכו לפחות עד 2019. אולם, זה לא כולל את הנזקים החדשים של "מהפכת הסלולר", שאין בידי מספרים מדויקים כדי להעריך כעת את היקפם, כי אנו ממש נמצאים בתוך התהליכים הללו.  

הנזקים החדשים של "מהפכה הסלולר" של משה כחלון כוללים:

א. פירוק של 721 אנטנות עד ספטמבר 2015. אולם, התפוררות רשתות הסלולר, שהחלה ב-2014 לא נעצרה בפירוק הרשת של גולן טלקום (שהתרחשה בתקופת כהונת אבי ברגר כמנכ"ל). זה תהליך הרסני, שמקורו ב"מהפכת הסלולר", שאנו רק בתחילתו. בקדנציה של שלמה פילבר כמנכ"ל פורקו עד היום 1,378 אנטנות, מהן 683 אנטנות רק בשנה האחרונה (מפורט בהרחבה כאן). את "מכת המוות" לפריסת אנטנות סלולר בישראל הנחיתו שמילה מימון ושלמה פילבר, כשביטלו בפועל את החוק, התקנות ההוראות ברישיון של החברות שחייב אותן ל"פריסה אוניברסלית" של אנטנות בכל הארץ, כפי שחשפנו כאן. מדובר במחדל מחריד בקנה מידה לאומי. 

ב. ירידה בפריון העבודה במשק, בגלל ירידת איכות ושרידות רשתות הסלולר. דוגמה בולטת: נפילה של כ-10 ימים של מאות אנטנות סלולר באזור המרכז, בגלל ענן גשם אחד, בחורף שעבר. 

ג. עלייה אפשרית (שטרם נמדדה) בתחלואה מסרטן, כתוצאה מהעלייה התלולה של הקרינה הסלולרית (פחות אנטנות = יותר קרינה סלולרית). אלה נזקים אפשריים ארוכי טווח, שקשה כרגע לאמוד את היקפם הכספי. 

ד. הצורך להשלים את הפער הטכנולוגי, שנוצר בעולם הסלולר, ביננו לבין העולם הרחב. למשל: הידרדרנו למקום 58 בהשוואה עולמית (במחקר של ITU) בתחום הסלולר, אחרי רוב מדינות ערב, כולל "מדינות שסועות" דוגמת לבנון ולוב.

פשוט: כשלון מדהים, מזעזע ומבהיל בהיקפו, שרשום בעיקר על שמו של משה כחלון.  

כדי לתקן את המצב הזה (כמו שראש הממשלה הנחה בזמנו ולא עקב אחרי הביצוע), כדי שנחזור ונגיע לחמישיה הראשונה בעולם הסלולר (כמו שהיינו בעשור הקודם), יש צורך בהשקעות עתק, שברור שלא תגענה מהמאדים, או ממענק כספי שנקבל מממשלת ארה"ב. זה יגיע: או מהעלאות מחירים לצרכנים, או ממיסים (בדומה לשפיכת הכסף הממשלתי בהיקף ישיר של 150 מיליון ש"ח על Unlimited). ב-2 המקרים, מדובר בעלייה צפויה בהוצאות המשפחה הממוצעת בישראל על הסלולר. אין כרגע שום תכניות כאלו. 

שורה תחתונה:
"מהפכת הסלולר" היא אחד מהתרגילים השיקריים הכי גדולים בהיקפם והמדהימים, שנעשו אי פעם בישראל. כמעט כל תושבי ישראל מאמינים, שקרה דבר הפוך לגמרי, ממה שנמצא בנתונים הברורים כשמש, שהוצגו כאן, מנתונים הגלויים לכל. זה הכוח של תעמולת בלוף, שנתמכת ע"י רוב כלי התקשורת, בחוסר הבנה בסיסי. לא רק שהוצאות הסלולר הממוצעות למשפחה בישראל לא ירדו בתלילות, כל משפחה בישראל הפסידה ומפסידה מאות שקלים לחודש (בהוצאות ישירות ועקיפות, למשל דרך המיסים והפנסיה), רק בגלל המהפכה הזו.

יתרה מכך: רק בגלל המהפכה הזו והצורך לתקן את נזקיה הישנים והחדשים, יהיה צורך בהשקעות עתק של מיליארדי ש"ח, שתיפולנה (איך לא) על התקציב הממוצע של הוצאות התקשורת של תושבי ישראל בשנים הבאות. הכל תודות למשה כחלון, שכעת רוצה להמשיך להרוס את שוק הסלולר. פשוט מדהים. 

אפילוג.
אני מביא לכאן קטע קטן מהמאמר שכתבתי ב-2013, לא נגעתי בשום מילה, והקטע הזה מתגשם היום בצורה מלאה:

"מהפכת הסלולר" נולדה למרות משה כחלון, ולא בגלל משה כחלון. היא נולדה כי שני בעלי הון וחברות תקשורת מצרפת החליטו לעלות לארץ מסיבות שדי ברורות לכל מי שרואה מה קורה בצרפת. זו המציאות. למשה כחלון (שעשה הכל הפוך למעשי קודמו בתפקיד, השר אריאל אטיאס). לא היה כל קשר לתהליכים הללו, הוא רק ניכס אותם לעצמו בדיעבד. תעלול יח"צני מהסוג הירוד ביותר של פוליטיקאי מצוי, כדי להסתיר את הכשלון הטוטאלי שלו בניהול מכרז התדרים, שבעקבות הטעויות שנעשו על ידו, נכנסו לשוק התקשורת המקומי בעלי ההון הללו מצרפת והעתיקו את המאבק בינהם - מצרפת לישראל. אגב, זה מאבק שבנוי כולו על בועה ואשלייה שתתנפץ. "

זה בדיוק מה שקרה. 

נתונים משלימים נוספים מהלמ"ס:
התפתחות הציוד התקשורתי שיש למשפחה ממוצעת בישראל לאורך השנים:




התפלגות הבעלות על מוצרי תקשורת לפי עשירונים, נכון ל-2015: