למרות שטכנולוגיות SDN ו-NFV מפותחות בישראל, הן לא הגיעו לשוק הארגוני והעסקי כאן. בדומה למצבנו בפס הרחב הפרטי הנייח והנייד, שבו אנו מתחת למדינות אפריקה העניות, בתחום התקשורת הארגונית והעסקית אנו אחרונים בעולם המערבי. למה זה קרה? מי אחראי למצב האומלל הזה ומה יקרה בתחום התקשורת העסקית בעתיד הנראה לעין בישראל?
מאת: אבי וייס, 5.10.16, 08:20

בדו"ח חדש של חברת המחקר הבריטית Kable, שהתבסס על שאלון וראיונות עם מנהלים מ-2,600 ארגונים ועסקים גדולים בכל העולם, נמצא, ש-54.5% מכלל הארגונים בעולם כבר יישמו אצלם את טכנולוגיית SD-WAN וכל השאר הצהירו, שהם יסיימו ליישם טכנולוגיה זו במהלך השנתיים הקרובות.

בישראל, לעומת הנעשה בעולם, לא נמצא שום ארגון או ספק תקשורת המיישם SD-WAN או שיש לו תכניות ליישום SD-WAN בטווח הזמן הנראה לעין.

כלומר: אנו במקום אחרון בעולם המערבי בתחום יישום טכנולוגיות הפס הרחב במגזר העסקי והארגוני. זה הרבה יותר גרוע מהדו"ח הטרי האחרון של ITU (ארגון התקשורת של האו"ם), שבדק והשווה את מדינות העולם בפס הרחב במגזר הפרטי (הנייח והנייד). 

מי שלא בקי מה זה SD-WAN, אוכל להפנות אותו למאמרים קיימים באתר (למשל כאן) וללינקים לחומר מקצועי, מחקרים, תחזיות וסיפורי הצלחה ביישום SD-WAN - בתחתית המאמר.

ממש בקצרה, למי שאין לו סבלנות לצלול לפרטים: פירוש השם הזה הוא: Software Defined - Wide Area Network. גישה חדשה זו מייתרת את כל שיטות התמסורת ותקשורת הנתונים היקרות הקיימות עד היום מכל הסוגים, ובמיוחד מייתרת את חיבורי הנל"ן, ה-MPLS וה-IP-VPN למיניהם. הגדרה על "קצה המזלג": זו "מהפכת הענן" בתחום התקשורת הארגונית. 

מדבר בשוק הצומח במהירות הרבה ביותר בעולם התקשורת, נדחף ע"י כל חברות התקשורת הגדולות בעולם (בארה"ב המובילה בתחום זה היא חברת הבזק ורייזון, ואחריה at&t), ובתחום העסקי והארגוני יש לשוק העולמי אפשרויות בחירה מכמה ספקי פתרונות SD-WAN מובילים ובכללם: סיסקו, Nuage Networks מקבוצת נוקיה, VeloCloud Networks, Versa Networks, Viptela, Riverbed ואריקסון. יש עוד הרבה ספקי פתרונות בתחום הזה. כאמור, בישראל הטכנולוגיה הזו לא קיימת ולכן גם לא שמעו כאן על הספקים הללו ועל הפתרונות, שיש לספקים הללו להציע לארגונים ולעסקים. 

די ברור מי אחראי למצב האומלל הזה: משרד התקשורת הישראלי, שעדיין מודד את המגזר העסקי והארגוני בישראל עפ"י היקף חיבורי ה-PRI (טכנולוגיית ה-ISDN של שנות ה-70 מהמאה שעברה), ומתנהל ללא כל כיוון ברור, עם תכניות הרסניות הנדחפות גם ע"י משרד האוצר, תכניות חסרות היגיון וחסרות כל בסיס כלכלי וטכנולוגי. לכן, עסקים וחברות התקשורת בישראל מחפשים פתרונות של העבר, במקום לחפש את הפתרונות של העתיד. 

בהערת אגב נציין, שבזק למעשה מרוצה מכך שמשרד התקשורת הישראלי נתקע עם הרגולציה בעשור הקודם. כך, בזק יכולה לשמור על "הרווחיות העודפת" שלה (מוסבר כאן) לנצח. כי אם בזק היא מונופול מוכרז בתחומי הטלפוניה הפרטית והעסקית, המחירים שלה נקבעו ע"י משרד התקשורת בעשור הקודם כמחיר Fix (במקום "מחיר מכסימלי"). כך, המחירים של בזק על שירותים המבוססים על ציוד ישן ביותר שמזמן "החזיר את ההשקעה" בו, נשארים Fix כבר כשני עשורים ו"הקופה מתקתקת", בלי כל צורך להוריד מחירים עקב תחרות, התייעלות והתקדמות טכנולוגית. זאת, כי אין תחרות במחירים ואין התקדמות טכנולוגית, כי המחירים של בזק הם Fix (בגלל משרד התקשורת). מי מייצג כאן את האינטרס הצרכני? אין דבר כזה. בטח לא שמילה מימון (שמייד נחזור אליו)

ישראל היא מרכז פיתוח עולמי של פתרונות SDN ו-NFV (שכבת היישומים הווירטואלית מעל ל-SDN), אבל, לא לתושבי מדינת ישראל עצמה, שלא יודעים שיש בכלל דבר כזה. מצבה העגום של התקשורת הקווית (וגם הסלולרית) בישראל (בהשוואה לעולם) הוא בלתי נתפס, עם "איכות שירות" ברשת ברמה נמוכה ביותר ובלתי מדידה, בתשתיות מתפרקות בקצב מהיר. 

בינתיים, רק בישראל מתעסקים באובססיביות במשך שנים שוב ושוב עם רגולציית "השוק הסיטונאי" ו"רכיבה על תשתיות בזק" בטכנולוגיות, שהומצאו לפני כ-25 שנה (BSA\LLU\SLU) ושכבר עברו מהעולם בכל מקום בעולם, כי הן נכשלו ולכן הן בוטלו. גם את Unlimited, שהייתה אמורה לספק חלופה קווית זולה וטובה לבזק - הרגו.

ההידרדרות הפנימית של ישראל (בכל קנה מידה השוואתי עולמי) היא גם בתוך המבנה של משרד התקשורת עצמו. זה מתרחש ממש כעת, ממש בימים ושבועות אלו. שלמה פילבר (מנכ"ל משרד התקשורת) הצליח להרוס לחלוטין בתכנית הגאונית שלו, שמכונה בשם "שינוי ארגוני", את המבנה הארגוני של משרד התקשורת וליצור מצב, שבו יש רק אדם אחד שמנהל את כל אגפי משרד התקשורת בכל התחומים (כולל בתחומי הטלוויזיה הרב-ערוצית), שמו: שמילה מימון. "טייס חלל בלי רישיון" ש"הוצנח" לתפקיד בכיר במשרד התקשורת שאמור היה לייצג את האינטרס הצרכני, הצליח להשתלט על הכל. יותר פרטים על המצב הכאוטי והאומלל הזה ואיך הוא נוצר ממש לאחרונה: כאן וכאן.

זה המצב העובדתי הטרי, ששלמה פילבר יצר במו ידיו (ב"תחמון מכרז" ש"עורבב" ע"י תמי לשם), ממש בחודש האחרון ובגיבוי שר התקשורת ורוה"מ (ביבי נתניהו). כך שברור, שבעתיד הנראה לעין המצב של ישראל יהיה הרבה יותר גרוע, בכל תחומי התקשורת הפרטית והעסקית.

כך, שמילה מימון, אדם שחסר כל כישורים, הכשרה, ידע או ניסיון בתחום הטכנולוגיות המדהימות, שהמנכ"ל משמיע בקולו בכל מקום, אדם שלא הצליח לקדם אפילו פרויקט אחד בעולם התקשורת, לא הצליח לקדם אפילו פרוייקט מחשוב מתקדם אחד אצלו פנימה באגף בכל שנותיו כראש אגף בכיר, הצליח בעורמתו להדיח גם את סמנכ"ל הספקטרום וגם את סמנכ"ל ההנדסה מכסאם, ויקבל לידיו את כל יחידות המשרד, תקציביהן ואנשיהן (כולל יחידת הרישוי החדשה, אותה ינהל "השיבוט" שלו, גדעון שטרית).

משרד התקשורת מקדם רק יוזמות שטותיות וחסרות תועלת לאיש דוגמת ניוד מקווי לסלולר ולהיפך ושאר ספינים ופוקימונים. קידום טכנולוגיות ענן? קידום וירטואליזציה ברשתות התקשורת? קידום רשת האיתותים הישראלית? קידום IPv6? קידום LTE-A Pro? לא שמעו על זה בישראל. ככה בדיוק אנו נראים. 

שורה תחתונה: נראה, שהמרחק בינינו לבין מדינות ערב (וכמובן כל העולם המערבי) הפך להיות כל כך גדול, שכבר אי אפשר לתקן את המצב הכאוטי, שבו אנו מצויים בשוק התקשורת הישראלי, גם במגזר הפרטי וגם במגזר העסקי - ארגוני. פשוט מייאש.