אגף הפיקוח והאכיפה, במשרד התקשורת, שמופקד גם על השמירה על ההוגנות במתן השירות לצרכן, פרסם אמש את דו"ח פניות הציבור לשנת 2013. מה חסר בדו"ח? העיקר: פיקוח ואכיפה! בנוסף, מונעים מהאזרחים להגיש תלונות ואחרי כן בונים טבלאות השוואה חסרות כל בסיס עם ציונים, שנשלפו מהשרוול, כדי לדרג את חברות התקשורת. בנוסף, יש התנערות מוחלטת מכל אחריות וניסיון השתלטות על תחומים השייכים לאגפים אחרים במשרד, תחומים שאין בהם צורך בשימוש בכלי האכיפה...
מאת: אבי וייס, 9.4.14, 23:30

ניתוח: כמידי שנה בשנים האחרונות, אגף הפיקוח מוציא דו"ח שנתי לפעילותו בתחום הפיקוח והאכיפה וטיפול בתלונות אזרחים. ההודעה לעיתונות מצויה כאן והדו"ח עצמו מצוי כאן. בדיוק כמו שכתבנו כאן לפני שנה, מדובר בבדיחה על חשבון הציבור, מצד מי שהתמחה בגריסת ותיוק ללא טיפול של אלפי תלונות אזרחים (שלא לדבר על שלל התמחויות אחרות, למשל: "תקיעת סכין בגב" של עמיתים לעבודה).

יחידה שלמה, שתפקידה לבצע פיקוח ואכיפה, מפרסמת סיפורי מעשיות בלי שום פיקוח ואכיפה. אפס אכיפה, שנה אחרי שנה. וזה במצב שמעל ל-40% מהתלונות נמצאו מוצדקות (לפי הכתוב בדו"ח. אם היו עובדים נכון ולטובת הציבור, אולי 80% מהתלונות היו נמצאות כמוצדקות). בנוסף, התפקיד הראשון של האגף הזה הוא "פיקוח". מה זה "פיקוח" ואיך מבצעים המשימה, מוגדר היטב בחוק, בתקנות ובנהלים. אפילו סעיף אחד מכל זה לא בוצע. שום ביקורת יזומה \ פתע או בכלל, אצל החברות, המתקנים, הציוד, האנשים והשירותים, הנמצאים תחת "פיקוח". אולם, ביחידה הזו יודעים איך מייצרים ניירות מיותרים עם טבלאות צבעוניות, כמו שפורסם על ידה כעת. 

משרד התקשורת קיבל בשנים האחרונות סמכויות, שאין לשום גוף ממשלתי אחר בישראל, בתחום הטלת קנסות ושאר סנקציות מנהליות ופליליות, אפילו לא למשטרת ישראל. אז למה יש אפס פיקוח ואכיפה? יש לכך כמה אפשרויות:
א. הפקידים ובראשם הסמנכ"ל הבכיר מפחדים להחליט ומפחדים מהחברות המפוקחות.
ב. המנהלים הבכירים מעליהם (שר, מנכ"ל) מונעים פיקוח ואכיפה (בעיקר בגלל מה שמכונה "קשרי הון שלטון").
ג. סתם מתרשלים בעבודה.
ד. היועצת המשפטית "שמה רגליים" מטעמים די שקופים (לאחרונה פרסמתי סדרה שלמה העוסקת בסוגיה חמורה הזו). 
ד. בעלי התפקידים, שצריכים להחליט, חושבים על התפקיד הבא בשוק האזרחי וכמובן, שאם הם יטילו קנסות על החברות, אי אפשר יהיה לקבל אצלן עבודה, בבוא העת. 
ה. כל תשובות שיש כאן נכונות.
ו. כל התשובות כאן לא נכונות. 

אני משאיר לקוראים להחליט מה התשובה הנכונה.

האגף מתגאה בירידה בהיקף התלונות, ירידה שמקורה ביצירת"מסלול טרטור" לאזרחים הרוצים להתלונן (צריכים להוכיח, שקודם פנו ולא נענו בחברת התקשורת עצמה, ושהנושא נמצא בדיוק בתחום ההגדרות של הנושאים שנקבעו ע"י המשרד לטיפול, ועוד). אם אחרי כל "מסלול הטרטור" החדש שנבנה בשנה האחרונה בתחום הגשת תלונות למשרד התקשורת (מוגשות גם תלונות לגופי הצרכנות האחרים שיש במדינה, בלי "מסלול טרטורים"), עדיין הוגשו ע"י אזרחים מעל ל-10,000 תלונות למשרד התקשורת, מהן 44% נמצאו מוצדקות, סימן, שהמצב הצרכני בתחום התקשורת בישראל מאוד גרוע.

לא פלא. כשיש אפס אכיפה, זו השנה החמישית (כל הקדנציה של שמילה מימון, בתמונה, סמנכ"ל בכיר פיקוח ואכיפה, מי שאחראי אישית על המחדל המדהים הזה), אז ברור ש"איש הישר בעיניו יעשה" ותהיינה עשרת אלפי תלונות של אזרחים בשנה, שלא נרתעו מה"טרטור", אזרחים שהתעקשו להתלונן דווקא במשרד התקשורת ולא במקום אחר.

בשנה החולפת היה מעשה אכיפה אחד של משרד התקשורת, שאינו קשור בכלל לתלונות הציבור ולדו"ח שפורסם (הוטל קנס על סלקום ובזק בינלאומי בעניין "סינון תכנים לקטינים"), נושא שנדחף ע"י פוליטיקאים מטעמים שונים. כאן, על 4,500 תלונות מוצדקות שנמצאו ב- 2013: אפס קנסות. פשוט אפס. ואחרי כן לוקחים ובונים טבלאות של גן ילדים ומשווים בין החברות לפי הנתונים המעוותים, שהמשרד יצר במו ידיו והחלטותיו ומחדליו. מניתוח קל שערכתי, עולה, שכל הציונים, שמשרד התקשורת מחלק לחברות במסמך שהפיץ, הם לא יותר מבדיחה סטטיסטית מלווה בגרפים של תלמיד תיכון, שנכשל במתמטיקה. 

יתרה מכך. בסעיפים 7 + 8 של הנייר המצחיק של שמילה מימון, כתוב כך [ציטוט]: "בשנה האחרונה נמשך תהליך רה-ארגון באגף פיקוח ואכיפה. במסגרתו, פוצל תחום הפיקוח על השירות לצרכן לשני תחומים: תחום פניות הציבור ותחום פיקוח ואסדרה צרכני". "תחום פיקוח ואסדרה צרכני, כשמו כן הוא, הינו מופקד על הפיקוח על השירות לצרכן, על מנת לוודא שטיב השירות הניתן לצרכנים הינו בהלימה להגדרות, להוראות ברישיונות החברות ולחקיקה ולתקנות הקיימים וכן מופקד על איתור כשלים צרכניים ואסדרתם". דהיינו: יש כאן ניסיון בוטה, לכאורה מחוץ לכל מנהל תקין, של שמילה מימון להגדיר ולנכס לעצמו סמכות של אסדרה (רישוי) לתחום החדש באגף, תחום 'פיקוח ואסדרה צרכני'.

מדובר בהליך תמוה לגרוע סמכויות אלו מן האגף המופקד עליהן כחוק - אגף הנדסה ורישוי, ששיך בכלל לסמנכ"ל בכיר אחר. גם הניסיון 'להנציח' זאת בדו"ח רשמי ופומבי למנכ"ל ולשר הוא מעט תמוה, בלשון המעטה, ואין לו עיגון בחוק ובתקנות המסמיכות את אגף הפיקוח. כך, במקום לבצע את תפקידי הפיקוח והאכיפה, דהיינו: לגלות כשלים ועבירות ולאכוף אותם בהתאם לחומרתם, על המפרים את החוק, התקנות והרישיונות, באמצעות כלי האכיפה שיש ברשותו (מקנסות דרך סנקציות מגוונות, תביעות בבתי משפט וכלה בביטול רישיון), החליט הסמנכ"ל לאכיפה, שהוא כעת אחראי על תחום הפיקוח והאסדרה (הרישוי) הצרכני, תחום ששייך כאמור בכלל למישהו אחר באגף אחר במשרד התקשורת. פשוט גדול האיש הזה. זו בדיחה אחת גדולה נוספת מבית היוצר של שמילה מימון ובגיבוי המנכ"ל והשר, שבספק אם הם מבינים את התרגיל, שהוא עשה כאן, כדי להתחמק מאחריות על היעדר פיקוח ואכיפה מצדו, במשך שנים.