מנכ"ל משרד התקשורת (אבי ברגר) ביחד עם השר לשעבר (גלעד ארדן) חיסלו לפני כשנתיים את האופציה לפרק את בזק, למרות שהוזהרו לא לעשות כך ולהשאיר את האופציה הזו על השולחן. כעת, כשהוא ניצב בפני שוקת שבורה, חוזר אבי ברגר לאיום, שכעת הפך כבר לאיום סרק. לעומת זאת, הוא יכול להגיש בלי כל בעיות או התנגדויות מכתב התפטרות על כשלונותיו הרבים בקדנציה אחת כמנכ"ל... 
מאת: אבי וייס, 3.5.15, 20:50

ניתוח: מנכ"ל משרד התקשורת (אבי ברגר, בתמונה) משוכנע, שאזרחי ישראל סובלים מזיכרון לקוי וחוסר הבנה, והוא די צודק. זאת, משום שכל יום הוא משמיע איזו הצהרה, שהגה ממוחו הקודח, הצהרה, שאין לה כל קשר למציאות ומסתמכת על כך, שאיש לא זוכר מה הוא אמר או עשה בעבר, גם אם העבר הזה הוא די קרוב. 

אך לפני 3 ימים ניתחנו את הצהרתו בעניין "איסור אפליית לקוחות" וחשפנו, שזו הייתה לא יותר מיצירת "מסך עשן", שבאה להסתיר את מתן "החסינות מהחוק" לחברות תקשורת המועדפות עליו (בעיקר הכוונה לגולן טלקום ולסלקום, קצת גם אקספון). היום, הצטרפה לשרשרת ההצהרות ההזויות מהסוג הזה, הצהרה, שפורסמה בגלובס, שבה הוא אמר (ציטוט): "אם בזק תמשיך להתנגד לרפורמה - אמליץ לפרק אותה".

הבעיה: אין כרגע שום יכולת לפרק את בזק או הוט. גם לא תהיה יכולת כזו בעתיד הנראה לעין. למה? כי את העניין הזה בדיוק בישל (לפני פחות משנתיים) אבי ברגר בכבודו ובעצמו, ביחד עם שר התקשורת באותו זמן, גלעד ארדן. הצמד הזה הוזהר כמה פעמים בכתב ובע"פ, ע"י טובי המומחים בתחום, מהארץ ומהעולם, לא לבטל את האופציה של פירוק בזק, עליה החליט השר הקודם (משה כחלון) בעקבות המלצת ועדת חייק.

הקדשתי זמן רב לנושא הזה ואף יצאתי במאמר פומבי (כאן) אך לפני כשנה וחצי בדיוק בנושא זה, כשראיתי, שהצמד הזה (אבי ברגר וגלעד ארדן) החליטו לבטל את כל החלטות משה כחלון בעניין בזק ולצאת במתווה רגולטורי חדש של "שוק סיטונאי", מתווה שנועד לכישלון חרוץ.

אי אפשר לחזור "במנהרת הזמן" שנתיים אחורה ולחזור למתווה של פירוק בזק שהוסר על ידם מהשולחן. כי אי אפשר לבטל את כל התהליכים החוקיים שבוצעו בשנתיים הללו ולבטל את כל התקנות וההחלטות שהתקבלו. לכל היותר, ניתן להקים ועדה ציבורית חדשה, שתדון ב"שוק הסיטונאי" מחדש ואחרי כמה שנים תגיע אולי למסקנות אחרות.

בנוסף, אם מפרקים את בזק, צריך להפעיל משטר רגולטורי אחר ששמו VULA, בדומה למה שנעשה בבריטניה ובעוד מספר מצומצם של מדינות. אולם, גישת ה-VULA, שנדחפה בזמנו חזק ע"י נטוויז'ן, לא התקבלה על דעת ועדת חייק, שהמליצה (וזה מה שבוצע בפועל) על גישת ה-BSA-LLU. לכן, אין כל בסיסי מידע וניתוחים לגבי מחירי בזק לאחר הפירוק שלה, כי זה דורש לחשב הכל מחדש, בשיטה רגולטורית אחרת (VULA) שכלל לא עסקו בה עד היום. תהליכי החישוב הללו והשימועים שיבואו בעקבותם, יכולים לקחת בין שלוש לחמש שנים. מכאן, שכל העניין זה של איום ב"פירוק בזק" הוא פשוט "חלום ליל קיץ". 

כעת, שהכשלון נמצא ממש בפתח ומול האף של אבי ברגר, יוצא אבי ברגר מכליו ומתחיל לאיים לכל כיוון, וגם מעניש את הוט סתם כך על כל שטות (את בזק הוא מפחד להעניש בצורה כזו, כי הוא יודע שהוא עלול להיכשל מולה בבית המשפט).

למה אבי ברגר מעניש את הוט כעת, יום אחרי יום? זאת, כדי להראות, שהחסינות, שהייתה להוט בתקופת משה כחלון, לא קיימת עוד. כמובן, אין תשובה למה יש כעת אצלו חסינות מהחוק, שחלה על חברות תקשורת אחרות... את זה רק יחידת "להב 433" תוכל לפצח. לכן, אבי ברגר יכול רק להגיש מכתב התפטרות לנוכח כשלונותיו. את זה איש לא ימנע ממנו... 

כהערת אגב אציין, שכיום ברור לרוב חברות הסלולר שמכרז התדרים ל-LTE נכשל כשלון חרוץ בגלל אבי ברגר (שעמד בראש ועדת המכרזים וקבע את כל תנאיו, תוך "עבודה בעיניים" על כולם). זאת, תוך מתן קדימות ועדיפות בלעדית לפרטנר והוט מובייל. החברות: פלאפון, סלקום, גולן טלקום ומרתון (אקספון) מפחדות כרגע לחשוף את ערוותו של אבי ברגר ברבים. לגבי חלק מהן, יש סיבה מאוד טובה מאחורי שתיקתן הנוכחית: אם הן "תפתחנה את הפה", "החסינות שלהן מהחוק" - תיעלם. 

בנוסף, יש בדברי אבי ברגר "זריעת חול" בעיני הציבור. שכן, מחירי בזק נמצאים בפיקוח ורק הוא (למעשה השר חותם על המחירון) קובע אותם. איך יכול להיות, שמחירי בזק גבוהים, אם הוא בעצמו קובע אותם? מה היגיון בהתנהלות הזו של אבי ברגר? אם מחירי בזק המפוקחים על ידו הם גבוהים מדי, יתכבד אבי ברגר ויבצע עבודה כלכלית שקופה ויציג את המחיר הנאות למשתמשים ויוריד את המחירים לצרכנים למחיר הראוי, לאור העבודה הכלכלית הזו. למה בזק אשמה בזה שהוא לא מוריד את המחירים, שהוא אחראי בלעדי להם? 

יתרה מכך. יש אמרה שיגאל אלון הכניס לספרי ההיסטוריה ולספרי הניהול: "אלה שלא לומדים מההיסטוריה נידונו לחיות אותה שוב ושוב".

לכן, חשוב ללמוד מההיסטוריה מה קורה לרגולטור, שמפרק את חברת בזק. הניסיון הזה נלמד היטב ב-2 מדינות מערביות, עם 2 חברות בזק ענקיות: BT (בריטיש טלקום) ו-AT&T. התוצאות של הפירוק הרגולטורי שלהן היו מאוד מעניינות.

א. AT&T פורקה פעמיים, גם רוחבית, גם אנכית וגם טריטוריאלית. הפירוק החריף ביותר בוצע ב-1984, שנה בה נולדו כל חברות ה- Baby Bells. בנוסף, הוטל עליה "שוק סיטונאי". כל זה מת מוות טבעי לפני כעשור, בו בוטל "השוק הסיטונאי" בארה"ב ע"י ה-FCC בגלל כשלונו של ההסדר הרגולטורי הזה.

T&T בהדרגה, ע"י תהליכי רכישות ומיזוגים, חזרה להיות מונופול ארצי עם "שירות מרובע" מלא. היא השתלטה בחזרה על כל החלקים, שפורקו ממנה, למעט חלק אחד של החברה, ששמה כיום ורייזון, שזו חברת בזק מונופליסטית ושחקן מרובע החולש על השוק במזרח ארה"ב. בכל שאר שטח ארה"ב, חברת AT&T היא כיום חברת בזק מונופוליסטית וחזקה ביותר, בדיוק כמו שהייתה לפני הפירוק. זה, אגב, לא מונע תחרות ויכולת "רכיבה" על הרשת שלה בגישת ה-WLR.

ב. BT פורקה ב-2006 ע"י הרגולטור הבריטי לחברת שירותים (BT) ולחברת תשתיות (Openreach). כיום, פחות מעשור מאז הפירוק, BT הפכה להיות שחקן מרובע עם תשתיות ושירותים בכל התחומים, כאשר את תחום הסלולר והפס הרחב השלימה לאחרונה ברכישה של EE בכ- 12.5 מיליארד ליש"ט. במקביל היא נמצאת בתהליכים מתקדמים של פריסת סיבים בכל רחבי בריטניה, כך שהיא חזרה להיות חברה עם תשתיות, לא רק חברת שירותים - כמו שנקבע לה במהלך הפירוק.

בנוסף, הרגולטור הבריטי - Ofcom נסוג מכל הרגולציה, שהייתה על השוק הקווי בבריטניה (רגולציה ששמה VULA) כפי שחשפנו כאן. זאת, בהמשך להחלטה של ה-EU לבטל את השוק הסיטונאי בכל אירופה, החלטה, שהתקבלה לפני כשנה, לאור העובדה, שאת "השוק הסיטונאי" הישן (SLU-LLU-BSA) החליפה רגולציית WLR, ששונה לחלוטין מהגישה הישנה (זו שכעת קיימת בישראל), שנכשלה כשלון חרוץ. שורה תחתונה: גם BT חזרה להיות מונופול ענק וחזק בכל התחומים בבריטניה והפירוק שלה נעלם.

זה הלקח ההיסטורי הנלמד משני רגולטורים, שניסו לפרק את חברת הבזק המדינתית. אין רגולטור אחר בעולם, שהצליח במשימה הזו. לכן, הרגולטורים בכל רחבי אירופה עברו לרגולציה אחרת, שהיא כעת מובילה שם כמעט בכל המדינות, בשם WLR. 

אפילוג
בזק, בתגובתה לטענות של אבי ברגר, מציינת, שמבחינתה "השוק הסיטונאי" עובד ומצליח, כי עשרת אלפים לקוחות עברו ל-ISP השונים, בהסדרי "השוק הסיטונאי". בעניין זה אני רוצה להוסיף כמה תובנות:

א. בניגוד למה שחושבים, בזק לא מפסידה מהלקוחות העוזבים אותה ל-ISP במסגרת "השוק הסיטונאי". היא מרוויחה מהתהליך הזה ואפילו יפה, כפי שחשפנו כאן. היחידים, שמפסידים כעת (ויפסידו עוד יותר בעתיד, עד סוף 2018), הם הלקוחות, ובהמשך ה-ISP, שייאלצו להעלות מחירים, כדי לא להמשיך ולהפסיד בעצמם. 

רק באתר זה, שעלה לאוויר במרץ 2013, יש 125 מאמרים בנושא "השוק הסיטונאי". אולם, עדיין יש רבים (רבים מדי) שמאמינים לאבי ברגר ומתכחשים למציאות, כמו "בת יענה". יש יעדיין פרשנים ואנליסטים שמנתחים ניתוח שגוי את מצבה של בזק ב"שוק הסיטונאי", דוגמה מובהקת לכך ניתן לראות כאן מ"פסגות". פשוט, נתק מוחלט בין המציאות לניתוחים, בדיוק כמו שעושים חלק מהעיתונאים והפרשנים. . 

ב. המפסידה הגדולה מההחלטות של אבי ברגר וגלעד ארדן זו Unlimited ואיתה כל עם ישראל. 

ג. ליבי ליבי על עשרת האלפים הפראיירים, שהאמינו לאבי ברגר, ועברו בהסדר "השוק הסיטונאי" ל-ISP. הם לא יודעים, שהם מפסידים (וימשיכו להפסיד) כסף, ביצועים ורמת שירות. זאת, עד שיחזרו לבזק (או אולי יחליטו לעבור להוט...). כי זו ההתפתחות הרגולטורית היחידה האפשרית מהמצב בו מצוי השוק הקווי היום. נקודה. 

עדכון 4.5.15, 21:00: כנראה כדי לעמעם את הכרזות מנכ"ל פרטנר מהיום (כאן), החליט אבי ברגר להטיל על פרטנר (חברה שלא נמצאת ברשימת החברות בעלות "חסינות מהחוק" אצלו), קנס בגין שינוי מבנה החשבונית בסך 321,330 ש"ח, כמפורט על ידו כאן. 

מפרטנר נמסר בתגובה: "החברה לא פעלה על דעת עצמה ופנתה למשרד התקשורת לאישור באופן מסודר. בכוונת פרטנר לערער בנושא".