האם יש פתרון לכאוס ולפיגור של עולם התקשורת הישראלי בעת הזו?
 מאת: אבי וייס, 5.11.16, 22:40
 
כל מי שמסתובב בעולם יכול לראות במו עיניו את הפיגור ברמת תשתיות התקשורת בישראל. האם שוק התקשורת הישראלי יישאר "הילד המפגר" של ה-Startup Nation? מהם המאפיינים המשותפים לכל הכישלונות והפיגור בעולם התקשורת בישראלי?
 
כל מי שמסתובב בעולם יכול לראות במו עיניו את המצב, שבו נמצא עולם התקשורת הישראלי. אפילו באיים הכי נידחים ועניים בקאריביים, יש שירותי סלולר ברמת LTE-A. שלא לדבר על מדינות דוגמת תורכיה ומדינות המפרץ הפרסי בהן כבר ניתן לקבל שירותי LTE-A Pro. בישראל, אפילו LTE מלא - אין.
 
בישראל, יש כמה יוזמות IoT עירוניות יפות, ש"צמחו מלמטה", אבל זו "טיפה בים" ובאיחור רב אחרי העולם המערבי. בישראל, אין תשתית IoT ארצית וגם אין מועד בו תהיה תשתית כזו (אם בכלל).
 
התסבוכת האחרונה של השירות הציבורי לטלוויזיה ורדיו, (הקמת הוועדה החדשה לנושא), שמובילה לרעיון של חיסול התכניות, שהשר גלעד ארדן "בישל" בהיותו שר התקשורת, היא סימפטום בולט למחלה האנושה של שוק התקשורת. כשהתכניות של גלעד ארדן לביטול רשות השידור ואגב כך כביכול לביטול אגרת הטלוויזיה הוצגו לפני כ-4 שנים, היה ברור לי לחלוטין וכך כתבתי במפורש, שהכאוס, שייוצר יהיה גדול יותר מהמצב הקיים.
 
הסיבה לכאוס ברורה ופשוטה: אחרי שמקלפים את כל הסיסמאות סביב השירות הציבורי, הפוליטיקאים לא עונים לשאלה הבסיסית ביותר, שצריך לשאול: האם יש בכלל "תמורה לאגרה"? כלומר: מי בכלל צופה בתכניות הללו של השירות הציבורי? בשביל מה להשקיע מאות מיליוני ₪ (למעשה מיליארדי ₪), אם בתכניות הללו צופים רק דיירי בית אבות בגבעתיים והפוליטיקאים?
 
העולם השתנה ולא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה. למי שלא קולט את השינוי אני ממליץ לקרוא את הספר "דור ה-Y", כדי לקבל מעט תחושה לאן עולם התקשורת אמור ללכת. אלה תהליכים בלתי הפיכים.
 
לכן, פתרונות של העולם הישן דוגמת "שוק סיטונאי", פתרונות, שמבוססים על עקרונות של המאה הקודמת, לא יכולים להצליח. גם לא פתרונות, שנכשלו בעולם דוגמת "פירוק בזק" לחברת תשתיות ולחברת שירותים. 

ישראל היא המדינה היחידה בעולם (!) המספקת שירותי פס רחב לתושביה רק בטכנולוגיה של "שוק סיטונאי", שמכונה בשם ,BSA, שעברה מן העולם כבר לפני עשורים. בעולם מזמן הבינו, שהמפתח להתקדמות והתפתחות בתשתיות פס רחב קווי הוא בתשתיות עצמאיות, ותחרות בין ספקי תשתיות עצמאיות ומתקדמות. לכן, בעולם מספקים ללקוחות פרטיים חיבורים של עד 10 גיגה, מה שמהווה "חלום ליל קיץ" בישראל. 

בכל פעם שאנו בישראל ממציאים רגולציה, שלא קיימת בעולם, או שנכשלה בעולם, אין שום סיכוי, שזה יצליח דווקא בישראל. כמה שהמשפט הזה פשוט, הוא לא מובן בכלל לרמת מקבלי ההחלטות. אלה שנכשלו בעבר, ממשיכים לייצר את אותם כללי רגולציה, שייכשלו בעתיד, כמו התיקונים לחקיקה, שנידונים כעת בכנסת במסגרת "חוק ההסדרים".
 
מהם המאפיינים המשותפים לכל הכישלונות והפיגור בעולם התקשורת בישראלי?
 
שוק התקשורת הישראלי היה במצב די טוב (בהשוואות עולמיות) בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. ההידרדרות החלה בסוף שנות ה-2,000 והפכה לעובדה מוגמרת בעשור הנוכחי, כשבבת אחת הבשילו כמה תהליכים במקביל, שהובילו לכאוס הנוכחי:

• זלזול מוחלט בחוק. השיטה המובילה: "הפשע משתלם". זה קיים בכל תחום. המקרים הבולטים: 1) מכרזים מפוברקים לסלולר, שיצרו את תופעת גולן טלקום והריסת תשתיות הסלולר בישראל. 2) הפקרות בתחום הטלוויזיה, כשסלקום מספקת כבר שירות ל-100 אלף לקוחות ללא רישיון, בניגוד לחוק ותוך ניצול ציני של משאבים ציבוריים ופרטיים, שאינם שלה, ללא כל בסיס חוקי (דוגמת "עידן+ של הרשות השנייה, משאבי רשות השידור ומשאבי בזק). 3) על ההסדר של פריסת הוט אפשר לכתוב ספר שלם. ויש עוד.
• השתלטות אנשים חסרי כל הבנה במושגים בסיסיים בעולם רגולציית התקשורת דוגמת: "טובת הציבור" ו"עליונות שלטון החוק", על כל עמדות ההובלה בתחום התקשורת. זאת, בנוסף לטעמים אחרים בהתנהגותם, שאכנה בקצרה "חפרפרות". כלומר: ייצוג אינטרסים זרים, על גבול הפלילי. אלה האנשים שהרסו, בגלל אגו מנופח, אהבת השררה וחוסר הבנה בסיסי, את עולם התקשורת. הם יוצרי הנזקים במיליארדים והם אלה שהובילו את השוק למה שהוא כיום. זה התחיל בשר משה כחלון והמנכ"ל שלו – עדן בר טל, המשיך בשר גלעד ארדן והמנכ"ל שלו – אבי ברגר. כל אחד מהם התמחה בהרס חלקים אחרים של עולם התקשורת. כיום יש 2 שרי תקשורת (ביבי נתניהו וצחי הנגבי) עם מנכ"ל (פילבר) שאין לו צל של מושג או יכולת לתקן את המצב. אפילו הרעיונות הנחמדים על קידום עולם התקשורת, באמצעות שינוי ארגוני במשרד התקשורת, הובילו למימוש התכנית של עדן בר טל. כלומר: לתת עוד כוח לשמילה מימון. ככה אי אפשר להגיע לשום מקום טוב.
• השתלטות "קליקת הפרקליטים" ועושי דברם על כל המהלכים הרגולטורים, תוך מעשי שחיתות בקנה מידה מבהיל. הדוגמה המבחילה ביותר היא "הפרשה הסודית", שבה נחצו כל הקווים של הזלזול בחוק, פברוק ראיות וזיופים. דוגמאות נוספות הם: פברוק עבירות של חברות התקשורת, מינוי בעלי תפקידים (למשל למועצת הכבלים והלוויין) תוך מעשי זיוף והתעלמות מהחוק בקנה מידה מבהיל, תפירת מכרזים ושאר מעשים "טובים", שממלאים את האתר הזה באלפי כתבות.
• הפיכת תרבות ה"ספינים" לשיטת פעולה מרכזית, תוך ניצול העובדה, שכלי התקשורת בישראל (בניגוד לרוב כלי התקשורת בעולם המערבי) אינם יכולים לזהות "ספינים" ו"עבודה בעיניים" על הציבור.  

האם יש פתרונות למצב הקיים?
כמובן שיש. אבל כמעט כל הפתרונות שיש לא ישימים במבנה הפוליטי והמשפטי הקיים בישראל.
  
בראש וראשונה מדובר בהקמת רשות לתקשורת עצמאית, כמו שיש בעולם המערבי.
 
כרגע, רק משבר תקשורתי בקנה מידה עצום, אולי יוכל להביא לאיזה שינוי חיובי. זה המצב ואין כרגע שום כוח פוליטי או אחר, שיכול לשנות את המצב הכאוטי בו אנו מצויים.
 
שורה תחתונה
ישראל היא Startup Nation בתחום היזמות והמו"פ. בתחום שירותי התקשורת פנימה לתושבי ישראל, אנו מדינה של עולם שלישי, שחיה בכאוס רגולטורי חסר תקנה. ההידרדרות תימשך, בטווח הזמן הנראה לעין, כי התנאים הבסיסיים לתיקון המצב - לא קיימים.