"הפרשה הסודית" מסתעפת בגילוי מסעיר המסתתר בפסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה (שכרגע נבחן בבג"ץ), שבו השב"כ היה מעורב בחקירת קיומו של בית בושת באגף הכי סודי של משרד התקשורת. האם דלפו נתונים מסווגים ממשרד התקשורת או שמא מדובר בעלילה פרי הדמיון היצירתי של ראשי משרד התקשורת? האם מדובר בכשל ביטחוני חמור, או בתלונת שווא מדהימה?
מאת:
אבי וייס, 8.10.16, 18:13
אני עוסק בכיסוי חדשותי של עולם התקשורת והייטק כבר כמה עשורים, ומעולם לא נתקלתי בדבר כל כך נמוך, טרגי-קומדי ומעורר גיחוך ותיעוב גם יחד. כזכור, ב-15.9.16 "הפרשה הסודית" הפכה
להרבה פחות סודית בעקבות החלטת 5 שופטי בית הדין הארצי לעבודה בי-ם. (ההחלטה להסרה חלקית של החסיון -
כאן, כלל פסק הדין -
כאן, למתעניינים).
אני מכסה מזה כמה שנים את הפרשה, בעשרות רבות של (ליתר דיוק: 76) כתבות, שמכסות כל היבט של "הפרשה הסודית" וגלגוליה במשך 5 השנים מאז שהחלה. קראתי את פסק הדין של בית הדין ארצי לעבודה כמה פעמים, אבל משום מה פספסתי בקריאה ראשונה את החידוש המרעיש, שהיה בו, שלא הופיע אפילו לא ברמז בפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בת"א.
מדובר בחידוש, שהוצנע בסעיף אחד בפסק הדין, והנה המשפט המרכזי בסעיף הזה, למי שלא מאמין שיש או היה דבר כזה (הסעיף במלואו מפסק הדין מבית הדין הארצי, נמצא בתחתית הכתבה):
ב
המשך נחשוף את הרקע למשפט המדהים הזה. לא בכל יום מעורב השב"כ בהליך "עידוד פרישה" של עובדת מדינה (שלא מטעמים של ביטחון המדינה). אבל מסתבר, שבכל הקשור למשרד התקשורת הישראלי, ובעיקר בהקשרים של הסמנכ"לית הבכירה למינהל ומשאבי אנוש (
תמי לשם, בתמונה משמאל), וקב"ט המשרד, שהיה באותה עת עובד שלה (
אסף גרונדמן),
המציאות עולה על כל דימיון.
צמרת משרד התקשורת והפרקליטות דהיום,
ניסו לחסום אותי מלפרסם את דבר קיומו של הקב"ט ועלילותיו בשליחות
תמי לשם ב"פרשה הסודית"
וכשלו, כי 5 השופטים זרקו את הדרישה הזו שלהם ל"צו איסור פרסום"
חדש היישר לפח (כפי
שחשפתי כאן). במקביל, נעשו עוד כמה תרגילים ע"י
תמי לשם בגיבוי המנכ"ל (
שלמה פילבר), כדי לנסות לחסום את זרימת המידע המביך והמפליל מחוץ לכתלי משרד התקשורת, כפי שנחשף על ידי
כאן
לכן, פניתי בדחיפות להנהלת משרד התקשורת
בשאלה הבאה:
"בעיון מדוקדק בפס"ד הטרי של
בית הדין הארצי לעבודה בסעיף 50 עולה
פרשה חדשה, שלא הופיעה בפסק הדין של בית הדין האזורי בת"א (מצ"ב
צילום הקטע).
מפסק הדין עולה, שתחילתה של הפרשה, שאני מכנה "הפרשה הסודית", הוא
בתלונה, שהגיש משרד התקשורת לשב"כ, כדי שיחקור טענות לפיהן עובדת המשרד באגף הספקטרום (שמצוי במגדל שלום בת"א, אגף המוגדר כ"סודי" [כי נמצאים בו, הין היתר, מפות התדרים של צה"ל ושאר גופי הביטחון החשאיים של מדינת ישראל]) "מקיימת יחסי מין עם גברים שונים במקום העבודה ואף גובה על כך תשלום".
במקביל לשאלה ששלחתי לשב"כ, אבקש את התייחסות משרד התקשורת לנקודות הבאות:
1. האם
תמי לשם (סמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש במשרד התקשורת) והקב"ט (
אסף גרונדמן) אכן סברו אז כי במשך תקופה, שלא הוגדרה בציטוט בסעיף 50, עוסקת העובדת (המכונה
פ')
באספקת שירותי זנות לגברים שונים בתוך תחומי המשרד הסודי בו היא עבדה?
2. האם השב"כ חקר את התלונה הזו של משרד התקשורת בנושא, או שהיא רק נחקרה ע"י המשרד בעצמו?
3. האם כעולה מהציטוט הנ"ל, שהמשרד אולי חקר זאת בעצמו, אכן
נמצא, שיש פעילות של שירותי זנות בתחומי המשרד, והאם כתוצאה ממתן שירותי הזנות הללו דלף אולי מידע בטחוני מסווג מהמשרד אל גורמים חיצוניים בלתי מסווגים ובלתי מורשים (כלומר: גברים זרים, אולי אף בני מיעוטים הנמצאים באזור), שנכנסו לאגף הספקטרום כדי לצרוך את שירותי הזנות הללו?
3. האם
גם כיום יש חשדות
לאספקת שירות זנות בתוך תחומי משרד התקשורת?
4. או שאולי כל זה הוא
פרי הדמיון וספין אחד גדול (על השב"כ, על נש"מ [נציבות שירות המדינה] ועל בית הדין לעבודה)?"
תגובת משרד התקשורת:
"בשל צנעת הפרט, המשרד לא מתכוון להתייחס לשאלותיך בנושא".
התשובה הזו מדברת בעד עצמה.
במקביל, שלחתי להנהלת השב"כ את
השאלה הבאה:
"בעיון מדוקדק בפס"ד הטרי של
בית הדין הארצי לעבודה בסעיף 50 עולה
פרשה חדשה, שלא הופיע בפסק הדין של בית הדין האזורי בת"א (מצ"ב צילום הקטע) ולפתע צצה על פני השטח.
מפסק הדין עולה (בסעיף 50), שתחילתה של הפרשה, שאני מכנה "
הפרשה הסודית" הוא
בתלונה שהגיש משרד התקשורת לשב"כ, כדי שיחקור טענות לפיהן עובדת המשרד באגף הספקטרום (שמצוי במגדל שלום בת"א, אגף המוגדר כ"סודי"), "
מקיימת יחסי מין עם גברים שונים במקום העבודה ואף גובה על כך תשלום".
במקביל לשאלה, ששלחתי למשרד התקשורת, אבקש את
התייחסות השב"כ לנקודות הבאות:
1. האם
מנכ"ל משרד התקשורת דאז (עדן בר טל), תמי לשם (סמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש במשרד התקשורת) והקב"ט (
אסף גרונדמן) אכן סברו אז
והעבירו ראיות לשב"כ כי במשך תקופה, שלא הוגדרה (בציטוט בסעיף 50 הנ"ל), עוסקת העובדת (המכונה פ') באספקת שירותי זנות לגברים שונים
בתוך תחומי המשרד הסודי בו היא עבדה?
2. האם השב"כ חקר את התלונה הזו של משרד התקשורת בנושא הנדון, או שהיא רק נחקרה ע"י המשרד בעצמו?
3. האם אכן
נמצא בחקירה, שיש פעילות של שירותי זנות בתוך תחומי משרד התקשורת באגף הכי רגיש של המשרד, והאם כתוצאה ממתן שירותי הזנות הללו דלף אולי מידע בטחוני מסווג מהמשרד אל גורמים חיצוניים בלתי מסווגים ובלתי מורשים (כלומר: גברים זרים, אולי אף בני מיעוטים הנמצאים באזור), שנכנסו לאגף הספקטרום כדי לצרוך את שירותי הזנות הללו?
4. האם גם כיום יש חשדות בידי השב"כ לאספקת שירות זנות בתוך תחומי משרד התקשורת?
5. או שאולי כל זה הוא
פרי הדמיון (של ראשי משרד התקשורת) וספין אחד גדול (על השב"כ, על נש"מ ועל בית הדין לעבודה, שציטט את הנושא ההזוי הזה, בפסק דינו בסעיף 50)?"
אני מקווה, שהשב"כ ייענה בקרוב לפניה, שהועברה אליו.
איך כל הסירחון הזה התחיל?
לזה יש תשו
בה די ברורה, שכבר הבאתי
כאן, כולל צילום של ההחלטה של בית המשפט בנקודה הזו: יו"ר מועצת הכבלים והלוויין דאז
(ניצן חן), שעדותו נמצאה
מהימנה ביותר ע"י בית הדין, "פוצץ" "עסקה" של
תמי לשם (כלומר: "תפירת מכרז") עבור עו"ד
דנה נויפלד (בתמונה משמאל),
כדי שתתמנה לתפקיד היועצת המשפטית של מועצת הכבלים והלוויין.
הפיצוץ הזה נעשה כי "בכיר במשרד התקשורת" (כך אפשר לכנות אותו, לפי ההחלטה של הסרת הסודיות באופן חלקי, או "פלוני", כלשון פסק הדין), שהיה אז חבר בכיר במועצת הכבלים והלוויין,
לא היה מוכן להשתתף בקנוניה ל"תפירת" המכרז הזה.
בעקבות "הפיצוץ" של "תפירת המכרז" ע"י הבכיר ("פלוני"),
שסרב "לשתף פעולה" עם
תמי לשם, ככל הנראה, התקבלה החלטה "לנקום" בו, ו
הנקמה באה ע"י "תפיסת זונה", ש"עבדה" באגף הסודי של יחידת הספקטרום במשרד התקשורת (בראשותו של
נתי שוברט). זאת, כדי ש"הזונה" תמסור עדות מפלילה נגד הבכיר (שנטען שהיה בין "הקליינטים" אצלה, ואולי אף לא שילם לה על "שירותיה"). כאשר ה"זונה", סרבה להעיד נגדו, הוחלט להביא ל"פרישתה" מתפקידה, באיומים ובתרגילים שונים ומשונים, לרבות הקלטות, מעקבי סתר וצילומי סתר. התפקיד של "המאיים" הוטל על הקב"ט (או שמא הוא "התנדב" לעשות את "העבודה הזו"), שבתי הדין ב-2 הערכאות לא מצאו לנכון לנקות אותו מההאשמות החמורות הללו.
בית הדין הארצי קבע בסעיף 50 כך: "מעדותם של
לשם,
ש', ושל
הקב"ט,
אשר לא נסתרה עולה - כי
תחילתה של הפרשה...". כלומר, עדותם של ה-3 בבית הדין לעבודה המחוזי בת"א,
שהתנהל בית זונות באגף הספקטרום במשרד התקשורת, היא
קביעה שלא נסתרה. כך בדיוק לשון ההחלטה של בית הדין הארצי לעבודה בי-ם, שחשף את הנושא...
בהערת אגב אציין 2 פרטים משלימים חשובים:
1) את תרגילי "תפירת מכרזים" במשרד התקשורת ע"י
תמי לשם בגיבוי "קליקת הפרקליטים" חשפנו עשרות פעמים ולאחרונה
כאן, וציינו, שהושא הועבר לטיפול משטרה.
2) עו"ד
דנה נויפלד דווקא
הרוויחה מכך שלא מונתה ליועצת המשפטית של מועצת הכבלים והלוויין. זאת, כי זמן קצר לאחר ה"פיצוץ" של המינוי המתוכנן שלה למועצת הכבלים והלוויין, היועצת המשפטית דאז של משרד התקשורת, עו"ד
נגה רובינשטיין התפטרה (או למעשה התפוטרה), בגלל שאיימה על כסאו של השר דאז
משה כחלון, בפרשה מאוד מסריחה,
שחשפנו בזמנו. כך, ניתן היה "להשתיל" את עו"ד
דנה נויפלד לתפקיד
יותר בכיר בעולם רגולציית התקשורת, כיועצת המשפטית של
כל משרד התקשורת, תפקיד בו היא נמצאת עד רגע זה. תלונה ועתירה של "התנועה למען איכות השלטון" כנגד המינוי התמוה הזה,
נזרקה לפח ע"י "
קליקת הפרקליטים".
למרות שמדובר בנקודה
קריטית להבנת השתלשלות העניינים ב"פרשה הסודית" ואת טענות העובדת מאגף הספקטרום כי
תמי לשם ו
אסף גרונדמן (הקב"ט) "סחטו אותה", כדי להתלונן כנגד "הבכיר", משום מה בין הדין הארצי לעבודה לא נתן דעתו
להאשמות המיניות החמורת הללו ולמפגשים "המשולשים" ובית הדין הסתפק רק בביקורת קשה נגד הקב"ט (שנשאר "חשוף בצריח", אחרי ש
עדן בר-טל ו
תמי לשם יצאו "נקיים" מהפרשה, בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה).
בנוסף, לעניות דעתי, בית הדין הארצי לעבודה שכח את הא"ב של דיני הראיות, בכך שפסק
רק על בסיס הקלטות סתר של הקב"ט, הקלטות שלא עברו שום תהליך, שיכשיר אותן כראיות ברות תוקף חוקי במסגרת דיני הראיות של עולם המשפט בישראל.
האם
הבג"ץ, שעוסק כעת בנושא העגום הזה, ישרטט קווים ברורים יותר לגבי ה"מותר והאסור" במסגרת "הליך פרישה" והליך "עידוד פרישה", ומתי זה הופך ל"
סחיטה באיומים"? אני מאמין, שגם המשטרה, שנכנסת לנושא, אולי תסיר סוף סוף את הנסתר, משלל מעשיהם של
תמי לשם, נתי שוברט ו
אסף גרונדמן.
צילום הפסקה המלאה מפסק הדין הטרי של בית הדין הארצי לעבודה בי-ם:
