הייתי בלוס-אנג'לס כמה פעמים בעשורים האחרונים ובפעם האחרונה לפני כ-5 שנים. יש דברים שכמעט ולא השתנו (הכבישים העירוניים בתחזוקה מזעזעת, חגיגת הקניות והמחירים - בהשוואה לישראל, התחבורה הציבורית המתקדמת, כמות ההומלסים ועוד). אולם בדבר אחד מייד חשתי בהבדל מאוד משמעותי, מול מה שהכרתי אך לפני כ-5 שנים: התחום הפס הרחב הנייד. 

ארה"ב הפכה ל"גן עדן" של WiFi. בעיר גדולה בארה"ב דוגמת לוס-אנג'לס, זה מאוד בולט. יש WiFi בטכנולגיות חדישות שלא יכולות להגיע לישראל, בכל פינה. זו בדיוק הסיבה מדוע יש חברות תקשורת ענקיות בארה"ב (דוגמת Cablevision - ראה כאן), שהחלו לספק שירותי סלולר ללא סלולר על רשתות ה-WiFi. 

ה-WiFi הוא "ערב רב" של רשתות. כמות מדהימה בכל מקום ולאורך כל צירי הנסיעה, איזורי הקניות, המגורים, הבילוי, המסחר והתעשייה, ובכל מוסדות החינוך והסיפריות. זה כולל רשתות Offload ענקיות של חברות הסלולר, רשתות פרטיות, רשתות ציבוריות, רשתות של חברות הכבלים (הפריסה של רשת חברות הכבלים: Cable WiFi מאוד טובה ברחבי העיר), ורשתות של ארגונים ועסקים. מיליוני בסיסי שידור של WiFi, שמתרבים בקצב אקספוננציאלי מדהים בכל פינה. 

בכל בתי המלון והמקומות הציבוריים יש WiFi חופשי (לרבות בשדה התעופה LAX), כשהגישה האמריקאית כיום היא כזו: אינטרנט בחינם ב-WiFi מסופק ברוחבי פס מוגבלים (בד"כ לא יותר מ-2 עד 10 מגה סימטרי, בכל רשת זה אחרת, לפי החלטת בעלי הרשת), כאשר רוחבי הפס שמעל לזה הם בתשלום. בד"כ בין 5 ל-7 דולרים ליום, או בהסדרים חודשיים (עד כ- 30 דולרים לחודש). רוחבי הפס בתשלום הם מהירים, בין פי 3 לפי 8, מרוחבי הפס הניתנים בחינם ובד"כ יש בשירותי הפרמיום הללו תמיכה בטכנולוגיות היותר מתקדמות של ה-WiFi דוגמת: ac ו-Hotspot 2.0. 

בנוסף, יהיה בקרוב מאוד דור רביעי מתקדם: LTE-Advanced של חברת at&t, תלוי כמובן במכשירי הקצה בידי המשתמשים. at&t מאגדת את תחום ה-700 מגהרץ עם תחום ה-1,700 מגהרץ או ה-2,100 מגהרץ שיש בידה, כדי לספק LTE-A והחלה לספק שירות זה בכמה ערים בארה"ב דוגמת שיקגו, עם ניסויים ראשוניים גם בלוס-אנג'לס. בקרוב מאוד, כל חברות הסלולר המתחרות בה תספקנה LTE-A לאחר סיום מכרז התדרים הענק, שהתקיים לאחרונה בארה"ב ביוזמת ה-FCC, שישחרר בקרוב עוד מלאי תדרים ענק לציבור. אך זה נושא לכתבה נפרדת.

חברת at&t היא "מפלצת תקשורת", שבזק הישראלית היא "גמד זעיר קטן" בהשוואה אליה. זו חברה שמספקת ממש הכל מכל, לכל מגזר ותחום, בלי "שוק סיטונאי" ובלי "הפרדה מבנית". כמובן שיש ל-at&t בכל רחבי העיר רשת ענקית של WiFi ל-Offload.  

איי פולינזיה הצרפתיים (טהיטי)
מדובר בקבוצה של כ-160 איים מהם פחות מ-70 מאויישים. סה"כ כ-300 אלף תושבים, רובם ממוצא פולינזי. יש שם מיעוט סיני מאוד בולט בהישגיו. הסינים נקראים שם בכינוי: "היהודים של המזרח", בגלל חריצותם, השכלתם ושליטתם במסחר, בכלכלה ובכסף. אגב, הסינים הובאו לאיים כעבדים למטעי הסוכר, לפני כמעט 200 שנה, ואחרי שהעבדות בוטלה, הם נשארו שם והחלו להשתלב במה שהסינים יודעים לעשות טוב: לסחור, מה שהוביל להצלחתם והם גם המובילים את תחום התקשורת המקומית.

האוכלוסייה המקומית מאוד שמחה, אוהדת, צבעונית, והנשים מחזיקות פרח על האוזן או כתר פרחים על הראש (דוגמה למטה). פשוט "גן עדן" בהתגלמותו. 

מכלל 300 אלף התושבים, 200 אלף נמצאים באי המרכזי של טהיטי, בעיר הבירה שנקראת פפאטה (Papeete). מדובר באיים ממש זעירים, שנראים כמו "גן עדן" עלי אדמות. לתושבים יש "מימשל עצמי", אך הם שייכים לצרפת ונושאים דרכון צרפתי והשפה הרשמית היא צרפתית (בצד השפה המקומית).

הפרנק הצרפתי הוא המטבע המקומי (לא האירו), והמחירים שם ממש בשמיים. לכן, רוב התיירים במקום הם זוגות צעירים עם כסף בירח דבש (בעיקר נמשכים לאי בורה-בורה, בתמונה משמאל), תיירים בעלי ממון, למשל בעלי יכטות יוקרה, ואוהבי צלילה. האיים הללו הם גם "גן עדן" לחובבי צלילה. 

למרות שמדובר באיים ממש זעירים, חברת הבזק המקומית שנקראת Vini, מספקת הכל (בלי "שוק סיטונאי" ו"הפרדה מבנית"). בכל האיים שיש בהם בני אדם, אפילו אם גרה על האי משפחה אחת, יש לכל בית כיסוי של טלפון קווי, סלולר וטלוויזיה (המשודרת מאנטנות מההרים, ראה תצלום למטה). יש חברת סלולר אחת מתחרה: וודאפון (Vodafone), שפרוסה רק באיים המיושבים ע"י אלפי תושבים ומעלה. דור רביעי LTE ייכנס לאיים במהלך 2015. 

מה שהפתיע אותי, בדיוק כמו בארה"ב, זה ה-WiFi. יש WiFi בכל מקום, כשירות ציבורי. זה מסופק באיים ע"י עסק מקומי בשם ManaSpot, חברה הנמצאת בבעלות מלאה של חברת הבזק Vini, והיא חלק מחברת הפס הרחב Mana, שמספקת שירות פס רחב קווי לתושבי טהיטי ב-ADSL. בקרוב, כך הם מבטיחים, יעברו לחיבורי סיבים לבתים. 

ה-WiFi בטהיטי אינו בחינם, ומחירו למשתמש מזדמן הוא 480 פרנק צרפתי לשעה (כ-4 יורו לשעה). טבלת המחירים המלאה מצויה כאן. ממש לא זול, אבל הכל בטהיטי יקר, יקר מאוד. פשוט "גן עדן" יקר. באי המרכזי של טהיטי יש מעל ל-120 בסיסי שידור של WiFi, על שטח ממש קטן, עם הבטחה לקצב של 8 מגה סימטרי לפחות, כמופיע בתצלום הבא (לחיצה על התצלום מגדילה אותו):


בעיית הקרינה
בארה"ב ובטהיטי לא שמעו על קיום "בעיית קרינה" מסלולר ולא שמעו על "מחלות קרינה" סלולרית. דווקא בטהיטי יש רגישות רבה לנושא הקרינה, אבל לנושא הקרינה המייננת. זאת, כי צרפת ביצעה בעבר באזורי האיים הללו ניסויים גרעיניים. אולם, אין דין "קרינה מייננת" ל"קרינה בלתי מייננת", כמו זו של שירותי סלולר וה-WiFi. בניגוד להיסטריה הקיימת בישראל סביב הנושאים הללו, שם לא יודעים שיש דבר כזה, דבר שנקרא "סכנת קרינה" מ"קרינה לא מייננת".

לכן, יש לי גם הצעה מעשית בנושא זה: לכנס הסלולר הגדול שיתקיים בתחילת מרץ 2015 בברצלונה (MWC 2015), אמורים לנסוע שני בכירים ממשרד התקשורת על חשבון משלמי המיסים: המנכ"ל אבי ברגר, וסמנכ"ל בכיר לכלכלה הרן לבאות. היות והביקורים של בכירים ממשרד התקשורת בברצלונה בשנתיים הקודמות (של שר התקשורת גלעד ארדן - כאן, ושל סמנכ"ל בכיר לספקטרום נתי שוברט - כאן), לא הביאו שום תועלת לתושבי ישראל בכלל ולתעשיית הסלולר בישראל בפרט, מוצע שהם יסעו למטרה מועילה אחרת לגמרי ולמקומות אחרים לגמרי.

מוצע שהם יטוסו לארה"ב ואחר כך לאיי פולינזיה הצרפתיים, וינסו לשכנע את הרגולטורים ואת דעת הקהל במדינות הללו, שיש סכנה חמורה בפריסה המסיבית של סלולר ו-WiFi, שהם מרשים לפרוס בארצותיהם. אני מציע ששני הבכירים הללו יישארו שם, עד שיצליחו לשכנע את המדינות הללו, שהן טועות בגישה שלהן לפריסת אנטנות סלולר ו-WiFi בכל מקום לשירות הציבור, ושהגישה הרגולטורית הישראלית טובה יותר לבריאותם. המשימה הזו תועיל גם למדינות הללו וגם לישראל (כי כך הם לא יגרמו לנזקים כאן בישראל, בעת שהם נוכחים במשרד התקשורת). בהצלחה...