ניתוח: השר גלעד ארדן, אולי כדי להסתיר את היעלמותו מישראל בימי סערת השלגים שבוע שעבר, החליט להתנפל על מנכ"ל חברת דואר ישראל, חיים אלמוזנינו, ולהאשים אותו ואת שאר חברי ההנהלה במצבה הקשה של חברת דואר ישראל. הבעיה: השר ארדן הוא האחראי אישית לכשלון של הדואר, וראוי שקודם יבדוק את עצמו במראה.
מאת: אבי וייס, 22.12.13, 09:00

במהלך סוף השבוע החולף, אולי כדי להשכיח את היעדר ההסברים היכן היה השר הממונה על תפקוד המערכות הכי חיוניות לציבור בישראל בחרום ובמצבי אסון טבע (במסגרת המשרדים, שהוא ממונה עליהם: להגנת העורף והתקשורת), החליט גלעד ארדן להציף את הציבור ב"סיפורי פוגי". את הסיפור ההזוי הראשון, על הוזלה כביכול של השיחות בנדידה (למי שיוצא לחו"ל עם מכשיר הסלולר שלו) - תיארתי בהרחבה כאן. הסיפור השני מוזר לא פחות, ואם הוא לא בדיחה - אז זה מאוד עצוב ומדכא. הסיפור מתחיל בחשיפה של "כלכליסט", שקיבל לידיו (די ברור ממי...) את מכתבו של גלעד ארדן, שנשלח למנכ"ל דואר ישראל חיים אלמוזנינו, בו הוא מאשים אותו באחריות אישית למצבו הגרוע (מכל הבחינות) של דואר ישראל. 

"טול קורה מבין עיניך" נאמר בתלמוד. האחראי היחיד למצבה של חברת דואר ישראל דהיום הוא גלעד ארדן בעצמו. הסיבה המרכזית ברורה לחלוטין, והיא ההחלטה של גלעד ארדן עצמו, בהיותו שר התקשורת, אך בתחילת ספטמבר האחרון: הוא אישר לדחות ל- 2014 את הליך הפיכת בנק הדואר לבנק של ממש, "בנק חברתי", כפי שתכנן קודמו בתפקיד - משה כחלון. השר גלעד ארדן מצטיין בהרס כל רפורמה של קודמו בתפקיד, וגם את הרפורמה הזו של בנק הדואר הוא הרס. זה היה הסיכוי האחרון להעלות את דואר ישראל על "דרך המלך" מבחינה כלכלית ואגב כך לרסק את הדיאופול הטורפני של הבנקים בישראל. די ברור לכל מי שעיניו בראשו, את מי משרתת החלטה זו של משרד התקשורת, וכעת גלעד ארדן בא בטענות להנהלת דואר ישראל, כאילו הם אשמים בהחלטות השגויות שלו עצמו. 

בנוסף, צריך לשאול את גלעד ארדן: מה אתה עשית בתור רגולטור, כדי לפקח על התנהלות דואר ישראל? הרי במשרד התקשורת יש שני סמנכ"לים בכירים, שממונים על הפיקוח על דואר ישראל. מה עושים שני הסמנכ"לים הבכירים הללו? איש לא יודע, מלבד העלות המדהימה של שכרם והתנאים הנלווים לתפקיד סמנכ"ל בכיר במשרד התקשורת. יתרה מכך, אחד משני הסמנכ"לים הבכירים הללו, נמצא בתפקידו רק בזכות צו של בית דין לעבודה, שמונע את סילוקו מהתפקיד. צו איסור הפרסום הוא זה שמונע ממני לפרסם את כל הידוע לי על הסיפור שלו. חשפתי כאן רק את "קצה הקרחון" של הסאגה הזו, ואיני יכול להמשיך ולפרט, בגלל החיסיון, שנמשך בצורה שערורייתית כבר מעל לשנתיים וחצי. 

כך, האחריות האישית היא של שר התקשורת גלעד ארדן ובמיוחד שאין תשובה: מה עושים אלו שכפופים לו ישירות במשרד, בדמות שני סמנכ"לי בכירים לפיקוח על הדואר? מה הם עשו ועושים תחת הנחיותיו של השר, בכל הקשור לפיקוח על מצבו העגום שנמשך כבר כמה שנים של דואר ישראל? לא ניתן לברוח מהאחריות המיניסטריאלית של השר לנעשה (או שלא נעשה) במשרדו. 

לצערנו, דואר ישראל הוא ארגון שחי (בדיוק כמו השר) במציאות דמיונית, זה עסק שאיבד את הקשר למציאות ולצורך שלו לשרת את הציבור, והכי גרוע: איבד ופספס את השינוי בשוק המשלוחים והדואר בחבילות. זאת, כשאנשים הפסיקו לשלוח דואר בנייר (ועברו לדוא"ל) ובמקביל עברו ל"מסחר אלקטרוני מקוון", שדורש משלוחים של מוצרים במהירות, מהספקים לבית הרוכשים. את ה"חור" הזה מילאו חיש מהר חברות שליחויות בינלאומיות וגם מקומיות, שפרסו רשתות הפצה בכל הארץ והן אלו הנהנות מהשגשוג של המסחר האלקטרוני הבינלאומי של תושבי ישראל. 

ולסיום עדכון קצר: בקרוב תיחשף עוד פרשה חמורה הנוגעת לאיש צוות בכיר ביותר של משרד התקשורת, אם לא יוטל גם על פרשה זו צו חיסיון. לכן, אני סבור, שמן הדין, ששר התקשורת גלעד ארדן יבדוק קודם כל את הנעשה בחצר שלו עצמו, לפני שהוא מטיל רפש בחצר של אחרים, במקרה כאן - על הנהלת דואר ישראל. 

עדכון נוסף: האוצר דורש עתה לפטר 2,000 מתוך 7,500 עובדי הדואר כדי להפריטו. כמו כן בתכנית האוצר לצמצם שירותי הדואר לציבור.