משרד התקשורת הפסיק (ומזמן) למלא את תפקידו כ"מגן הצרכנים", ונושא "תעלול החזרת הסים" אצל סלקום, הוא אחד התעלולים הכי ירודים שיש. אולם, לקוחות שמתעקשים - מצליחים. למה שמילה מימון (כיום המנכ"ל בפועל של משרד התקשורת) לא מסייע לצרכנים הקטנים, שעומדים חסרי אונים מול תעלולים כאלה? למי הוא כן דואג? 
מאת: אבי וייס, 23.9.17, 17:50

הסיפר של "תעלול החזרת הסים" של סלקום נחשף אצלנו בשלל של כתבות (לדוגמה: כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן וכאן) ועיקרו: מאבק של אזרח אחד (סיני ליבל) כנגד סלקום ומשרד התקשורת, כדי לעצור את "תעלול החזרת הסים" של סלקום.

סיני ניצח בבית המשפט, אבל מאות אלפי הלקוחות, שנטשו בשנים האחרונות את סלקום והתניידו לחברה סלולרית אחרת, עדיין נתבעים להחזיר את הסים (שנזרק ממילא לפח) או לשלם קנס.

סיני ליבל מילא כאן את תפקידו של אגף שלם במשרד התקשורת, ששמו: אגף פיקוח ואכיפה, שמי שעמד ועדיין עומד בראשו הוא שמילה מימון (בתמונה משמאל), כשהיום לשלל התארים שלו, נוסף גם התואר של מנכ"ל בפועל של משרד התקשורת. למי דואג שמילה מימון? נחזור לזה בהמשך הכתבה. כאן נציג בתחילה, זווית נוספת של נושא "תעלול החזרת הסים".

לאור פנייה, שקיבלנו מאחת מהקוראות שלנו, שלחתי את השאלה הבאה לצמרת משרד התקשורת:
"סיום אפשרי לתעלול החזרת הסים.
להלן פנייה, שקיבלתי מהקוראת AB [השם מופיע במקור הפניה], שהייתה לקוחה של סלקום:
'בעקבות זאת, שסלקום חייבו אותי בתשלום בסך של 198 ש"ח בגין אי השבת שני כרטיסי סים במועד, למרות שביקשתי להשיבם - אך "איחרתי את המועד", עקבתי אחרי האתר [טלקום ניוז] והוא עזר לי מאוד.
פניתי אליהם במכתב ובמקביל פתחתי פנייה לרשות להגנת הצרכן. הפנייה שלי טופלה מאוד מהר [ע"י הרשות להגנת הצרכן - במשרד הכלכלה], קיבלתי מסלקום מכתב, שלמרות שחוייבתי כדין, לפנים משורת הדין, הם יבטלו את החיוב. רק רציתי לעדכן אתכם, אולי זה יסייע לאנשים נוספים'.
 
האם במקום שכל אחד ממאות אלפי לקוחות סלקום יצטרך להיאבק בעצמו מול סלקום, כדי שלא תגבה ממנו את הקנס הבלתי חוקי הזה, לא הגיעה העת, שמשרד התקשורת יגן בעצמו על כל הצרכנים?"

תגובה לא הצלחתי לקבל, לא שלא ניסיתי. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם. אל דאגה, אין כל סיכוי שאקבל תגובה, די ברור למה. גם מסלקום לא הצלחתי לקבל תגובה. ככל שאקבל, אעדכן בהתאם. 

למי שמילה מימון דואג, אם הוא לא דואג לצרכנים, לאינטרסים של הציבור ולשמירת החוק בעולם התקשורת בישראל?
סיני ליבל, (בתמונה משמאל), ש"מככב" בפרשת "תעלול הסים", שתיארנו לעיל, גם עסק בשנה האחרונה באופן אינטנסיבי בסוגיה לא פחות מטרידה: צמצום שעות הפעילות במוקדי השירות של חברות הסלולר.  

אני מניח, שיש קוראים, שיזכרו 2 תלונות, שהאזרח סיני ליבל הגיש כנגד שלמה פילבר ועו"ד דנה נויפלד (בעניין "תעלול הסים של סלקום" ובעניין "צמצום שעות המוקדים" של חברות הסלולר). נושא "צמצום שעות הפעילות של מוקדי חברות הסלולר" נחשף באתר Telecom News בהרחבה כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים (למשל: כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן וכאן), כי הוא נוהל במחשכים ובשימוע, שהוסתר מהציבור ושהתקיים רק מול חברות הסלולר. הציבור, גופי הצרכנות והגופים המייצגים את הציבור והאינטרס הצרכני, בכלל לא היו חלק מהשימוע לגבי שעות הפעילות של מוקדי חברות הסלולר.

לאחר שמאות הסניפים של חברות הסלולר שהיו מבוזרות ברחבי הארץ (למתן שירות ותמיכה) נסגרו בהדרגה ובשקט בשנים האחרונות, מה שנשאר ללקוחותיהן זה בעיקר לקבל תמיכה בטלפון ממוקדי השירות של החברות. לכן, הורדת שעות מתן השירות ע"י המוקדים הללו, היא פגיעה ממשית וחריפה ברמת השירות ואקט אנטי-צרכני מובהק מצד משרד התקשורת. 

לאור ההתפתחויות, שנחשפו בפרשת בזק-Yes-פילבר, סיני ליבל ביצע בדיקה חוזרת של כל המסמכים הרבים, שצבר במסגרת המאבק שלו (מאבק הנמשך כבר יותר מ-8 שנים), בעניין "שעות הפעילות של מוקדי חברות הסלולר", ולטענתו, הוא עלה על ממצא חדש, שלא היה ער לו עד כה. לדבריו, בבדיקה של התאריכים של תהליך קבלת ההחלטות בעניין "קיצור שעות המוקדים לחברות הסלולר" יש תובנות חדשות שדורשות בדיקה בהתייחס להחלטה של המנכ"ל (באישור היועצת המשפטית דאז).

למיטב הערכתי, דווקא עולה, ששלמה פילבר לא היה הגורם העיקרי או המוביל בעניין זה, ביחד עם היועצת המשפטית של המשרד דאז.

מהניתוח המחודש של המסמכים הללו, עולה, שמי שהוביל את הנושא היה שמילה מימון, וזה חופף בצורה די מלאה גם את התקופה של ה"מהפך" של שמילה מימון (כפי שחשפנו כאן וכאן), תקופה, שנמשכה בין מחצית 2016 לתחילת 2017.

בתקופה הזו, באופן מופלא, חברות הסלולר פרטנר וסלקום החלו "לחטוף קנסות" בקצב משמילה מימון. מתחילת 2017 כל זה נעלם. מאז שהוטלו 3 הקנסות הענקיים על סלקום וגם 2 קטנים על פרטנר (לשם ה"איזון"), כשהקנס האחרון על סלקום הוטל ב-26 בספטמבר 2016, שום קנס לא הוטל מאז ועד היום (ספטמבר 2017), על שום חברת תקשורת, למרות שהיקף הפרות החוק ותנאי הרישיון של חברות התקשורת ובראשן חברות הסלולר, גדל בקצב מדהים. 

ומה כן קרה? חזר הכיוון החדש: "היטפלות לקטנות" אצל בזק. כלומר: חברות הסלולר חזרו ל"חסינות" ובזק איבדה את "החסינות", שנמשכה קצת יותר מחצי שנה, במחצית השניה של 2016.

הבעיה המרכזית בעשור האחרון: שמילה מימון בתפקידו כסמנכ"ל בכיר, היה אדיש לחלוטין לעוולות שנעשו למיליוני לקוחות (דוגמת העוולה בעניין החזרת סים בסלקום, פתיחת שעות מוקדי השירות ועוד ועוד), ומהפרות החוק הענקיות, של חברות שפועלות ללא רישיון, או ללא רישיון מתאים לשירות שהן מספקות, והוא לא עשה מאומה להפסקת המצבים החמורים הללו ולכאוס שנוצר בשוק התקשורת הישראלי. הוא רק דאג לקידום של עצמו, על הגב של עמיתיו. 

יתרה מכך, ניתן לשים לב, שמהרגע ששמילה מימון קיבל אך לאחרונה את תפקיד המנכ"ל בפועל, הוא חזר "להרגלים הישנים" שלו (כלומר: לדאוג לכיס של חברות הסלולר, כמפורט למשל כאן וכאן), והוא החל ממש כעת במרץ רב (כי לא ידוע כמה זמן הוא יישב על כיסא המנכ"ל), לחלק הטבות חדשות לחברות הסלולר, על חשבון הכיס של הציבור (למשל כאן וכאן).  

כלומר, וזו אפשרות שעולה מהניתוח, לשמילה ייתכן והיה "ערוץ חשאי משלו", נפרד לגמרי מ"הערוץ החשאי" של שלמה פילבר מול בזק, וייתכן שבערוץ הזה, הובל השינוי הרגולטורי הזה, של "מתנת ענק" לחברות הסלולר, כדי שייספקו הרבה פחות שירות לצרכנים במוקדי השירות ויחסכו בכך כסף רב.

כזכור, מי שהחלה את הפרשה הזו מול סיני ליבל היא פלאפון, כבר בסוף העשור הקודם, וכל העניין הזה נראה לנו כעת טעון חקירה פלילית דחופה. כך, להערכתנו, לאור ניתוח חוזר של המסמכים שיש בנושא. 

לכן שלחתי ביום 31.7.17 את השאלה הבאה למשרד התקשורת:
"שאלה דחופה וחמורה: 
1. ביום 11.1.17 פורסמה החלטת מנכ"ל משרד התקשורת (כאן) כשבעמוד 87 שלה, מצויה ההחלטה של שינוי אנטי צרכני מאוד משמעותי, של הורדת שעות המוקדים בחברות הסלולר מ-13 שעות ליום ל-10 שעות ביום.
ההחלטה הזו נומקה (מצ"ב צילום [כל הצילומים במייל נשלחו במקור הפניה]) "בהמשך למכתבנו בסמך )ב)".
2. אולם ב"סמך (ב)", שהוא מכתב מ-18.2.16, אין שום זכר לדבר שכזה. זו למעשה פנייה של AB [השם המלא מופיע במקור הפניה] לחברות הסלולר, שהוסתר מהציבור (ולא בפעם הראשונה), ולא שימוע בשום נושא (מצ"ב צילום).
3. הנושא של "צמצום שעות המוקדים" מופיע דווקא בשימוע ובמסמך השינויים, שניהם מ-9 לאוגוסט 2016.
4. אולם, בעיון מדוקדק במסמך הזה מ-9 לאוגוסט 2016, רואים בתחתיתו ב-3 העמודים הראשונים, מהיכן הוא הגיע: מחברת פלאפון מקבוצת בזק (מצ"ב צילום של תחתית דף אחד מהמסמך).
5. כלומר: [כנראה] חברת פלאפון העבירה את הצעת התיקון ל-AB (בתגובה למכתבו מ-18.2.16), ישירות ו\או דרך שמילה מימון והם, ככל הנראה מהעיון במסמכים הללו, אולי בחוסר אכפתיות או אולי בחוסר זהירות, [כנראה] העתיקו את הצעת פלאפון כלשונה, ייתכן שבלי לחשוש ובלי לטשטש עקבות למקור השינוי האנטי-צרכני הזה...
6. אני חושב וממליץ, לאור הגילוי הנ"ל, כל עוד לא ייסתר על ידם ולא יינתן על ידם הסבר סביר אחר לממצאים הללו, לשניהם (AB ושמילה מימון) - לשקול באופן רציני פרישה מיידית מתפקידם, כך יוכלו לשמור על כל התנאים הכלכליים שיש להם ולפרוש בשקט. זאת, כי זה (כך נראה כרגע, עד שאקבל הסבר לגילוי כאן), הדבר הנכון עבור עצמם לעשות בעת הזאת, באם אכן יש אפילו שמץ של אמת, במה שאני קורא, רואה ושומע.
7. כ"כ, כדאי שהם לא יחלו בתהליך של השמדת מסמכים ו\או טשטוש מסמכים, כי זה לא יעזור להם ורק יסבך אותם עוד יותר. אני ממליץ לתת להם הזדמנות להסביר את המצב, כי כמו שהוא נראה כרגע, הוא רע מאוד מבחינתם, וכך (בתגובתם) אולי יצליחו לשכנע אותי, שאני טועה - במה שאני רואה ושומע בפרשה זו, שהחלה ב-2009 וקיבלה תפנית ב-2013, רק בגלל חברת פלאפון.
8. להתייחסותך הדחופה אודה, לנוכח חומרת הממצאים (לכאורה) שנחשפים כעת".

לאחר המון תזכורות, קיבלתי ביום 4.9.17 את התגובה הבאה ממשרד התקשורת::
"אבי שלום, שוב אינך  מדייק. אינך  ראוי לתגובה".

לא ברור מהתגובה הזו, מה לא מדויק בשאלה שלי: האם אין אדם בשם שמילה מימון במשרד התקשורת? האם הוא לא האיש שניהל והוביל את כל המסמכים והתהליכים סביב נושא "הורדת שעות הפעילות של מוקדי חברות הסלולר"? האם הצילומים שהעברתי (ושצורפו לפנייה), שצולמו מתוך המסמכים של משרד התקשורת עצמו - אינם נכונים? 

כלומר: אחרי תגובת משרד התקשורת, נשארתי עם הדרישה, שאין מנוס מחקירה פלילית נפרדת, בעניין פעילותו של שמילה מימון לטובת האינטרסים של חברות הסלולר, בדגש על תחום "הורדת שעות הפעילות של מוקדי חברות הסלולר" (בנוסף לכל שאר הנושאים הצרכניים, שלא טופלו על ידו נכון או בכלל, דוגמת "תעלול הסים" של סלקום - כמתואר בתחילת הכתבה). 

המשך יבוא, ודי בקרוב.