אין מה להסתנוור מהודעות המתארות "שחר חדש" בעולם הסלולר הישראלי. כל הודעות משרד התקשורת מבוססות על פיקציות, שהופכות שחור ללבן. לא נולדה שום חברת סלולר חדשה בישראל (רק שתי חברות תהפוכנה לווירטואליות עם עוד חברה וירטואלית אחת חדשה). ניתוח הכישלון מהמסד עד הטפחות, מה פוברק ומי הפסיד הכי הרבה במכרז התדרים ההזוי של ינואר 2015 ומי מרוויח ובגדול (לא מי שחשבתם). בכל מקרה, במכרז זה נמנעה האפשרות להתפתחות רשתות מתקדמות בעשור הקרוב.
מאת: אבי וייס, 13.1.15, 10:30

במכרז התדרים לדור רביעי - LTE, שהסתיים אמש "בקול ענות חלושה", יש רק מפסידים (ואולי מרוויחה אחת, שננתח את סיכוייה להרוויח בהמשך). יש כאלה, שהפסידו הרבה: עם ישראל, ההגיון והיושר הציבורי, הקופה הציבורית, אולי החברות סלקום ופלאפון, ויש כאלה שהפסידו הרבה יותר מאחרים: פרטנר והוט מובייל (פירוט בהמשך), אלא אם תהליך "הספסרות בתדרים", שיוצא כעת לדרך, יחבר אליהן את היצור הווירטואלי החדש והמיותר, שנולד בהבל פה: מרתון-018. אני מציע לכולנו להתעלם מהודעת הרהב של משרד התקשורת שפורסמה בעקבות המכרז (כאן). 

האנטומיה של הכישלון, מהמסד ועד הטפחות:

א.הבסיס הרעוע מאוד של החוק: המכרז לתדרים מבוסס על חוק, שנולד במאה ה-19 (זו לא בדיחה ל-1באפריל, כי עכשיו רק ינואר), חוק שעבר התאמות קלות לחקיקה של המאה ה-20 בשנת 1972 ועבר עוד כמה תיקונים זעירים בשנים שלאחר מכן. אולם, החוק נשאר ברובו הגדול ללא שינוי מהיום בו נולד וזה "פקודת הטלגרף האלחוטי".

לצעירים, שלא מכירים את ההיסטוריה: פקודה: המשמעות היא שהמקור של החוק הוא במנדט הבריטי. המושל הבריטי היה מוציא "פקודות" לאוכלוסייה תחת הכיבוש הבריטי ב"פלסטינה" דאז. טלגרף: הטכנולוגיה המובילה של המאה ה-19 טרום המצאת הטלפון. טכנולוגיית הטלגרף הומצאה ב-1833 והוחלפה בהדרגה ע"י המצאת הטלפון ב-1876.

ככה זה בדיוק נראה וזה הבסיס החוקי למכרז התדרים, לאגרות התדרים, לחלוקת התדרים, למכרז התדרים ולכל מה שקשור בטכנולוגיות הסלולר של המאה ה-21. מדהים. פשוט מהמם. 

ב. אין מדיניות תדרים ותכנון תדרים. הבאנו לאחרונה דוגמה (כאן) אין מתנהלים מכרזי תדרים במדינות אחרות בעולם, למשל בארה"ב. כדי שהיה ברור: התדרים הם אותם תדרים בכל העולם. אין בארה"ב יותר תדרים משיש בישראל. הספקטרום הוא אותו ספקטרום, מה שקובע זה איך מטפלים בו.

הספקטרום זה משאב לאומי קריטי לא פחות מגז ומחצבים, שחשוב לטפל בו בזהירות ובשיקול דעת מרבי, עם תמיכה ציבורית והחלטות ברורות ושקופות. לכן, יש צורך ב"מדיניות תדרים לאומית" (העוברת תהליכי הסכמה לאומיים ברמה הגבוהה ביותר, ותהליכי חקיקה מתאימים) ו"תכנית תדרים לאומית" (בד"כ זה נעשה במדינות המערב בתכנית עם תכנון ל-10 שנים קדימה). שני הדברים הללו לא קיימים במדינת ישראל. אפילו לא התחילו לעסוק בהם בשנים האחרונות. השר לשעבר אריאל אטיאס היה השר האחרון שאי פעם חתם על מסמך מדיניות בתחום התדרים, מסמך שנגנז מייד לאחר שנחתם על ידו, ממש בסיום כהונתו (בתחילת 2009). 

אז איך עושים מכרז לתדרים, בלי מדיניות תדרים לאומית ובלי תכנון תדרים לאומי? עובדים בשיטה הישראלית הידועה בשם: "ישראבלוף". מאלתרים ומפברקים כיד הדימיון. יוצרים "יש מאין", כמו הפרסומות לדור 4.5. 

ג. איך מחלקים בכלל תדרים ומוציאים אותם למכרזים? את זה אסור לשאול. 
בישראל, יש שני גופים העוסקים בכך: "ועדת התדרים העליונה", ו"ועדת התדרים" (לעבודה השוטפת). "ועדת התדרים העליונה" לא התכנסה לדיון בנושא חלוקת התדרים בישראל בקדנציה האחרונה. גם לא בקדנציה הקודמת וגם לא בקודמת לקודמת. ועדה זו לא התכנסה מעולם ולא קיבלה מעולם שום החלטה על שום תדר. למה? התשובה בסעיף הקודם: אין מדיניות ואין תכנית לתדרים. אז על מה יש בכלל לדון ולקבל החלטות?

"ועדת התדרים השוטפת", מתכנסת בחשאיות מפעם לפעם ועל כך יש דוחות ביקורת חמורים ומזעזעים, חוזרים ונשנים, של מבקר המדינה ועשרות רבות של מאמרים שלי, שחושפים ומתארים את הכאוס הרגולטורי של התנהלות ועדה זו (ליתר דיוק, זו בכלל לא ועדה. אלו החלטות של אדם אחד, שלא במקרה שמו אותו בתפקיד הזה, לקבל החלטות ספק חוקיות בקצב מסחרר: סמנכ"ל בכיר לספקטרום, נתי שוברט). הוא הוצב שם (ליתר דיוק "הושתל" שם), כדי לשמור על הכאוס רב השנים ולהתעלם מדו"חות מבקר המדינה (וגם המבקר הפנימי של משרד התקשורת), כי יש מי שמרוויח מהכאוס. לא נרחיב היום בנקודה זו, כי יש עוד הרבה נושאים, שהם בכאוס מוחלט, בסעיפים הבאים...