שר התקשורת גלעד ארדן כנראה לחוץ ממצבו, אחרת אי אפשר להבין מה הניע אותו לאיים (באמצעות העוזר שלו, קובי אלנבוגן) על עורך טלקום ניוז (כותב שורות אלו). בכל מקרה, לתשומת לב גלעד ארדן, כאן זה לא צפון קוריאה או איראן. אי אפשר להשתיק את האמת באיומים. 
מאת: אבי וייס, 20.5.14, 22:30

ב- .16.5.14 חזרתי אחרי שבועיים מחו"ל ובמייל האדום של האתר מצאתי הדלפה, כנראה מעובד משרד התקשורת, שדיווח על כך, ששר התקשורת ניסה להוציא עובדים ממגדל שלום ממשרדיהם, כדי לבנות לעצמו לשכה במגדל שלום ת"א, שם שוכנים חלק מאגפי משרד התקשורת בסניף ת"א (זאת, אחרי ששר התקשורת איבד את המשרד להגנת העורף, שם הייתה לו לשכה).  

כהרגלי, הפניתי שאלה לדובר משרד התקשורת (ד"ר יחיאל שבי), שאלה בדיוק בעניין זה ושלחתי לו את ההדלפה לתגובה, טרום כתיבת הכתבה על ידי.

להלן פנייתי שנשלחה לדובר משרד התקשורת ב- 16.5.14:
"אודה להתייחסות לפסקה הבאה: בדרך כלל שגלעד ארדן מגיע למגדל שלום הוא יושב בלשכת המנכ"ל, אבל עכשיו ארדן רוצה להעביר את הלשכה שלו למגדל שלום ואפילו ערך שם סיור כדי לראות את מי הוא יעיף. לארדן הייתה הצעה לשכור משרדים הרבה יותר בזול בפארק אפק בראש העין איפה שפעם היו המשרדים של בטר פלייס שפשטה את הרגל, אבל ארדן רוצה רק בלב תל-אביב. כך את עיר הבה"דים מעבירים לנגב, אבל ארדן לא מוכן להתרחק אפילו עד ראש העין".
 
כהרגלי, חיכיתי יממה לתגובה, טרם כתיבת הכתבה. הסיבה: בקדנציה הנוכחית של השר גלעד ארדן, כל תגובה של הדובר (ד"ר יחיאל שבי) נבדקת אישית ומאושרת אישית ע"י השר גלעד ארדן. זה לא עניין אישי הנוגע אלי. כך נוהג השר כלפי כולם, כל הזמן. לכן בד"כ אם הידיעה לא דחופה, אני משאיר את הזמן הנדרש לדובר, לעבור את התהליך הזה של אישור השר הממונה עליו, לתגובה שהוא (השר בעצמו) מנסח במיו ידיו. במקרה כאן, הידיעה לא הייתה דחופה או חשובה במיוחד, לכן המתנתי.

עברה היממה ולא קיבלתי תגובה, אז כהרגלי, טרם כתיבת כתבה, אני בודק ב"גוגל חדשות" אם לא נכתב כבר על הנושא הזה, כדי שלא אבזבז את זמני בכתיבת ידיעה, שכבר פורסמה ע"י אחרים לפני. להפתעתי, מצאתי, שגלובס פירסם כבר את הידיעה במלואה (הידיעה בגלובס מצויה כאן). גלובס פירסם את כל הסיפור ובהרחבה כבר ב- 12.5.14. לכן, החלטתי לא לפרסם את הידיעה, כי כבר אין בה שום דבר חדש. 

חשבתי, שהעניין נגמר בכך שלא פרסמתי את הכתבה ודובר המשרד לא הגיב לשאלתי, מה שקורה לעיתים די תכופות, ובזה הסתיים העניין מבחינתי.

אולם, טעיתי.

ביום 18.5.14 בצהריים קיבלתי את המכתב הבא במייל היישר מלשכת השר גלעד ארדן:
"אבי שלום,
היות והדברים האמורים בפנייתך מטה שקריים, קח בחשבון כי פרסום של האמור הינו בגדר פרסום שקרי, ומהווה דברי דיבה. פרסום האמור יגרור הליכי תגובה משפטיים ובכלל זה תביעת דיבה בגין הפרסום.
בברכה,
קובי אלנבוגן,
יועץ התקשורת של השר ארדן"
 
בכל שנותי (הרבות) בעולם העיתונות מעולם לא קיבלתי תגובה כה חצופה ומאיימת מעובד ציבור כה בכיר. למי שלא בקי, לדוברים במשרדי הממשלה יש "אתיקה מקצועית" כתובה, שחלה עליהם כחובה, לרבות מערכת פיקוח ואכיפה, שהם מקיימים אתיקה זו במגעם עם העיתונות. המסמכים הללו מצויים כאן וכאן למתעניינים. התגובה כאן (שלא הגיעה מדובר המשרד, אלא ישירות מלשכת השר), חרגה מכל נורמה ואתיקה החלה על עובדי מדינה.

לכן, לא נשארתי חייב והשבתי ללשכת השר כדלהלן:
"שלום רב,
תודה על תגובתך, אבל היא לא מקובלת עלי. אתה יכול להגיב לעניין וזהו, או לא להגיב (כרצונך).
אני לא מוכן שתאיים עלי בשום דרך.
אגב, גלובס כבר פרסם בדיוק את מה שכתוב כאן למטה, ואתם לא תתבעו את גלובס תביעת דיבה, אז לא ברור למה אתה מקשקש כאן, על דבר שכבר פורסם בדיוק כך בגלובס.
זאת, כי אין כל עילה לתביעה לא נגד גלובס ולא נגדי ואתה בכלל לא מבין את תפקידך וגם לא מבין מאומה בחוק.
בברכה
אבי"

כנראה, השר גלעד ארדן חושב, שהוא שליט צפון קוריאה, שהוא יכול לאיים ולתת הוראות לעיתונאים. לא היה ולא יהיה כדבר הזה. לא במשמרת שלי.