השותפים במיזם הסיבים נלחצו מקריאת החשיפה של דו"ח ערן יעקובי לגבי ההיתכנות הכלכלית (שאיננה) במיזם פריסת הסיבים הארצי של IBC. השאלה שעולה מייד: האם עדיין ניתן להציל את מיזם הסיבים בלי פשיטת רגל? בהחלט כן, אבל זה לא פשוט.
מאת: אבי וייס, 13.2.14, 09:00

חשיפת הדו"ח הכלכלי (ראה\י כאן) המאוד רציני, יסודי וחשוב לגבי מיזם הסיבים של IBC (בבעלות חח"י - חברת החשמל לישראל עם עוד שותפים, משבדיה ומישראל), הכניס את כל העוסקים בתחום, ובמיוחד את השותפים במיזם (והבנקים המממנים אותו בהלוואות ואשראי) ללחץ. השאלה המרכזית, שהם שואלים את עצמם (וגם אני נשאלתי), היא: האם יש מה לעשות כדי להציל את IBC מקריסה כלכלית, שתתרחש די מהר, אם היא תמשיך במסלול בו היא הולכת בו כיום.

כדי להחריף את הדיון, לפני הפתרונות המוצעים, אביא כאן את דעתי הצנועה, כפי שהובעה בפני כמה גורמים (כולל ערן יעקובי), שבה טענתי שערן יעקובי הקל במעט בחישובים שלו על IBC. למעשה, לעניות דעתי (וגם לדעת ערן יעקובי), אין ל-IBC שום מודל כלכלי להחזר השקעה - ROI, בשום מצב, בהתחשב בנתונים הכלכליים והרגולטורים הקיימים כיום ושיהיו בשנים הקרובות.

המודל הכלכלי של IBC - ניתוח אישי מעט יותר ריאלי 
כפי שכתבתי בחשיפה, המסמך של ערן יעקובי הוצג למנכ"ל IBC וגם לחברת החשמל - בשלבי הטיוטה, והם העירו את הערותיהם, שחלקן נכנס לנייר (זה מוזכר במאמר שלי).

לעניות דעתי, ערן יעקובי עשה עם IBC חסד בחישובים שלו (הסבר בהמשך), כשהעריך שיהיה למיזם "החזר השקעה" (ROI) אחרי 12 עד 14 שנה. לעניות דעתי, הוא לא התחשב מספיק בכמה פרמטרים, שיכבידו על ההוצאות של הפריסה המתוכננת, כגון: כ- 40% מהבתים בישראל מחוברים בחשמל תת-קרקעי, ולכן לא ניתן יהיה לחבר אותם במשיכה של הסיבים באוויר (מה שלא דורש אישור מאיש, ועובדי חברת החשמל יכולים לבצע הפריסה באוויר בלי הרבה בעיות). באותם אזורים הם יצטרכו להעביר סיבים בצנרת תת-קרקעית, בטכנולוגיות מאוד יקרות (למשל: טכנולוגיית הנשיפה- נישוף סיבים), ולקבל אישורים מכל מיני "גורמים לא ידידותיים" כדי להעביר את הסיבים בצורה כזו בצנרת תת-קרקעית לבתים, בד"כ בצנרת שאינה שלהם (ולבתים שלא התקינו בהם צנרת לכבלי אתרנט, כמו שנדרש בתקנות הבניה ולא ייושם), מה שמייקר את הפריסה המתוכננת לבתים.

ערן יעקובי חישב עלות רישות בית אב בחיבור סיב, לפי הגישה המתוכננת של FTTB, בכ-1,100 דולרים עד 700 דולרים (העלות יורדת עם השנים), כשברוב המדינות המערביות, שאני מכיר, נהוג לחשב זאת לפחות ב-1,500 דולרים לבית אב, כשמנכ"ל דויטש'ה טלקום אמרי לי במפורש, במו פיו, אך לאחרונה, שהם מחשבים את העלות לפריסת סיב לבית אב באירופה בכ-2,000 יורו, שזה כ- 2,730 דולרים. הוא יודע מה שהוא מדבר, כי הוא היה סמנכ"ל הכספים של החברה, לפני שהתמנה למנכ"ל. (אגב, הריאיון שלי עם המנכ"ל הגרמני של חברת התקשורת השלישית בגודלה בעולם, מובא בשלמותו בעבודתו של יעקובי...). מי שמחשב זאת ב-1,100 דולרים לבית אב, חי (לעניות דעתי) ב"חלום ורוד ומתוק".

לכן, אני חושב מעט אחרת מהגישה של ערן יעקובי שחישב ל-IBC את העלות של החיבור בכ-1,100 עד 700 דולרים לבית. זה לא מסתדר לי עם מה שאני יודע וגם עם מה שהוא יודע. אני מכבד ומעריך את החישוב המאוד רציני ומעמיק שלו, אבל לעניות דעתי - זה חישוב מאוד אופטימי. יש לכך סיבה ברורה והיא מצויינת בצורה בהירה בעבודת המחקר שפורסמה.

חשוב להדגיש: בהנחות להערכת השווי של ערן יעקובי, נכתב בנייר שלו במפורש שהן לחלוטין לא תואמות את כל המחקר שקדם להן. מאחר וערן כל כך פסימי לגבי המיזם, התפקיד של אנליסטים כמוהו, כמעריכי שווי, הוא להראות שבהינתן התרחיש הכי אופטימי (אולי אפילו תלוש מעט מהמציאות כמו שאני חושב), החזר ההשקעה הוא כל כך ארוך, שכדאי לעצור כבר עכשיו.

לשם המחשה: אם המחקר של ערן יעקובי היה מאד אופטימי לגבי הרשתות האלה בעולם ולגבי הסיכויים ליישם זאת בישראל, הוא היה מנסה להראות את ההיפך. לצורך הדוגמה, בתרחיש הכי פסימי, החזר ההשקעה היה צריך לעמוד על 8 שנים ולכן ההיתכנות הכלכלית היא גבוהה. אבל, זה לא הממצאים שלו. 

כלומר, הערכת החזר ההשקעה היא חלק בלתי נפרד מרוח העבודה כולה, כפי שהציג אותה ערן יעקובי. שוב, גם בתרחיש הכי אופטימי ואולי מנותק מעט מהמציאות, החזר ההשקעה ארוך מידי ולא כדאי כלכלית, גם לדעת ערן יעקובי.

לכן, אם נשנה ונכניס לטבלאות ה-ROI עלות של 1,500 דולרים לבית (כפי שאני סבור), במקום 1,100 דולרים, כמו שערן יעקובי הכניס למשוואות בעבודה שלו ב"רוח אופטימית", אזי למיזם הזה יהיה החזר השקעה רק בעולם הבא, לא בעולם הזה...

גם מצד ההכנסות, יש מצדו, לעניות דעתי, הטיה מעט מוגזמת לטובה. הוא הניח (כחלק מהגישה האופטימית), שהמיזם יצליח לרכוש 50% מהשוק עד 2020. זה לא סביר בעיני, במיוחד כשבזק והוט הן המתחרות.

הטענה של IBC היא, שבד"כ בישראל יותר זול לפרוס תשתיות תקשורת. השאלה: עד כמה. המספרים פשוט לא מסתדרים לי עם מה שאני יודע. בנוסף, ברור, שאחוז החדירה המוצג ע"י IBC הוא שאפתני ביותר ומבוסס כנראה על התרחשויות אופטימליות, בעוד שבשער ניצבות התפתחויות שליליות ביותר מנקודת מבט של IBC ( התמזגות של החברות הסלולריות לכדי 2 קבוצות ואובדן פרטנר כלקוח לטובת הוט. בנוסף, "שוק סיטונאי" שהוא "חבל תלייה ובנדלינג").

אם אני מחבר את 2 ההטיות האופטימיות הללו בניתוח של ערן יעקובי, ברור, שאין כאן שום מודל עסקי. דעתי, המצויה כאן, נסמכת על שיחות עם אנשי מקצוע בתחום והיא אינה בודדה. ההחזר - ROI של 12 עד 14 שנה, שיעקובי חישב ומציג, הוא לעניות דעתי יותר מדי אופטימי, גם מצד ההוצאות וגם מצד ההכנסות והוא מאוד בעייתי, איך שלא נביט על המספר הזה.

בנוסף, כפי שכבר צוין, ברור לכל, שאם "השוק הסיטונאי" יצא לדרך (לאור דחיפת שר התקשורת וצוותו), אין למיזם הזה שום ROI. בשום מצב. לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. 

וכרגע אני מתעלם לגמרי משאלת ועד עובדי חח"י, סוגיה הדורשת התייחסות נפרדת, שכבר כתבתי עליה כאן. אפשר לקצר ולציין בעצב, שמי שמנהל את הפרוייקט זה בפועל, זה מיקו צרפתי (יו"ר הוועד של חח"י), ולא אף איש אחר... "על פיו יישק דבר".

מה החלופות להצלת המיזם?
יש לפחות 3 חלופות, כולן תלויות בהחלטת ראש הממשלה, בנימין נתניהו (בתמונה למעלה), שלמעשה "דחף" את המיזם בתחילת כהונתו (הקודמת) והתגאה בכך בכל הקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלה, ואף בתעמולת הבחירות שלו. 

החלופות שאני רואה כיום להצלת המיזם:

א. הלאמת המיזם. 
לעניות דעתי, הדרך הבטוחה והיחידה, שניתן באמצעותה לשנות את המצב היא: התערבות ממשלתית מלאה. ככה זה קרה בכל העולם. יש לערן יעקובי סקירה שלמה על התהליך הזה במסמך החשוב שחיבר. ברוב העולם המערבי וגם הלא מערבי, הממשלות לקחו על תקציבן את הפריסה הפיזית של הסיבים לבתים, לרבות בארה"ב. לעניות דעתי, חייבים ללמוד לקח ממה שקרה במדינות האחרות וליישם זאת כאן. הממשלה תדאג, שלכל בית יגיע רק סיב אחד (כי לא צריך יותר). זאת, ע"י חלוקת הארץ בין 3 המתחרים (בזק, הוט ו-IBC), כדי למנוע כפילות בהשקעות בסיבים. יש לחלוקה כזו מודלים של הפעלה שונים, החל מקיום מכרז לכל מחוז או עיר וכלה בחלוקה שרירותית שיוויונית בין כל השחקנים. במדינות שונות בעולם זה נעשה ע"י הממשלות במגוון תצורות ויש לאמץ את המודל המתאים ביותר עבור תנאי השוק של מדינת ישראל. 

ב. להכניס עוד שותפים ל-IBC.
גם זו אופציה ריאלית להצלת המיזם: לתת לסלקום ולפרטנר להיות שותפים של ממש בפרויקט, או ע"י דילול האחזקות של השותפים הקיימים, או בכל טכניקה כלכלית \ רגולטורית אחרת. במקביל, לסיים ולגנוז את הסיפור של "השוק הסיטונאי", או לצמצם אותו כ"שוק סיטונאי" רק לספקים קטנים חסרי תשתיות לחלוטין ושיש להם נתח שוק של פחות מ-5%. ע"י צרוף סלקום ופרטנר כשותפים כלכליים למיזם, יש סיכוי שהוא יצליח ותתפתח תחרות של ממש בשוק הקווי (והסלולרי, גם יחד). 

בגישה הזו צריך לבנות תוכנית עיסקית ריאלית ולראות איזה מרכיבים כלכליים ו/או רגולטורים צריך לקבל מהמדינה, כדי שהעסק הזה יהיה מאוזן כלכלית.

אני סבור, שהיה צריך לתת לסלקום ולפרטנר מלכתחילה את האפשרות להתמודד במכרז. העברת הדור הרביעי של הסלולר על רשת הסיבים של IBC ועל עמודי חברת החשמל היא צעד מתבקש. זה נכון במיוחד לגבי סלקום, שיש לה תשתית חלקית והיא "יותר רעבה לתחרות". פרטנר נראית לי פוזלת אל עבר הוט. אבל זו לא הבעייה העיקרית. כי אם יהיה כאן "קייס עיסקי", יהיה גם מימון. פרטנר, שאך לפני כחצי שנה רצתה "להילחם" בהוט וניהלה מולה "קרב רגולטורי" (כפי שחשפתי כאן), יכולה שוב לשנות את דעתה, אם תנאי הרגולציה ישתנו. 

בנוסף, אני משוכנע, שלא שצריך "שוק סיטונאי" בשלב הנוכחי. הביטוי הזה הוא בכלל לא נכון. מדובר ב"פיקוח מחירים" על בזק. צריך אולי לחייב את הסיטונאים דוגמת בזק למכור שירותי תשתית לספקים חסרי תשתית. אבל, לפני שמטילים פיקוח על המחירים, (פיקוח נוסף על הפיקוח הקיים, שכשל לאורך השנים), צריך לתת הזדמנות לתחרות בין התשתיות, ולפתח אותה.

מעבר לכך, זה הזוי לבנות את הענף הקווי ובראשו מיזם הסיבים, על בסיס האינטרסים של ה-ISP, שהם יצור מלאכותי לחלוטין הנובע מהמונופול של בזק, שהרגולטור רוצה לקעקע אותו (עד כה, בלא הצלחה).

צריך להתמקד בנתיב הראשי – קודם כל תחרות בין תשתיות – תחרות שפויה (לא 5 רשתות המקיזות את הדם אחת לשנייה, ובסוף מרוב תשישות מתאחדות). צריך לאפשר לכל שחקן פיתוח תשתית כזו, שמתירה לכל שחקן מספיק רווחים ומניעה אותו לשדרג ולשפר אותה לאורך זמן, ורק אחר כך לבחון איך מקיימים יוזמות ייחודיות.

עולם התקשורת הולך לכיוון של "תקשורת אחודה - UC", בגלל רוחבי הפס ויכולות המיחשוב האדירות והזולות. כלומר, הישומים השונים – טלפון נייח ונייד, SMS, טלוויזיה וכיו"ב, יינתנו על גבי רשתות הגישה הנייחות והניידות גם יחד, באמצעות האינטרנט, על ידי ריבוי שחקנים מהארץ ומהעולם. לכן, אסור לבנות את המודלים של התחרות על סמך אספקת פס רחב לבעלי רישיונות, אלא על סמך הקמת רשתות גישה בפס רחב ניידות ונייחות משולבות, שבגדול מקיימות "ניטראליות" לספקים חסרי רישוי באינטרנט (מושג הרישוי באינטרנט - ISP הוא מושג שיש לבטל אותו כצעד ראשון, כי הוא יוצר עיוות בתפיסה הרגולטורית והכלכלית). שינוי הרגולציה כך שסלקום ופרטנר תהיינה חלק מ-IBC יכול להביא לתחרות של ממש ובריאה לאורך שנים בשוק הקווי והסלולרי גם יחד. 

ג. להוציא את ניהול הפרוייקט מבחינה רגולטורית ממשרד התקשורת ולהעביר אותו לידיים של ראש הממשלה
לא מדובר בתכנית דמיונית. זו בדיוק התכנית שהממשלה החליטה עליה בקדנציה הקודמת. מנכ"ל משרד ראש הממשלה (מטעמו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו), היה אמור לנהל את הפרוייקט הזה. זה לא קרה. 

אביא כאן שקף אחד בלבד, של תמצית של המהלכים שהיו אמורים להינקט בנושא מיזם הסיבים, כפי שהוצגו בממשלה הקודמת. זה נעלם ונגוז, עם הקמת הממשלה הנוכחית, ובמהלכים הנמרצים של השר גלעד ארדן להרס שוק התקשורת:


לסיכום: לא לעשות כלום, זו לא אופציה. כל תושבי ישראל ישלמו על המחדל הזה, אם לא ייעשו הצעדים הנדרשים, ויפה שעה אחת קודם.

עבודתו היסודית והמעמיקה של ערן יעקובי היא שירות חשוב לציבור במדינת ישראל ולקובעי המדיניות הכלכלית והרגולטורית. אני "מסיר את הכובע" בפניו, על האומץ בביצוע ניתוח מעמיק ומבריק שכזה, בזמן הזה. גם אם נקבל כ"אורים ותומים" את הניתוח והחישוב של ערן יעקובי, שה- ROI של המיזם הוא 12 עד 14 שנה, זה מספר בלתי קביל לשום משקיע ושותף, בעולם הדינמי והתחרותי שבו אנו נמצאים. לכן, המסמך והניתוח של ערן יעקובי הוא בבחינת "תמרור אזהרה אדום", בפני כל מי שטובת מדינת ישראל ותושביה עומדת מול עיניו. 

עמדת IBC בכמה סוגיות שעל הפרק
אביא כאן את השאלות ששאלתי לפני כשבוע את IBC והתשובות שקיבלתי. האיחור בתשובות נבע מכך, שחברת IBC החליפה את מערך יחסי הציבור שלה. לפני כשבוע, חברת IBC שכרה את שירותי חב' "גיתם פורטר נובלי" לדוברות, יחסי ציבור  וליווי תקשורת (עד לפני כשבוע, זו הייתה חב' "שלום תל-אביב").

השאלות ששאלתי הן בכחול, התשובות של IBC הן באדום:

1. האם עובדי חח"י מונעים, עד רגע זה, את תחילת העבודות של IBC, עד שלא תיענינה התביעות שלהם לאופציות? בימים האחרונים החלה עבודת בשטח ואין שום גוף שעוצר את העבודות.

2. האם משרד התקשורת השיב בשלילה להצעת IBC לספק שירותי אנטנות סלולריות לכל חברות הסלולר בדור הרביעי על הרשת של חח"י? חברת IBC לא חושפת ולא מגיבה על דו שיח בינה לבין משרד התקשורת.

3. האם IBC מתכוונת להגיב על השימוע של "שוק סיטונאי" ומה עמדתה בנושא? השימוע של השוק הסיטונאי משפיע גם על חברת IBC ולכן ביקשנו להשתתף ולהציג את עמדתינו.