פרק חדש ומסתורי נוסף נחשף ב"פרשה הסודית". בעקבות הערר לבית הדין הארצי לעבודה על ההחלטה להסיר את צו איסור הפרסום בפרשה, התגלה באקראי, שבינואר 2013 התקבלה החלטה בבקשה שלי בבית הדין בת"א, החלטה שלא הובאה לידיעתי. 
מאת: אבי וייס, 9.10.14, 19:10

המצב המשפטי נכון להיום בנושא "הפרשה הסודית" של צמרת משרד התקשורת הוא, שהוגשו עררים לבית הדין הארצי לעבודה, ע"י כל הצדדים (ובכלל זה מצד 2 עיתונים נוספים: ישראל היום וכלכליסט, וגם ע"י הזוכה בדיון בבית הדין בת"א), בעניין צו איסור הפרסום על הנעשה בתיק זה, שהוחלט לבטלו אך לאחרונה.

הערעורים הובאו בתחילה בפני כב' השופטת לאה גליקסמן מבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 41203-09-14), אך התיק הועבר להחלטה של כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה (בתמונה משמאל). נכון להיום, לא התקבלה החלטה, כי מדובר בפרשה סבוכה מבחינה משפטית (מי יצר את התסבוכת החדשה הזו ולמה - בכתבה הבאה). כך שכרגע הצו לאיסור פרסום עדיין בתוקפו

בעקבות הערר, שבא מכל הכיוונים (גם מהכיוון שלי, כמפורט כאן), קיבלתי מהפרקליטות ב- 1.10.14 את "בקשת רשות הערעור", שהוגשה מטעם המבקשים בתיק (דהיינו: מטעם צמרת משרד התקשורת- שר, מנכ"ל והנוגעים בדבר, בגיבוי הפרקליטות. את מעורבות צמרת משרד התקשורת בפרשה כבר חשפתי בהרחבה כאן). 

להפתעתי, אחרי שנים, שבהם אני מחפש ומבקש את צו איסור הפרסום של הפרשה, בתוך מסמכי "בקשת רשות הערעור", בנספחים של מסמך עב כרס זה, אני מוצא את הצו מ-2011 והחלטות הנוגעות אלי אישית מינואר 2013, החלטות שראיתי אותן בפעם הראשונה ב-1.10.14. 

לכן פניתי ב-2.10.14 לפרקליט, שהעביר לי את החומר, ושאלתי לגבי הצו, שלפתע התגלה לי: "... בנייר, שהעברת לי, יש חותמת של כב' השופט אילן איטח על הנייר של הפונים אליו (בנספח 5, שראיתי אותו רק אמש, חותמת מ- 26.9.11). אולם, זה לא צו המופנה לעיתונות, אלא צו המופנה לצדדים לדיון, כי רק הם ראו את זה והייתה רק להם נגישות לזה.
בנוסף, מדובר בהחלטה זמנית מספטמבר 2011 שתוקפה פג, גם בעקבות העברת התיק לשופט (למעשה שופטת) אחרת וגם בגלל שהיו דיונים בנושא והתקבלו החלטות בנושא (ונאמר בהחלטה של כב' השופט איטח שהיא זמנית, עד קבלות החלטות בנושא).
את החלטת השופטת (ד"ר אריאלה גילצר כץ) מ-10.1.13 אני ראיתי אתמול בפעם הראשונה (מתוך כך שזה מופיע כנספח 6 למסמך, שהעברת אלי). זאת, למרות שהשופטת כתבה במשפט האחרון: ".... בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם". מכיוון שזה לא נשלח אלי, ברור, שלא הייתה לי שום יכולת לדעת מהי ההחלטה שלא נשלחה אלי (טלקינזיס זה עדיין מדע בדיוני, ולי אין יכולות טלקינזיס, או איזה יכולת אחרת של ראייה מרחוק של דברים נסתרים).
עד רגע זה לא קיבלתי כל הסבר למה כל פניותיי (גם לפרקליטות, גם להנהלת בתי המשפט, גם לנציבות שירות המדינה וגם למשרד התקשורת) לקבל את הצו - לא נענו וכעת נוספת השאלה: מדוע החלטת השופטת מ-10.1.13 לא הועברה אלי (עד אתמול, וגם זה באקראי), למרות שהשופטת כתבה במפורש שיש לשלוח את ההחלטה אלי". 

הפרקליט השיב בקצרה, שמתשובתו ניתן היה להבין שזו לא בעיה שהוא יכול לעסוק בה או לענות עליה.

את תחילת וסוף ההחלטה, שנוגעת אלי מינואר 2013, ניתן לראות בצילומים כאן וכאן (שמות הנוגעים בדבר מלבד שמי, נמחקו על ידי). ההחלטה של השופטת הייתה אז (בקצרה): לדחות את בקשתי להסרת הצו, והצו הראשוני הזמני (של השופט אילן איטח, מ- 2011), נשאר בתוקפו. בנוסף, לא הוטלו עלי הוצאות בגין ההחלטת הדחייה הזו. 

לכן, פניתי בדחיפות ב- 2.10.14 בערב לצמרת משרד התקשורת, לצמרת הפרקליטות - משרד המשפטים ולהנהלת בתי המשפט בשאלה הבאה:
"אתמול קיבלתי את הקובץ המצ"ב.
להפתעתי מצאתי בנספח 6 בחומר המצ"ב החלטה שנוגעת אלי אישית, של השופטת מבית הדין לעבודה בת"א, החלטה שלא בוצעה על ידכם.
העובדות:

1. בשנים האחרונות כמה פעמים חזרתי וביקשתי לקבל את צו איסור הפרסום ולמה יש איסור פרסום ועל מה, ולא קיבלתי כל מענה.
2. בנייר שקיבלתי יש חותמת של כב' השופט אילן איטח על הנייר של הפונים אליו (בנספח 5, שראיתי אותו רק אמש, חותמת מ- 26.9.11), חותמת הנראית כצו איסור פרסום. אולם, זה לא צו המופנה לעיתונות, אלא צו המופנה לצדדים לדיון, כי רק הם ראו את זה והייתה רק להם נגישות לזה. בנוסף, מדובר בהחלטה זמנית מספטמבר 2011 שתוקפה פג, גם בעקבות העברת התיק לשופט (למעשה שופטת) אחרת, וגם בגלל שהיו דיונים בנושא והתקבלו החלטות בנושא (ונאמר בהחלטה של כב' השופט איטח בחותמת שלו, שהיא החלטה זמנית, עד קבלות החלטות בנושא).
3. את החלטת השופטת (ד"ר אריאלה גילצר כץ) מ-10.1.13 אני ראיתי אתמול בפעם הראשונה (מתוך כך שזה מופיע כנספח 6 למסמך שקיבלתי מהפרקליטות אמש, בעקבות הדיון בבית הדין הארצי לעבודה). זאת, למרות שהשופטת גילצר כץ כתבה במשפט האחרון: "... בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם". מכיוון שזה לא נשלח אלי, ברור שלא הייתה לי שום יכולת לדעת מהי ההחלטה שלא נשלחה אלי (טלקינזיס זה עדיין מדע בדיוני, ולי אין יכולות טלקינזיס, או איזה יכולת אחרת של ראייה מרחוק של דברים נסתרים).
4. עד רגע זה לא קיבלתי כל הסבר למה כל פניותיי (גם לפרקליטות, גם לנציבות שירות המדינה וגם למשרד התקשורת) לקבל את הצו - לא נענו וכעת נוספת השאלה: מדוע החלטת השופטת מ-10.1.13 לא הועברה אלי (עד אתמול, וגם זה באקראי, בנספח למסמך אחר), למרות שהשופטת כתבה במפורש, שיש לשלוח את ההחלטה אלי, כאחד הצדדים לדיון והסיבה לדיון שבגינו היא קיבלה את ההחלטה בנוגע לבקשתי שלי ממנה.

אודה להתייחסות מי אחראי לאי מילוי החלטת השופטת מ-10.1.13 להעביר את החלטה שלה בעניין פנייתי - אלי."

תגובות:

תגובת משרד התקשורת: "בהחלטת השופטת גילצר בבקשה להסרת צו איסור הפרסום מיום 10.1.2013 נקבע כי היא ניתנה בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם, לא נקבע בהחלטה כי על מי מהצדדים להעביר את העתק ההחלטה לידי מר וייס, ובהתאם משלוח ההחלטה נעשה/היה צריך להיעשות על ידי מזכירות בית הדין. לפיכך, כל שאלה או השגה בעניין יש להפנות לבית הדין". 

תגובת הפרקליטות \ משרד המשפטים: "איננו הכתובת לפנייתך. מוצע לך לפנות למזכירות ביה"ד האזורי לעבודה בת"א, האמונה על הפצת החלטות ביה"ד לצדדים".

תגובת דוברת בתי הדין לעבודה: "קיבלתי את פנייתך ואני מתנצלת על העיכוב במענה. תחושתך כי נעשה ניסיון להכשיל את עבודתך העיתונאית אינה נכונה. בתיק הוגשה בקשת רשות ערעור, בין היתר על היתר הפרסום ובהחלטת שופטת ביה"ד הארצי לעבודה לאה גליקסמן, נותר איסור הפרסום על כנו.  
בנוסף, איסור מסוג זה אינו פג מהסיבות שציינת בפנייתך אלא אם ניתנת החלטה אחרת וכידוע לך התיק התנהל ומתנהל גם עתה בדלתיים סגורות. באם יותר הפרסום, יועבר אליך כמו גם ליתר העיתונאים, פסק הדין".

שורה תחתונה: העובדה היא, שההחלטה של השופטת בבית הדין האזורי לעבודה בת"א מינואר 2013 בנוגע לבקשתי להסרת צו איסור הפרסום (שגם אותו לא ראיתי, רק שמעתי אודותיו) - לא נמסרה לי, במשך 21 חודשים. זה התגלה לי באקראי, אגב קבלת חומר אחר שנוגע לפרשה, כי זה הסתתר בנספח לאותו חומר שקיבלתי כעת. 

למה זה קרה? התעלומה נשארה, למרות התשובות המתחמקות שקיבלתי. תמיד אפשר להאשים איזו פקידה זוטרה ומתלמדת במזכירות, שהתרשלה במילוי החלטת השופטת. אולם, כל הצדדים הנוגעים (לרבות צמרת משרד התקשורת), החזיקו בידם את המסמך הזה, שנוגע אלי, אך סרבו לענות לפניותיי במהלך השנה וחצי האחרונות לקבל מענה ולראות את הצו וההחלטות שנוגעות אלי. הם גם לא טרחו לענות לי, שאכן יש כזו החלטה הנוגעת אלי. בקצרה: "מרחו אותי" במשך כל ה-21 חודשים שעברו מאז ההחלטה, וגם כעת "מרחו אותי" בתגובות לשאלתי. 

למה ניסו להכשיל אותי בהסתרת ההחלטה? יש לי כמה השערות: אולי קיוו שארד מהעניין ואפסיק לכתוב עליו. אולי חשבו שאפשר להתעלם ממני ושהתקשורת בישראל (מעבר לטלקום ניוז) לא תגלה עניין בפרשה וכך היא תישכח ולא תפורסם. אולי קיוו שאכשל ואפרסם פרטים אסורים וכך אסתבך בעצמי בהפרת חוק ועי"כ ניתן יהיה "לסתום לי את הפה" להחביא את כל הפרשה "מתחת לשטיח". אינני יודע כרגע את התשובה המדויקת לשאלה הזו.

מה שאני כן יודע, זה מה הניע את צמרת משרד התקשורת להגיש ערר על ההחלטה הטרייה יותר של ד"ר אריאלה גילצר כץ, להסיר את צו איסור הפרסום ולפרסם את פסק הדין, מהלך שנבלם בערר שהוגש לבית הדין הארצי לעבודה, ערר שכרגע נמצא בפני החלטה. על כך - בפרק הבא בפרשה הזו.