הפעם נחשוף עוד טפח מאחורי הקלעים של "הפרשה הסודית", ש"קליקת הפרקליטים" עושה הכל כדי שלא תדעו עליה מאומה (למרות שכמעט הכל מצוי ברשת האינטרנט...). הגיעה העת, שהפרקליטות תחזור בה מהתרגילים למניעת הפרסום. הבחירות בפתח וחשוב לחקור הכל. 
מאת: אבי וייס, 17.12.14. 18:00

"הפרשה הסודית" של משרד התקשורת היא סודית ותחת חיסיון, ותהיה כך לפחות עד אמצע ינואר 2015, עת ששופטי בית הדין הארצי לעבודה ידונו בערעורים השונים על צו החיסיון.

הפעם נרים את המסך מעל כמה סוגיות מטרידות של פרשה, שהוגדרה ע"י כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, מבית הדין האזורי לעבודה בת"א, שטיפלה (ושפטה) "בתיק החסוי" ביחד עם נציגת הציבור הדסה שליסל, כ"עלילת דם". לא פחות.

א. למה הפרשה הזו חסויה עד היום?
מפני שיש רבים הרוצים שהיא תהיה חסויה. מייד נצביע עליהם במפורט. זה גם הרקע לכך, שניסו להכשיל אותי בנושא, לא אחת, כפי שחשפתי בהרחבה כאן.

הדבר החמור ביותר הוא לא בעצם החסיון עצמו (שהוא קצת גובל בהיתול, כיוון שרוב פרטי הפרשה הודלפו, ולא על ידי, לרשת האינטרנט), אלא בעובדה, שכל המעורבים, משר התקשורת (היוצא, גלעד ארדן) ועד לשרת המשפטים היוצאת (ציפי לבני), דרך שרשרת הפרקליטים המעורבים בנושא, כולם לא פנו למשטרה, כדי שתחקור את הפרשה. זאת, מאחר שבית הדין לעבודה הוא לא המקום המתאים לבצע חקירות רגישות מסוג זה. כולם יחד, וכל אחד מסיבותיו הוא, לא רוצים שתדעו את האמת. 

הסיבה הממשית והמשפטית הנוכחית להמשך החיסיון, היא תרגיל של פרקליטות המדינה, תרגיל שנרקח במשרד התקשורת בשת"פ הפרקליטות.

בלי להיכנס לסבך המשפטי של כל הטיעונים והתקדימים המשפטיים הנוגעים לענייני צווי איסור פרסום, אציין ממש בקצרה, שהתרגיל הנוכחי בנוי כך:

1. הפרקליטות ומשרד התקשורת מתנגדים עקרונית לפרסום כל דבר בתיק זה, כל עוד לא דנו בערר בבית הדין הארצי לעבודה (תהליך שייקח, כמובן, זמן).

2. לחילופין, הם מתנגדים, שיפורסם רק פסק הדין של בית הדין לעבודה בת"א, כמו שהוחלט עליו בבית הדין לעבודה בת"א, והם דורשים, שיופרסם כל חומר הראיות, שהוגש בתיק החסוי הזה.

הפסקה השנייה דורשת מעט הסבר: הפרקליטות רוצה, שהעיתונות תפרסם לא רק את פסק הדין החמור, אלא את כלל חומר הראיות, שהוגש לבית המשפט בת"א. ברור, שמדובר כאן בתרגיל, משום ששום עיתונאי (בטח לא אני), לא יטרח לקרא את אלפי עמודי המסמכים הקיימים בתיק זה ובוודאי לא להביא אותם לציבור באיזה כלי תקשורת.

לכן, הפרקליטות "עשתה עבורנו את העבודה הזו", והיא מביאה מתוך אלפי העמודים רק 2 פסקאות קצרות, שזה מה שהיא מבקשת, למעשה, שהעיתונות תפרסם במקביל לפסק הדין. רק את זה. את 2 הפסקאות הללו הפרקליטות טרחה ושלחה לנו, מודגשות ומובלטות, כדי שנהיה מוכנים לפרסם אותן, בבוא העת... 

למה רק 2 פסקאות? משום שפסקאות אלו משחירות צד אחד בסיפור והופכות לכאורה את כל פסק הדין בת"א על פניו.

רק כדי להבהיר לכולם: אני לא מתכוון לפרסם את מה שהפרקליטות רוצה "לדחוף לי לתוך הגרון", את 2 הפסקאות, שהפרקליטות שלפה עבור העיתונות מחומר הראיות העצום. זאת, מ-2 סיבות טובות:

1. אתר Telecom News הוא אתר רציני, שיש לו קוראים רבים גם מהמגזר הדתי והחרדי, גם קטינים וגם אנשים רגילים, שלא יסכימו שאפרסם דברים מהסוג הזה באתר. מדובר פשוט בפסקאות של תת-רמה מהסוג הגרוע ביותר. זו בושה לפרקליטות, שבכלל שלפה את הפסקאות הללו, מאלפי העמודים של החומר הנדון בפני בית המשפט. 

2. אני לא שופט ולא אני שמעתי את העדים והעדויות ולא קראתי את המסמכים הרבים, שהוגשו לבית המשפט. לכן, אין לי כל יכולת לשפוט אם פסקה אחת או שתיים מאלפי העמודים הקיימים בתיק, יש לה משקל ממשי, אם לאו. פסק הדין המסכם מדבר בעד עצמו וזה מספק אותי, גם כעיתונאי וגם כקורא.

אם בית משפט גבוה יותר ישנה את ההחלטה בעקבות ערר, אפרסם גם את ההחלטה החדשה. ככה מערכת המשפט הישראלית אמורה לעבוד, ולא בשיטה של חיסיון עד גמר הערעור. 

למה שר התקשורת היוצא, גלעד ארדן, נתן ידו לתרגיל "המשך החיסיון" הזה? היות ואיש לא השיב לי ממשרד התקשורת, או מלשכת השר (בעת שהיה בתפקיד) על שאלותיי, אני יכול לשער כאן 2 השערות, שכל אחת מהן יכולה להיות נכונה (או לא):

1. גלעד ארדן רצה להמשיך לתת גיבוי למשה כחלון, השר שקדם לו. הוא אולי קיווה אז, שכחלון לא יפרוש מהליכוד ויתמודד על הקולות של תומכי הליכוד (מה שקרה בפועל רק בשבועות האחרונים). לכן, לא היה לו אז כנראה מניע לגרום לפיצוץ הפרשה. 

2. גלעד ארדן "נלכד" במלכודת של "קליקת הפרקליטים" (תזכורת: זו קליקה, שההתחלה שלה מצויה בעו"ד מפורסם, עו"ד אהוד אולמרט. היא פרוסה בכל רחבי השלטון וגם מחוצה לו, כשאחד הזנבות שלה בקצה, היא היועצת המשפטית הנוכחית של משרד התקשורת). אחרי שהוא הבין, שהוא "לכוד", גלעד ארדן (שהוא גם כן עו"ד בהשכלתו), החל לשכור במרץ "ארמייה" של עורכי דין ב"פטורים ממכרז" כפי שחשפנו לא אחת. אבל זה לא היה מספק כדי "להגן על התחת שלו". לכן, כנראה לא היה לו מנוס אלא לשתף פעולה עם "הקליקה" ולתמוך בתרגיל הערר של הפרקליטות, שתיארתי למעלה.

את חלקה של עו"ד דנה נויפלד (היועצת המשפטית של משרד התקשורת) בפרשה זו חשפתי בהרחבה כאן, צו החיסיון לא חל עליה, כי היא לא מוזכרת בכלל בפסק הדין. כל מה שהיא עשתה או לא עשתה, היה מ"אחורי הקלעים" ובחלקו אף לאחר מתן פסק הדין. איש לא טיפל, עד רגע זה, במה שחשפתי. כך, כל אחד ממערכת "קליקת הפרקליטים", שומר ומספק גיבוי, ככל הניתן, "על התחת של השני". זו השיטה.

כך יוצא, שאלו שמצפצפים על החוקים, עושים ככל העולה על רוחם, מכופפים כל חוק ותקנה לפי רצונם והאינטרס האישי שלהם, מפברקים נתונים ומעלילים עלילות דם, הם אלו שמטילים אחר כך קנסות ועונשים על חברות התקשורת, בגלל הפרה של איזה תת סעיף שולי ברישיון של אותה חברה. יש לזה ביטוי מתאים, כמו שחז"ל אמרו: "טובל ושרץ בידו".  

ב. איך כל זה קשור למשה כחלון?
אין כל מניעה שאחשוף את חלקו של משה כחלון בפרשה, אם בכלל הוא קשור, כי שמו לא מוזכר בפסק הדין, אפילו לא ברמז. אולם, כל "הפרשה הסודית" התרחשה בתוך משרד התקשורת, בצמרת משרד התקשורת, בעת שהוא היה שר התקשורת.

גלעד ארדן בכלל לא היה קשור בנושא עד שנחת על שולחנו פסק הדין, שנגע לתקופת כהונתו של קודמו בתפקיד, ואז החליט, ככל הנראה, להצטרף ל"קליקת הפרקליטים", כדי לטייח את הפרשה, בין ברצונו ובין בחוסר ברירה, כפי שתיארתי קודם. 

אם מישהו יטען, שמשה כחלון לא עסק בזוטות של כוח אדם, מינויים, קידומים, פיטורין, משמעת וכיו"ב במשרד התקשורת ולכן הוא לא ידע מהפרשה ולא היה מעורב בה "עד צוואר", אומר לו: הצחקת אותי. רוב זמנו, היה משה כחלון עסוק במנויים ו"השתלת מקורבים" בכל אשר יכול היה להשפיע בו. זה היה למעשה רוב עיסוקו (לא "רפורמת הסלולר"...).

עם סיום הקדנציה שלו, סיכמתי את כל המינויים (רובם כושלים...), שבהם היה מעורב משה כחלון באופן אישי, והם מצויים כאן (המאמר המקורי פורסם בזמנו ב-TheCom, עיתון שכבר לא קיים ברשת האינטרנט, לכן אני מביא את מסמך המקורי שלי, ששימש אז כבסיס למאמר שפוסם ברבים).

כשכתבתי את המאמר בתחילת 2013, לא ידעתי אז בצורה מפורשת על כל ההתרחשויות ב"פרשה הסודית" (היו הרבה שמועות, שהגיעו לאזני, אבל לא ידעתי את כל פרטי הפרטים, כמו היום). מדובר בפרשה, שהתרחשה כל כולה במהלך הקדנציה של משה כחלון ולא ידעתי אז, איך היא קשורה ל"אנשים שלו", ש"כיכבו" בפרסומים שלי מאז. 

בנוסף, ביצעתי בזמנו עוד 2 סיכומים של הקדנציה של משה כחלון, כשר התקשורת (כאן וכאן), שחושפים את הכשלונות הקולוסאליים שלו בכל תחום. אם לא די בכך, פרסמתי (באישור נשיא בית המשפט העליון), סדרה של 5 פרקים, שהחלה כאן ונמשכה כאן, כאן וכאן, על הכאוס שהיה בתקופת כהונתו של משה כחלון כשר במשרד התקשורת. זאת, עד לסיום המפתיע של כהונתו, אחרי התפטרות היועצת המשפטית הקודמת של משרד התקשורת והליכתו של השר הפורש לגלות קצרה בנכר, כדי להסתיר את מה הוא רצה אז להסתיר (וחשפתי כאן, בפרק החמישי והמסכם בסדרה).

כך, כל חלקי הפאזל מתחילים אולי להיות מחוברים זה לזה.

היות ול"פרשה הסודית" יש כנראה השלכות על הבחירות הקרבות, דהיינו על המפלגה החדשה של משה כחלון, שבאופן לא מפתיע גם הוא משפטן בהשכלתו, שיצא לאוויר העולם כדי לקבל את תמיכה הציבור בו בבחירות הקרבות לכנסת, אני סבור, שמן הראוי, שכעת הפרקליטות (במיוחד אחרי שציפי ליבני כבר לא שם, כשרת המשפטים), תשנה את הגישה שלה בפרשה הזאת. למי שהספיק לשכוח, או לא רוצה לזכור, עו"ד ציפי לבני הייתה שותפה (פוליטית) במשך שנים לא מועטות עם עו"ד א. אולמרט.

הגיעה העת, שהפרקליטות תפתח את "תיבת הפנדורה" הזו לציבור, תבקש חקירת משטרה, ותסיר את החרפה הזו מהציבוריות הישראלית, חרפה המסתתרת תחת חיסיון זמן רב מדי.