עמדה: שר התקשורת החדש, גלעד ארדן, הולך בדרך המוטעית של קודמו: קבלת החלטות בלי להקשיב לציבור. לפעמים זה עובד (עיין ערך סלולר) וברוב המקרים זה לא עובד! איך מקשיבים לציבור? בעדיפות ראשונה מתחילים באי-הקשבה לבעלי האינטרסים הצרים.
מאת: אבי וייס, 26.04.13, 10:00
עם כניסתו לתפקיד של שר התקשורת הקודם (משה כחלון), כתבתי לו והזהרתי אותו, שהוא הולך בדרך שגויה, שתעלה לו ביוקר במבט ארוך טווח. זה בדיוק מה שקרה. גם נפגשתי בזמנו עם המנכ"ל אישית (עם השר לא הצלחתי להיפגש ב- 4 עיניים, רק באירועים פומביים), ומסרתי לו את המסר הזה עבור השר שמעליו. הם (השר והמנכ"ל) לא הקשיבו לי. זה לא כל כך חשוב. דעתי אינה טובה וחשובה יותר מדעתה של גברת כהן מחדרה... מה שחשוב הוא, שהם לא רק התעלמו ממני, הם לא הקשיבו לאיש, ממה שאני מכנה "הציבור". פשוט, לא קלטו שיש "ציבור" בארץ, והוא לא כולל את הפקידים במשרד, בעלי ההון, חברי הכנסת, הלוביסטים ומנהלי החברות הנוגעות בדבר, איתם הם נפגשו כל הזמן.
כעת, השר החדש, גלעד ארדן הולך בדיוק באותו מסלול. הבאתי את דעתי הנחרצת בעניין הצהרותיו האחרונות, למשל בנוגע לרעיון "החבילה הצרה בטלוויזיה". כבר בהצהרותיו הראשונות, ברורה הטעות הזו. זו טעות שתוביל אותו, ללא כל ספק, לאור הכרותי ארוכת השנים את התחום, לכשלונות מרובים.
בהצהרות הללו, השר גלעד ארדן מדווח, שהוא נפגש עם שכבה צרה של אנשים ובמפגשים אלו הוא גיבש את הרפורמות\מהפכות שהוא יוביל ואלו הם: פקידי המשרד, פקידי האוצר ומנהלים של כמה חברות תקשורת. כך עשה גם קודמו, כל הקדנציה. זה בדיוק ההפך ממה שעושים שרי התקשורת \ הרגולטורים לתקשורת בכל העולם. הם קודם כל שואלים, מתייעצים ומדברים עם "הציבור" ורק אחר כך עם "בעלי האינטרסים הצרים".
הניסוין מוכיח, שהפקידות הבכירה, שנפגשת עם השר רוצה "לרצות אותו" במקרה הטוב, ובמקרה הרע היא מייצגת אינטרסים שונים ומשונים, שהשר לא יודע אודותם. חלק מהאינטרסים הללו מקורם בחולשת מערכות אכיפת החוק והנורמות בישראל. כך, המפקחים על הבנקים הופכים די מהר למנהלי הבנקים עליהם הם פיקחו. בקדנציה האחרונה, זה הודגם בצורה בולטת במשרד התקשורת, כאשר בפרק זמן מאוד קצר, שלושה בעלי תפקידים בכירים (יועץ בכיר לשר, סמנכ"ל בכיר והיועצת המשפטית) קפצו, למעשה ללא כל צינון, לצד השני. הם לא היחידים, שיש להם אג'נדה מוזרה וטעונת חקירה במשרד התקשורת. רבים יודעים מי מייצג את מה, אבל נמנעים מלחשוף זאת. כמובן, רוב מוחלט של העובדים מסורים לתפקידם ועושים מלאכתם נאמנה וישרה. אולם, השר לא יכול לדעת מי שייך לצד הטוב ומי לא. לכן, הוא חייב קודם כל להפגש עם הציבור, ולקיים דו שיח פתוח עם הציבור. זו הדרך הנכונה והיחידה לקבל החלטות נכונות, שמייצגות את האינטרסים של הציבור, כמוגדר בחוק התקשורת ומוצהר באתר המשרד.
המפגש עם "הציבור" במשרד ממשלתי - רגולטורי לא צריך להיות דבר מסובך. יש לכך כמה מודלים, שעובדים יפה במדינות המערב השונות. בעבר, הייתה "מועצה מייעצת" ציבורית ליד שר התקשורת. אבל, זה לא קיים כבר שנים. זו דרך אחת, די טובה לשמוע את דעת "הציבור", באמצעות נציגיו הבלתי תלויים במועצה ציבורית.
דרכים נוספות טובות לעניין זה: להזמין קבוצות, בעלי תפקידים ומומחים. הם המייצגים הטובים ביותר של "הציבור". למשל: המועצה הישראלית לצרכנות, ארגון יועצי מערכות התקשורת, האגודה הישראלית לתקשורת (ארגון של האקדמיה), איגוד האינטרנט הישראלי, מתימו"פ, IMA ישראל, עמותת חיל הקשר, איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, איגוד התעשיות המתקדמות בישראל, ארגון אמון הציבור, אגודת חובבי הרדיו, מנהלי אתר כמה זה?, האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית, איגוד יועצי התקשורת ויחסי הציבור בישראל, איגוד לשכות המסחר, חברות המחקר העוסקות בתקשורת בישראל (יש לא מעט, החל מגרטנר וכלה ב- STKI), אנליסטים לתקשורת בעולם ההשקעות, האגודה הישראלית להגנה מקרינה, ועדת המדרוג לאינטרנט. יש עוד. במשרד התקשורת יש כיום "ועדה מייעצת" קטנה אחת בלבד, לתחום צר הקרוי: "פריסה אוניברסלית" של בזק והוט. זה הכל.
היעדר "הקשבה לציבור" הובילה את משרד התקשורת בקדנציה האחרונה למצב, שבו מתוך כ- 30 שימועים, שהמשרד ערך במהלך הקדנציה, כ- 20 נכשלו ונגנזו. בנוסף, כל תוכניות העבודה השנתיות של המשרד במהלך כל 4 השנים, לא בוצעו, או בוצעו במקרה הטוב באיחור רב, או בוצעו הפוך או שונה ממה שתוכנן. מזה 3 שנים אין למשרד "סיכום שנתי" כנדרש ואין כל תהליכי "הפקת לקחים" מהכמות העצומה של הכשלונות בשימועים ובדרכי קבלת ההחלטות. הכל מסתתר תחת מה שמכונה"מהפכת הסלולר", שמאפילה על כל השאר. במיוחד, בהיעדר אכיפה, המצב הוא, ש"איש הישר בעיניו יעשה". זה ניכר בכל תחום בעולם התקשורת, לא רק בתחום המספרים המטעים.
לסיום, אביא כאן את מה שכתבתי ופרסמתי בהתייחס לשר הקודם אך לפני כארבע שנים. זה אקטואלי גם להיום:
כיצד יודע שר התקשורת מהיא טובת הציבור? או: מדוע מטים אוזן במשרד התקשורת לבעלי המאה ולא לבעלי הדעה?
שר התקשורת, משה כחלון, בנאום, שהוכן, קרוב לוודאי, ע"י אחד מיועציו הקרובים, ממשיך, כך נראה, במסלול קודמיו, מסלול שהוביל עד היום את המשרד 'להירדם בשמירה', ויצר רגולציה, שאין לה אח ורע בעולם הנאור, למעט אולי בספרי פרנץ קפקא.
נתחיל בדברי השר עצמו: "בראש דאגותיי ציבור הצרכנים... יש לנו אינטרס עליון לשמור על האינטרסים החיוניים של הציבור ובעלי החברות גם יחד... אין לי ספק שנגיע לתוצאה לטובת הצרכנים..."
כל זה טוב ויפה. רק חסר כאן האלמנט העיקרי: מהיכן שואב השר את הידיעה - מהי טובת הצרכן? הוא קיבל זאת בחלומו? אולי מנערי האוצר? או אולי במסר נסתר מהוד מעלתו האפיפיור, בביקורו במדינתנו הקדושה? אולי מכתבות בעיתונים? מפקידיו המסורים? אולי מהלוביסטים, שהציפו את משרדו (וכל אחד והאינטרסים שהוא מייצג)? העניין הזה נשאר סתום משהו בדברי השר.
ברור וטבעי, שהשר נפגש עם כל בעלי המאה ומנהלי החברות. זה בסדר. אבל ראשית היה עליו היה לפגוש את הציבור שאת האינטרסים שלו הוא אמור לייצג, כשר הממונה על עולם התקשורת בישראל. במקום נאום מנותק מהמציאות, הייתי ממליץ לכבוד השר לעיין בקפידה איך מדבר שר התקשורת האוסטרלי על התפתחות הרגולציה באוסטרליה. אולי זה יעזור לו, או לאלו שכתבו לו את נאומו, שהיה לעניות דעתי, מעט מגוחך...
ועתה לשאלה: כיצד השר ידע מה עמדת הציבור? יש לזה כמה דרכים, שחלקן, כמעט בוודאות לא יעשה השר, וגם, כנראה, לא עמיתיו לממשלה במשרדים אחרים. למשל, כמו באנגליה, לסוע ברחבי המדינה עם צמרת המשרד, ולהופיע באולמות ציבוריים פתוחים בפני הציבור הרחב. להציג את עמדות הממשלה והמשרד ולשמוע מה יש לציבור להגיד על זה, פנים מול פנים. במקביל, להורות על קיום סקרים מקצועיים בקרב הציבור. או למשל, כמו בארה"ב - לפרסם את זמני הדיונים של פקידי המשרד והשר בנושאים השונים, ולקיים אותם פתוחים ושקופים בפני כל אזרח, באופן שיוכל לבוא לדיון ולהביע את דעתו. כמובן, לראות אותם בשידור חי באינטרנט.
מה, ששר התקשורת הישראלי כן יכול לעשות, ודי בקלות, זה פשוט להיפגש עם נציגים אותנטיים ויציגים של ציבור הצרכנים וגופים מקצועיים בלתי תלויים, המייצגים ומכירים את הצד הצרכני בעולם התקשורת, בכלל זה: ארגוני הצרכנים השונים, ארגון אמון הציבור, ארגון יועצי מערכות התקשורת, ארגון מנהלי התקשורת בארגונים גדולים, ארגון מנהלי התקשורת במשרדי הממשלה, האגודה הישראלית לתקשורת, איגוד תעשיות האלקטרוניקה, איגוד לשכות המסחר, מומחי מחקר בלתי תלויים בתחום התקשורת (גרטנר, IDC, טריגר-פורסייט, STKI, TASC ואח'), נציגי אקדמיה ועוד.
לצורך זה, רק צריך רק לשנות את הכפתור האוטומטי במרכזיית לשכת השר: במקום לזמן ראשונים לכל דיון, את בעלי המאה והמנכ"לים בעלי האינטרסים, יש לזמן את הציבור באמצעות נציגיו והגופים הבלתי תלויים. רק בשביל זה משלמי המיסים מממנים את משרד התקשורת. אז בבקשה - תקשיבו לנו. זו לא בקשה מוגזמת.
עד היום, ובמיוחד בחמש השנים האחרונות, בכל השימועים, שערך משרד התקשורת שכביכול היו פתוחים לתגובה (בכתב) בפני הציבור, מומחי המשרד ומנהליו (לרבות השרים), בכלל לא רצו לשמוע מה דעת הצרכנים, וגם כשקיבלו חוות דעת מקצועיות בלתי תלויות, התעלמו מהן. דוגמה מובהקת ורגישה במיוחד: התעלמו מחוות דעת של מנכל"י משרד התקשורת הקודמים, שיש להם ידע, ניסיון רב ולקחים בתקשורת. ראשי המשרד סברו שהם ניחנו בתכונות מופלאות של הבנת צרכי הצרכנים, אולי בטלקינזיס, גם מבלי להתחשב במה שהצרכנים ממש אומריםבמו פיהם. התוצאה: כשלון אחר כשלון בקביעת הרגולציה בישראל, כשהכישלון הטרי והחמור ביותר היה ועדת גרונאו. לכישלון הזה יש גם תג מחיר בתוך המשרד, על חשבון משלם המיסים. למי שאינו בקי בעובדות, יצוין, שהעלות של ועדת גרונאו למשלם המיסים הישראלי הגיעה לכדי 320 אלף ש"ח (עלות ישירה בלבד להפעלת הוועדה בעיקר שכר היו"ר, כי מלבד היו"ר, כל יתר חברי הוועדה הם רק פקידים ממונים עובדי מדינה), זאת על פי נתונים שנמסרו לנו ע"י משרד האוצר. כסף טוב שנזרק לפח, ולא הניב כל תועלת. תחזיתנו לכישלון ועדת גרונאו אף היא נכתבה בברור ובזמן, ולא כחוכמה שלאחר מעשה.
המלצה לגולשים באתר TelecomNews:
חומר חדשותי נוסף לדף הבית נמצא בתפריטים המשניים. אתר חדשות זה בנוי כמו עיתון, בו כתבות רבות נמצאות בדפיו הפנימיים. באתר יש כבר כאלף תשע מאות (!) פריטי מידע וכתבות. בדף הבית מצויות, כמו בכל עיתון, רק הכתבות הראשיות. לכן, מומלץ להקליק על התפריטים בסרגל העליון ולמצוא את תחומי העניין. שפע מידע בלעדי ומעניין מצוי בתפריטי המשנה.
.jpg?id=11986261)
