השאלה הזו לא נשאלה בסקר של משרד התקשורת. כ"כ, לא נשאלה השאלה: כמה את\ה מוכן לשלם עבור תוספת הפיקוח והאכיפה על תכנים המשודרים לילדים? זה לא מקרי, שהשאלות הללו לא נשאלו. כי אם הן היו נשאלות, תוצאות הסקר היו שונות לגמרי. 
מאת: אבי וייס, 3.6.15, 09:30

ניתוח: הסקר, שפרסם משרד התקשורת אתמול (סקר, שבוצע עבור מועצת הכבלים והלוויין בראשותה של ד"ר יפעת בן חי-שגב, בתמונה), הוא דוגמה מובהקת למניפולציה של "דעת הקהל", בסקר מוזמן, שנועד לשרת מטרות ברורות של המזמינים אותו.

המטרות הברורות של המזמינים את הסקר ואינן כתובות בהודעה לציבור הן:

א. רצון להטיל על שירותי ה-OTT באינטרנט את אותה רגולציה (בהתאמות מזעריות) שיש על שידורי הטלוויזיה הקיימים מחוץ לאינטרנט. בוועדת שכטר זה גם מוצע בתצורה של מס ישיר על הגולשים בפס הרחב (משום מה, רק על הפס הרחב הקווי, למרות שכיום ובעתיד הפס הרחב הסלולרי משמש  וישמש להעברת תכני טלוויזיה לא פחות מאשר הפס הרחב הקווי). 

ב. רצון להשאיר את מועצת הכבלים והלוויין על מכונה, בלי כל הגבלת זמן, ולהסיר את האיום על מיזוגה לתוך "הרשות השנייה". הסיבה ברורה: אם ממשיכים ברגולציה הישנה לעד, גם על רשת האינטרנט הנייח והנייד, צריך גם מי שיפקח על זה (עם רכב צמוד ונהג צמוד, וכל שאר ההטבות...).

ג. אם  "הציבור מעוניין ורוצה" להגביר את הפיקוח על תכנים המשודרים לילדים, צריך מנגנון, שיעקוב אחרי שידורי הילדים, ינטר וינתח אותם, יטפל בתלונות, יחקור הפרות, יוציא דוחות וכיו"ב. דהיינו: יש צורך בתוספת תקציב, אמצעים ותקני כוח אדם נוספים למועצת הכבלים והלוויין, כדי לקיים פיקוח יותר הדוק על שידורי הילדים, כי "רוב הציבור רוצה בכך", כעולה מהסקר...
כך אפשר לדרוש להגדיל את המנגנון המיותר הזה, במקום לפרק אותו או להטמיע אותו ברשות השנייה... 

בעולם הנאור, היכן שלא מבצעים מניפולציות ותחמונים בדעת הקהל, שואלים בסקרים מהסוג הזה את השאלות הנכונות, כדי לקבל תמונה אמיתית על דעת ורצון הציבור.

לכן, לכל שירות, שיש לו "תג מחיר"בצידו, חייבים להצמיד את "תג המחיר" הזה לשאלות הנשאלות בסקר. אפשר לעשות זאת בשאלה פתוחה כגון: "כמה את\ה מוכן לשלם לחודש כדי לקבל את X". או בשאלה סגורה: "סמן על הציר כמה אתה מוכן לשלם על השירות X" ולתת גרף עם ציר הנע נניח מאפס ש"ח עד 100 ש"ח לחודש והנסקר מסמן את הסכום, שהוא מוכן לשלם עבור השירות הזה על הציר.

רק כך מקבלים פרופורציות לגבי "רצון הציבור ורחשי הלב של הציבור".

זה די ברור, שכמעט כולם רוצים לראות "הפקות מקור איכותיות" ויבקשו יותר "פיקוח על תכני הילדים". בשביל זה לא צריך סקר. אולם, אם מצמידים לכל שירות תג של מחיר, שהמשיב צריך לשלם עליו עבור קבלת אותו שירות, מקבלים מהציבור בסקר כזה תשובות לגמרי אחרות. 

כרגע יש שני שימועים במקביל לאותו נושא בדיוק: הרגולציה העתידית על שירותי הטלוויזיה ברשת האינטרנט (OTT). שני השימועים הללו (שהם שימוע שלישי ורביעי בנושא זה בדיוק בעשור האחרון), של ועדת שכטר והיוזמה האישית המקבילה תוך יצירת "כאוס רגולטורי והפקרות" של ד"ר יפעת בן חי-שגב, יובילו בדיוק לאותה תוצאה. למה? כי האינטרסים העומדים מאחורי מבצעי השימועים הללו זהים לחלוטין. כל אחד רוצה לדאוג לעצמו, על חשבון כספי הציבור. 

ומי ידאג לציבור? לאור הסקר, שפורסם אתמול, זה די ברור: אף לא אחד.

הכוונה של הסקר ,שפורסם די ברורה: הציבור ישלם יותר על הפס הרחב ועל שירותי ה-OTT, כי כל הרגולציה הישנה וכל האנשים העוסקים בכך, עם תוספות של כוח אדם ותקציבים כדי להגביר את הפיקוח לרבות הפיקוח על תכנים לילדים, ימשיכו להתקיים על חשבון הציבור וכספו, ציבור שבכלל לא נשאל אם הוא מוכן לשלם את הכסף הזה, כדי ששירותי הטלוויזיה בישראל היו ויהיו יקרים יותר מכל מדינה אחרת בעולם. 

כך, יוצרים את "יוקר המחיה" בישראל. כלומר: הממשלה בעצמה יוצרת את יוקר המחיה, ושלא יבלבלו אתכם בעובדות והאשמות אחרות. זה ששירותי הטלוויזיה בישראל יקרים, זו אחריות אישית של ד"ר יפעת בן חי-שגב, שרוצה להכביד עוד את עול המיסים העקיפים והישירים על ספקי התקשורת והטלוויזיה בישראל, שנעים לכיוון רשת האינטרנט, ובכך להעלות את המחיר של השירותים הללו לציבור, למנוע שידורי טלוויזיה ממש זולים על רשת האינטרנט, כמו שיש בכל העולם הנאור ולפרנס משרד שלם של פקידים החיים על חשבון משלמי המיסים רק בגלל הרגולציה, שהם המציאו "לטובת הציבור".