אלף הנרשמים הראשונים לתכנית, יקבלו אייפד חדיש במתנה מתקציב המתנות של משרד התקשורת. ראש הממשלה המליץ על שלמה פילבר כמועמד מוביל לטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות הקרוב, עקב התכנית המהפכנית שהגה, שמצעידה את מדינת ישראל למאה ה-22. חשיפת כל הפרטים: היכן נרשמים ומתי מקבלים את המתנות. 
מאת: אבי וייס, 28.11.15, 17:10

אני מניח, שמי מהקוראים שמתחיל לקרוא את הכתבה הזו, שואל את עצמו: האם הכותרות כאן הן בדיחה? אני גם מניח, שמרבית הקוראים מבינים מיד, שזו בדיחה.

הייתי כבר בכמה מעמדים מבדחים כאלה. למשל ב-29.6.10 (לפני חמש וחצי שנים), בקרית שמונה (בטקס השקת השלב הראשון של מיזם הסיבים לבתים של חברת החשמל), בה הכריז ביבי נתניהו (אז, כמו היום, ראש הממשלה): "האינטרנט בישראל הוא טרקטור סובייטי במקום להיות מכונית מירוץ. תוך שנתיים נרשת את כל המדינה בתשתית סיבים אופטיים, שתאפשר אינטרנט במהירות של 100 מגהבייט סימטרי לכולם". הוסיף אחריו בפאתוס משה כחלון, אז שר התקשורת: "תארו לעצמכם ילד מאופקים, שמקבל במחשב שלו שיעור ממרצה בטכניון. זהו צמצום 'הפער הדיגיטלי'. אנו היום במקום ה-21 בעולם ושואפים להיות בין השלישיה הראשונה בעולם".

במהלך השבוע החולף, חיפשתי את הילד מאופקים, שמקבל במחשב שלו שיעורים ממרצה בטכניון, אבל לא מצאתי ילד כזה. גם לא מצאתי סיבים אופטיים המחוברים לבתים באופקים. בינתיים, הגענו (עפ"י נתוני המחקר של ITU) למקום 38 בהשוואה עולמית של הפס הרחב הקווי ולמקום 58 בפס הרחב הסלולרי. אנחנו כבר ב"עולם השלישי" בשירותי התקשורת. "טרקטור סובייטי" הפך לחלום עבורנו. אפילו זה - אין לנו.

את מה שהגשים משה כחלון והצוות הבכיר של משרד התקשורת, מכל התכניות הללו, תוכלו לקרא בהרחבה בכתבה שפרסמתי אך אתמול תחת הכותרת: "חשיפת מה שאילנה דיין לא פרסמה ב"ערוץ 2" על תעלולי השר משה כחלון".

כעת מגיע "מוכר אשליות" נוסף, שחוזה ב"תכנית אסטרטגית חדשה", שעד 2020 יהיה דור 5 בכל רשתות הסלולר בישראל (לא ברור על איזה רשתות סלולר, כי הן נעלמות במהירות מעל פני שטח מדינת ישראל), ויהיו מיליון בתים מחוברים בסיבים. אגב, יש לי חדשות לתחזית הזו, בעניין מיליון בתים מחוברים בסיבים: יש כבר 1.3 מיליון בתי אב עם חיבורי סיבים בישראל מבזק ועוד כחצי מיליון מהוט ועוד קצת מ-Unlimited. כך שהיום יש כפליים יותר חיבורי סיבים לבתים בישראל, מאשר התחזית של "מוכר האשליות", שמתכנן זאת ל-2020.

אולם, הבתים הללו לא מחוברים לסיבים (בבזק ובהוט), ולא יהיו מחוברים לסיבים, רק בגלל אותו "מוכר אשליות", והצוות הבכיר שלו. אם הם ישנו את המדיניות הרגולטורית שלהם, הכל ישתנה. אולם, הם לא מסוגלים להודות בטעויות ולהשתנות.

"מוכרי האשליות" לא מצליחים להעביר, במשך שנים, שינויים יחסית קטנים דוגמת: הרחבת "עידן +" והקמת "ברית המועצות". אלה האנשים שלא הצליחו עד כה להניע את השוק להשתמש בכל התדרים שהחברות זכו בהן, במכרז התדרים ל-LTE בינואר 2015, כשבעולם ישנם כבר 95 מפעילים סלולריים שהשיקו את הדור הבא של הדור הרביעי, LTE-Advanced) LTE-A). זאת, למעטפת ביצועים ברשת של עד 300 מגה ביט בשנייה. אלה האנשים שתכננו "שוק סיטונאי" במשך שנים, שפועל בו רק שירות אחד מ-9 השירותים שתוכננו ברפורמה. אלה אותם אנשים שלא מצליחים לספק אפילו שירות הכי בסיסי לציבור, בתחום יבוא ציוד אלחוטי. אז איך יבצעו שינויים גדולים פי אלף מזה? 

כבר חשפתי, שהמונח "תכנית אסטרטגית" במשרד התקשורת מגלם בתוכו תכנית אחת מעשית בלבד: "שדרוג אסטרטגי" של שמילה מימון, (סמנכ"ל בכיר לפיקוח ואכיפה, שתעלול נוסף שלו נחשוף במאמר נפרד), שדרוג בתקנים, תקציבים וסמכויות, על חשבון כל עמיתיו במשרד התקשורת וסביבו (כולל הרשות השנייה, הדואר ומועצת הכבלים והלוויין). 

לי עצמי יש תחזית די ברורה בעניין "התכנית האסטרטגית" של משרד התקשורת, ומומלץ שתגזרו ותשמרו את התחזית הזו (למקרה שגוגל תמחוק את כל מאגרי המידע, שנצברו אצלה, כולל הכתבות של אתר זה), ותבדקו את הדיוק של התחזית שלי בעוד כשנתיים-שלוש. התחזית שלי היא: תוך כשנתיים-שלוש, כמעט כל אלה שחיברו והגו את "התכנית האסטרטגית", כבר לא יהיו בתפקידם ואיש לא יזכור את שמם, וגם איש לא יזכור שהייתה בכלל תכנית כזו, כי היא תיגנז באותה מגירה ש"תכנית לוקר" ו"תכנית שכטר" נגנזו. 

למה אני כל כך בטוח בתחזית שלי? כי מהניסון רב השנים שלי בכתיבת תכניות רב שנתיות ושנתיות, אני מזהה מקילומטרים, מתי יש ל"תכנית אסטרטגית" סיכויים להתגשם, ומתי לא. זה תלוי בעיקר בשני גורמים שהולכים ביחד:

א. מה היה התהליך של תכנון, חיבור ובניית התכנית האסטרטגית.

ב. מי כתב את התכנית האסטרטגית ומה הנסיון שלו בתחום כתיבת תכניות אסטרטגיות והוצאתן לפועל, בתחומים בהם התכנית האסטרטגית הספציפית עוסקת. 

יש עוד כמה גורמים חשובים שמשפיעים על הצלחת תכנית אסטרטגית דוגמת:
1) האם יש מספיק משאבים ותקציבים לממש את התכנית האסטרטגית לאורך חיי התכנית.
2) מה מידת המחויבות והגיבוי של הדרגים הבכירים ביותר (בעולם הפוליטי - ממשלתי, אם זו תכנית ממשלתית, או בדירקטוריון, אם זו תכנית עסקית של ארגון עסקי).
3) מה מידת היכולת להעביר תיקוני חקיקה מתאימים (בתכנית ממשלתית) ושינויי כללים, נהלים ושיטות עבודה, בתכנית עסקית. 

כרגע אני מתעלם לחלוטין מעניין התקציבים, שינויי חקיקה והגיבוי הפוליטי, ואעסוק בקצרה רק בתחומים של: איך הכינו ומכינים את התכנית האסטרטגית ומי מכין אותה.

שני הסעיפים הללו לבדם, מבטיחים, שהתכנית שמכין משרד התקשורת תיכשל. זאת משום:

א. במקום להתייעץ עם הציבור ונציגיו המוסמכים, ולבדוק את צד "הביקוש" לשירותים העתידיים, משרד התקשורת התייעץ עם ספקי השירותים עצמם (דהיינו: עם נציגי בעלי ההון, חברות התקשורת הגדולות וספקיות שירותי התקשורת הגדולות ביותר הקיימות בישראל). ביצוע שימוע ציבורי אחרי שמגבשים תכנית אסטרטגית, הוא הזמן הלא מתאים לשאול את הציבור.

בגלל שמשרד התקשורת עושה את הטעות הזו פעם אחרי פעם, ברור שהכישלון מובטח. אני לא צריך להיות נביא גדול כדי לראות ולכתוב את זה.

בעולם הרחב, עובדים לגמרי אחרת. בכלל לא שואלים את חברות התקשורת וספקי התקשורת, בשלבי גיבוש "תכנית אסטרטגית". שואלים את הציבור ונציגיו המוסמכים, עושים משאלים, מחקרים וסקרים, שואלים אנליסטים, מכוני מחקר, גופי אקדמיה, מנהלים בכירים לשעבר, אנשי מקצוע שעסקו בתחום, עמותות ציבוריות, וכך הלאה והלאה. 

ספקי השירותים (בעולם התקשורת, כמו בכל שוק עסקי), הם גופים עסקיים, שנולדו למטרה אחת עיקרית: להביא ערך כלכלי לבעלי המניות שלהם. לכן, אין מקומם בצד "הביקוש", אלא רק בצד "ההיצע". דהיינו: רק כשמגיעים לשימועים ולשלבי המימוש של התכניות האסטרטגיות והרב-שנתיות. התפקיד של משרד התקשורת הוא לדאוג, קודם לכל, לצד "הביקוש", שזה הציבור, לא לצד "ההיצע". מדיניות משרד התקשורת כתובה כאן. היא לא כתובה בתקנון של הדירקטוריונים של איזו חברות התקשורת. במדיניות הזו, של משרד התקשורת, כתוב במפורש: "...שטובת האזרח עומדת בראש". מה לא מובן במשפט הזה?

כך, במשרד התקשורת בעשור האחרון, הופכים את הסדר הזה, ולכן נכשלים בכל התכניות ארוכות הטווח, פעם אחרי פעם. משהו מאוד בסיסי השתבש בדרך ובצורת העבודה של משרד התקשורת. במקום "שיתוף הציבור" בבניית החזון וליווי כל התהליכים של התכנון ויישומו, מתחשבים במה שבעלי האינטרסים והממון אומרים ואת כל השאר - "ממציאים מקצה האצבע". "ככה לא בונים חומה". 

ב. מי שמכין את התכניות האסטרטגיות הללו במשרד התקשורת, אלה (בין היתר) אותם אנשים, שהתמחו בתחמון מסמכים, פיברוק נתונים והכשלת כל דבר שזז. יש בינהם אנשים שחיים ממש בתוך סרט. אז איך אפשר לצפות שלפתע הם יהיו מומחים לתכניות אסטרטגיות מוצלחות? אין דבר כזה. זה פשוט דבר דמיוני ולא סביר שיתגשם. 

אם הייתה מוקמת ועדה ציבורית, שלידה מכון מחקר המתמחה בתכניות אסטרטגיות, אולי היה לזה איזה סיכוי. לא בטוח. אבל, בהכנת תכניות ע"י הצוות הנוכחי במשרד התקשורת, זה מתכון בטוח לכישלון. 

במשרד התקשורת יש לא מעט אנשים מקצועיים, מסורים, ישרים ונבונים. אולם, בעשור האחרון, "הצניחו" על הראש שלהם (כמעט בכל האגפים), "טייסי חלל" ועב"מים, בעלי אינטרסים זרים ומוזרים (חלקם פשוט "חפרפרות"), שהובילו את המשרד הזה ואת שוק התקשורת, היישר אל התהום, במאות החלטות כושלות.  

יתרה מכך. ניתחתי כאן בהרחבה את 100 הימים הראשונים (והכושלים) של שלמה פילבר, בתפקידו כמנכ"ל משרד התקשורת. ייתכן והמאמר הזה דירבן אותו ללכת מהר יותר על "תכנית אסטרטגית". אולם, עוד מעט (ב-7.12.15) שלמה פילבר יימצא חצי שנה בתפקידו. בחצי השנה החולפת, הוא קיבל רק החלטה משמעותית אחת: להתחיל בשלב השני של השוק הסיטונאי. את הפארסה והתעלול הזה, חשפתי כמה פעמים ולאחרונה כאן. מדובר בכשלון קולוסאלי בשיקול הדעת ובהבנת המצב בשוק התקשורת הישראלי.

אז איך אדם, שממלא כעת את תפקיד המנכ"ל, שבחצי שנה קיבל רק החלטה אחת משמעותית, כושלת ומחפירה, שלא יצאה לפועל ולא תצא לפועל לעולם, כפי שהוחלטה על ידו (מלבד עוד כמה החלטות קטנות, בלתי חוקיות וחסרות כל שיקול דעת, בעניין קנסות על בזק והוט, והחלטה שולית לכאורה נוספת, מנותקת מכל מציאות, בעניין ההיערכות לחירום ולשרידות של חברות התקשורת), איך הוא יוכל להצעיד את ישראל קדימה, ב"תכנית אסטרטגית" רב-שנתית לעולם התקשורת? ברור שאין דבר כזה. זה לא הגיוני. 

כאן גם המקום לציין, שהתפיסה של משרד התקשורת במסגרת "התכנית האסטרטגית", ששוק התקשורת אמור להתכנס סביב 4 קבוצות תקשורת (בזק, הוט, סלקום, פרטנר), היא מתכון בטוח להרס שוק התקשורת ולהשתלטות קבוצת בזק "על כל חלקה טובה". שלא לדבר על קריסת Unlimited במהירות. לנושא "קבוצות התקשורת" נקדיש מאמר נפרד, כדי לא לערבב זאת במאמר, שעוסק בנושאים מבדחים ודמיוניים, כמו "התכנית האסטרטגית", שנבנית כעת ע"י שלמה פילבר ושות'. 

מדינת ישראל מצטיינת בהשקעה במו"פ, אבל בנושאים האחרים אנו די כישלון. זה לא אני שאומר את זה, זה מופיע במחקר, שנערך לאחרונה בקנדה תחת השם: Global Creativity Index 2015. ניתן להוריד את המחקר הזה בלינק בסוף הכתבה. אנחנו מקום 3 בעולם בהשקעות במו"פ, אבל בסיכום הכללי, שמכיל את כל האינדקסים שנבדקו במחקר, אנו במקום 30. המזל שלנו, שאת עולם היזמות בישראל לא מנהל משרד התקשורת, אחרת גם בעולם היזמות והמו"פ, היינו במקום 30 בעולם, ואולי אף במקום 58, שזה המקום שבו אנו נמצאים בתחום הסלולר. 

בנוסף, יש כאן בלינקים למטה עוד כמה מחקרים הנוגעים לעתיד שירותי התקשורת בעולם (למתעניינים בתחום), מה שלא יהיה בישראל, בגלל התכניות, ששלמה פילבר וצוות טייסי החלל העוסקים בכך, מכינים לעם ישראל. בעולם, מזמן יש 2 גיגה, או 5 עד 10 גיגה סימטרי בחיבורי סיבים לבתים, וניסויים של דור 5 וטכנולוגיות מלהיבות אחרות בסלולר, כולל LTE-U, כבר החלו. זה מתרחש במדינות שמבינות איך לפתח את רשתות התקשורת שלהן. זה לא קיים במשרד התקשורת הישראלי, בהרכבו הנוכחי. "רשות עצמאית לתקשורת" הייתה יכולה לפתור חלק מהבעיה הזו. אבל גם כאן - זה חלום רחוק. ממש רחוק.