שלושה תעלולים בפרשת דרישת סלקום ממנוייה להחזרת סים של מנוי נוטש
מאת: סיני ליבל, 19.1.17, 08:00
 
3 תעלולים מבישים של סלקום ושל משרד התקשורת באמצעות הלשכה המשפטית - היועצת המשפטית עו"ד דנה נויפלד ומ"מ היועצת המשפטית עו"ד ברוריה מנדלסון, ומנכ"ל משרד התקשורת עו"ד שלמה פילבר. הרגולטור מחויב לשקול שיקולים, שבטובת הציבור בפיקוחו על תנאי הרישיון, חליף לשיקולים, שבטובת חברות הסלולר, שהוא שקל על חשבון הפגיעה במיליוני מינויים.
 
תעלולי סלקום, משרד התקשורת וסיני ליבל
התעלול של סלקום:
סלקום אינה מפרטת בהסכם ההתקשרות בעמוד הראשון להסכם ההתקשרות, עמוד עיקרי פרטי התכנית, את התעריף בגין ה-,SIM שניתן לכאורה ללא עלות, לצד השיטה הנלוזה של סלקום להקצות סים למנוי ללא תשלום דמי החיבור.
 
לאחר נטישת החברה, או שהמנוי יישא בעלויות החזרת ה-SIM לתחנת השירות של החברה (הגעה, חנייה, עמידה בתור לנציג...או עמידה בתור בדואר כדי לשלוח את ה-SIM  בדואר רשום), או שיחויב בעשרות ש"ח לאחר שבועיים ממועד ההתניידות.
 
בשים לב, שהעוולה של אי ציון תעריף בעמוד הראשון הצדיקה עיצום של מיליון וחצי ₪ נגד סלקום (זניח מול המקרה של החזרת סים) ובית המשפט המחוזי אישר לפני מספר ימים את העיצום (ראה פסק הדין בעת"ם 40766-10-16) ודחה את עתירת סלקום וטענותיה מכל וכל.
 
התעלול של הלשכה המשפטית (היועצת המשפטית עו"ד דנה נויפלד, ומ"מ היועצת עו"ד ברוריה  מנדלסון), ומנכ"ל משרד התקשורת עו"ד שלמה פילבר ומורכב משני תעלולים נפרדים:
 
התעלול הראשון:
משרד התקשורת כנתבע בתביעה, שהגיש ליבל כנגד סלקום:

א. העתירה של משרד התקשורת לדחיית / מחיקת התביעה על הסף וחיוב ליבל בהוצאות משפט נדחתה מכל וכל (התגובה של סיני ליבל לדרישה של משרד התקשורת למחיקת התביעה שלו על הסף ולחייב אותו בהוצאות מצויה כאן למתעניינים) ובית המשפט כפה על משרד התקשורת להציג את עמדתו, לגופה של המחלוקת.  

ב. נקיטת עמדה נחרצת של משרד התקשורת בכתב ההגנה:
"מהאמור לעיל עולה כי המשרד לא מצא כי הנתבעת הפרה את תנאי רישיונה בכך שדרשה מהתובע להשיב את כרטיס ה-sim באופן שנקבע בהסכם ההתקשרות, וכן לא הייתה מוטלת עליה חובה לפרט את התשלום בגין כרטיס ה-sim בעמוד עקרי פרטי התוכנית. ברי כי לתובע לא נגרם כל נזק כפי שהוא מעיד בעצמו, בפרט מכיוון שהתובע יכול היה לשלוח את כרטיס ה-sim בדואר רשום ולחסוך מעצמו את הנסיעה למרכזי השירות של הנתבעת 1 [סלקום]. ...ולחייב את התובע בהוצאות משפט כדין".
 
למען הסר ספק: זו אינה עמדת הסניגור של סלקום, זו עמדת משרד התקשורת, שהוגשה לבית המשפט ביום 4.1.17. כלומר: משרד התקשורת לא רק שהפך לסנגור של סלקום, הוא גם מספק לה הגנות, שסלקום בכלל לא הציגה ולא ביקשה. 
 
התעלול השני :
משרד התקשורת מסביר בהודעה לציבור של דובר המשרד מיום 16.1.17 את האסדרה החדשה בעניין החזרת ה-SIM:
"דמי כרטיס חכם
עיקרי האסדרה:
"4. ככל שהחברה תחייב את המנוי בדמי כרטיס חכם, היא תהיה רשאית לגבות את התשלום ממנו רק כתשלום חד פעמי במסגרת חשבון הטלפון הראשון העוקב למועד מסירת או שליחת הכרטיס החכם. ככל שהחברה לא עשתה כן, היא לא תהיה רשאית לגבות את התשלום האמור מן המנוי לאחר מכן, וכן לא תהיה רשאית לגבות מהמנוי את התשלום האמור או כל תשלום אחר, אם לא ישיב לה את הכרטיס החכם בעקבות סיום ההתקשרות ביניהם".
 
דהיינו, עמדת משרד התקשורת הפומבית זהה לעמדת ליבל בתביעה נגד סלקום ומשרד התקשורת מאפריל 2016, וקוטבית לחלוטין לעמדה, שהציג משרד התקשורת, כנתבע בבית המשפט ב- 4.1.17, שם הקפיד משרד התקשורת לפרגן לעצמו ורשם:
"11. למעלה  מזאת, נבהיר כי המדינה התוודעה לדרישה להגיע באופן פיסי לנקודת השירות על מנת להחזיר את ה-SIM והבינה שיש בכך כדי לגרום לסוג של אי נוחות למנויים. לכן פנה המשרד בעבר לנתבעת 1 בבקשה לאפשר למנויים להחזיר את כרטיסי ה- SIM גם באמצעות משלוח דואר רשום מבלי להגיע באופן פיסי למוקדי השירות והנתבעת 1 הוסיפה את האפשרות הזו להסכם ההתקשרות".
 
הבנת אותי ברוך?!!!
 
עד שליבל העלה את הטענה בכתב התביעה נגד סלקום ומשרד התקשורת, כל מה שמשרד התקשורת עשה הוא לאפשר שליחת ה- SIM המשומש (שהולך לזבל) בדואר רשום. דהיינו, המנוי יעמוד בתור בדואר לשליחת דואר רשום במקום לעמוד בתור במרכזי השירות...- בדיחה עצובה.
 
אם כך, על מה ולמה מלין ליבל על תעלול, הרי משרד התקשורת מציג כיום עמדה זהה לעמדתו? – בא גואל לישראל.
 
קדחת – הקביעה של משרד התקשורת כי:
"וכן לא תהיה רשאית לגבות מהמנוי את התשלום האמור או כל תשלום אחר, אם לא ישיב לה את הכרטיס החכם בעקבות סיום ההתקשרות ביניהם", תקפה רק החל ממועד תיקון הרישיון (ינואר 2017).
 
מה עם מאות אלפי המינויים, שחתמו על הסכם לפני 16.1.2017 ומבקשים להתנייד לחברה אחרת?
 
לגביהם קבע משרד התקשורת, בכתב ההגנה, כי: "מהאמור לעיל עולה כי המשרד לא מצא כי הנתבעת הפרה את תנאי רישיונה בכך שדרשה מהתובע להשיב את כרטיס ה-sim  באופן שנקבע בהסכם ההתקשרות, וכן לא הייתה מוטלת עליה חובה לפרט את התשלום בגין כרטיס ה-sim בעמוד עקרי פרטי התוכנית".
 
ה"תעלול" של ליבל נותן "נוק אוט" לתעלולים המבישים הללו של משרד התקשורת וסלקום:
 
לגבי סלקום: עצם התביעה נגד סלקום (מאפריל 2016) הביאה בפועל להפסקת העוולה בינואר 2017.
 
עצם המשך ניהול ההליך המשפטי נגד סלקום ומשרד התקשורת אחרי עמדת משרד התקשורת מיום 4.1.17  ("ולחייב את התובע בהוצאות משפט כדין"), היא "התעלול" של ליבל - הזוכה בכל דרך.
 
תתקבל תביעת ליבל: (בספק מול עמדה כזאת נחרצת של משרד התקשורת בכתב ההגנה) – הפסקת עוולת הדרישה להחזיר סים – תחול על כל אותם מאות אלפי מנוי סלקום (וחברות הסלולר האחרות), שההתניה מופיעה בהסכם ההתקשרות שלהם.
 
תדחה תביעת ליבל: פתוחה הדרך להליך (מבקר המדינה/משפטי), נגד היועצת המשפטית עו"ד דנה נויפלד, ומ"מ היועצת עו"ד ברוריה  מנדלסון ומנכ"ל משרד התקשורת עו"ד שלמה פילבר, בטענה כי הפרו את חובתם החקוקה בסעיף 4 בחוק התקשורת לפיה הרגולטור מחויב לשקול שיקולים, שבטובת הציבור בפיקוחו על תנאי הרישיון, חליף לשיקולים, שבטובת חברות הסלולר, שהם שקלו על חשבון הפגיעה במיליוני מינויים.
 
הרי בתנאי הרישיון כתוב שחור על גבי לבן בסעיף 55.4  ברישיון סלקום (ויתר חברות הסלולר, עוד לפני התיקונים האחרונים):
 
"הסכם ההתקשרות יכלול, בין היתר, בצורה ברורה, את אלה: 58א. עמוד ראשון, נפרד, מודפס, שיפורט בו באופן ברור ומדויק, ללא כל תוספות או שינויים בכתב יד, המפורט להלן - "עמוד עיקרי פרטי התכנית:1  "שם בעל הרשיון או הסמליל שלו, פרטי נציג בעל הרשיון שביצע את ההתקשרות, תאריך ביצוע העסקה, פרטי המנוי לרבות שם המנוי, מספר זהות, מען, מספר הטלפון שאליו מתייחס ההסכם, מספר טלפון נוסף של המנוי שאליו תישלחנה הודעות בדבר שיעור ניצול חבילת גלישה כאמור בסעיף 75ד ודגם ציוד קצה רט"ן, ככל שכלול בהתקשרות; על אף האמור ברישא לסעיף א הפרטים האמורים בסעיף קטן זה, למעט שם בעל הרשיון או הסמליל שלו, יכול שירשמו בכתב יד.  :2 משך תקופת התחייבות, ככל שקיימת, ומועד סיומה. לעניין ס"ק זה, "התחייבות" - כהגדרתה סעיף 56.1א: 3  כל התעריפים שעל פיהם יחייב בעל הרשיון את המנוי עבור השירותים שביקש המנוי לקבל בעת ביצוע ההתקשרות, וכן שיעורו של כל תשלום קבוע, ככל שקיים במסגרת ההתקשרות. תעריפי השירותים יוצגו בטבלה בעלת שתי עמודות - "שם השירות" ו"מחיר השירות".
 
רוצה לומר: כיצד לשון סעיף 55.4 לפיהם החובה לציין בעיקרי התוכנית את "כל התעריפים שעל פיהם יחייב בעל הרשיון את המנוי עבור השירותים שביקש המנוי לקבל בעת ביצוע ההתקשרות" מתיישבת עם טענת משרד התקשורת בכתב ההגנה, לפיה שירות הנפקת כרטיס ה-sim (שמוגדר בסעיף 74 כשירות רט"ן)  הוא כמצוטט מכתב ההגנה מיום 4.1.17:
 
"מהאמור לעיל עולה כי המשרד לא מצא כי הנתבעת הפרה את תנאי רישיונה בכך שדרשה מהתובע להשיב את כרטיס ה-sim באופן שנקבע בהסכם ההתקשרות, וכן לא הייתה מוטלת עליה חובה לפרט את התשלום בגין כרטיס ה-sim בעמוד עקרי פרטי התוכנית". האם מישהו בצמרת משרד התקשורת לא יודע לקרא עברית?
 
לסיכום תעלול זה:
אני מממליץ לקרוא את  הספר (לכשיופץ): "אל תמשוך בזנב של חיה שאתה לא מכיר" מאת ס. ליבל, המיישם את האסטרטגיה של ליבל: טענה של אדם בחתימתו / תצהירו יש לה חיי נצח (במובן המצומצם של המילה). זה רק עניין של זמן (לפעמים שנים, לפעמים עשרות שנים), עד שנמצא גורם, שיש לו אינטרס לחשוף התנהלות פגומה ו/או פלילית של אדם, שחושב שכשהוא יתמודד בעתיד על תפקידים, "ישכחו" לו את התנהלותו הפגומה בעבר.
 
ראה לדוגמא מקרה היועצת המשפטית הקודמת של משרד התקשורת עו"ד נגה רובינשטיין, שבזמן כהונתה קיבלה הצעת עבודה קונקרטית ממשרד עורכי דין, שייצג את פורום חברות הסלולר מולה, בפגישה במשרדה, כ-3 חודשים עובר להצעת העבודה, ואכן חודש ממועד פרישתה לאחר "צינון פנימי" היא עברה להיות שותפה במשרד גולדפרב-זליגמן (שזה בערך חצי שנה לפני שהגישה תלונה במשטרה, שליבל חשוד שגנב טסות (קישוטים) מגלגלי רכבה...).

גילוי נאות: יועץ משפטי רק יכול לייעץ לכן יש מי שסבור, שחוק הצינון לא חל עליו...(לא אני אחראי על הבדיחה), והמעבר אושר כדין. אך יש מי שסבור, שדיווח לאלתר על הצעת עבודה, שקיבל עובד ציבור בזמן תפקידו (במובחן מבזמן היותו בחופשת פרישה), תוך כ-5 שבועות הוא כדין (וליבל שילם הוצאות משפט בעליון כשעתר, שההלכה של דיווח לאלתר משמעותה לאלתר (יום, יומיים, שבוע...) ואינה יכולה להיות כ-5 שבועות שבמחלוקת, במקרה עו"ד נגה רובינשטיין...
 
כלומר: "האינטרנט לא שוכח". העוולות שעושים היום - יישארו שם לנצח.
 
מאת: סיני ליבל, ינואר 2017

עדכון 19.1.17 18:30: הוגשה בקשה לבית המשפט בת"א על המשך ההליך - מצ"ב כאן למתעניינים.