עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ניהול ותפקידים מיוחדים), החליט לפרוש במפתיע מתפקידו. האם צפוי "שחר חדש" בתחום עם הליכתו? התשובה הברורה - לא. "הקליקה" מורכבת מלא מעט בעלי תפקידים, שמפוזרים בכל השירות הציבורי. אנו תקווה, ש"התאומה" שלו, היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד דנה נויפלד, תלמד ממי שדאג לקידומה ולשתילתה במשרד התקשורת ותלך בעקבותיו. 
מאת: אבי וייס, 15.5.18, 06:30

ניתוח: הפרישה המפתיעה של עו"ד אבי ליכט המשנה ליועמ"ש, אולי בגלל שהבין, שיועמ"ש הוא כבר לא יהיה, הוביל לגל של שמועות, וגם לגל של הודעות המשבחות את פועלו (משרת המשפטים ומהיועמ"ש).

כך, "הפטרון" של עו"ד דנה נויפלד (בתמונה משמאל), היועמ"ש של משרד התקשורת ומי שהיה ממונה עליה במשרד המשפטים, עו"ד אבי ליכט, פורש ברעש.

הציר "ליכט - נויפלד" מנע כל חקירה של החשדות נגד המשרד במשך שנים ולמעשה, במרבית המקרים, הוא איפשר למשרד עצמו לחקור את עצמו...

ממה שאני ראיתי, קראתי ונוכחתי, עו"ד אבי ליכט הביא נזק לעולם התקשורת ולשלטון החוק במדינת ישראל. אני אישית הגשתי מעל ל-20 תלונות ליועמ"ש, בדבר חשדות למעשים פליליים, שנעשו ע"י ראשי משרד התקשורת, וכולם נעלמו במגירות של המשנה ליועמ"ש, עו"ד אבי ליכט.

פעם אחת, בגלל טעות (כנראה) של עו"ד צעירה במשרד שלו, הגיע אלי מכתב ממשרדו, שמוכיח את שיטת "חיסול התלונות", שיטה חדשה בעולם המשפט, שעו"ד אבי ליכט (בתמונה משמאל) המציא ושמה: "חשודים בפלילים יחקרו את עצמם". בסיום החקירה של עצמם, החשודים יחליטו, שהם לא עשו שום דבר רע ולכן החקירה הזו תיגנז ותיגרס. ככה זה עבד לא רק בתלונות שלי בענייני משרד התקשורת (למשל כל התלונות של סיני ליבל נגנזו בדיוק באותה שיטה). 

לא מאמינים? אז הנה הכל מפורט כאן עם המסמכים המוכיחים זאת, "שחור על גבי לבן". בעקבות החשיפה של השיטה המדהימה הזו על ידי, עבר עו"ד אבי ליכט לשיטה חדשה: לא לדווח לי על גניזת התלונות על ידו... ככה אני לא אדע איך "מעלימים" את התלונות על מעשים פליליים במשרד התקשורת... 

בסוף, חלק מהפרשות הללו "התפוצצו" ו"יצאו לאור", רק בזכות חבורה אמיצה, ישרה ורצינית ביותר, ברשות ניירות הערך, שהחלה בשנה שעברה בחקירה גלויה של מה שמכונה היום "תיק 4000", ובדרך, מנכ"ל משרד התקשורת (שלמה פילבר), הפך ל"עד מדינה" של "להב 433" של המשטרה, כדי לחמוק מעמידה לדין על מעשיו הפליליים המרובים. 

ברשימת הנזקים, שאבי ליכט יצר במשרד התקשורת ובשוק התקשורת הישראלי, אפשר למנות:

א. עו"ד אבי ליכט ניסה "לשתול" את עו"ד דנה נויפלד (שהייתה אז העוזרת שלו במשרד המשפטים) כיועצת המשפטית של מועצת הכבלים והלוויין. המהלך הזה "טורפד" ע"י כמה בעלי תפקידים בכירים במועצת הכבלים והלוויין, מה שהוביל ל"נקמה" באחד מהם והוליד פרשה מכוערת ביותר, מלווה באין סוף של עבירות פליליות (שלא נחקרו, לפי השיטה שציינתי לעיל), פרשה שכיניתי בשם "הפרשה הסודית".

כמה וכמה אנשים שילמו די ביוקר בעקבות הפרשה הזו, שלא נחקרה נכון (ובכלל). אחד מהם הוא עדן בר-טל, שהיה אז מנכ"ל משרד התקשורת והיה מיועד להיות מס' 2 במפלגה החדשה של משה כחלון, שקיבלה 10 מנדטים בבחירות, אך הוא (עדן בר טל) נתקע במהלכים המשפטיים סביב "הפרשה הסודית" ומאז לא הצליח להתאושש. 

הכישלון במינוי של עו"ד דנה נויפלד ליועמ"ש של מועצת הכבלים והלוויין, דווקא שיחק לטובתה, כי נציגה נוספת של "קליקת הפרקליטים", היועמ"ש הקודמת של משרד התקשורת, התפטרה במפתיע (בגלל סיפור מכוער ומורכב ביותר) ופינתה את הכיסא שלה לעו"ד דנה נויפלד, שהושתלה בתפקיד זה אחריה והיא נמצאת בו - עד עצם היום הזה. נקווה, שתלמד מעו"ד ליכט, מה לעשות כעת, אחרי הליכתו. 

למי שלא זוכר, עו"ד נגה רובינשטיין, שקדמה לעו"ד דנה נויפלד, "הושתלה" במשרד התקשורת ע"י עו"ד דוידה לחמן-מסר, שהייתה אז המשנה ליועמ"ש (והוחלפה ע"י עו"ד אבי ליכט), שהיא גם אשתו של עו"ד אורי מסר, היועץ "לענייני כספות ומעטפות" והעו"ד האישי לשעבר של עו"ד אהוד אולמרט. להיכן "קפצה לעבוד" אחרי התפטרותה - עו"ד נגה רובינשטיין? למשרד עו"ד אלי זהר, העו"ד (הפלילי) דאז של עו"ד אהוד אולמרט. כך "המעגל נסגר" "ובא לציון גואל". 

ב. עו"ד נגה רובינשטיין, ובעקבותיה מחליפתה - עו"ד דנה נויפלד, טירפדו "בלי למצמץ" את החלטות הכנסת בעניין השימוש בשירותי האינטרנט בשידורי VOD, חקיקה, שיזם והעביר שר התקשורת דאז, אריאל אטיאס. עו"ד אבי ליכט אף התגאה בטירפוד הזה (של החלת הרגולציה על שידורי טלוויזיה באינטרנט), מה שקיים כבר בחוק התקשרות מ-2009 וקיים במסמך "מדיניות שר" מ-2007, והעלה טענת סרק למהלך הבלתי חוקי שלו ושל נציגי "קליקת הפרקליטים" שלו במשרד התקשורת: "אנחנו לא יודעים לעשות רגולציה על האינטרנט".

כך, הקליקה הזו יצרה כאוס מוחלט ברגולציה של שידורי הטלוויזיה על רשת האינטרנט, כאוס, שעד היום לא מצליחים לפתור אותו. 

ג. במסגרת הכאוס, שקדם לחקירות של מה שמכונה כעת "תיק 4000", היועמ"ש, בהמלצת עו"ד אבי ליכט, מינה את עו"ד דנה נויפלד להיות "משגיחת הכשרות" של רוה"מ (ביבי נתניהו), שלא יתקרב לעסוק בנושאי בזק ובנושאים הקשורים לידידו שאול אלוביץ'. זו כמובן בדיחה מאוד עצובה, כי עו"ד דנה נויפלד עצמה, "שקועה עד צוואר" ב"ניגודי עניינים" ענקיים משל עצמה, שנמשכים מזה שנים, עד עצם היום הזה. 

עו"ד דנה נויפלד הי זו שחיברה עבור עו"ד דינה זילבר ידידתה משכבר הימים את "מסמך ניגוד העניינים" ליועמ"ש עבור נתניהו, מה שסילק אותו בסופו של תהליך - מתפקיד שר התקשורת. יוזכר שעו"ד דנה נויפלד התמחתה בעת היותה בלשכת היועמ"ש גם בתחם ניגודי העניינים וסייעה בכך לעו"ד דינה זילבר ולא פעם הופיעה במקומה ובשמה בדיונים בוועדות הכנסת שעסקו בנושאים של ניגודי עניינים ואף חיברה עבורה כמה חוות דעת לגופים שונים לרבות לכנסת, בתחומים הללו.

ד. אלה לא היו מהלכי הכאוס היחידים בשוק התקשורת, שהקליקה הזו יצרה והמציאה במו ידיה. במאמר כאן מפורטים תחומים נוספים של הכאוס, שיצרה הקליקה, כשב-3 השנים האחרונות הכאוס והצפצוף על החוק התרחבו לכל תחום, גם לתחום הטלת קנסות על חברות התקשורת, לתחום "פריסת סיבים לבתים" ושאר התרגילים על בזק, ולתחום הסיוע שמועצת הכבלים והלוויין סיפקה לשאול אלוביץ' במיליארדי ש"ח (מה שהניע את תחילת פרשת "תיק 4000").

למותר לציין, שכל הנושאים הללו לא נחקרו ע"י שום גוף חקירה, כי הם היו מובילים היישר לראשי "קליקת הפרקליטים" עצמם...

כך, שוק התקשורת נקלע לסבך ענק של שקרים ורגולציה המנותקת מכל מה שמתפתח בעולם ומתעלמת מהציבור באופן מוחלט. קומץ קטן של פרקליטים ושל כאלה שיצרו עימם "סימביוזה" של זהות אינטרסים (דוגמת שמילה מימון ובעבר תמי לשם), ניהלו ומנהלים את שוק התקשורת לכיוונים הלא נכונים. עד היום, איש לא יכול היה לשנות את המסלול ההרסני הזה, גם לא חקירות המשטרה ורשות ניירות הערך. 

האם העובדה, שעו"ד אבי ליכט "הולך הביתה", מסמלת תחילת "עידן חדש" ברגולציה ובשלטון החוק במדינת ישראל? כנראה שלא. כל עוד ה"תאומים שלו" נמצאים בשירות הציבורי בתפקידי מפתח, השיטה הזו לא תיעלם מעצמה.

הצעת שרת המשפטים איילת שקד, (בתמונה משמאל), לשנות את שיטת בחירת היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה, היא הדרך הנכונה לשנות את השיטה הקיימת ולהחזיר את השקיפות, היושרה והעבודה למען הציבור, למסלול הנכון בשירות הממשלתי.

השיטה הקיימת הובילה לאין סוף של פרשיות שחיתות, בלא מעט משרדי ממשלה, בגלל שאותה קליקה החליטה שחבריה הם "מעל לכל חוק". רק כשעובדים למען הציבור, בשקיפות מלאה ובצורה פתוחה וישרה, אפשר למנוע את המעשים הפליליים הללו, כשבמשרד התקשורת כל המהלכים הנסתרים מהעין של ההתנהלות הרגולטורית הבלתי חוקית, היו ועודם נשלטים ע"י קליקה קטנה, ש"לא סופרת את הציבור ממטר". המהלכים הללו דירדרו את שוק התקשורת הישראלי להיות במקום נמוך ביותר בדירוגי ההשוואה העולמיים של תשתיות תקשורת נייחות וניידות. חלק ניכר מהמהלכים הללו הם בלתי הפיכים, מה שמחמיר את הכאוס, שהקליקה הזו יצרה ברגולציית התקשורת בישראל. כך, שיש המון מה לתקן ולא את הכל אפשר לתקן.  

 

עדכון 24.1.21: גיא לוי פרסם כאן פוסט (כותרת בלבד): "נורית ליטמן, הפרקליטה האחראית המלווה לכל תיקי נתניהו מהיום הראשון, פורשת מתפקידה באופן מפתיע.
נורית ליטמן היא זו שהיתה אמורה לפקח על כל התהליך המשפטי מבחינת הפרקליטות והפעילה מתחתיה צוות של פרקליטים שיפקחו על החקירה." מומלץ לקריאה. עוד חברה ב"קליקה" הלכה הביתה.