בעקבות שימוע חפוז, שהוציא משרד התקשורת, שימוע, ש"עושה צחוק" מ"חוק 6 הדקות" (חוק, שעשה צחוק מ"חוק 3 הדקות", שקדם לו), סיני ליבל חושף כיצד פקיד בכיר אחד במשרד התקשורת מקבל החלטות חשובות בעניינים צרכניים בתחומים הסלולרי והקווי בשירות סלקום ושות', בעצמו, בגיבוי מנכ"ל המשרד (נתי כהן), ללא כל בסיס משפטי וללא כל גיבוי משפטי.
מאת: אבי וייס, 26.10.18, 08:10

סיני ליבל, (בתמונה משמאל), "מרים את המסך" מאחת הפרשיות החמורות של צפצוף ענק על ציבור הצרכנים.

זאת, כחלק מ"קליקת אוהדי סלקום ושות' בצמרת משרד התקשורת", קליקה, שבראשה עומד המנכ"ל (נתי כהן).

זאת, בעזרת מסמכים ברורים, שסיני ליבל קיבל ממשרד התקשורת עצמו (התודות לממונה על חופש המידע במשרד, מוניר קזמל, שעושה עבודת קודש ציבורית במסירות וביעילות), 

הפרשה החדשה החלה כשמשרד התקשורת פרסם ביום 21.10.18 שימוע דחוף וחשוב תחת השם המסתורי מעט: "מוקדי פניות טלפוניים - שימוע משני". השימוע המלא נמצא כאן. מי שהוציא את השימוע הוא מאיר בן בסט, מנהל תחום בכיר פיקוח צרכני במשרד התקשורת. די ברור מה הניע אותו לצאת בשימוע נוסף בנושא זה, כפי שייחשף בהמשך הכתבה. 

השימוע הזה מגיע חודשים רבים אחרי שהכנסת סיימה סבב ארוך של דיונים והחלטות כנסת, בעניין "חוק 6 הדקות". ההחלטות הללו של הכנסת, שנעשו בדחיפת צמרת משרד התקשורת, הפכו את "חוק 3 הדקות", שקדם לו - לצחוק אחד גדול. הסברים במאמר הבא: הכנסת אישרה אמש את הכפלת זמן המענה במוקדי שירות ל- 6 דקות!

השימוע החדש עושה צחוק מהחוק ומהתקנות הטריות (יחסית) של "חוק 6 הדקות" בנקודות הבאות:

• זמן מדידת המענה במוקדי השירות השתנה ויהיה מרגע תחילת השיחה ולא מרגע שהפונה למוקד מקבל מענה ב-IVR (רווח כלכלי אדיר לחברות התקשורת על חשבון השירות לציבור).
• זמן ההמתנה הממוצע (שהיה 3 דקות וזמן המתנה מרבי של 6 דקות) עולה מ-3 דקות ל-4 דקות. כלומר: זורקים לפח את כל השימועים וההחלטות, שנעשו בשנתיים האחרונות ועונים לדרישות של סלקום ושות', להאריך את זמן המענה הממוצע ל-4 דקות (רווח כלכלי ניכר לחברות התקשורת, על חשבון רמת השירות לציבור).
• אם לא די בכך, הכניסה לתוקף של כל התקנות החדשות, שהיו אמורות להיכנס בתוקף ברישיונות חברות התקשורת, במקביל ובעקבות חקיקת הכנסת וכל השימועים ותוצאותיהם - ב-21 במרץ 2019, תידחה ותהיה ב- 19 במאי 2019. 
• בנוסף, כל תיקוני הרישיונות, שמוצעים בשימוע, מבוססים על חוסר סמכות מוחלט של המנכ"ל לחתום על תיקוני הרישיונות הללו (מוסבר למתעניינים למה: כאן, כאן וכאן). 
• שיטת השימוע וההחלטות כאן דומה מאוד לשיטה הפלילית הקודמת, שסיני ליבל חשף, בעניין קיצור שעות הפעלת המוקדים (מפורט כאן וכאן). בכלל, כל נושא הפעלת המוקדים הוא כאוס אחד גדול - כפי שמשרד התקשורת חשף בעצמו (כאן). 

כל מה שכתבתי כאן למעלה זה רק המבוא. כעת אני מגיע לעיקר. 

אנו חוזרים להחלטה אנטי צרכנית קודמת, בעניין אי הפעלת מוקדי חברות התקשורת ביום הבחירות לרשויות המקומיות. ניתחנו את הסוגיה הזו בהרחבה בכתבה: למה שהמוקדים בחברות התקשורת לא יעבדו ביום הבחירות לרשויות המקומיות?

אנו הצגנו בכתבה הזו פגמים רבים בהחלטה (היא סותרת גם את החלטת שר הפנים - כאן - סעיף 7), אולם סיני ליבל חשד, שיש כאן יותר מפגמים. הוא חשד, שיש כאן שיטה. שיטה של החלטות אנטי צרכניות, שמתקבלות ע"י מאיר בן בסט בגיבוי מנכ"ל המשרד (נתי כהן), המשנה למנכ"ל (שמילה מימון), ובעצימת עין מוחלטת של שר התקשורת (איוב קרא). 

ואכן, סיני ליבל חושף, שההחלטה על אי הפעלת מוקדי השירות של חברות התקשורת ביום הבחירות לרשויות המקומיות (רווח כספי לחברות, כמובן), נעשתה לפי בקשת סלקום וגולן טלקום (זו ששותפה על הרשת המשותפת הפיקטיבית של סלקום), והעיקר: מאיר בן בסט בכלל לא פנה ליחידת הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת לקראת הוצאת השימוע הזה ולא ביקש אישור מהלשכה המשפטית. כלומר: הוא נמצא במשרד התקשורת מעל ל"סגן של אלוהים". הוא יכול להחליט לבד ולנסח לבד מסמכי תיקון לרישיונות חברות התקשורת, בלי ייעוץ משפטי.

לא מאמינים? אז הנה כאן המסמך של משרד התקשורת המוכיח זאת "שחור על גבי לבן". 

בעקבות השימוע הקודם, סיני ליבל הגיש תלונה חריפה לשר התקשורת ולצמרת משרד התקשורת נגד מאיר בן בסט. בעקבות השימוע הטרי בעניין "מוקדי פניות טלפוניים - שימוע משני", ביקש סיני ליבל גם להגיב על השימוע החצוף וחסר האחריות הזה וגם לברר בהזדמנות זו מה עלה בגודל תלונתו נגד מאיר בן בסט, מהשימוע הקודם. 

להפתעתו, סיני ליבל קיבל תשובה, שהתלונה הזו שלו פשוט נעלמה. לכן הגיש תלונה עוד יותר חריפה נגד מאיר בן בסט, בדרישה לבדוק גם את הסיפור הקודם (מוקדי שירות ביום הבחירות לרשויות המקומיות) וגם את השימוע הטרי הנוכחי בעניין זמני התגובה במוקדי השירות ודחיית היישום של כל התיקונים הצרכניים לסוף מאי 2019.

לא מאמינים? אז הנה כאן מצוי אישור משרד התקשורת (כחלק מהתלונה החדשה של סיני ליבל), אחרי שהוברר לו, שהתלונה הקודמת שלו נעלמה. 

לכן שלחתי שאלות דחופות לצמרת משרד התקשורת וללשכת השר כדלהלן:
"מה תגובתכם לתלונת סיני ליבל המצ"ב?
הכיצד תלונה קודמת של סיני ליבל נעלמה במשרד התקשורת (לרבות בלשכת השר)?"

תגובה טרם קיבלתי. ככל שאקבל, אעדכן בהתאם.

לסיכום:
כל חוק התקשורת הישראלי, תקנותיו, רישיונות חברות התקשורת ומסמכי מדיניות השר והחלטת הממשלה והכנסת, כולם ביחד הם "מסכת צרכנית" אחת ענקית, לטובת הציבור והצרכנים בישראל.

אולם, אצל נתי כהן, מנכ"ל משרד התקשורת ובגיבוי מלא של שר התקשורת איוב קרא, נולד בישראל חוק אחר לגמרי, "חוק עידוד וקידום הטייקונים והאינטרסים הכלכליים האישיים שלהם, ובמיוחד אלה של סלקום ושות'". זה בדיוק מה שהוא (נתי כהן) אמר במו פיו:

• "אני לא המשרד לענייני צרכנות, ואני לא רוצה שזה יהיה התפקיד שלנו".
• "בסוף אני רוצה להגיע למצב שלניר שטרן, מנכ"ל סלקום, תהיה אופציה להשקיע עצמאית או לשלם לבזק ולעבור דרך התשתיות שלה".

יודגש, שההטבות הרגולטוריות לסלקום ושות' לא היו רק בעניין IBC - אנלימטד. זה החל הרבה קודם לכן. כאן, חשפנו בעזרתו של סיני ליבל כיצד הרגולציה הצרכנית "עובדת מאחורי הקלעים" במשרד התקשורת, בעניין מוקדי שירות הלקוחות של חברות התקשורת. "איש הישר בעיניו ייעשה".