תושבים זה פאסה - מודל MBI לפיתוח כלכלה מקומית
מאת: רואי דינוביץ, 30.1.20, 08:00
 
בעולם שבו הכל משתנה לנו מול העיניים, הגיע הזמן לשנות גם את הדרך, שבה מסתכלות העיריות והרשויות על התושבים שלהן. על המודל, שיכול לעשות מהפכה גדולה בשירות, שכולנו מקבלים.

לפני 3 שנים כתבתי מאמר בשם "נקודת המפץ של העסקים הקטנים", שעסק במצבים המורכבים בהם עסקים קטנים נמצאים והקשר בין הרשות לעסקים וללקוח, שקשורים זה לזה. במאמר הזה חשפתי את החלום שלי להקים חברה והתחלתי לעבוד על מודל ה-MBI. 

מאז ועד היום כתבתי ונכתבו מאמרים על תחילתה של מהפכה, שבמשך הזמן קראנו לה המהפכה הרביעית, בה משתנים הרגלי הצריכה, מהירות התגובה ועוד.

היום, אחרי 3 שנים, וכשהחברה שהקמתי קיימת כבר חצי שנה, ניסיתי לסתור את המסקנות שלי, שאומרות, שכדי לפתח כלכלה מקומית בשנים הקרובות צריך מעורבות מוניציפאלית משמעותית, פיתוח עסקי (בעיקר ליברלי) תוך מיקוד ושיתוף קהילות של אנשים המנוהלים ע"י אדם וטכנולוגיה.
 
מהו המודל?

 MBI

Municipality
מועצה, עיר או ישות המנהלת תא גיאוגרפי המאושרת ע"י המדינה מכוח סטטוטורי. כפי שרובנו מכירים את הרשות המוניציפאלית, היא נותנת שירותים רחבים כמו פינוי אשפה, חינוך בלתי פורמלי, חינוך, תחזוקת תשתיות, ניהול וויסות של היתרי בניה ועוד.

ב-20 השנה האחרונות חל שינוי משמעותי במרבית מהרשויות, שהחלו לתת שירותים רבים הן בכוח החקיקה, שהמחוקק נתן להן והן מהרצון והכוח הפוליטי המתקיים בהן של נציגי הציבור לרצות את בוחריהם ולהגשים את חלומותיהם.

הדבר יצר כמות של שירותים המשפיעה על כוח האדם ושיטת העבודה ברשות. בעלי התפקידים באותן רשויות מנוהלים על פי סדרי עדיפויות של נציגי הציבור המושפעים מהציבור, מה שקרה עם התרחבות הרשתות החברתיות והזמינות, שבכל לחיצת כפתור ניתן להעלות פוסט, להוציא מכתב ולארגן קבוצה (כמו ועד שכונה) המשפיעה על קבלת ההחלטות. סטטוס בקבוצת פייסבוק מייצר תנודות בשינוי קבלת ההחלטות אצל בעלי התפקידים המקצועיים והפוליטיים ומייצר לטווח הארוך הגדלה של שירותים ופתרונות לצרכים העולים מהשטח.
 
שלא תתחשבו שאני נגד. בכללי אני בעד, אבל אני גם אסתור את עצמי.
בטווח הקצר הרבה פעמים זה אפקטיבי ונותן את המענה, אבל תמיד נשאלת השאלה האם זהו תפקידה של הרשות?
לעמוד על אותו הצורך או לעזור לאותו האדם - בואו נניח, שתמיד כן, כי אולי לא קיימת דרך אחרת. אך אם נסתכל על ההיבטים הכלכליים של כל דבר כזה, יש לזה משמעות כלכלית בהווה ובעתיד. כל הוספת שירות, אם בהתחלה הוא עולה מעט כסף או אפילו בהתנדבות, בטווח הארוך יגדל השירות או הפרויקט יועלה הרבה כסף, ומישהו צריך לממן את זה.   
 
דוגמא: במשך שנים רבות קיים בעיריית רעננה שירות סיירת ביטחון. בהתחלה טיפלה הסיירת בעיקר בגנבות, שמירה, מתן ביטחון ועוד. עם השנים החלה הסיירת להעניק שירותים רפואיים, עזרה בחילוץ בעלי חיים, טיפול בתנועה, התנעת רכבים ואפילו החלפת פנצ'ר לכל מי שפונה לעזרה. השיח היום על אגרת השמירה בכל הארץ דן סביב השאלה: מי צריך לממן את זה? בין היתר, ישנו גם ויכוח בסעיף הגבייה של הרשויות על השמירה. בנוסף, אם תושב הרצליה יעבור ברעננה ויתקשר למוקד הוא יקבל את השירות בדיוק כמו תושב רעננה.
 
אם נעשה חשבון קצר על השירות שנתנו: הגעה, טיפול בפנצ'ר או התנעה של מצבר, ייקח לא פחות מחצי שעה. העלויות הישירות הן דלק, בלאיי הרכב, שירות המענה הטלפוני של המוקד, צוות של 2 אנשים ברכב. זה עלה בערך 200 ש"ח - מספר לא מדויק, אבל לא רחוק.

דוגמא נוספת: אירועים פתוחים לקהל הרחב הכוללים תושבים גם מחוץ לעיר או ליישוב. תחשבו, שיש בכל עיר ובכל יישוב, שנותן שירות כזה או אחר, שירותים הכוללים: הופעה, כניסה, ניקיון ועוד. עלות של כל אדם יכולה להגיע ל-30 ₪. 
 
למה אני מדבר על השינוי של ה-20 שנה האחרונות? כי ההיקף גדל מאוד וערים שהיו חזקות או עדיין חזקות נתנו ונותנות שירותים רבים, ובלי לשים לב הן מימנו ומממנים אלפי או מיליוני אנשים, מה שגורר אותם להיות מוקד משיכה משטחים גיאוגרפיים אחרים אליהם.
 
הדוגמא המוכרת ביותר היא אירועי יום העצמאות. בתקופה זו אותן רשויות מגדילות וממשיכות לספק את אותם שירותים, אך לא עומדות בעומס העלויות של השירותים האלה במיוחד ביחס להכנסות הרשות.

לכן אנחנו רואים בכל חודש רשות נוספת הנכנסת למעגל הרשויות, שאינן עומדות ביעדי התקציב שלהן והופכות לכדור שלג תקציבי.
לכן, דרוש שינוי שיטת העבודה וניהול המשאבים של הרשות ומעבר משיטת גביית מיסי ארנונה ואגרות, לגבייה על בסיס שירותים, שצורך המשתמש הנכנס לאותו תא גיאוגרפי. כמו בכביש 6 - לא נכנסת, לא צרכת, לא שילמת.
 
Business
בתוך תא השטח הגיאוגרפי של הרשות מתקיימות פעילויות עסקיות רבות מהבתים, ממרכזי המסחר והתעסוקה וסחר בין אזורים. כך היה נהוג עד לא מזמן כאשר מרבית הפעילות העסקית הייתה מתקיימת בתאי שטח קטנים כמו רחובות מרכזיים ואזורי תעשייה. כיום, הפעילות העסקית משתנה מאותם תנאי שטח, בהם הפעילות העסקית מצטמצמת, ומתפזרת לשטחים גיאוגרפיים רחבים יותר מ-2 סיבות עיקריות:

המסורתית - הגדלה וריבוי שטחי המסחר הגדלים בעזרת המחוקק.
רשתות דיגיטליות - מאפשרות ליותר אנשים להיות חופשיים ועצמאיים, מה שמגדיל את שינויי הצריכה היום יומיים באותם אזורים גיאוגרפיים, שכיום אינם מנוהלים ע"י הרשות לדוגמא. זה מייצר בשלב זה ואקום ועודף שטחי מסחר ומשפיע ישירות על אובדן הכנסות או אי צמיחתן מארנונה ואגרות, מה שבשנים הקרובות ייצור קריסה עסקית בלא מעט רשויות.

לכן, המודל מדבר על חיבורים עסקיים ישירים ובניית תשתיות עירוניות ליצירת סחר ומתן שירות לקהילה, וכך הניהול יישאר "סוציאליסטי" ויעזור לשמר את אותן רשויות עם שינוי בתפיסה - "ערים חכמות".
 
לעומת זאת, בתהליכים אלה נכנסים גופים עסקיים שונים בשביל ייעול ושליטה של הרשויות בתהליכים רבים, מה שלפעמים יכול לגרום גם ההפך.
 
בחלק זה של המודל, המטרה היא לייצר משאבים קודם כל לקהילה ומזה לייצר משאבים כלכליים לרשות, שאינם דרך מיסוי.
 
 Intelligence
הסעיף הזה מחולק ל-2 חלקים עיקריים:
ניתוק מוחלט של המילה המסורתית "תושב" והפיכתו ל "user” (משתמש).
בחלק זה - יצירת ערך הכסף היא הדדית, כי מנגנון הכסף יישאר בתוך הקהילה והמטרה היא לייצר פעילויות של צורך בשירותים גם מחוץ לקהילה ועי"כ להוביל להכנסת כסף נוסף לתוך הקהילה. הדבר ייצר  ערך גבוה יותר למטבע המקומי. במודל זה, הרשות תוכל להגדיל את סך השירותים שלה כפי שהמדינה שואפת לעשות, כדוגמא להמשך עידוד רשויות, שתרכושנה או תיקחנה שטחי ציבור ותסחורנה בהם כנכסים מניבים מה שיכול להביא גם למונופול עסקי. החלק הזה ינוהל ע"י רובוטים, אפליקציות ומערכות חכמות, שהיום כבר לא מעט מהם קיימים בשוק ועוד יתרחבו בשנים הקרובות.
 
החלק השני הוא חיזוק הכוח האנושי, מה שהרבה פעמים קורה בטבעיות.
בשונה מהבדידות המתרחשת ברשת, יש נושאים משותפים לצורך של שינוי או הזדהות של מתן פתרון לצורך כלשהו. אפשר לראות התחזקות של ועדי הבתים, ועדי ההורים בבתי הספר, שכונות וכל תחום, שקיימת בו קבוצת שייכות בה משולבת טכנולוגיה עם העולם הרגשי. המנהיגים בקבוצות אלו ומתן תשתיות יאפשרו לרשות לייצר מנופי תמיכה בתוך השטח הגיאוגרפי ומחוצה לו.

כדי שהמודל יעבוד ויצליח יש לייצר מעגלים רבים לחיבור 3 הקטגוריות.
ניהול מנגנון זה נקרא ניהול כלכלה מקומית.

את תחום זה חקרתי ובדקתי ב-3 השנים האחרונות במסגרת לימודיי ומניסיון של 12 השנים האחרונות בתפקידי הקודם. בזכותם הצלחתי להיכנס לעומק הדברים, וכיום החברה, שאני עומד בראשה, הקימה מנגנון המחבר בין המודל לחיי היום יום ברשויות. נדרשת עוד עבודה רבה עד להטמעה ולימוד של המודל מכיוון שאנשים רבים עוד לא מצליחים להבין את יכולת החיבור וטוענים להתפזרות ולחוסר מיקוד.
 
כשבניתי את המודל ראיתי את הצורך הממשי בחיבור של גורמים רבים ויצירת פלטפורמה, שתאפשר לנהל בדיוק את זה. הפלטפורמה תעזור לנציגי ציבור ובעלי תפקידים במגזר הציבורי לנהל את הכלכלה המקומית שלהם.

כך נוכל לייצר לכל משתמש הצורך שירות, מבקש שירות או דורש שירות, להיות מתוגמל ולשלם על אופי השימוש שלו בשירותים העירוניים כמו נסיעה בכביש, שימוש בתחבורה ציבורית, זריקת אשפה, חינוך ומתן מענה שלו למשתמש אחר.

כדי שהמודל יצליח ברשות, יש צורך שכל המערכות, אנשי תקשורת ועסקים ישתפו פעולה וכל צעד צריך להיות מאוד מתוקשר כדי לייצר את הדבר הזה. כדי לייצר מציאות צריך להביא אותה כפי שהיא ולהוביל אותה לאן שאנו שואפים שהיא תהיה.

לסיום: יכול להיות שאני "חי בסרט" אבל את הסרט הזה אני כתבתי.
עכשיו השאלה היא: האם הסרט יהיה שובר קופות במציאות?   
 
מאת: רואי דינוביץ, ינואר 2020.
יו"ר החברה לפיתוח כלכלה מקומית FORMUNI ברעננה