ניתוח: השימוע החדש, שעלה לאוויר בלי הרבה רעש, מצטרף לאוסף העצום של שימועים וניירות רגולטוריים, שלא מוביל לשום כיוון ולא תורם מאומה לציבור או לתחרות. כך, שנת 2015 אבדה, גם שנת 2016 וכעת גם שנת 2017 תהיה שנה אבודה.
מאת: אבי וייס, 29.9.16, 11:58

כשפורסמו מסקנות והמלצות "ועדת פילבר" לאסדרת הרגולציה על שוק השידורים, אתר זה היה היחיד מכל כלי התקשורת, שניתח וכתב, שמדובר ב"פלופ", שלא ייצא ממנו שום דבר מעשי (מפורט בהרחבה כאן).

המשפט המרכזי בניתוח הקודם שלנו היה: "שנת 2015 (מועד בו קמה "ועדת פילבר" ושהייתה אמורה לסיים את עבודתה), הייתה שנה אבודה בתחום הרפורמה של רגולציית עולם הטלוויזיה בישראל. כך גם שנת 2016 הופכת בפועל לשנה אבודה, ולפי הניסיון בקצב עבודת ועדות ממשלתיות ויישום ההמלצות של ועדות ממשלתית, גם שנת 2017 תהיה שנה אבודה בגלל הצורך לטפל בתוצאות הבלתי ידועות של הוועדות הבאות, שטרם קמו".

והנה זה קורה. ביום 27.9.16 התפרסם שימוע חדש (כאן), שלווה בהודעה לתקשורת (כאן), הודעה שלא זכתה להבלטה או לניתוח נכון.

הדבר החשוב בנייר השימוע חסר החשיבות הזה הוא: המועד להגשת התייחסות ומועד סיום העבודה של "ועדת פילבר". פתאום, צחי הנגבי (בתמונה, השר לענייני חצי התקשורת) קובע מועד חדש להתייחסויות ולסיום עבודת "ועדת פילבר", אחרי שלוחות הזמנים הקודמים של "ועדת פילבר" (שהיו אמורים להסתיים ב-2016) התמוטטו.

לוח הזמנים החדש של השר צחי הנגבי: הגשת התייחסויות לשימועים החדשים עד 15.11.16, הגשת המלצות סופיות של צוות "ועדת פילבר": עד 1.2.17. התירוץ הפעם לדחייה: "לאור העבודה המורכבת וריבוי הגורמים בשוק, אישר השר הממונה, צחי הנגבי, להאריך את מועד הגשת ההמלצות הוספיות של הצוות". לקרוא ולא להאמין. אחרי 10 שימועים ו-8 ועדות בעשור האחרון, בדיוק באותו נושא, עדיין הרגולטורים לא יודעים איך לקבל החלטות לטובת הצרכנים והשוק? פשוט מדהים.

כלומר: גם שנת 2017 תהיה שנה אבודה. 

השימוע החדש, שפורסם ב-27.9.16, מכיל 2 נושאים עיקריים, שנעשה שימוע לכל אחד מהם בנפרד:

• החלת חובת מכירת תכנים (Must Sell) בדגש על נושא הספורט. לא ברור למה יש כעת שימוע בנושא זה, כאשר שר האוצר "עקף את ועדת פילבר בסיבוב" והגיש את הנושא הזה בדיוק לחקיקה במסגרת "חוק ההסדרים במשק" (יחד עם עוד כמה שטויות, שתיכשלנה כישלון חרוץ, דוגמת הפרטת "עידן +", כמנותח בהרחבה כאן). מעצם פירסום השימוע כעת, אני מניח, שהשר צחי הנגבי מניח, שהצעת החוק, שהגיש שר האוצר באישור הממשלה וועדת השרים לחקיקה - לא תחוקק. אחרת, בשביל מה לבצע שימוע, אחרי שהחוק בדיוק בנושא זה יעבור בכנסת? האם צחי הנגבי הצביע בממשלה בעד העברת החוק הזה בכנסת, כדי להכשיל בדיוק חודש אחרי כן את מה שהוא הצביע בעדו? הוא היה בכלל בהכרה כשהצביע בממשלה בעד העברת החוק? קצת מוזר (בלשון המעטה). עדכון 5.10.15: בלי כל פרסום, כנראה בעקבות הכתבה כאן, משרד התקשורת שהרגיש שהוא "נפל לתעלה" בנושא זה, הוציא היום "הבהרה" לסעיף הזה (כאן). ה"הבהרה" טוענת שאין סתירה בין השימוע, לבין הצעת החקיקה בחוק ההסדרים. נו, באמת. 
• החלפת "חבילת הבסיס" (שהחליפה את "החבילה הצרה") ב"חבילת יסוד", שתחליף את "חבילת הליבה" (שנולדה ומתה ב"וועדת פילבר"). על הבדיחה הזו חבל לבזבז אלקטרונים, תעבורת אינטרנט ושטח מסך. איך אנשים, שנראים רציניים (כלפי חוץ), יכולים לכתוב כל כך הרבה שטויות, שוב ושוב? הם בכלל מבינים מה הם כותבים? 

כך, רגולציית שוק התקשורת בתחום הטלוויזיה הרב ערוצית בישראל מתנהלת ב"יקום מקביל", הכל ספינים, תרגילים בקנה מידה ענק (של הפיכת הוט ל-OTT על הגב של בזק) והפרות חוק נרחבות. רגולציה חסרת כיוון, שמנותקת מכל ההתפתחויות הטכנולוגיות, השיווקיות, הרגולטורית והתכנים המתפתחים בעולם המערבי וגם הערבי (גם בסלולר).

משרד התקשורת יכל היה לנצל את התפוצצות הלוויין עמוס 6, כדי לשנות את הטכנולוגיות של השידורים בישראל (ולרדת מהשידור הלווייני), אבל זה לא קרה, מה שיוביל רק להתחזקות שחקן אחד בשוק התקשורת (בזק). כשאנשים אטומים וחסרי כל אחריות דוגמת ד"ר יפעת בן-חי-שגב (ביחד עם חברתה לתחמונים הבלתי נגמרים, תמי לשם), מובילים את הרגולציה בתחום הטלוויזיה הרב ערוצית בישראל, אי אפשר לצפות לשום דבר טוב או מועיל לציבור בישראל בתחום רגולציית הטלוויזיה. "מדינת חלם".