קטע מהספר "בשבי המצרי" מאת אבי וייס עורך Telecom News לזכר סרן נתן דוידוביץ ז"ל
מאת: אבי וייס, 23.4.23 ,07:00

הספר "בשבי המצרי", שכולל 108 עמודים, נכתב בביתן 30 בבית החולים תל-השומר במהלך החודש הראשון לאחר החזרה מהשבי המצרי (במהלך דצמבר 1973), כאשר כל הפרטים היו עדיין טריים וזכורים היטב, ופורסם ב-1998, לאחר שכתב-היד היה מונח 25 שנה במגירה.

הספר הוא יומן מפורט המהווה תעודה אנושית מזעזעת, על קורותיו בחטיבה 600 של תותחן טנק בקרבות מלחמת יום הכיפורים בסיני ולאחר נפילתו בשבי המצרי ב"חווה הסינית" במתחם "מיסורי".

בספר תיאור אמיתי של מה שהתרחש בכלא המצרי: עינויים, מעללים נפשעים של הסוהרים, חקירות אכזריות, ואפילו הרג שבויים. זאת, מול מאמציהם של השבויים לשמור על צלם אנוש. תוך כך מתוארות גם דמויותיהם של חיילים וסוהרים מצרים וזוטות-ההווי, המחרידות והמגוחכות כאחד, של בתי הכלא המצריים.

הפרק הפותח את ספרו של אבי וייס עורך Telecom News - "בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים – יומנו של שריונר", שיצא לאור בהוצאת משרד הביטחון ב-1998 ב-2 מהדורות, הובא ביום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ה - כאן.

ביום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ו, הובא קטע מתוך פרק ג' בספר - כאן, לתיאור נפילתו ולזכרו של מפקד הטנק סגן ניסן כץ  ז"ל, סטודנט בטכניון בחיפה, (בן 25 בנופלו), מגדוד 410 חטיבה 600, שהבת שלו נולדה בתזמון מדהים באותן הדקות בהן נהרג בקרב.

ביום הכיפורים תשע"ז, ו-43 שנים למלחמת יום הכיפורים, הובא קטע מתוך פרק ד' בספר - כאן, שמתאר את רגעי הקרב האחרונים עד לנפילה בשבי ב"מתחם מיסורי" ב"חווה הסינית", קרב של חטיבה 600, בו נהרג (בן 25 בנופלו) הסמ"פ סרן מגדוד 410, מנדי פלד (פייביש) ז"ל, סטודנט בטכניון בחיפה, שקטע את טיולו בארה"ב כדי לחזור לארץ ולהילחם.

ביום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ז, הובא  כאן קטע  מתוך פרק ה' בספר, שמתאר חלק מהיום הראשון בשבי המצרי, לזכר סמל מאיר טובול ז"ל, נהג טנק מגדוד 410, שנפל בשבי המצרי בקרב של חטיבה 600 ב"מתחם מיסורי" ב"חווה הסינית", והלך לעולמו (בן 26 בנופלו) בשבי המצרי. 

לרגל יום הכיפורים תשע"ח ו-44 שנים למלחמת יום הכיפורים, הובא - כאן, קטע מתוך פרק ה' בספר, שמתאר את תלאות השבי, לכבוד פדויי השבי הגיבורים, ששרדו את התופת וממשיכים לשאת בגופם ובנפשם את צלקות העינויים שעברו.
 
לכבוד 70 שנות עצמאות ולרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ח, הובא - כאן, קטע מתוך פרק ז' בספר, שמתאר את תלאות השבי.

לרגל יום הכיפורים תשע"ט ו-45 שנים למלחמת יום הכיפורים הובא - כאן, קטע מתוך פרק ט' בספר, שמתאר חלק משגרת היום השני של המעבר לכלא עבסייה מהכלא הקודם, לזכר סמ"ר דורון גרינוולד ז"ל, סטודנט בטכניון בחיפה, מפקד טנק מגדוד 410, שנהרג (בן 23 בנופלו) בקרב של חטיבה 600 בגזרה המרכזית, מדרום-מזרח לאיסמעיליה ומצפון-מזרח לאגם המר הגדול, ליד "החווה הסינית".

לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ט הובא  - כאן, קטע מתוך פרק י"א בספר, שמתאר חלק מחוויית החזרה הביתה מהשבי המצרי, לזכר סמ"ר חיים אביטל ז"ל, סטודנט בטכניון בחיפה, מפקד טנק מגדוד 410, שנהרג (בן 23 בנופלו) בקרב של חטיבה 600 סמוך ל"מכשיר".

לרגל יום הכיפורים תש"פ ו-46 שנים למלחמת יום הכיפורים הובא - כאן, קטע מתוך פרק ח' בספר, שמתאר את תלאות השבי, לזכר סמ"ר שמעון ועקנין ז"ל, סטודנט בטכניון בחיפה, טען-קשר מגדוד 409, שנהרג (בן 23 בנופלו) בקרב של חטיבה 600 במתחם "טלוויזיה" לבלימת האויב בגזרה המרכזית בסיני.

לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל תש"פ, הובא - כאן, קטע מתוך פרק ד' בספר, שמתאר חלק קצר מסיום יום הקרב ב"מתחם מיסורי" ב"חווה הסינית", לזכר סמל יגאל הללי ז"ל, נהג טנק מגדוד 410, שנפל בקרב זה של חטיבה 600 ב"מתחם מיסורי" (בן 23 בנופלו).

לרגל יום הכיפורים תשפ"א ו-47 שנים למלחמת יום הכיפורים, הובא - כאן, קטע מתוך פרק ט' בספר, שמתאר חלק משגרת הימים השלישי, השישי והשמיני בכלא עבסייה, לזכר סרן מאיר אלפרט ז"ל, מ"מ מגדוד 410, שנפל בקרב של חטיבה 600 ב"מתחם מיסורי" ב"חווה הסינית" (בן 25 בנופלו).

לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל תשפ"א, הובא - כאן, קטע קצרצר הפותח את העמוד הראשון של הספר, ולאחר מכן קטע מתוך פרק י"א בספר,שמתאר חלק מחוויית החזרה הביתה מהשבי המצרי, לזכר סמ"ר דוד רשלבך ז"ל, תותחן טנק מגדוד 410, שנהרג (בן 20 בנופלו) בקרב של חטיבה 600 ב"מתחם מיסורי" ב"חווה הסינית".

לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל תשפ"ב, הובא - כאן, קטע מתוך פרק י' בספר, שמתאר חלק מימי המפנה בשבי המצרי לפני השיבה הביתה, לזכר סמ"ר אליהו פורמן ז"ל, סטודנט בטכניון חיפה, טען-קשר בגדוד 410, שנפל בקרב של חטיבה 600 ב"מתחם מיסורי" ב"חווה הסינית" (בן 23 בנופלו).

לרגל יום הכיפורים תשפ"ג, הובאו - כאן, קטעים מתוך פרק י"א ופרק י"ב בספר, שמתארים חלק מחוויית החזרה הביתה מהשבי המצרי והאשפוז בביה"ח שיבא תל השומר, לזכר סמ"ר נחום לניאדו ז"ל, סטודנט בטכניון חיפה, נהג טנק בגדוד 407, שנפל בקרב הפריצה של חטיבה 600 לגדה המערבית של התעלה באזור צומת "טרטור" וכביש התעלה (בן 24 בנפלו).

כעת, לרגל יום הזיכרון לחללי צהל תשפ"ג, מובאים קטעים מתוך פרק ד' בספר, שמתארים את תהליך משיכת גשר הגלילים לחצית התעלה, לזכר סרן נתן דוידוביץ ז"ל, סטודנט בטכניון חיפה, סמ"פ מגדוד 410, שנפל בקרב של חטיבה 600 ב"מתחם מיסורי" ב"חווה הסינית" (בן 23 בנופלו).

....18 באוקטובר 1973
...גשר הגלילים, שהיה התקווה הגדולה של צה"ל לחציית התעלה, החל להיגרר בצורה מתוכננת ב-16 באוקטובר על-ידי גדוד ד'. הגשר נגרר לאורך ציר "עכביש", אך נתקע בקילומטר ה-55. ב-17 באוקטובר הוחלט להטיל את משימת הגרירה על הגדוד שלנו, גדוד ג' בפיקודו של רס"ן יהודה גלר. משום-מה סברו אנשי ההנדסה ופיקוד דרום, שהגדוד שלנו ימלא טוב יותר את משימת הגרירה של הגשר הענק והמוזר הזה, שבשל משקלו הרב היה צריך למשוך ולדחוף אותו באמצעות מספר גדול של טנקים. תהליך המשיכה-גרירה חייב תרגול ותיאום מדוקדק בין כל הטנקים, שכן בלעדיהם היו כבלי הגרירה העבים נקרעים וחיבורי הגלילים של הגשר היו נשברים.

רק ב-18 באוקטובר החל הגדוד שלי לגרור את הגשר. גדוד ג' לא איכזב. 16 טנקים נרתמו לגשר. גררנו את הגשר באיטיות תחת התקפות בלתי-פוסקות של מטוסי מיג מצריים והפגזות ארטילריה מכיוון התעלה. מנדי פתח את הקיטבג הצהוב, והוציא ממנו ציוד אישי סטנדרטי של חייל מצרי. הערתי לו, שזה מוגזם לקחת שלל כזה. מנדי לא ענה. בתנועה פתאומית התרומם, השליך את הקיטבג החוצה וניקה את ידיו.

הגענו סוף סוף לקו המים בסביבות השעה 18:00, והתחלנו לדחוף את הגשר פנימה. בשעה 22:00 הסתיימה המלאכה. יהודה המג"ד ביקש, שטנק אחד יתנדב לנסות לעבור על הגשר. כצפוי, היה זה מנדי שהתנדב להיות שפן הנסיונות. עלינו על הגשר ונסענו בזהירות מחשש שנתהפך לתוך המים.

החשיכה הייתה מוחלטת. בתדרוך נאמר לנו, שבצד השני יחכה לנו קצין הנדסה בכיר. עלינו על הגדה של "אפיקה" באיטיות ושם פרצנו בתרועות. מנדי אמר, שהללי יקבל ממנו את התואר "נהג זהיר". למעשה, הטנק שלנו חנך רשמית את הגשר. השעה היתה 00:45.

קצין ההנדסה, שהיה אמור לחכות לנו בקצה הגשר, כבר לא היה בין החיים. חילקנו חפיסות סיגריות לצנחנים, שהיו כבר בגדה המערבית. כעבור רגע שעה חזרנו לגדה המזרחית, מגדה של עצים לגדה של חולות. התארגנו לחניון לילה פלוגתי של 4 טנקים: הטנק של שמילו המ"פ, הטנק שלנו - של מנדי הס"מפ, טנק המ"מ של מנדלוביץ וטנק הסמל.

19 באוקטובר 1973
...אחר-הצהריים הגיעה הודעה, כי הגשר נסחף וכי יש צורך בטנק שיחזיר אותו למקומו. כרגיל, הטנק המתנדב היה שלנו. עברנו שוב "לאפריקה", והתחברנו בכבלים אל הגשר. מג"ד הנדסה הבטיח, שיביאו לנו עוגנים למתיחת הגשר, אך העוגנים לא הגיעו, ובינתיים היינו תקועים שם.

הזמן חלף לאיטו ואנחנו יצרנו קשר עם הצנחנים שהיו בשוחות שלידינו. הסתובבנו מעט באזור בין העצים והשיחים וראינו כלב תועה, שהתרוצץ מייבב בין עמדת בונקר מצרית לבין שוחות הצנחנים, מם הסתם חיפש את בעליו. באותו הזמן נערך קרב אווירי מעל לראשינו. ישבנו וצפינו בו כמו בסרט מרתק. אחד ממטוסינו הופל, ונשלח אליו מסוק חילוץ. אולם לא ראינו את המסוק חוזר.

בערב דיווחנו למג"ד, כי אנחנו עדיין תקועים. נכנסנו לכוננות מפני פשיטת קומנדו מצרית. הצנחנים סמכו עלינו, שנגן עליהם מפני פשיטה כזאת, אבל אנחנו פחדנו יותר מהם משום שהיינו מטרה בולטת בשטח חסרת יכולת תמרון.

המצרים השתמשו בכל הארטילריה שלהם כדי לפגוע בגשר שאליו היינו קשורים. השמיים בערו. הקטיושות היו המפחידות ביותר. רעדנו כל אימת ששמענו את שריקת הטיל והזמזום שלפני הפיצוץ. סוללת תותחים שלנו, שניצבה בסמוך לנו, השיבה אש. לאחר זמן-מה נפגע מפגיעה ישירה תותח מתניע כבד והתפוצץ. ההגנה על הגשר גבתה מחיר כבד.

20 באוקטובר 1973
עם שחר החלטנו לנתק את הטנק שלנו מן הגשר, חזרנו לגדה המזרחית והצטרפנו להכנות של הגדוד לקראת הקרב על "החווה הסינית". עמדנו להחליף יחידה אחרת, שנשחקה באותו מקום.

"החווה הסינית" שכנה באזור מישורי שליד כביש התעלה. בשטח היו כמה מבנים נקובים, והוא הי השרוע כלי רכב וכלי שריון מצריים פגועים רבים. חלק גדול של המערך המצרי הושמד, אך חלק היה עדיין במצב כשיר לפעולה.

תימרנו בין הכלים הפגועים ונכנסנו לקרבות שין ששין, שיון בחי"ר, שין במשאיות, שין בטילים ושין בארטילריה. מנדי דרש, שאכין לו רשימה של כל הפגיעות של הטנק שלנו. בסיומו של אותו היום כללה הרשימה 9 טנקים מצריים, 15 משאיות, 6 זחל"מים ועשרות חיילי חי"ר. השטח היה מכוסה גוויות וריח ריקבון חריף עמד באוויר.

הללי חשש לדרוס את הגוויות, שהיו מוטלות  בדרכנו, בעת שתימרנו מעמדה לעמדה. אולם, לשמע צעקותיו לש מנדי הוא הבין, שבטחוננו חשוב יותר מהבחילה שחש למראה הגוויות. דילגנו מעמדה לעמדה. באחת העמדות התפוצצה משאית תחמושת. רסיסים התעופפו לכל עבר, והשטח היה מכוסה באש ועשן. חשבתי, שכך הראה הגיהנום. היו חסרים רק השדים עם הקלשונים הארוכים, הרוקדים סביב היורה הרותחת.

באחת העמדות היתה משאית מלאה גופות של חיילים מצריים קרועי איברים ומרוסקים. מנדי ירד ואסף מהגופות 3 קלצ'ניקובים על מחסניותיהם. אחד מהם נתן למ"פ ואחד למ"מ. הקלצ'ניקובים היו חדשים ולא נורתה מהם אפילו ירייה אחת, עד שנפלו לידינו. אנחנו עשינו בהם שימוש רב...

אחרית דבר: על נתן דוידוביץ ז"ל הוטל הפיקוד על הפלוגה לאחר שמפקד הפלוגה שלו נפגע באחד הקרבות. ב-21.10.1973 נקלעה החטיבה לקרב הקשה ב"מתחם מיסורי" ב"חווה הסינית" ובקרב זה הוא נפגע פגיעה ישירה מטיל "סאגר" ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן מיום פרוץ המלחמה.