קטע מהספר "בשבי המצרי" מאת אבי וייס עורך Telecom News לזכר סמ"ר דורון גרינוולד ז"ל
מאת: אבי וייס, 15.9.18 ,19:24  

הפרק הפותח את ספרו של אבי וייס עורך Telecom News - "בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים – יומנו של שריונר", שיצא לאור בהוצאת משרד הביטחון ב-1998 ב-2 מהדורות, הובא ביום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ה - כאן.

ביום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ו, הובא קטע מתוך פרק ג' בספר - כאן, לתיאור נפילתו ולזכרו של מפקד הטנק סגןניסן כץ   ז"ל, סטודנט בטכניון בחיפה, (בן 25 בנופלו), מגדוד 410 חטיבה 600, שהבת שלו נולדה בתזמון מדהים באותן הדקות בהן נהרג בקרב.

ביום הכיפורים תשע"ז, הובא קטע מתוך פרק ד' בספר - כאן, שמתאר את רגעי הקרב האחרונים עד לנפילה בשבי ב"מתחם מיסורי" ב"חווה הסינית", קרב של חטיבה 600, בו נהרג (בן 25 בנופלו) הסמ"פ סרן מנדי פלד (פייביש) ז"ל, סטודנט בטכניון בחיפה, שקטע את טיולו בארה"ב כדי לחזור לארץ ולהילחם.

ביום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ז, הובא  כאן קטע  מתוך פרק ה' בספר, שמתאר חלק מהיום הראשון בשבי המצרי, לזכר סמל מאיר טובול ז"ל, נהג טנק מגדוד 410, שנפל בשבי המצרי בקרב של חטיבה 600  ב"מתחם מיסורי" ב"חווה הסינית", והלך לעולמו (בן 26 בנופלו) בשבי המצרי. 

לרגל יום הכיפורים תשע"ח ו-44 שנים למלחמת יום הכיפורים, הובא - כאן, קטע מתוך פרק ה' בספר, שמתאר את תלאות השבי, לכבוד פדויי השבי הגיבורים, ששרדו את התופת וממשיכים לשאת בגופם ובנפשם את צלקות העינויים שעברו.
 
לכבוד 70 שנות עצמאות ולרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ח, הובא - כאן, קטע מתוך פרק ז' בספר, שמתאר את תלאות השבי.

כעת, לרגל יום הכיפורים תשע"ט ו-45 שנים למלחמת יום הכיפורים מובא להלן קטע מתוך פרק ט' בספר, שמתאר חלק משגרת היום השני של המעבר לכלא עבסייה מהכלא הקודם, לזכר סמ"ר דורון גרינוולד ז"ל, סטודנט בטכניון בחיפה, מפקד טנק מגדוד 410, שנהרג (בן 23 בנופלו) בקרב של חטיבה 600 בגזרה המרכזית, מדרום-מזרח לאיסמעיליה ומצפון-מזרח לאגם המר הגדול, ליד "החווה הסינית".

הספר "בשבי המצרי", שכולל 108 עמודים, נכתב בביתן 30 בבית החולים תל-השומר במהלך החודש הראשון לאחר החזרה מהשבי המצרי (במהלך דצמבר 1973), כאשר כל הפרטים היו עדיין טריים וזכורים היטב, ופורסם ב-1998, לאחר שכתב-היד היה מונח 25 שנה במגירה.

הספר הוא יומן מפורט המהווה תעודה אנושית מזעזעת, על קורותיו של תותחן טנק בקרבות מלחמת יום הכיפורים בסיני ולאחר נפילתו בשבי המצרי ב"חווה הסינית" במתחם "מיסורי". בספר תיאור אמיתי של מה שהתרחש בכלא המצרי: עינויים, מעללים נפשעים של הסוהרים, חקירות אכזריות, ואפילו הרג שבויים. זאת, מול מאמציהם של השבויים לשמור על צלם אנוש. תוך כך מתוארות גם דמויותיהם של חיילים וסוהרים מצרים וזוטות-ההווי, המחרידות והמגוחכות כאחד, של בתי הכלא המצריים.

3 בנובמבר 1973

”...כשהגיע הבוקר יכולתי לבחון את התא שבו ישבתי לבדי. גובהו היה כ-4 מ', אורכו כ-4 מ' ורוחבו 3 מ'. בפינה ניצב דלי גומי. הטיח היה לבן אך נראה אדום ממיליוני פשפשים, כנימות וחרקים אחרים, שטיילו באין מפריע. הבנתי, שמעתה יהיה עלי להקדיש את זמני למלחמה בלתי פוסקת בצבא הפשפשים, שחדרו לכל פינה בגופי וטיילו עליו להנאתם. היה זה צבא, שהמצרים לא יכלו לו.

לחדר נכנס חייל ומכשיר גדול בידו. הייתי משוכנע, שהוא מתכוון להרוג אותי בגז. הפחד ניכר כנראה בעיני, והחייל הרגיע אותי ואמר, שהוא עומד לפזר אבקה להשמדת חרקים. הוא פיזר את האבקה הלבנה על קירות החדר, על המיטה, ועל גופי, אולם, הפשפשים והחרקים לא הושפעו ממנה. כעבור שעה קלה המשיכו לטייל על האבקה עצמה. מעכתי את הפשפשים אל הקירות של התא בבוהן ידי, ודמם ניתז ונמרח על הקיר, שהתמלא בנקודות אדומות.

בצידו האחד של התא היה צוהר בגובה רב, שפנה אל חלקו החיצוני של בית הסוהר. דרך הצוהר הגיעו לאוזני קולותיהם של שיירות מצריות ושל מטוסי תובלה. ממול היתה דלת ברזל חלודה, שעליה היו חרותים כמה שמות של אסירים, שבילו בתא זה לפני. זכרתי משהו מלימודי הערבית בבית-הספר הריאלי בחיפה, וזיהיתי את השם "יוסוף איברהים". הוא כתב, שנכנס לכלא ב-1968. חרתתי על הקיר בציפורני קו אחד לציון יום אחד לשהותי בבית הסוהר הזה.

בדלת היה חלון קטן, שדרכו יכולתי להשקיף על החלל הפנימי של בית הסוהר. בכל קומה היו כמאה תאים. הבחנתי, ששתי הקומות העליונות מאוכלסות בשבויים הישראלים, ובקומה הראשונה כלואים אסירים מצרים וכמה קצינים שבויים ישראלים. ליד הכניסה שכנה מפקדת בית הסוהר, שבה ישנו החיילים המצרים האחראים על הכלא.

כשעה לאחר עלות השחר הביאו אסירים מצרים כמה סירים ענקיים למרכז חצר בית הסוהר, שהכילו את המזון המיועד לנו. הם חילקו אותו למנות, ואסירים מצרים עברו מתא לתא וחילקו את האוכל. קיבלתי לידי מסטינג ובו פיתה אחת, מעט אורז וחתיכת גבינה צהובה. כעבור כרבע שעה עברו האסירים ואספו את המסטינגים.

ראיתי, שהם לוקחים את הכלים לשטיפה בשוקת גדולה, שעמדה במרכז החצר. לאחר מכן הם יצקו באמצעות דליי גומי מים מהשוקת על פני כל אדמת החצר עד שהאדמה היתה בוצית. הפעולה הזו לא היתה מובנת לי כלל. תהיתי מדוע יש צורך לגייס את כל האסירים, ששכנו בקומה הראשונה, ספרתי כשמונים, כדי לייצר בוץ.

בשעות אחר-הצהריים נערך תחקיר בכתב, שהיה דומה לתחקירים שנערכו בהזדמנויות קודמות, ב"חדר האוכל" שבחצר. אסיר מצרי עבר עם ג'ריקן מים וחילק ספל מים לכל אחד. את ארוחת הצהריים קבלנו כשעה לפני רדת החשיכה, והיא כללה, פיתה, תפוחי-אדמה ופול. כעבור שעתיים קיבלנו את ארוחת הערב, שכללה פיתה ומרק קישואים. הסתבר, שזה התפריט הקבוע במשך כל ימות השנה בבית הסוהר. שוב חזר על עצמו מבצע רחיצת המסטינגים והשקיית החצר על-ידי אסירי הקומה הראשונה.
 
נשכבתי על המיטה, אך לא יכולתי להירדם בשל הרעש הרב שעלה מן החצר. הבטתי לתוך החצר וצפיתי במפקד המגוחך, שנערך ללובשי הסרבלים הכחולים. הם הסתדרו בחמישיות לקול מחיאת כף של הסמל האחראי, וקפצו קפיצות צפרדע תוך כריעה על הרצפה. הסמל המצרי בעט בכל מי שלא קפץ כצפרדע. לאחר מכן מחא הסמל כף וכל האסירים רצו לתאיהם לישון. אז עברו חיילים מצרים וספרו את השבויים, ושוב חזרתי בפעם המי-יודע-כמה על שמי, דרגתי ומספר התא.

שכבתי על המיטה ושמעתי בבירור את צעדיהם של השומרים המצרים, שהקיפו את בית הסוהר. מדי כמה דקות הם צעקו זה אל זה: "שומר מספר אחד, בסדר, שומר מספר שניים, בסדר" וכן הלאה, עד שהשרשרת היתה נסגרת והסיבוב החל שוב וחזר ונשנה עד עלות השחר. כנראה, שבדרך הזאת הם שמרו על ערנות. שמעתי גם את הקצין התורן, שהקיף את בית הסוהר כשהוא רכוב על סוס ומלווה בכלבים, שנבחו בקולי קולות. הסיבוב הזה נעשה בערך אחת לשעה.

תוך כדי נמנום ניסיתי לבחון את עצמי, האם אני שפוי בדעתי. החלטתי, שהדרך הטובה ביותר לבירור העניין הוא שחזור בחינה במקצוע, שבו נבחנתי זמן קצר לפני המלחמה, בסמסטר הקיץ. כשנוכחתי לדעת, שאני זוכר בבהירות את השאלות ואף מסוגל לפתור אותן, נרגעתי והחלטתי, שדעתי עדיין צלולה.

נרדמתי והתעוררתי מדי פעם בשל סיוטים. בחלומותי התערבבו מאורעות המלחמה עם אירועים דמיוניים. חלמתי על דמו של ניסן, שנשפך לתוך סרבלי, על הטנקים הבוערים ב"מיסורי", ועל הכניעה וההתעללות.

חלמתי גם שיש לי מכונית אדומה מפוארת, ובה אני נוסע לחנות פיאות במרכז הכרמל בחיפה, כדי לקנות פיאה מתאימה לקרחתי. המוכר הציע לי כמה פיאות, ואני בחרתי בפיאה בהירה. משם נסעתי לישיבת המועצה באגודת הסטודנטים בטכניון, וראיתי את עצמי עולה לבמה, מתפטר מתפקידי כמבקר האגודה, משליך את הפיאה לעבר חברי המועצה הנדהמים ויוצא מן האולם. 

התעוררתי ולא הצלחתי להירדם. חשבתי על שוש. חלמתי בהקיץ וראיתי אותה יושבת ובוכה. ידעתי עד כמה היא דואגת וקיוויתי, שהצלב האדום יבוא לבקר אותנו, כדי שגורלי ייוודע לה ולמשפחתי. ידעתי שהיא תחכה לי עד שובי, יהיה המועד אשר יהיה, והידיעה הזאת נסכה בי עידוד, והודות לה לא נשברתי...".

אחרית דבר: כל משך הקרבות שימש סמ"ר דורון גרינולד ז"ל כמט"ק. בכוח אישיותו, בכושר-המנהיגות שלו ובקור-הרוח, שגילה במצבים קשים, ניהל את הקרב ביעילות ובתושייה, ואף דאג לביטחון אנשיו. סמ"ר דורון גרינולד ז"ל היה מופת לפקודיו, עד שנפל בקרב, ב-19.10.73. תחילה נחשב כנעדר. לימים זוהתה גופתו, והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. על מעשיו אלה בקרב הוענק לו עיטור המופת.