בניגוד למדינות דרום מזרח אסיה בהן יש מזמן חיבורי פס רחב בסיבים לבתים בקצבים של של 10 גיגה סל"ש, בארה"ב המרוץ לחיבורי 10 גיגה רק בתחילתו. כרגע מובילה את המרוץ העיר Salisbury במדינת צפון קרוליינה, שבאמצעות חברת תקשורת עירונית בשם Fibrant החלה לספק 10 גיגה לכל הבתים והעסקים בעיר. ומה קורה בישראל?
מאת: מערכת Telecom News, 18.7.16, 08:00

העיר Salisbury (כ-35 אלף תושבים) השוכנת במדינת צפון קרוליינה, השיגה כמה ערים נוספות, שטענו לכתר: "העיר הראשונה בארה"ב המכוסה כולה בשירותי אינטרנט של 10 גיגה". העיר השנייה בארה"ב, שטענה לתואר הזה, היא העיר Dayton במדינת אורגון. אולם, את השירות בעיר Dayton מספקת חברת הפס הרחב OnlineNW עם ציוד של חברת Adtran בגישת ה-GPON וה-XGS-PON. במציאות, הפריסה שלה לא מכסה את כל העיר (רק 10% משטח העיר), המחיר של 10 גיגה לא פורסם ברבים וגם לא ידוע כמה לקוחות (אם בכלל) יש לשירותי 10 גיגה שלה.

לכן, את הבכורה והתואר "העיר הראשונה בארה"ב המכוסה כולה בשירותי אינטרנט של 10 גיגה" השיגה העיר Salisbury, שהלכה במתווה אחר לגמרי משאר הערים ברחבי ארה"ב, שהחלו להתנסות בחיבורי 10 גיגה לבתים ולעסקים. כבר חשפנו לא אחת שבארה"ב, חברת הבזק הענקית ורייזון, מנסה להיות מובילת התחום הזה והיא שדרגה את תשתיותיה בהתאם, ל-SD-WAN ול-SDN/NFV.

ב-Salisbury העירייה פשוט הקימה חברת תקשורת משל עצמה, חברה עירונית בשם Fibrant. העירייה כיסתה את כל העיר בסיבים (100% כיסוי) והחלה לספק בעצמה שירותי פס רחב, טלפוניה וטלוויזיה, תוך תחרות ישירה בחברות הבזק והכבלים הגדולות שם (שלא מסוגלות לספק רוחבי פס כאלה).

חיבור של 1 גיגה סימטרי עולה ב-Fibrant ללקוח ביתי 105 דולרים לחודש וחיבור של 10 גיגה סימטרי עולה 400 דולרים לחודש. ניתן להזמין חבילות משולבות עם טלפוניה, אלחוט (WiFi) וטלוויזיה. הציוד, שמשמש לשירות ב-Salisbury, הוא מבית Calix Networks. 

השירות הזה ב-Salisbury לא החל בשקט. מדינת צפון קרוליינה העבירה חקיקה מונעת מעיריות בתחום המדינה להקים בעצמן חברות תקשורת המתחרות בחברות התקשורת הפרטיות הגדולות (בדיוק כמו החקיקה הקיימת בישראל).

אולם, ה-FCC פסל את החוק הזה וכרגע העניין הזה מצוי בדיון בבית המשפט הפדרלי. בכל מקרה, עיריית Salisbury לא המתינה להחלטת בית המשפט ויצאה בקול תרועה באספקת השירות החדש לתושבי העיר, שכעת יש לו כמות יפה של כמה מאות לקוחות, מהם כמה עשרות לקוחות, שכבר הזמינו והפעילו את החיבור של 10 גיגה לבתים. 

בישראל, במקום לקדם פס רחב לבתים, משרד האוצר פרסם ב-17.7.16 סקירה הזויה על הדרכים ליצור תחרות בפס הרחב הקווי. משרד האוצר פרסם לפתע את הנתונים שמצויים באתר זה מזה שנים, אודות ההידרדרות המתמשכת של ישראל (בהשוואה עולמית) בפס הרחב. כ"כ משרד האוצר גילה היום לפתע את ה"רווחיות העודפת" של בזק.

אולם, אחד המכשולים הכי גדולים בישראל (שנתקעה עם שירות של 100 מגה בבזק, שזה בערך 40 עד 60 מגה לא סימטרי), הוא משרד האוצר בכבודו ובעצמו, שמעז להוציא סקירה תלושה מכל מציאות, איך ניתן להגיע לתחרות בתחום הקווי, כדי להשיג את הנעשה בעולם המערבי.

משרד האוצר שכח להציג מי אחראי למחדלים הללו, שהוא מגלה לפתע היום. קוראים לו משה כחלון (בתמונה משמאל), שבמקרה הוא גם שר האוצר. היקף הנזקים שמשה כחלון יצר במו ידיו בשוק התקשורת הישראלי הם מחרידים (תוכלו לקרא על כך בסדרה ארוכה של כתבות, שמנתחות כל היבט במעשיו, למשל: כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן וכאן). פשוט מביש ומקומם איך משרד האוצר מתעלם מהמציאות ומהאחראים אישית ליצירת המציאות העגומה הזו. לכן, בישראל ממשיכים להתעסק עם עקרונות "השוק הסיטונאי", במקום לקדם את תשתיות התקשורת הקוויות, שנתקעו הרחק מאחור, רק בגלל "השוק הסיטונאי". 

לשם השוואה וקבלת פרופורציות, במדינות רבות בעולם ובמיוחד במדינות דרום מזרח אסיה (דוגמת: סינגפור, יפן, דרום קוריאה, הונג-קונג ועוד) יש מזמן שירותי 10 גיגה לבתים. כיום, יש בעולם מעל ל-12 מיליון לקוחות ביתיים המחוברים בפס רחב בחיבורים של גיגהביט ומעלה (קרוב לאפס בישראל) ועפ"י חברת המחקר Point Topic התחום הזה גדל במהירות עצומה וב-2020 יהיו בעולם הרחב (אך לא בישראל) מעל ל-100 מיליון בתים בחיבורים של יותר מגיגהביט.