מה חשוב לסטארטאפים וקרנות השקעה לדעת לפני הקמת חברה בארה"ב?
מאת: עו"ד ליאור אוסטשינסקי, 19.3.17, 08:50

מהן שיטות המיסוי, תשלומי המס והאגרות? מהן צורות ההתאגדות וצורות המשנה? באילו 2 מדינות בארה"ב הכי כדאי להתאגד?

עסקים ישראליים רבים עובדים עם השוק האמריקאי ועשויים למצוא, שהקמת חברה בארה"ב תקדם את האינטרסים שלהם.

כאשר מתקבלת החלטה על הקמת חברה בארה"ב חשוב לדעת, לפני שמוציאים אותה לפועל, מה הן צורות ההתאגדות הקיימות ומה היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן. הכרת צורות ההתאגדות השונות והמאפיינים שלהן חשובה ביותר לצורך התאמת צורת ההתאגדות, שתיבחר לצרכיו, מטרותיו ומאפייניו של הגוף הישראלי המקים את החברה האמריקאית.

צורות התאגדות בארה"ב
צורות ההתאגדות העיקריות של עסקים הפועלים למטרות רווח בארה"ב הן: Limited Liability Company (LLC), Corporation (Inc. או Corp.) או Limited Partnership (LP או LLP).

סטארטאפים
סטארטאפים ישראלים, בין אם הם בוחרים מלכתחילה להקים חברה בארה"ב ובין אם הם מקימים חברה בארה"ב בהמשך הדרך כחברה בת של חברת האם הישראלית שלהם, מקימים לרוב חברה בצורת התאגדות של Corporation.  לצורת התאגדות זאת 2 צורות משנה לצורכי מס: C Corp ו-S Corp.

Corporation היא חברה בעירבון מוגבל ואין זה משנה מה סטטוס המיסויי בו בחרו בעלי המניות של החברה, שכן המבנה המשפטי שלה זהה ב-2 צורות המשנה: C Corp ו-S Corp. ברירת המחדל, כשמאגדים חברה בארה"ב, היא C Corp, שכמו חברה בישראל כפופה למיסוי כפול: גם ברמת החברה וגם בעת משיכת דיבידנדים ממנה.

S Corp, לעומת זאת, היא שקופה לצרכי מס ולכן רק בעלי המניות שלה ממוסים ברמה האינדיבידואלית, אלא שכדי לבחור בסטטוס S Corp יש לעמוד במספר דרישות, שהעיקריות שבהן הן, שכל בעלי המניות יהיו אזרחי ארה"ב או תושבים קבועים בה ושמספרם לא יעלה על 99.

לפיכך, מבנה זה מתאים בעיקר לעסקים קטנים, שבעלי המניות שלהם אמריקאים או תושבים קבועים בארה"ב ושאינם צופים, שמניותיהם תוחזקנה בידי בעלי מניות רבים. בשל הדרישות הבסיסיות להתאגדות בצורת S Corp, שהוצגו לעיל, סביר להניח, שרוב היזמים הישראלים לא יעמדו בדרישות הייחודיות למבנה זה.

קרנות השקעה
קרנות השקעה, בין אם הן קרנות להשקעה בנדל"ן, קרנות גידור, קרנות פרייבט אקוויטי או קרנות הון סיכון, מתאגדות ברוב המקרים כ-Limited Partnership ((LP כאשר המשקיעים בקרן מסווגים כ-Limited Partners ומנהלי הקרן מסווגים כ-General Partners. מנהלי הקרן מאוגדים לרוב בנפרד במסגרת שלLimited Liability Company  (LLC). גםLLC  כמו Corporation היא צורת התאגדות בעירבון מוגבל וכך גם LP. LLC שקופה לצורכי מס ולפיכך לא קיים בה מיסוי ברמת החברה, אלא רק ברמת האינדיבידואלים החברים בה (בעלי יחידות ההשקעה). אולם, בשונה מ-S Corp השקוף גם הוא לצורכי מס, ב-LLC ו-LP לא קיימת דרישה, שהחברים/שותפים בה יהיו אזרחי או תושבי ארה"ב.

מדינת ההתאגדות
חברות, שהמייסדים שלהן אינם אמריקאים ומרכז הפעילות שלהן מחוץ לארה"ב, בוחרות לרוב להתאגד במדינת דלאוור או במדינת נוואדה. חברות, שהמייסדים שלהן אמריקאים ומרכז הפעילות שלהן בארה"ב, בוחרות לרוב להתאגד במדינה בה נמצא מרכז פעילותן, אם כי דלאוור ונוואדה גם הן משמשות כמדינות פופולריות להתאגדות גם במקרים אלה.

מדוע חברות רבות כל כך בוחרות להתאגד דווקא בדלאוור או נוואדה?

דלאוור מהווה בית למספר גדול יותר של חברות מתושבים. חיים בה פחות ממיליון תושבים, אך מאוגדות בה יותר ממיליון חברות. למעלה מ-50% מהחברות הציבוריות בארה"ב ומחברות ה-Fortune 500 מאוגדות במדינה זו. התאגדות בדלאוור נחשבת ל-Gold Standard וחברות בוחרות להתאגד בה ממגוון סיבות, שהעיקרית בהן היא, ככל הנראה, בית המשפט לעסקים (ה-Chancery Court).

בית משפט זה דן אך ורק בסוגיות הקשורות לדיני עסקים ויצא לו מוניטין כאחד מבתי המשפט היעילים והאיכותיים ביותר בארה"ב. בדלאוור גוף נרחב של תקדימים משפטיים בעניינים כמו מיזוגים ורכישות, יחסים בין הנהלה לבעלי מניות ועוד, שנאספו במשך 225 שנות פעילות של בית משפט זה, מה שמקנה ודאות משפטית גבוהה בכל הנוגע לתוצאות המשפטיות של סכסוכים שונים בעולם העסקי.

עובדה זו עשויה לחסוך הוצאות משפטיות כבדות כאשר עניין שבמחלוקת מגיע לליטיגציה ולמעשה יכולה אף לחסוך הגעה למסלול של ליטיגציה מלכתחילה. בנוסף, בית המשפט לעסקים בדלאוור פיתח מנהג לפיו הוא מאפשר לדירקטורים ולבעלי מניות גמישות רבה בפרשנות חוקי החברות בה.

מנגד, דלאוור מחילה מס משתנה על חברות הנקרא Franchise Tax, שנגבה פעם בשנה. ישנן 2 שיטות לחישוב מס זה. האחת נקראת שיטת המניות הרשומות (Authorized Shares Method) והשנייה - שווי ערך נקוב משוער (Assumed Par Value Capital Method).
השיטה הראשונה תהיה עדיפה תמיד לחברות, שלמניותיהן אין ערך נקוב. המס המינימלי בשיטה זו הוא 175 דולרים לשנה וגובהו עולה ככל שמספר המניות הרשומות גדל. המס המינימלי בשיטה השנייה הוא 350 דולרים לשנה וגובהו עולה בהתבסס על שווי הנכסים, מספר המניות הרשומות ומספר המניות המונפקות והיחס בין 3 פרמטרים אלה.

השיטה השנייה יכולה במקרים רבים להיות עדיפה עבור חברות עם מניות בעלות ערך נקוב, אך לא תמיד ולכן יש לבחון כל אחת מהשיטות ולבדוק מי מהן מובילה לתוצאה הנמוכה יותר.

נוואדה הפכה בעשורים האחרונים למדינת התאגדות פופולרית ביותר. דיני החברות של נוואדה מספקים הגנה גבוהה במיוחד לדירקטורים ונושאי משרה בגין פעולות, שבוצעו עבור החברה ולבעלי מניות כנגד ניסיונות לתבוע אותם אישית במהלך הנקרא בעגה המשפטית "הרמת מסך" או "Piercing the Corporate Veil".

כמו כן, גם בנוואדה קיים בית משפט לעסקים בדומה למודל של דלאוור הנחשב ליעיל ואיכותי. בנוסף, נוואדה, בניגוד לדלאוור בה דרישות דיווח די נרחבות, היא מהמדינות השומרות על רמת הפרטיות הגבוהה ביותר של בעלי המניות המחזיקים בתאגידים בה.

מנגד, בנוואדה אגרה שנתית מהגבוהות בארה"ב הנגבית בצורה של חידוש רישיון עסק וגובהה 500 דולרים. אומנם, אגרה שנתית זו נחשבת גבוהה, אך היא אינה גבוהה בהרבה מה-Franchise Tax של דלאוור ובניגוד אליו היא קבועה. ככל שפעילות של חברה בדלאוור מתרחבת ושווי נכסיה גדל גובה ה-Franchise Tax בה יכול לעלות בהרבה על 500 דולרים. ראוי לציין כא,ן שלאחרונה הוחל בנוואדה מס חדש בשם Commerce Tax אך הוא חל רק על עסקים, שגובה ההכנסות השנתיות שלהם עולה על 4 מיליון דולרים.   

עו"ד ליאור אוסטשינסקי, מרץ 2017.                                      
חבר בלשכות עורכי הדין של ישראל ומדינת ניו-יורק, ארה"ב. 
אוסטשינסקי ליאור משרד עורכי דין
lior@ostashinsky-law.com