הצעת תקציב 2019 שמונחת כעת לאישור הכנסת כוללת תוספות תקציב משמעותיות לרוב משרדי הממשלה. אולם, משרד התקשורת נשאר עם אותו גובה תקציב כמו שהיה בעבר: 70 מיליון ש"ח. למה? כי גם ה-70 מיליון ש"ח הללו, הם בזבוז ענק של כספי ציבור. משרד התקשורת לא מצליח להניע וליישם שום יעד משמעותי שהוגדר למשרד בעשור האחרון (!).
מאת:
אבי וייס, 11.2.18, 11:50
.jpg?id=30186798)
היום (11.2.18) אישרה הממשלה את
הצעת חוק התקציב ל-2019 שתונח עוד השבוע על שולחן הכנסת לאישור ב-3 קריאות.
תקציב משרד התקשורת (
70 מיליון ש"ח)
זהה למה שהיה בעבר, והוא אחד התקציבים הקטנים ביותר שיש בחוק התקציב. התקציב הזה כולו שייך לאחריותו של שר התקשורת הנוכחי,
איוב קרא (בתמונה משמאל).
שר התקשורת
איוב קרא לא עושה מאומה להגדלת התקציב. שלחו לאוצר "הצעת תקציב" (
כאן - למתעניינים) וזהו, פחות או יותר. הזעום הזה. רק לשם ההשוואה, זה מה שפורסם ע"י
ועדת הכספים של הכנסת ביום 12.2.18: ועדת הכספים דורשת תוספת תקציבים למשרד המדע והטכנולוגיה (משרד שהתקציב שלו ל-2019 עומד על
515 מיליון ש"ח). יו"ר ועדת הכספים
גפני: "התקציב ל- 2019 לא יאפשר למשרד לעמוד ביעדים של ביצור מעמדה של ישראל כמעצמה טכנולוגית מבוקשת". שר המדע
אקוניס: "המשרד קטן יחסית בתקציביו, אך גדול מאוד בחשיבותו למדינה. אסור לנו לאבד את היתרון היחסי שלנו לטובת מדינות אחרות".
למה משרד התקשורת לא קיבל תוספת תקציב וכוח אדם (כמו שקיבלו רוב משרדי הממשלה) ל-2019?
התשובה מאוד פשוטה והיא טמונה בחוק התקציב לשנים 2017-2018 (
נמצא כאן, מעמוד 209 ואילך ובעוד מקומות במסמך הזה).
די בדומה לכל מה שהיה בעשור האחרון:
משרד התקשורת הוא בזבוז אחד ענק של כספי משלמי המיסים, משום שהמשרד הזה
לא מצליח
בעשור האחרון להוציא לפועל שום משימה משמעותית שמוטלת עליו (על פי החלטות ממשלה ברורות), משימה
שמקדמת (ולא הורסת) את שוק התקשורת למאה ה-21, במשך
כל השנים הללו.
לכן, די ברור שמי שלא מצליח לבצע מאומה,
ממש אפס ביצוע, מתפקידיו הממלכתיים והציבוריים, תוך דחיפה להרס מתמיד של תשתיות התקשורת בישראל,
לא ראוי לתוספת תקנים ותקציבים מאוצר המדינה (שזה הכסף של כולנו).
מה לא בוצע מחוק התקציב הקודם? התשובה:
הכל. בקצרה:
- שוק סיטונאי על רשת הוט הוא עדיין בבחינת חלום.
- מחירי הטלפוניה של בזק לא הוסדו והסדר "שוק סיטונאי" על הטלפוניה של בזק - נשאר בגדר חלום.
- עידוד השקעות בתשתיות תקשורת - "חלום ליל קיץ".
- מכרז לתדרים בדור 4 (תדרי ה-2,600 מגהרץ). "חלום באספמיה".
- הסדרת תחום התדרים בגיגה הראשון (מה זה? אין צורך להסביר, כי זה גם "חלום ליל קיץ").
- פתרון תחום הנדידה הבינלאומי - חלום חורפי מתוק.
- הפחתת עלויות קישורין גומלין עד לאפס - טוב, הבנתם את הפנצ'יפ: "מלטה יוק".
- הסדרת אגרות תדרים. נמאס לי לחזור על עצמי. בקצרה: יוק.
- התאמת הרגולציה על שוק הטלקום בישראל לעידן המודרני. הצחקתם אותי...
- הפחתת בירוקרטיה ושיפור תהליכים. כעת אני בוכה....
- הסדרת הטלוויזיה על האינטרנט. זה לא נגמר? ממש לא! יש עוד...
- איחוד מועצת הכבלים והלוויין ביחד עם מועצת הרשות השנייה ("ברית המועצות") והפחתת נטל רגולטורי בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית (כמה בדיחות אפשר לספר בכתבה קצרה אחת??).
די ברור, לכל מי שכספי משלמים חשוב לו, שכל עוד משרד התקשורת מונהג ע"י
שמילה מימון וד"ר
יפעת בן חי-שגב, אין
כל סיכוי לשיפור המצב העגום והאומלל הזה.
הנושא
היחיד שעומד בפני מימוש בשבועות ובחודשים הקרובים, זה "הסדרת הערוצים הייעודיים" (מה שהשר מכנה "
מהפכת קרא"), נושא חשוב, ללא כל ספק, אבל זה
נושא שלא היה בשום תכנית עבודה של משרד התקשורת... למה? שאלה טובה.
שורה תחתונה:
משרד התקשורת (לרבות מועצת הכבלים והלוויין והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו) הצליחו בשנתיים וחצי האחרונות בנושא אחד בלבד: לדאוג לכך, ש"דמי הכיס" של אזרח די נחבא אל הכלים בשם שאול אלוביץ', יגדלו בכ-3 מיליארד ש"ח על חשבון הכיס של כולנו. כמיליארד ש"ח עברו במסלול של מנכ"ל המשרד ושות' מול בזק וכ-2 מיליארד ש"ח עברו ועוברים במסלול של מועצת הכבלים והלוויין מול Yes (נושא, שטרם נחקר כראוי).
זאת בנוסף ל"רווחיות העודפת" (כלומר: מה שאזרחי ישראל לקוחות בזק שילמו יותר מדי על שירותי בזק, בגלל שמנגנון המחירים של בזק שבפיקוח לא השתנה מזה 2 עשורים והשימוע בנושא זה מיוני 2017 אבד אי שם בחלל החיצון), בהיקף של כ-16 מיליארד ש"ח, שחולקה כדיבידנדים לבעלי המניות של בזק.
מוטב היה, ששר התקשורת יעסוק כעת בדבר הכי חשוב למשרד התקשורת: פיזור מועצת הכבלים והלוויין ואיתור מנכ"ל ראוי, מקצועי והגון ("עובד ציבור" ולא "עובד על הציבור") למשרד התקשורת. זאת, בנוסף להפסקת "שוד משאבי הציבור" וההפקרות הנמשכת של מתן שירותי תקשורת בלי רישיונות, בסיטונות.
לכן, הטיפול הכושל ברגולציית עולם התקשורת בישראל והטיפול הכושל וחסר האחריות של ראשי משרד התקשורת וגופי הסמך של המשרד בתחום השמירה על האינטרסים הציבורייים וקיום החוק במדינת ישראל (בדגש על חוק התקשורת ותקנותיו), מחזקים את הצורך הדחוף בהקמת "רשות לתקשורת", רשות עצמאית, שתפעל לטובת הצרכנים ולא נגד הצרכנים ולטובת בעלי ההון וה"מקורבים לצלחת" של מקבלי ההחלטות, בניגוד מוחלט לחוק ולאחריות המוטלת על משרד ממשלתי חשוב ובעל כוח כלכלי עצום כלפי השחקנים הגדולים בשוק.
