סיני ליבל תבע את חברת הביטוח הבינלאומית הענקית AIG על כך, שהיא מפרה את "חוק הספאם" בחוק התקשורת ואילצה לקוחות, שהתקשרו למוקד השירות שלה בכל עניין, להסכים בלי יכולת סירוב - לקבל פרסומות. בהחלטת השופט מדובר בניצחון צרכני משמעותי נוסף בסדרה (אם ההחלטה השיפוטית תמומש).
מאת: אבי וייס, 23.11.17, 18:22
 
בלעדי: בסוף מרץ 2017, סיני ליבל (בתמונה משמאל) הגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בת"א בסך 5 ₪, כנגד חברת הביטוח הבינלאומית הענקית הפועלת גם בישראל – AIG, על כך, שכל המתקשרים למוקד השירות של החברה, שומעים הודעה מוקלטת בטרם השיחה עוברת למוקד, הודעה, שאין הם יכולים לסרב לה (אם הם רוצים ליצור קשר עם מוקד החברה בכל עניין) בזו הלשון: "לידיעתכם, שיחות הטלפון מוקלטות ונשמרות. המידע שתמסרו לנו כעת, או בעתיד, נמסר מרצונכם ובהסכמתכם, ונשמר במאגר המידע של החברה, לשם הצעת שירותים נוספים בעתיד והעברתו לנותני שירותים לחברה ולמבוטחיה".
 
לדברי סיני ליבל, מדובר בהפרה של "חוק "הספאם" (סעיף 30 בחוק התקשורת, מצוטט בסוף המאמר), ויש כאן כפייה בעניין הסכמת המתקשרים לחברת הביטוח (1-800-400-400) לקבל "הצעת שירותים" מהחברה עצמה, או ממי מנותני השירותים האחרים הקשורים בחברה, לפני האפשרות של פנייה לנציג שירות.
 
פירוט כתב התביעה, פרוטוקול הדיון בתביעה ופסק הדין מצויים במלואם כאן – למתעניינים. הדיון התקיים בפני כבוד הרשם הבכיר אריה דורני-דורון, (בתמונה משמאל), המוכר כבר לקוראינו מהפסיקות הצרכניות המעניינות שלו (למשל כאן).
 
כך תמצת סיני ליבל את טענתו בכתב התביעה (כאן): "קריאת תמלול ההקלטה של השיחה שלי למוקד AIG הינה עילת התביעה".
 
מוסיף סיני ליבל: "הטענה שלי היא כנגד המשפט 'לשם הצעת שירותים בעתיד'. למה שאני אסכים לספאם שלהם? על מה ולמה? מה הסמכות החוקית לכפות עלי ספאם שלהם של כל החברות הקשורות איתם?"
 
טענת נציג הנתבעת בדיון – לפרוטוקול: "חוזר על האמור בכתב ההגנה, הכל בו אמת. מדובר על מענה ממוחשב והוא [סיני ליבל] יכול לנתק [את השיחה] אם הוא לא רוצה. זה סוג של הצעה".
 
סיני ליבל השיב לפרוטוקול: "חטא היוהרה – האם בית המשפט רוצה לומר שהתנייה לשם הצעת שירותים נוספים בעתיד זה לגיטימי? האם בית המשפט רוצה לומר, שאני מתקשר לברר על עניין אחר, אני כבול בהסכמה...?".
 
כב' הרשם הבכיר אריה דורני- דורון (הזכור לטוב בגישתו הצרכנית ופסקי הדין בעניין "תעלול הסים" של סלקום, והפעלת מוקדי השירות בחסר של הוט מוביל), ובהעדר סמכות לתת פסק דין הצהרתי בתביעה קטנה (בה ליבל תבע 5 ₪...), יצא בהצהרה: "בקריאה של בית המשפט כי במסגרת הודעה קולית זו תינתן אפשרות סירוב לפונה".
 
כב' הרשם הבכיר אריה דורני – דורון, ששמע בקשב רב כהרגלו ודרכו לכבד את כל המתדיינים לפניו - במשך למעלה משעה את הצדדים, הבהיר בדיון לסיני ליבל כי: "נוכח העובדה כי בית המשפט אינו בעל סמכות למתן פסק דין הצהרתי, ובהעדר כל ראיה בפן הנזקי, להפרת סעיף בחוק התקשורת, או בחוק הגנת הפרטיות", מומלץ להגיע לפשרה. למעשה, הסעד שליבל תבע (5 ₪) והבקשה לסעד לפסק דין הצהרתי, בהודעה הקולית, הייתה לב העניין. שכן, ליבל לא טען ולבטח לא יכול להוכיח את מקור המידע למציעי שירותים, ששלחו ספאם, שהגיע למכשירו הסלולרי, לכן סיני הסתפק בקול הקורא של בית המשפט לפיו: "בקריאה של בית המשפט כי במסגרת הודעה קולית זו תינתן אפשרות סירוב לפונה" והסכים לדחיית התביעה (כמובן ללא צו להוצאות).
 
פסק הדין שקיבל את הסכמת הצדדים קבע: "בית המשפט נותן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים. פרוטוקול זה יועבר באמצעות נציג הנתבעת אל המחלקה המשפטית לבחינת האמור".
 
כך, בית המשפט לא קבע כי ההודעה שאינה מאפשרת זכות סירוב לנמען (באותה דרך של הקביעה כי: "המידע שתמסרו לנו כעת, או בעתיד, נמסר מרצונכם ובהסכמתכם") אינו מפר את חוק הספאם, אלא קבע רק: "נוכח העובדה כי בית המשפט אינו בעל סמכות למתן פסק דין הצהרתי, ובהעדר כל ראיה בפן הנזקי להפרת סעיף בחוק התקשורת או בחוק הגנת הפרטיות", הושגה הסכמה על שינוי ההודעה ע"י חברת הביטוח, וזו הפשרה, שאושרה בפסק הדין.
 
אם לא די בכך, נציג AIG אמר בדיון לפרוטוקול: "התקליט [של ההודעה בפנייה למוקד החברה] עבר את הרשות למשפט וטכנולוגיה, שהיא אחראית על חוק המידע והפרטיות. הנוסח אושר על ידה ועל ידי עו"ד חיצוניים של החברה ולא משהו פנימי".
 
לכן סיני ליבל פנה (עמוד 6 במסמך כאן) למשרד המשפטים (שבו נמצאת יחידת "הרשות למשפט וטכנולוגיה"), כדי לבדוק אם אכן הרשות אישרה את ההודעה הזו של AIG (טענה קצת מוזרה, בלשון המעטה, מצד AIG). כשתתקבל תגובת משרד המשפטים – נעדכן בהתאם. כרגע יישום פסק הדין וההתייחסות של משרד המשפטים אליו, נמצאים בתהליכי ברור ראשוניים.
 
בהערת אגב נציין, שכבר פנינו ל-AIG בעניין זה, כשהוא רק החל, באפריל 2017 (כאן), ולא הצלחנו לקבל תגובתם. ככל שתתקבל תגובה, נעדכן בהתאם.

גם משרד התקשורת לא השיב לנו בעניין ולא טיפל בכלל בהפרת החוק הזו, למרות שמשרד התקשורת הוא הממונה על אכיפת סעיפי חוק התקשורת. באופן ספציפי שמילה מימון (המנכ"ל בפועל של משרד התקשורת, בתמונה משמאל), הוא הממונה מאז תחילת העשור הנוכחי על אכיפת החוק הזה ועוד חוקים רבים, שבכלל לא מעניינים אותו, כפי שהציבור והאינטרסים הציבוריים כנראה לא מעניינים אותו.
 
שורה תחתונה:
אזרח אחד בעל מודעות צרכנית יוצא ואומר בדיון משפטי, שהוא יוזם (על חשבונו וזמנו הפרטי), בצורה חדה את דעתו על מאשרי נוסח התקליט (ההודעה למתקשרים ל-AIG) לפרוטוקול, בפתח הדיון (לפני ששמע על תרומתה המכרעת הנטענת על ידי נציג AIG, של  הרשות למשפט וטכנולוגיה לנוסח ההודעה המוקלטת): "החברה, בעזות מצח של יועצים משפטים, אומרת, שאני בעצם הוא זה שהתקשרתי אליהם 'לקבל הצעה' [של ספאם]. אני מסכים ל-3 דברים: הראשון, שהמידע, שנמסר כעת נמסר מרצוני, השני, שכל מידע, שאמסור בעתיד נמסר מרצוני, והכי בזוי זה, שהם יעבירו את זה לצדדים שלישיים".
 
סיני ליבל מסכם את פרשת התביעה: "מדובר בסוגיה עקרונית, מהי הסכמה של צרכן כדי לקבל ספאם. אין לי דבר נגד AIG, והבהרתי לפרוטוקול כי אני לקוח מאוד מרוצה מהשירותים של חברה זו.
 
אם AIG יתקנו את נוסח ההודעה המוקלטת המקומם, למתקשרים למוקד שלה: 1-800-400-400 – יפה. אם לא, אני אפנה שוב לבתי המשפט להכריע אם מדובר כאן בהפרת חוק הספאם, כדי שתקבע הלכה לכל עם ישראל ולכל החברות העסקיות, מה מותר ומה אסור לכל מחזיקי מאגרי מידע במדינת ישראל לעשות עם המידע הנמסר להם, כשהצרכן בסך הכל פונה בבקשה לקבל הצעה לקבלת שירותים או שירות כלשהו ממוקד השירות שלהם".
 
  
נספח: תזכורת לצרכנים:
חוק התקשורת  סעיף 30 (חוק הספאם) קובע בסעיף 30 א':
(ב)  לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק או לנמען לשם קבלת תרומה או תעמולה, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה.
    (ב1) על אף האמור בסעיף קטן (ב), משלוח דבר פרסומת באמצעות דואר אלקטרוני לשם קבלת תרומה או תעמולה על ידי מפרסם שהוא עמותה או חברה לתועלת הציבור, לא יהווה הפרה של הוראות סעיף קטן (ב), ובלבד שהנמען לא הודיע על סירובו לקבל את דבר הפרסומת לפי הוראות סעיף קטן (ג)(2) או (ד).
    (ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי מפרסם לשגר דבר פרסומת כאמור באותו סעיף קטן אף אם לא התקבלה הסכמת הנמען, בהתקיים כל אלה:
(1)   הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן (ב);
(2)   המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת כאמור, דרך כלל או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן;
(3)   דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמורים בפסקה (1).
           (ד)  הסכים הנמען לקבל דברי פרסומת לפי הוראות סעיף קטן (ב) או לא הודיע על סירובו לקבלם לפי הוראות סעיף קטן (ג), רשאי הוא, בכל עת, להודיע למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת, דרך כלל או מסוג מסוים, ולחזור בו מהסכמתו, ככל שניתנה (בסעיף זה – הודעת סירוב); הודעת הסירוב לא תהיה כרוכה בתשלום, למעט עלות משלוח ההודעה; הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען.
 

עדכון 3.8.22: הרשות השופטת \ הנהלת בתי המשפט, באמצעות הדוברות, סרבה לטפל בתלונות של סיני ליבל ושלי וענתה תשובות מתחמקות ולא לעניין - כאן.