לאחר שחשפנו 2 דו"חות ביקורת חמורים ביותר של מבקר משרד התקשורת (אלון זולר) על התנהלות צמרת משרד התקשורת תחת הנהגתם של שלמה פילבר ושמילה מימון, עולה, שראשי המשרד עברו על החוק ולא קיימו דיון בשני הדו"חות הללו. למה?
מאת:
אבי וייס, 15.3.18, 07:00
בלעדי. בשבועיים החולפים חשפנו כאן 2 דוחו"ת חמורים של מבקר משרד התקשורת והקדשנו לזה 3 מאמרים מפורטים ביותר כדלהלן:
לא אחזור על כל הממצאים על ההפקרות בהתנהלות משרד התקשורת בשנתיים האחרונות (כעולה משני הדוחות הללו) והקשר שלהם ל"תיק 4000" הנחקר ממש כעת באינטנסיביות, כי הכל מפורט בכתבות הללו ובלינקים למסמכים עצמם, שמצויים בתוך הכתבות הללו.
כאן "נרים את המסך"
על היבט חמור נוסף של הפרשות הללו, שקשור (איך לא) בצפצוף ארוך על כל חוק ונורמה, ולכן שלחתנו ביום 5.3.18 בדחיפות לצמרת משרד התקשורת את השאלה הבאה:
"לא מצאתי ביומן של פילבר (או של שמילה) שנערך דיון הנהלה (שמחויבת להתקיים תוך 45 יום מהגשת הדו"ח הסופי, בשני הדוחות של המבקר על אגף בכיר מינהל ומשאבי אנוש ועל "השינוי הארגוני", כמתחייב מ"חוק הביקורת הפנימית".
ראה לדוגמא דיון, שכן נערך על ממצאי ביקורת על אגף הספקטרום ביום 19.2.17 (גם אם לא בפורום הנהלה מלא). הדו"חות של המבקר הוגשו על ידו בתחילת ינואר 2017, ואנו כעת במרץ 2018.
למה שני הדוחות החשובים הללו הוסתרו מפני חלק מהבכירים בהנהלה של המשרד, ולא קוים בהם דיון בהנהלה, כנדרש בחוק?"
תגובה לא הצלחתי לקבל, לא שלא ניסיתי. אם אקבל תגובה, אעדכן בהתאם. לא להיות במתח, הסיכויים שאקבל תגובה (שזו גם עבירה על החוק, אבל זה "כסף קטן" ליד שאר הפרות החוק), הם אפס.
בנוסף, שלחתי ביום 7.3.18 למבקר המדינה את השאלה הבאה:
בהמשך לפנייתי [למשרד התקשורת], האם מבקר משרד התקשורת (
אלון זולר) העביר \ דיווח למבקר המדינה, שצמרת משרד התקשורת
לא קיימה דיונים בשני דו"חות המבקר מינואר 2017, בניגוד ל"חוק הביקורת הפנימית"?
אם כן, מה נעשה כדי לתקן את הליקוי החמור הזה?"
תגובה לא הצלחתי לקבל, לא שלא ניסיתי. אם אקבל תגובה, אעדכן בהתאם.
למה זה קרה דווקא לשני הדו"חות הללו של מבקר משרד התקשורת?
אקדים ואומר, שבעבר הוגש בג"ץ ע"י בכיר במשרד התקשורת כנגד השר והמנכ"ל, בגלל דו"ח חמור של המבקר הפנימי (אותו
אלון זולר), שלא קוים אודותיו דיון בהנהלת המשרד, כנדרש בחוק.
דיווח מלא על המהלך הזה יש כאן: "
הבג"ץ מחק את עתירת הסמנכ"ל נגד המנכ"ל והשר (במשרד התקשורת)".
בסופו של מהלך, שאני יזמתי, הצלחתי לקבל (באישור
נשיא בית המשפט העליון) את הדו"ח החמור הזה של מבקר הפנים, שלמעשה החשיפה של הדו"ח סייעה (בין היתר) לסילוקם של שניים מצמרת משרד התקשורת מכסאם, פרשה המפורטת:
כאן,
כאן,
כאן,
כאן ו
כאן, ואחזור לזה בקרוב, בכתבה נפרדת ומעודכנת, אודות השר
משה כחלון. זאת, כי ההיסטוריה אינה נמחקת כל כך בקלות ומי שלא לומד לקח מההיסטוריה, חוזר על אותן טעויות שוב ושוב.
אולם, כיום,
איש לא צייץ, לא התלונן, לא הגיש בג"ץ ולא ניסה להניע את צמרת משרד התקשורת לקיים את החוק, בעניין קיום דיון בממצאי המבקר הפנימי, כדי להפיק לקחים ולתקן ליקויים בעקבות שני דו"חות הביקורת החמורים, שהמבקר הגיש, לאחר בדיקה מעמיקה ביותר.
למה?
כי שני הדו"חות הללו נוגעים במהות העניין הנחקר כעת ב"
תיק 4000".
מכאן זה מתחיל. הכאוס מתחיל בפרטים הקטנים, אין מניעים משרד ממשלתי שלם להתנהג בצורה כזו. ההסברים המלאים נמצאים ב-3 המאמרים המצויים בלינקים בתחילת מאמר זה. בקצרה, למי שאין סבלנות לקרוא הכל: המבקר חשף כיצד משרד התקשורת נוהל (לכאורה) כ"עדר של כבשים", ע"י שליטה מלאה בוועד העובדים באופן ישיר ושליטה בעובדים לרבות הבכירים,
באמצעות כלים כלכליים חזקים ביותר.
כלומר:
הכל נקנה בכסף ובהטבות שוות כסף.
מי שיקרא את כל המאמרים המצויים בלינקים הללו, יגלה חלק גדול מהתשובה לשאלה הכבדה הזו: למה כולם שתקו כל הזמן (ושותקים גם כעת)?. זה גם מספק תשובה לשאלה: למה חלק מעובדי משרד התקשורת (לכאורה) שיתפו פעולה (או העלימו עין) ממעשיהם הלא חוקיים בהיקף אדיר של אבי ברגר ואחריו שלמה פילבר ושמילה מימון (בתמונה למעלה משמאל) בתפעול ובניצוחה של תמי לשם (שכיום כבר לא במשרד. נמצאת בכנסת, בוועדת הבחירות המרכזית). זה פשוט היה (ועדיין) כדאי להם מאוד (כלכלית). ככה "השיטה" עבדה, עד שהתפוצצה, בדיוק כפי שחזיתי.
לכן זה די ברור, כשהציבור יודע כיום, ש
שלמה פילבר (המנכ"ל באותה עת) הוא "
עד מדינה" והמנכ"ל בפועל,
שמילה מימון, "
עושה מה שבראש שלו" וצוחק על כולנו ועל שוק התקשורת. ככה זה
עבד ועובד, עד רגע זה ממש.
