במקום שנהיה כמו כל אומות העולם (בלי שר תקשורת ועם רשות ציבורית לתקשורת) קיבלנו 2 שרי תקשורת במקביל, שניהם "מנופחי אגו". בנוסף, הרפורמה ברשות השידור נתקעה בדיוק ככפי שחזינו, ונדחתה ל-2018 (כנאמר בפתגם: "או שהפריץ ימות או שהכלב ימות"). 
מאת: אבי וייס, 19.7.16, 08:35

ביום 18.7.16 התרחשו 2 מפולות חמורות בתחום רגולציית התקשורת בישראל. כאן זה לא יפן או דרום קוריאה, ואפילו לא ארה"ב. אנו "ארץ הקומבינות", גם בעולם רגולציית שוק התקשורת.

שתי המפולות שהתרחשו אתמול:

א. הרפורמה ברשות הדיור נדחתה ל-2018, "תאגיד השידור הישראלי" לא יצא לדרך.
להלן הודעת ההסתדרות בנושא זה המדברת בעד עצמה: 

"סגירת רשות השידור תידחה לתחילת 2018 
בהמשך להודעתו  של ראש הממשלה בנושא רשות השידור ובהמשך לשיחות שניהל יו״ר ההסתדרות ניסנקורן עם מנכ״ל משרד התקשורת שלמה פילבר, השידור הציבורי החלופי בתאגיד החדש עדין לא ערוך. מתוך חשיבות שלא לייצר שום נתק בשידור הציבורי ולייצר שידור ציבורי רציף ומלא, על דעת יו״ר ההסתדרות ומנכ״ל משרד התקשורת, תידחה  סגירת רשות השידור לתחילת 2018.
יש עוד לוודא שהשידור הציבורי יהיה כפי שגם ציין ראש הממשלה, שידור מירושלים, כבר מיום השידורים הראשון".

בדיוק כפי שחזינו (למשל: כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן וכאן), הבלוף של שר התקשורת הקודם, גלעד ארדן, לרפורמה ברשות השידור הוביל לפלופ אחד גדול ומזעזע.

בנוסף, אזרחי ישראל ממשיכים לשלם על כל הוצאות רשות השידור הבזבזנית, חלק מועבר באגרה של 153 ש"ח שכל בעל רכב משלם כל שנה דרך רישיון הרכב שלו, היישר לרשות השידור. השאר ממומן מכספי משלמי המיסים (דרך תקציב המדינה).

אם לא די בכך, דחיית יישום הרפורמה ברשות השידור משבשת עוד יותר את יישום "דו"ח פילבר" בעניין הטלוויזיה וה-OTT, בגלל נושא הקצאת הכסף ל"הפקות מקור", שנשאר תלוי באוויר, בגלל דחיית מועד תחילת פעילותו של תאגיד השידור החדש, שהיה אמור להחליף את רשות השידור. 

הצמד, שכלל את השר אריאל אטיאס והמנכ"ל מרדכי מרדכי היה הצמד האחרון בצמרת משרד התקשורת הישראלי, שהאינטרס הציבורי היה גדול אצלו מהאינטרס הפרטי, אינטרס של ניפוח האגו האישי והאדרת השם האישי, תוך צבירת כוח פוליטי ואישי במפלגה ובציבוריות הישראלית. אגב, הם היו די יוצאי דופן בשרשרת השרים והמנכ"לים במשרד התקשורת.

מי שהחליף אותם (הצמד משה כחלון ועדן בר טל) הרס את שוק הסלולר והחל להרוס את השוק הקווי. הצמד, שהחליף אותם (גלעד ארדן ואבי ברגר), סיים את הרס השוק הסלולרי ועסק במרץ רב בהרס השוק הקווי. בנוסף, הצמד הזה הרס את רשות השידור, שמתנהלת כיום (ותמשיך להתנהל עד 2018) תחת כונס נכסים כנאמן מטעם בית המשפט. כך, נשארנו היום עם רפורמה, שנתקעה בשידור הציבורי ועם 2 שרי תקשורת ומנכ"ל, שכולם "נפוחי אגו אישי" (וזה מוביל אותנו היישר לסעיף הבא). 

ב. מינוי השר בלי תיק במשרד ראש הממשלה, לשר עם חצי תיק תקשורת: צחי הנגבי (בתמונה למעלה).
אתמול (18.7) הכנסת אישרה את מינויו של צחי הנגבי לשר לענייני חצי שוק התקשורת (לחצי שקשור בקבוצת בזק), וביבי נתניהו נשאר שר התקשורת לחצי הנותר. ההסדר המופלא הזה הוא פרי המצאה של היועמ"ש, ד"ר אביחי מנדלבליט, שנכנע באופן מחפיר והזוי ל"קליקת הפרקליטים", ולקליקה שרוצה להפיל את ביבי מכסאו, בכל דרך אפשרית, כולל בהרס שוק התקשורת.  

כך, במקום לבטל את תפקיד שר התקשורת ולהקים "רשות לתקשורת" עצמאית כנעשה בעולם הנאור, נתקענו בישראל עם "מעשה חלם", עם 2 שרי תקשורת  הדבר האחרון שאפשר להגיד על צחי הנגבי הוא שהשיקולים הממלכתיים- ציבוריים גוברים אצלו באופן ברור על שיקולי האגו והאדרת כוחו האישי והפוליטי.

כך, קיבלתנו 2 שרי תקשורת (ביבי וצחי) שרק האגו האישי והאדרם כוחם הפוליטי מניע אותם ומעניין אותם, מה שמבטיח, שהרס שוק התקשורת הישראלי יתגבר, בקצב מואץ יותר. כאוס רגולטורי במיטבו.