כשקיבלנו תלונה לפיה מחיר "העברת בעלות" של דומיין עולה בישראל 230 ש"ח, חשבנו, שמדובר בבדיחה או בטעות. איך פעולה הנעשית בחו"ל בשנייה וחצי בקליק של עכבר ועולה בין אפס דולרים לכמה דולרים, יכולה לעלות אצלנו כל כך הרבה? עוד מחדל צרכני נחשף באיגוד האינטרנט הישראלי. 
נאת: אבי וייס, 4.9.16, 07:00

אני מכסה שנים רבות את פעילות "איגוד האינטרנט הישראלי" וחשפתי עשרות עוולות קטנות וגדולות בפעילות האיגוד. אולם, כשקיבלתי תלונה של חבר האיגוד, שמחזיק ברשותו דומיין, וכאשר רצה להעביר אותו לחבר, הוא נדרש לטענתו לשלם 230 ש"ח, חשבתי שמדובר אולי בטעות או באיזו הלצה.

לכן שלחתי את השאלה הבאה להנהלת איגוד האינטרנט הישראלי:
"אודה להתייחסות לפנייה הבאה שקיבלתי:
"רציתי לבדוק ושאלתי: מה קורה ביחס למחירי העברת בעלות של דומיינים? נדהמתי לראות שהמחיר הוא כ-230 ש"ח לדומיין!
זה מחיר מופקע ובחו"ל המחירים לא כאלה.
כמו כן, באיגוד אולי צריכים עבודה וזה חשוב ואיני מזלזל בכך. יחד עם זאת, זה נעשה באופן אוטומטי בחו"ל ופה באופן ידני. אז אני מבין שיש עלות...
למרות זאת, גם תמחור של 230 ש"ח נשמע קצת מוגזם.. ".

תגובת איגוד האינטרנט:
"העברת זכויות ממחזיק אחד לאחר אכן כרוכה בעלות של 230 ש"ח. בתהליך זה שם המתחם נמחק ונרשם מחדש לתקופה של שנתיים, ועל כן מחירו זהה למחיר רישום שם מתחם חדש. בקשה להעברת זכויות מטופלת ידנית ונבדקת בקפידה וזאת לאור החשיבות הרבה, שאנו רואים בפעולה זו והשלכותיה. האישור מול המחזיק המוותר על הזכויות מתבצע על ידי חתימה על מסמך ואישור טלפוני וזאת על מנת למנוע מצב של העברה לא רצויה.
 
חשוב לציין כי מחיר זה תקף עבור מי ששם המתחם שלו מנוהל באיגוד האינטרנט, אך היות והאיגוד מפסיק את פעילות הרישום הישיר, גם פעילות זו לא תתבצע דרכו  אלא באמצעות הרשמים המוסמכים המציעים מחירים שונים ומאפשרים למשתמש הקצה לבחור את האפשרות הטובה והמשתלמת ביותר עבורו".

בתשובה זו יש התעלמות מכמה נקודות חשובות:

• ישראל היא אולי המדינה היחידה בעולם המערבי, שתהליך העברת בעלות על דומיין נעשה ידנית, בטפסים, שאפשר רק לשלוח אותם בפקס או כצרופה למייל. כל התהליכים האחרים סביב ניהול הדומיינים מזמן עברו בישראל להתנהל Online, מלבד התהליך הזה. לא ברור למה, כשבכל העולם זה מתנהל Online. מזה שנים רבות. 
• ברגע שמבצעים העברת בעלות, בעל הדומיין לפני ההעברה מפסיד את כל יתרת הכסף ששילם, על הזמן שנותר בין מועד ההעברה עד מועד פקיעת הרישום של הדומיין, שהיה רשום על שמו (שנה או שנתיים). אין החזר על ההפסד הזה. 
• מצד שני, המקבל את הדומיין לחזקתו אמור לשלם על רישום הדומיין מאפס. כלומר: הרישום מתחיל מחדש מיום אישור ההעברה שלו לבעל הדומיין החדש. 
• אין שום מידע מה העלות, שאיגוד האינטרנט לוקח מהרשמים עבור "העברת בעלות" (זה סודי). כך, שאין כל מידע האם המחיר של ההעברה אכן ירד בעתיד, כמו שנטען בתשובה של האיגוד. כרגע, הרשמים לוקחים אותו מחיר כמו האיגוד (כ-230 ש"ח) על העברת בעלות של דומיין. 

בעולם הרחב, העברת בעלות לעיתים נעשית בחינם (אם למשל הבעלים החדש של הדומיין לוקח שירותים נוספים, מלבד רישום בעלות על שמו, או במקרה השכיח שבו נעשית העברת בעלות על דומיין בין לקוחות פעילים של אותו רשם), או במחיר סמלי כדי לעודד שוק של העברת דומיינים, או שמחיר ההעברה נבלע (נספג) בתוך מחיר של הרישום החדש של הדומיין לשנה או שנתיים. התהליך הזה מבוצע Online והוא מאוד פשוט, מהיר ויעיל.

למה בישראל זה מסובך, ידני, איטי ויקר? כי אפשר.

זה טיבו של מונופול דה-פקטו, שלא שואל איש (בישראל יש כ-240 אלף דומיינים), דורס ועושק את הצרכנים כרצונו, "עובד בעיניים" על מס הכנסה, מסכן את בעלי הדומיינים והגולשים בלי כל חשבון, וקובע לעצמו את הכללים החלים על כלל אזרחי ישראל בתחום הדומיינים, ללא כל הסמכה חוקית.

אך לאחרונה, חשפנו שהכללים הללו (של תחום הדומיינים) עודכנו. זאת, מבלי שעברו איזה תהליך מסודר, גלוי וחוקי של אישור ויש בכללים הללו לא מעט סעיפים לא הגיוניים, אנטי צרכניים ולא חוקיים. אפילו ה"ועד המנהל" של איגוד האינטרנט הישראלי לא היה בסוד התהליך הזה ולא נדרש לאשר את הדבר הכי חשוב, שמתנהל באיגוד האינטרנט ומביא לאיגוד כמעט את כל ההכנסות שלו ובזכות זה האיגוד בכלל פועל.

אם לא די בכך, הכישלון הצרכני הטוטאלי והמחפיר של טיפול איגוד האינטרנט הישראלי בתחום הדומיינים (ובעוד תחומים, למשל IPv6), הוא אחד הנושאים שהורידו את ישראל ממקום 14 למקום 21 במדד החדשנות העולמי: Global Innovation Index 2016, כפי שחשפנו כאן.  

למה זה כך? תשאלו את נשיאת איגוד האינטרנט הישראלי, נאוה גלעד, (בתמונה למעלה), שכנראה אין לה "מושג ירוק" איך איגוד האינטרנט מתנהל ממש מתחת לאפה.