פרק רביעי בסדרת כתבות, שחושפת את "שלטון הצללים" במשרד התקשורת, שעובד בהתנדבות בשירות חברות הסלולר כדי לטרפד הטבות צרכניות עבור הציבור. הפעם נחשוף כיצד ראשי משרד התקשורת החליטו, שהם מעל לכנסת ושינו את "חוק 6 הדקות" ל"חוק 8 הדקות" ונתנו הטבת ענק (כלכלית) לחברות התקשורת, בשונה משאר החברות במשק (שלא בשוק התקשורת), שנשארו כפופות ל"חוק 6 הדקות".
מאת: אבי וייס, 5.5.19, 06:10

במאמר "האתגר של שר התקשורת הבא - לא צריך שר תקשורת!" הצגתי את המצב הקיים והעגום של שוק התקשורת הישראלי ונתתי רק 2 עצות לשר התקשורת הבא (כל מי שלא יהיה, לרבות ח"כ אמיר אוחנה, בתמונה משמאל).

כיום, אני מוסיף עצה נוספת לשר הבא: על שר התקשורת הבא לבטל את כל תהליך הוויתור על סמכויות השר (מה שקרוי בלשון משפטית: "אצילת סמכויות". מסמך ויתור על סמכויות והעברת סמכויות למנכ"ל ולבעלי תפקידים אחרים במשרד, שחתם עליו, ברוב עיוורונו ואי הבנתו את המציאות, השר היוצא איוב קרא, כמפורט כאן), מה שהוביל, בדיוק כמו שחזיתי אז, שלא רק את הסמכויות המנויות בצו - לקחו ראשי משרד התקשורת מהשר, הם לקחו ממנו את הכל.

ההידרדרות המשיכה בכך, שפקידים זוטרים וגם בכירים החלו להחליט במקום השר והכי חמור, ראשי משרד התקשורת וגם פקידים בכירים וזוטרים, החלו לפברק אישורים וחתימות של השר איוב קרא, כנראה בהנחה הסמויה, שאם בין כה וכה השר ויתר על רוב סמכויותיו, גם במקום, שנשארו לו קצת סמכויות, על פי החוק והתקנות, אפשר לפברק בלי שום בעיה את אישורו וחתימתו (בעברית צחה קוראים לזה זיוף), סמכויות, שהוא כביכול ויתר גם עליהן, בלי לשאול אותו, או לקבל אישורו מראש ובכתב (או לחילופין, להחתים אותו בדיעבד, על החלטות מפוברקות. זאת, רק אחרי שחשפתי ופרסמתי את הפברוק, שנעשה בשמו), כמפורט למשל,(רק כמה דוגמיות לכאוס הזה): כאן, כאן, כאן, כאן, כאן וכאן. 

בהמשך למאמר הנ"ל, התחלתי בסדרת כתבות על החלטות צרכניות (כלומר: אנטי-צרכניות וגם לא חוקיות) מאוד משמעותיות, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה צרכנית וציבורית, שהתקבלו בצמרת משרד התקשורת, ממש בשבועות האחרונים (הפרק השני בסדרה פורסם כאן, הפרק השלישי פורסם כאן). מדובר בהחלטות חשובות מבחינה צרכנית וציבורית, שרובן הוסתרו מהציבור וגם לא עניינו בחודשיים החולפים איש (הציבור היה ממילא מרוכז במערכת הבחירות). 

לקיחת כל הסמכויות מהשר, לא הייתה התעלול היחיד של צמרת משרד התקשורת.

בעת האחרונה, כמה פקידים בגיבוי מנכ"ל משרד התקשורת, החליטו ,שהם גם מעל לכנסת ישראל (כגוף מחוקק), מעל לכל משרדי הממשלה האחרים וגם מעל לבית המשפט העליון ושופטיו.

לא מאמינים?
הפרשה הטרייה ביותר היא "צפצוף" על חוק של הכנסת וצו של שופט בית המשפט העליון שקבעו, שיום הבחירות לכנסת הוא יום עבודה רגיל לחברות התקשורת.

הגאונים במשרד התקשורת (כלומר: פקיד אחד, שעובד בהתנדבות עבור חברות הסלולר, בגיבוי המנכ"ל, שגם הוא באותה "יחידה התנדבותית" כיו"ר הקליקה..., ב"חיפוי" של "קליקת הפרקליטים" ועצימת עין של השר, חסר הסמכויות, כאמור קודם), החליטו, שזה יום שבתון (הפרש של מאות אלפי ש"ח, רק עלויות של עובדי המוקדים, שלא לדבר על שאר העלויות של הפעלת התשתיות לשירות הציבור, דוגמת סניפי שירות ומוקדי שירות ברחבי הארץ), עבור כל חברות הסלולר.

2 חברות סלולר ניצלו את הברדק ולא נתנו כל שירות לציבור ביום הבחירות (גולן טלקום והוט מובייל, ובתגובתן הן טענו בתגובה לשאלותיי, שהן פעלו בדיוק לפי הנחיות משרד התקשורת...), כל השאר החברות, הבינו לבד, שהחוק והצו של שופט בית המשפט העליון, "חזק יותר" מהחלטות של איזה פקיד במשרד התקשורת והן כן נתנו שירות לציבור, כנדרש על פי הצו והחוק.

אגב, העניין הזה טרם הסתיים, כי יש כאן אבדן דרך רגולטורי חמור ביותר ובפעם השנייה (הפעם הראשונה הייתה בבחירות לרשויות המקומיות), כי הרישיונות של כל חברות התקשורת, עדיין מכילים את האישור, שבימי הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, הן פועלות "במתכונת שבת", ולא כמו שכתוב בחוקים ובצווים הרלבנטיים, במתכונת של יום עבודה רגיל. הפער הכלכלי בין 2 המינוחים הללו הוא מאוד משמעותי. 

כל זה מתואר בהרחבה בכתבה: "מי מחברות התקשורת לא צייתו לצו המחייב לתת שירות ביום הבחירות לכנסת?"

לא סיימתי את הטיפול בפרשת "יום הבחירות לכנסת" (טיוטת עתירה לבג"ץ, שהכין סיני ליבל מצויה כאן), והנה עוד פברוק נולד לו: הפיכת "חוק ה-6 דקות" ל"חוק 8 דקות". 

חשיפתה פעילות צמרת משרד התקשורת בשירות חברות הסלולר, כדי למנוע יישום "צו ה-3 דקות", "חוק ה-3 דקות" ויישום "חוק 6 הדקות", שהחליף את הצו והחוק - על 3 דקות.

לצפצוף על צרכי הציבור והחלטות הכנסת, פעם אחר פעם, בתחום זמן המענה לפניות של הציבור הפונה למוקדי השירות של חברות התקשורת (בדגש על חברות הסלולר), יש היסטוריה לא קצרה. 

צו שר הכלכלה בדבר מה שמכונה "חוק ה-3 דקות" נמצא כאן, מ-2012.

הצו הזה נחתם כחלק מ"חוק הגנת הצרכן", אחרי שימועים ודיונים ארוכים בוועדת הכלכלה של הכנסת, גם בדחיפתו ועידודו של הח"כ (לשעבר) איתן כבל (בתמונה משמאל). 

מייד לאחר החתימה של הצו ב-2012, משרד התקשורת, במקום לתקן את הרישיונות של חברות התקשורת, פשוט התעלם מהצו, ביצע שימועים נסתרים, שנחשפו באיחור (למשל כאן) וקיבל החלטות נסתרות, והפך "במטה קסם", אותו הוביל מ"מ מנכ"ל משרד התקשורת שמילה מימון, את הכל ל"חוק 6 הדקות" במקום 3 דקות.

ההיסטוריה של "חוק 3 הדקות" מפורטת: כאן, וכאן - למתעניינים.

השערורייה הזו, של שיבוש הצו של שר הכלכלה ל-3 דקות מ-2012 (הצו הוכנס ביוזמת ח"כ (לשעבר) איתן כבל ב-2013 כתיקון לחוק עצמו, תיקון חוק, שנכנס לתוקף במחצית 2015), נחשפה על ידינו בהרחבה, למשל: כאן, כאן וכאן, למתעניינים. 

אולם, התוצאה של חשיפת השערורייה הזו של שיבוש חוק 3 הדקות, הובילה לתוצאה הפוכה לגמרי: איתן כבל "התיישר" לפי הפברוק של משרד התקשורת, והוביל לחקיקה נוספת חדשה (הפעם בחקיקה ראשית, שנראתה על פניה מסודרת), והחוק החדש של "6 דקות", שהומצא במשרד התקשורת, הפך לחוק של הכנסת (החוק המעודכן נמצא כאן, למתעניינים). 

החקיקה החדשה והתרגיל החדש הזה בנושא הצרכני החשוב הזה, פורסם אצלנו תחת הכותרת המדברת בעד עצמה: "הכנסת אישרה אמש את הכפלת זמן המענה במוקדי שירות ל- 6 דקות".

הפעם, אחרי סיום החקיקה החדשה הזו בכנסת, משרד התקשורת התעלה על עצמו בפברוק נוסף, ואחרי שימוע והחלטות (גם כן ללא שיתוף הציבור), הפך את החוק החדש לאות מתה, בכך, שקבע שה-6 דקות מסתיימות אחרי ה-IVR (לחיצה על מקשי התפריט והמתנה עם מוזיקת רקע בין ההקשות על המספרים).

היות ואין שום מגבלת זמן, כמה זמן הלקוח יטורטר בתפריט ההקשות והמוזיקה של ה-IVR, החוק פשוט מת וכל חברת תקשורת יכלה לחסוך בכך מיליוני ש"ח בשנה, כי לא צריך כל כך הרבה מוקדנים, אם אפשר להחזיק את הלקוח ב-IVR שעות בהמתנה על הקו, עד שיתייאש לקבל מענה וינתק.

בעקבות חשיפת השערורייה החמורה הזו, של ביטול מעשי של החוק ע"י צמרת משרד התקשורת, דיווחנו, שבלחץ של הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן במשרד הכלכלה, משרד התקשורת התחייב בפני מנכ"ל הרשות להגנת הצרכן, לתקן שוב את הרישיונות של חברות התקשורת, כך, שהזמן למתן מענה לפונה ייספר ללא IVR.

היינו כמעט בטוחים, שבזה הסתיים התרגיל החדש של המשרד בנוגע לשיבוש החוק, אבל טעינו כי, התרגיל המשיך, בתרגיל יותר גרוע. בשימוע והחלטות, שנעשו בסתר וללא שיתוף הציבור נuציגי הציבור המוסמכים' לרבות בלי הודעה לציבור ולתקשורת (עד שהתהליכים הללו נחשפו ע"י סיני ליבל (בתמונה משמאל) - כאן ו-Telecom News).

התברר לנו, שאותו פקיד משרד התקשורת (זה מהסעיפים הקודמים, לרבות בשערוריית ימי הבחירות לרשויות המקומיות ולכנסת), המציא פטנט חדש, שנועד כולו לספק רווח כלכלי לחברות הסלולר, כנגד האינטרסים הציבוריים והצרכניים, כנגד החלטות הכנסת, כך, ש"חוק 6 הדקות" הפך ל"חוק 8 הדקות", בלי חוק. 

לכן, ביום 23.4.19 פניתי בדחיפות לשר התקשורת, לצמרת משרד התקשורת ולידיעת צמרת משרד הכלכלה וועדת הכלכלה של הכנסת, בשאלות ובבקשות הבאות:
"שר התקשורת איוב קרא שלום,
נושא "חוק 6 הדקות" עבר כמה תהפוכות במשרד התקשורת ובפעם האחרונה כתבתי על כך כאן, והזהרתי בצורה הכי ברורה וחמורה (ולא בפעם הראשונה בעניין זה) מפני המעשים של עיוות וסירוס החוק, כפי שנעשה עד אז, ע"י צמרת משרד התקשורת ("בשירות חברות הסלולר").
למרות האזהרות התברר לי, שנעשה שימוע, שלא פורסם בשום מקום (השימוע כאן, מסמך השימוע כאן), ואחריו היה סיכום השימוע והחלטה כאן ומסמך סיכום השימוע וההחלטות המנכ"ל כאן, מסמך, שגם כן לא פורסם בשום מקום ולא נמסרה כל הודעה לציבור, או בכלל. הכל נעשה בחשאיות כדי לסכל את החוק ולהיטיב עם חברות הסלולר כנגד האינטרסים של הציבור ומבלי לשתף את נציגי הציבור המוסמכים בכל התהליך הזה, שהיה כאמור חשאי, עד שנחשף על ידינו.
רק בעקבות התערבות חריפה שלי ושל סיני ליבל - השימוע ותוצאות השימוע פורסמו באתר המשרד (עדיין ללא כל הודעה לציבור, או לכל גורם אחר שקשור בנושא).
מעבר לכך, השימוע והחלטות השימוע הסתירו בתוכם 2 תרגילים בלתי חוקיים, לכאורה, נוספים (מעבר לשינוי "חוק 6 הדקות" ל"חוק 8 הדקות", שזו הייתה בפועל מטרת השימוע): 1) דחיית מועד יישום הרפורמה של מתן שירות טכני 24 שעות ביממה במוקדי השירות של חברות הסלולר ו-2) סירוס הרפורמה הזו של שירות טכני ללקוחות חברות הסלולר ע"י החלפת מילה אחת הכי חשובה בהחלטות, מילה, שהוחלפה במסמך עדכון הרישיון, שיצא בחתימת המנכ"ל, לכל 6 חברות הסלולר. אחרי שחשפנו את הזיוף, נטען בעזות מצח, שזה רק "טעות סופר", אבל במציאות, "טעות הסופר" הזו לא תוקנה עד רגע זה (כחודש וחצי אחרי שהמשרד הודה בהחלפת המילה, שמחסלת בפועל את הרפורמה).
כעת אני מגיע לעיקר:
על פי התיקון לחוק הגנת הצרכן (התיקון לחוק מצוי כאן, החוק עצמו כאן), שינויים מהכתוב בחוק, בהתייחס לבעלי רישיונות בשוק התקשורת, בהתייחס לפרמטרים של המענה, שיש ב"חוק 6 הדקות", יכול להיעשות רק ע"י השר (אין 'האצלת סמכויות' בחוק הזה), ויש חובה לדווח על כך (על השינויים בפרמטרים של החוק) לוועדת הכלכלה של הכנסת.
כ"כ ברור, על פי סדרי שלטון ומשפט הקיימים בישראל, שיש לתאם זאת (את שינוי החוק - מה שמכונה בלשון החוק הזה "אישור חריגה"), עם מי שממונה על החוק וקיומו: שר המסחר והתעשייה.
ככל הידוע לי, השר איוב קרא לא אישר את החלטות מנכ"ל משרד התקשורת, ולא אישר את השימוע. השימוע והחלטות המנכ"ל לא תואמו עם שר הכלכלה (ו\או הרשות לצרכנות וסחר הוגן במשרד הכלכלה, הממונה בפועל על יישום החוק) והשימוע והחלטות המנכ"ל לא דווחו ולא תואמו עם ועדת הכלכלה של הכנסת.
כלומר: מדובר כאן בהפרת חוק בקנה מידה מזעזע ואנטי צרכני, שנעשה במחשכים, עד שחשפתי זאת (ביחד עם סיני ליבל, שהוביל את מהלך החשיפה).
לכן,
1. אודה שהשר יורה באופן מיידי על הגשת תלונה מתאימה לנציבות שירות המדינה ו\או ליועץ המשפטי לממשלה, כנגד שני האנשים, שאחראים אישית ובחתימת ידם על המעשה החצוף הזה (ולכל אדם נוסף במשרד, ככל שהיה מעורב במעשה הבלתי חוקי והאנטי ציבורי ואנטי צרכני הזה):
א. מאיר בן בסט - מחבר ויוזם השימוע ("שימוע משני" כפי שנקרא על ידו), מנהל תחום בכיר פיקוח צרכני במשרד התקשורת.
ב. נתי כהן - מנכ"ל משרד התקשורת - מאשר השימוע ומקבל ההחלטות בעניין השימוע הלא חוקי והאנטי ציבורי ואנטי צרכני הזה.
 
2. מן הדין, שהשר יפעל מיידית להשעות את שני בעלי התפקידים הללו מתפקידם - עד גמר החקירה בנושא, לאור הצטברות העבירות, לכאורה, ששניהם מעורבים בהם (ביחד) בחודשים האחרונים, כולל ממש לאחרונה, בעשיית צחוק מצו שופט בית המשפט העליון, בעניין יום הבחירות לכנסת. .
3. עד סיום הברור בסוגיה זו (של שינוי "חוק 6 הדקות" ל"חוק 8 הדקות"), ובכל מקרה ובאופן מיידי ובהול, להורות על ביטול לאלתר של השימוע וביטול תוצאות השימוע והחלטות המנכ"ל בעניין זה.
 
לתגובתך המהירה לאור חומרת המצב - ממתין".

תגובה לא קיבלתי מאיש, לא שלא ניסיתי, זה היה די ברור. אם אקבל התייחסות, אעדכן בהתאם.
 
קודם לכן, ביום 14.4.19, שלחתי להנהלת הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן במשרד הכלכלה (הממונה על יישום "חוק 6 הדקות" ואחראית לפיקוח, שהחוק ימומש במשרדי הממשלה השונים לרבות משרד התקשורת, את השאלות הדחופות הבאות:
"האם ידעתם על השימוע ותוצאות השימוע (מצ"ב), שנערך במשרד התקשורת, ללא כל הודעה לציבור, בנוגע לזמני המתנה במוקדי השירות (מה שמכונה "חוק 6 הדקות")?
האם זה תואם את החוק?
האם זה על דעתכם?".

תגובה לא הצלחתי לקבל, לא שלא ניסיתי. די ברור למה. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם. 

 בינתיים, פורסמו התיקונים לרישיונות של חברות התקשורת, ועולה מהן, שאותו פקיד ביצע עוד תיקונים ביישום החוק ולטובת חברות התקשורת (בלי שימוע ובלי כל קשר להחלטות המנכ"ל בסיום השימוע) ובלי התאמה לפרסום ההחלטות, שנעשו בזמן אמת במרץ 2019 לציבור (כאן).

דוגמה לתיקון הרישיון, שקיבלה חברת פלאפון, מצויה כאן, כל התיקונים ברישיונות לכל החברות הם זהים.

שינויי המילים בין השימוע "המשני" בחתימת מאיר בן-בסט, החלטות השימוע ע"י המנכ"ל - נתי כהן, ההודעה לציבור, שהוצאה ע"י דובר המשרד והועלתה לאתר המשרד, אודות ההחלטות הללו ולבסוף מסמך התיקון החתום לחברות התקשורת (שהוא המסמך היחיד המחייב אותן כרגע על פי רישיונן), הם כולן מעשי ידיה של אותה יד מכוונת, שדואגת לאינטרסים רק של החברות (ולא של הציבור והחוק). 

כך, המנכ"ל חתם (ככל הנראה בלי לבדוק, משיחות עם עובדים במשרד וגם בשיחתי היחידה עם המנכ"ל פנים אל פנים, התברר לי שהמנכ"ל חותם על מסמכים בלי לקרוא אותם, ולכן פקידים זוטרים וגם בכירים, יכולים להכניס בהם - מה שהם חפצים), הוא חתם במו ידיו על מסמך של תיקון רישיונות, למשל לפלאפון (וכך לכל שאר חברות התקשורת, שיש להן מוקדי שירות על פי החוק והתקנות), מסמך הבנוי במתכונת לא חוקית (למה? הסבר מלא כאן, במיוחד בנספח שבכתבה וגם כאן), ובתוך התיקון יש פשוט סבוטאז': חבלה והרס של החוק ומחיקתו (מה שנעשה קודם עם ה-IVR, נעשה הפעם כאן בצורה קצת יותר מתוחכמת, במשחקי מילים). זאת, ע"י הפיכת "חוק 6 הדקות" ל"חוק 8 דקות" + חישובי אחוזים של "סטייה מהנורמה" (15% על פני שבועיים...), חישובים, שקל לתמרן בהם ע"י כל חברות התקשורת במערכות ה-IVR וה-CRM ב-Call-Centers שלהן.

בשיטה שהמציא משרד התקשורת, אין שום סיכוי שאיזה אזרח, אנליסט, עו"ד, רגולטור (לרבות הרשות להגנת הצרכן ומשרד התקשורת), יכול לדעת בברור ובזמן סביר, באם חברת תקשורת מסוימת, עמדה בתנאי החוק. 

כך, חוק צרכני וציבורי חשוב וברור של הכנסת, הפך ל"חוק הג'ונגל במדינת בננות", שמנוהלת ע"י פקידים בשירות חברות הסלולר, במקום בשירות הציבור המשלם את משכורתם..

כולם עוצמים עין ונותנים לכאוס הזה - להמשיך באין מפריע. 

המשך יבוא - כי פרשה חמורה כזו - לא ניתן "לטאטא מתחת לשטיח" או "לגרוס במגרסה".