ניתוח: הדרישה מהוט ל"פריסה אוניברסלית" היא חסרת הגיון, מה שייצר רגולציית חסרת בסיס ופתרונות דמיוניים, שלא יעבדו בשום מצב. כשממציאים ושולפים מהמותן פתרונות לא ישימים, יוצרים "ישראבלוף", כמיטב המסורת הישראלית. הדרישה ל"פריסה אוניברסלית" מהוט תיעלם בדיוק כמו "השוק הסיטונאי" על הוט.
מאת: אבי וייס, 25.8.15, 07:00

3 מנכ"לים במשרד התקשורת טיפלו ב-3 השנים האחרונות בדרישה ל"פריסה אוניברסלית" (הגעה לכל בית בכל יישוב ושכונה בארץ) הנדרשת מקבוצת הוט.

עדן בר-טל (היה מנכ"ל כזה במשרד התקשורת), דרש (כאן) בצורה מאוד תקיפה מהוט להשלים את "הפריסה האוניבסרלית". זה היה באפריל 2012. כפי שניתחנו וחזינו, שום דבר לא קרה. עדן בר-טל הלך הביתה והפריסה האוניברסלית של הוט הלכה גם כן... כשלא מקשיבים לציבור ולנציגיו המוסמכים, זו התוצאה. 

הצמד גלעד ארדן כשר ואבי ברגר כמנכ"ל היה לא פחות נחרץ מקודמו (בעניין הנדון כאן). הכל כדי להבליט את העובדה ש"החסינות" שהייתה להוט בתקופתו של השר הקודם משה כחלון - נגמרה.

הם גם עשו עבודה הרבה יותר יסודית. אבי ברגר הכין (כראש ועדה שעמד בראשה, בעניין הנדון כאן) מסמך ארוך מאוד ובלתי מובן לחלוטין (כדרכו), על הפריסה האוניברסלית של הוט (כאן). שר התקשורת גלעד ארדן אימץ (כמובן) את המסמך של אבי ברגר (כאן) ואף קבע לוח זמנים לביצוע בשטח עבור הוט, עם רשימת יישובים ראשונה לפריסה עבור הוט (כאן). הפריסה להוט נקבעה בקצב של חיבור 61 יישובים בשנתיים.

גלעד ארדן אף פרסם הודעות לציבור מאוד תקיפות (כאן וכאן) כולל ראיונות בכלי התקשורת, שנאמר בהן (בין היתר) [ציטוט]: "במידה וחברת הוט לא תיישם את החלטת השר, יוטלו עליה עיצומים כספיים כקבוע בחוק התקשורת, אשר עשויים להגיע לסכום של 6 מיליון ש"ח. עיצומים אלה עשויים לשוב ולהתחדש ככל שתימשך ההפרה".

כפי שניתחנו, דיווחנו, הערכנו וחזינו, שום דבר לא קרה. גלעד ארדן הלך, אבי ברגר עף, והפריסה האוניברסלית של הוט עפה גם כן ברוח... לא 6 מיליון ש"ח קנס ולא נעליים. 

אגב, למי ששכח (אני לא), הצמד הזה (ארדן וברגר) החליט לקדם גם פריסה אוניברסלית של חברות הסלולר. כולל ביו"ש. בימים אלה, כשחברות הסלולר (כולן) עסוקות במיזוג רשתות ופירוק אנטנות, זה נראה קצת מנותק מהמציאות להזכיר את הרעיון המבריק הזה, שהגיע כנראה לאותה מגרסת נייירות (של שמילה). 

כעת, מתמודד עם זה המנכ"ל היחסית טרי, שלמה פילבר, (בתמונה), עם החלטות מאותו סוג ובאותו כיוון של קודמיו, אבל יותר גרוע. הוא החליט, ככל המסתמן, שהוט תנהל מו"מ עסקי מול בזק, לסיוע בפריסה האוניברסלית שלה. 

הבעיה מתחילה כשמייצרים רגולציה עקומה, מבוססת על פיברוקים, הנחות שגויות והמצאות ישראליות מקוריות (שמקורן באינטרסים זרים ומוזרים, של אלה שהמציאו אותם). אחר כך, כשזה לא הולך, ממציאים עוד רגולציה, עוד יותר עקומה ושזה גם לא הולך, פשוט מתעלמים ועוברים לנושא הבא. זה, אגב, בדיוק מה שיצא מהרעיון של "שוק סיטונאי על רשת הוט".

אם לא די בכך, זה בדיוק מה שיצא מכל הרגולציה המגוחכת של "שוק סיטונאי שלב ב'" וזה מה שיצא (עד היום) מכל הניירות, שגולן טלקום חתמה והתחייבה, אחרי מכרז התדרים, שיצר אותה כחברת סלולר עם התחייבויות לפריסת רשת סלולר. גם "שת"פ האנטנות", שנולד כדי לחבר בין חברות חדשות לוותיקות, יצר באופן לא מפתיע חיבור בין 2 חברות ותיקות (סלקום ופלאפון) ופלונטר אחד גדול עם התדרים ל-LTE. כך, הכול הופך ל"ישראבלוף". אין שום תהליך של "הפקת לקחים" ותיקון טעויות. 

ה"ישראבלוף" המעודכן של הפריסה האוניברסלית של הוט מתחיל מכמה שאלות בסיסיות שלא נענו:

א. למה בכלל צריך פריסה אוניברסלית על חברת כבלים? באזו מדינה בעולם יש דבר כזה ואיך זה ממומש?

ב. בשביל מה לכפות פריסה אוניברסלית על הוט, כשיש 2 פלטפורמות תשתית מתחרות בה בתחום העיקרי בו היא עוסקת (YES בלוויין ו"עידן +" בשידורים טרסטריאליים [קרקעיים]) וכעת ה-OTT על רשת הפס הרחב מתממש, עם שירותים של כמה ספקים דוגמת סלקום, כפלטפורמת תשתית שלישית לשירותי טלוויזיה רב-ערוצית וטריפל?. 

ג. למה לא לפעול כמו המדינות המתוקנות בעולם (דוגמת ארה"ב, אוסטרליה ועוד), שבהן בכל שטח נתון (מלבד הערים הגדולות), יש רק תשתית ארצית אחת, ויש סבסוד (או סיוע בצורת הנחות מס וכיו"ב), לתשתיות הללו ומתבצעים מכרזים: מי יפרוס בכל אזור ויקבל את הסבסוד? דהיינו: במקום לבזבז כסף על כמה תשתיות, שתגענה לאותם בתים במקביל, מחליטים על תשתית אחת טובה (סיבים), שתגיע מספק תשתית אחד בלבד, בכל אזור. 

ד. איך משרד התקשורת לא מצליח לראות, שיש סתירה מהותית בין הצורך לעודד תחרות בתשתיות מצד חברת Unlimited, כשמצד שני כופים "פריסה אוניברסלית" על הוט ו"שוק סיטונאי" על בזק? לאן זה אמור להוביל?

באיזו מדינה בעולם יש 3 תשתיות קרקעיות, שאמורות להתפרס אוניברסלית בו זמנית? מדובר פשוט בשיגעון כלכלי ורגולטורי, שמייצר באופן ברור "ישראבלוף" וכאוס רגולטורי.  

מישהו חייב לשלם בסוף על המיליארדים הרבים של שקלים, שעולה פריסת כל תשתית בנפרד לבתי הלקוחות. מי זה יהיה? מדובר בבדיחה אחת גדולה ועצובה. כל אזרחי ישראל משלמים וישלמו על הטעויות הרגולטוריות הללו. 

ה. איך, במצב של אי ודאות כלכלית, מצפים מחברות עסקיות להתחייב על הוצאות, שלא ברור מה המטרה שלהן ואיך מחשבים ROI על ההוצאות הללו?

מעטים התייחסו ברצינות לתחזית שלי מלפני כחודש וחצי על הנפילה הצפוייה בבורסות. כעת, כשהמצב הכלכלי הזה מתממש ורבים מפסידים את מיטב כספם, ברור לחלוטין ששום בעל הון לא יסכן את כספו על הרפתקאות רגולטוריות דימיוניות שנולדו במשרד התקשורת הישראלי. 

הישראבלוף הטרי של שלמה פילבר בשליחת הוט לנהל מו"מ עם בזק, על שימוש בתשתיות בזק לצורך קיום חובת הפריסה האוניברסלית של הוט, גרוע ממה שעשו 2 המנכ"לים הקודמים לו (וכשלו).

הישראבלוף הזה מורכב מ-3 נדבכים שונים של אי הבנה ורגולציה מוטעית:

א. הוט, מזה שנים רבות רוכבת על תשתיות בזק בכ-40% משטח מדינת ישראל. זה אינטרס של 2 הצדדים להמשיך בכך, למרות כל חילוקי הדיעות בין החברות. אין שום צורך בהתערבות של משרד התקשורת בעניין זה. 

ב. הוט לא פרסה במקומות שהיא לא פרסה, לא בגלל שהיא לא יכלה לעשות זאת על תשתיות בזק (כי כפי שציינתי בסעיף הקודם, בכל מקום, שהיה להוט בעיה של תשתיות, היא נעזרה ועדיין נעזרת בבזק). היא לא פרסה, כי לא היה צורך לפרוס. מהיכן בכלל נולד הצורך הזה? היכן יש נתונים של "משאל לקוחות" ביישובים הללו, שהם רוצים דווקא את הוט ומוכנים לשלם על שירותיה?

ההחלטה הזו (על פריסה אוניברסלית של הוט) הייתה לה משמעות חיובית (אם הייתה מיושמת) אולי לפני כ-20 שנה. לא כעת. חברת YES הוקמה בדיוק לתכלית הזו: לספק טלוויזיה למקומות בהם הוט לא פרסה במשך שנים. אולם, זה היה מזמן. ממש מזמן. YES הוקמה ב-1998. כעת אנו באמצע 2015. במשרד התקשורת השעון נתקע והוא לא מצליח לזוז ולהתעדכן. אין התיישנות על עבירות רגולטוריות בנות 20 שנה??

ג. הבעיה ביישובים שברשימה שהוט אמורה הייתה לפרוס בהם מיידית (לפי קביעת גלעד ארדן), היא לא התשתית של בזק, שהוט תרכב עליה, אלא ה-Last mile של בזק. ה-Last Mile של בזק מורכב מחיבורי חוטי נחושת בצנרת מאוד צרה, שאי אפשר להשחיל בה את חוטי הקואקס של הוט. זה גם לא מעשי, לא תקני ולא הגיוני בשום צורה, בשום מקום. 

דהיינו: הוט צריכה בכל מקום יישוב, שנדרש ממנה, להתקין נתבים, מפצלים ומתגים משלה ולפרוס פיזית (ע"י חפירות בכבישים ובמדרכות, אם בכלל תקבל אישורים לכך, בהוצאות עתק של מאות מיליוני ש"ח). זאת, כדי לפרוס תשתית משלה עם צנרת חדשה משלה, שכוללת חוטי קואקס, שיגיעו לכל הבתים באותם יישובים שברשימה.

מי אמר שבבתים הללו בכלל רוצים את הוט ושירותיה? איזה ROI אפשר לחשב להשקעות סרק כאלו?

ברור, שמדובר בחלום ליל קיץ. זו רגולציה, שיכולה להתקיים רק בחללית של משרד התקשורת הישראלי ולא במציאות של מדינת ישראל ובמציאות הכלכלית של המשק הישראלי וחברות התקשורת בישראל.