אין מיסים על מכירת חלומות, גם אם קוראים להם "מהפכת השר קרא". לעומת זאת, על הפרות חוק ורמיסת כל נורמה ציבורית צריך לקיים חקירה והנחקרים הראשיים הם אלה המופיעים בתצלום, ללא יוצא מן הכלל. כל אחד מהם אחראי (אישית) על הפרות חוק בקנה מידה מבהיל. 
מאת: אבי וייס, 18.10.17, 07:30

ניתוח: ביום 17.10.17 קיים שר התקשורת איוב קרא מסיבת עיתונאים ובה השמיע המון הצהרות לציבור (מצ"ב סיכום ההצהרות, למי שמתעניין במסמכים של מדע בדיוני).

במסיבת העיתונאים השתתפו (כמופיע בתצלום, מימין לשמאל): שפיק עבד, יו"ר זמני של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שמילה מימון, מנכ"ל משרד התקשורת בפועל, איוב קרא, שר התקשורת, ד"ר יפעת בן חי-שגב, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין.

על פי החוק הקיים בישראל, אין מיסים על חלומות, לכן, אפשר לפזר אותם לציבור בלי הגבלה. זה בדיוק מה שהתרחש באירוע, שיזם שר התקשורת. לעומת זאת, הפרות חוק יש לחקור ע"י גופי החקירה המוסמכים ולהעמיד לדין את החשודים, אם החשדות תתאמתנה ותהיינה מספיק ראיות להעמדה לדין של מי מהחשודים. מייד נצביע מה החשדות שיש, בנוגע לכל אחד מהמופיעים בתצלום המצוי למעלה משמאל. 

לפני כן, נפריך כמה מההכרזות הדמיוניות של "מהפכת השר קרא":

• "הבטחתי שיהיה פיצול – ויהיה פיצול". הבעיה: את ההבטחה הזו הבטיח שר תקשורת אחר, שר ששמו משה כחלון. זה היה ב-2011, עת בה ח"כ איוב קרא היה סגן השר לפיתוח הנגב והגליל, ובכלל לא היה מעורב (מאז ועד היום) בשום דבר בנוגע לפיצול ערוץ 2. שר התקשורת דאז משה כחלון העביר בכנסת את הפיצול הזה, בחקיקה שקבעה, שהפיצול של ערוץ 2 יתממש ב-1.11.17  וזה בדיוק מה שקורה. כלומר: כחלון הבטיח פיצול ערוץ 2 וזה מה שמתממש. אין לזה שום קשר ישיר או עקיף או בכלל לאיוב קרא, מלבד הרצון שלו "לנכס לעצמו" כל מה שזז. זאת, כי הזיכרון של הציבור קצר יותר מהמהירות, שבה הוא שולח ספינים לחלל האוויר ומפזר ציוצים בטוויטר ובפייסבוק האישיים שלו. 
• "המטרה שלנו: פתיחת התקשורת לתחרות". הבעיה: יש תחרות בתקשורת. כנראה השר לא שמע על זה או שהוא טעה במיקום של מסיבת העיתונאים. כנראה השר איוב קרא מתכוון לקובה או לצפון קוריאה, שם אכן אין שום דבר חוץ מערוץ ממלכתי אחד וספק תקשורת ציבורי אחד. שם אין תחרות. בישראל - יש. 
• "תהיה הסדרה של כל שידורי הטלוויזיה על גבי האינטרנט תחת גג אחד: סלקום ופרטנר ואחרים". הבעיה: יש הסדרה ברורה מזה כמעט עשור על שידורי הטלוויזיה על האינטרנט "תחת קורת גג אחד". כאשר השר יפתח את ספר החוקים, הוא ימצא שם הכל. אם יש צורך לעדכן ולשפר את החקיקה הקיימת, זה תמיד טוב, אבל את ההסדרה ותיקוני החקיקה של שידורים טלוויזיונים על האינטרנט, ביצע שר התקשורת לשעבר אריאל אטיאס. זה היה מזמן. 
• "הוזלה משמעותית של דמי המנוי ל"חבילת הבסיס" בהוט ויס לכ-50 שקלים". השאלה: למה צריך חבילת בסיס ב-50 ש"ח כשיש "חבילת בסיס" באפס (0) ש"ח? לחבילה הזו קוראים "עידן פלוס", אם השר לא שמע עליה. הבעיה: הרעיון של "חבילת בסיס", או "חבילה צרה", או כל שם דומה, נולד בארה"ב לפני יותר מ-30 שנה, נוסה שם בכמה תצורות וכשל. לא כאן המקום להסביר למה הרעיון כשל שם (ובכל מקום אחר בעולם בו ניסו ליישם את זה), כי ממילא זה לא מעניין את השר איוב קרא. את הספין שלו הוא כבר השמיע וצייץ. בישראל, הגישה הזו נוסתה כבר פעמיים בעשור האחרון וכשלה ב-2 הפעמים. למה השר חושב שבפעם השלישית זה יצליח? מלבד זאת, להוט יש חבילה של 50 ש"ח וליס יהיה בקרוב. גם יש חבילות מתחרות מאוד זולות ממפירי החוק למינם (סלקום, פרטנר, טריפל סי, רמי לוי תקשורת ויש עוד כמה ברשימה המכובדת הזו). 
• "עמדתי  האישית ברורה וחד משמעית – יש לסגור את התאגיד [תאגיד השידור] ולהפסיק לבזבז את כספי הציבור". הבעיה: בינתיים, הבזבוז הכי גדול של כספי ציבור הוא בזה, שאלה הנמצאים בתצלום למעלה ולמטה, מקבלים משכורות די טובות, רכב צמוד, נהג צמוד, סלולר צמוד, צבירה מהירה לפנסיה ועוד זכויות סוציאליות משופרות, לשכה גדולה עם עובדים צמודים וכיו"ב (לשר יש גם שומרי ראש). ומה הם עושים לטובת הציבור בכסף שהם מקבלים מהציבור - חוץ מספינים? התשובה ברורה: הם מסייעים להרוס כל נורמה ציבורית ולדרדור ישראל בכל קנה מידה השוואתי עולמי (בעולמות התקשורת), למקום 50 ומטה. חוץ מזה, הם רק עוזרים לבעלי ההון המקורבים אליהם, לשדוד אותנו, לרמוס את החוק ולעשות ככל העולה על רוחם. את התפקיד המוגדר שלהם (לדאוג לאינטרסים של אזרחי ישראל) עושה אדם אחד בהתנדבות ועל חשבון כיסו וזמנו (דוגמאות טריות: כאן וכאן). אנו פשוט "רפובליקת בננות" מהסוג הגרוע ביותר.  

​ואודות מה יש לחקור את המופיעים בתצלום? הנה הפירוט "על קצה המזלג":

א. שפיק עבד, אמנם הוא יו"ר זמני וטרי של מועצת הרשות השנייה, אבל הוא היה קודם לכן חבר מועצת הרשות השנייה במשך שנים (מ-2014). כך, שהוא נושא באחריות ישירה ואישית לשוד משאבי הציבור וצפצוף ענק על החוק, שנעשה תחת אפו ובחסותו. מי שמתעניין בפרטים מוזמן לקרוא את המאמר הנוקב: "האם מותר לשדוד (או להשתמש ללא רישיון) במשאבי השידור של המדינה?". רכוש ממשלתי הפך להפקר ולמרמס בידי כוחות כלכליים, "מקורבים לצלחת", שניצלו ומנצלים את הכאוס הקיים בעולם התקשורת הישראלי, בחסות של מועצת הרשות השנייה. מעולם לא קיבלתי מענה מהמועצה הזו על כל שאלותיי בנושאים הללו. די ברור למה. 

ב. שמילה מימון. הרשימה כאן כל כך ארוכה, שיש צורך בשעות כדי לרכז את כל מה שהוא עשה, מאז שהוצנח לתפקידו במשרד התקשורת בתחילת העשור. באתר זה יש מעל ל-250 כתבות המפרטות את מיטב מעשיו והחלטותיו. כדי לחקור הכל ביסודיות, צריך חטיבה שלמה של חוקרים. לכן הפעם אתמקד רק בנושא אחד, וזה משותף לו וליו"ר מועצת הכבלים והלוויין וזה נמצא בסעיף ד בהמשך. כרגע נתעלם לכמה דקות מתרומתו לזכייה המפוקפקת של ערוץ 20 בהפקת "ערוץ הכנסת". 

ג. השר איוב קרא. אמנם הוא שר יחסית טרי, אבל הוא כבר הצליח לעשות כל כך הרבה שגיאות (ליתר דיוק, ספרתי בספירה מהירה עשרות שגיאות בקבלת ההחלטות שלו, מאז שמונה לתפקיד, כולל פעמיים חסות אישית לשירותים ללא רישיון ו"דאגה די מוזרה לדמי הכיס" של בעלי ערוצי הספורט, נושא מאוד מסריח, ובמיוחד הרצון שלו שהתאגיד יוציא את הכסף של משלמי המיסים כדי לרכוש זכויות שידור מהחברים של איוב קרא בערוצי הספורט הללו, או לעשות אתם הסכמי "בארטר" ללא מכרז, ולשדר את זה בחינם אצלם לצופים אבל ערוצי הספורט ישדרו ערוצים אחרים שיקבלו מהם - בכסף...). כך, שגם לגביו יש צורך בחטיבת חוקרים, למרות שמלאי, הבעיות שהוא קשור אליו, הוא די מינורי, מול המלאי של שמילה מימון, או זה של ד"ר יפעת בן חי-שגב.

ד. ד"ר יפעת בן חי-שגב. גם לגביה יש רשימה שלמה של עבירות לכאורה (בספירה ראשונית הגעתי למעל ל-100 פרשיות שונות), אבל כאן אני מעוניין להתרכז בדבר הכי חמור כיום הטעון חקירה: הסיוע האדיר, שהיא והמועצה, כולל מימון שמילה, שהוא חבר המועצה (וגם תקופה לא קצרה היה מ"מ יו"ר המועצה), נתנו לאיזה אזרח די אלמוני בשם שאול אלוביץ'. 

כל מה שכתבתי ואחרים כתבו על שלמה פילבר (המנכ"ל בנבצרות של משרד התקשורת), זה "כסף קטן" ליד "פעילותה הקטלנית" של יו"ר מועצת הכבלים והלוויין והמועצה שהיא עמדה ועומדת בראשה. מי שמתעניין בפרטים, מוזמן לקרוא את המאמר הנוקב, שפורסם לאחרונה באתר: "חייבים לחקור את הסיוע, שמועצת הכבלים והלוויין נתנה ל-Yes בניגוד לחוק". במאמר הזה יש "הרמת מסך" מעל ניסיון ההתחמקות של יו"ר מועצת הכבלים והלוויין מ"פרשת בזק-Yes-פילבר", מה שמחייב לא להפסיק את החקירה ולחשוף כיצד עברו (ויעברו גם בהמשך) כ-2 מיליארד ש"ח מהכיס של כולנו ל"דמי הכיס" של בעלי Yes (מישהו בשם שאול אלוביץ'), בסדרת תרגילים מאוד מפוקפקים, שנעשו במועצת הכבלים והלוויין.

משרד התקשורת (לרבות מועצת הכבלים והלוויין והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו) הצליחו בשנתיים האחרונות בנושא אחד בלבד: לדאוג לכך, ש"דמי הכיס" של אזרח די נחבא אל הכלים בשם שאול אלוביץ', יגדלו בכ-3 מיליארד ש"ח על חשבון הכיס של כולנו. כמיליארד ש"ח עברו במסלול של מנכ"ל המשרד ושות' מול בזק וכ-2 מיליארד ש"ח עברו ועוברים במסלול של מועצת הכבלים והלוויין מול Yes (נושא, שטרם נחקר כראוי). 

מוטב היה שהשר יעסוק כעת בדבר הכי חשוב למשרד התקשורת: פיטוריו (או השעייתו) של שלמה פילבר עד סיום ההליכים המשפטיים בעניינו ואיתור מנכ"ל ראוי למשרד התקשורת. 

לכן, הטיפול הכושל ברגולציית עולם התקשורת בישראל והטיפול הכושל וחסר האחריות של ראשי משרד התקשורת וגופי הסמך של המשרד בתחום שידורי הטלוויזיה בישראל, מחזקים את הצורך הדחוף בהקמת "רשות לתקשורת", רשות עצמאית, שתפעל לטובת הצרכנים ולא נגד הצרכנים ולטובת בעלי ההון וה"מקורבים לצלחת" של מקבלי ההחלטות, בניגוד מוחלט לחוק ולאחריות המוטלת על משרד ממשלתי חשוב ובעל כוח כלכלי עצום כלפי השחקנים הגדולים בשוק. 

 תמונה מוגדלת של ראשי משרד התקשורת. קרדיט לצלם: יוסי זליגר.
הפנים העגומות של המצולמים בתצלום הם לפני שהם קראו כתבה זו.