אגב חשיפת המסמכים (בלחץ של חבר איגוד האינטרנט - רפי הוידה) לקראת כינוס האסיפה השנתית של האיגוד ל-2017, התגלה, שאחרי שנים של תרגילים, מו"מ ארוך, השגות ועררים, מס הכנסה החליט, שפעילות איגוד האינטרנט היא פעילות עסקית לכל דבר. האיגוד יפנה לבית המשפט המחוזי במטרה לנסות ולמנוע את יישום ההחלטה הזו.
מאת: אבי וייס, 11.6.17, 08:30

חבר איגוד האינטרנט הישראלי (רפי הוידה, לשעבר המדען הראשי במשרד התקשורת וראש אגף הספקטרום במשרד), קיבל כמו כל חברי האיגוד (כמה מאות חברים בלבד) הזמנה לאסיפה הכללית של האיגוד (כאן) המתוכננת ל-26.6.17.

אולם, רפי הוידה גילה חיש מהר, שכמעט כל המסמכים, שחברי האיגוד אמורים לקבל לקראת האסיפה השנתית, אינם גלויים, והחל להיאבק לחשיפת המסמכים, מה גם שמדיניות האיגוד המוצהרת היא "לעבוד שקוף".

אולם מתברר, שהשקיפות הזו נעלמת, כשרוצים להסתיר דברים לא נעימים... .לכן, יש באתר טלקום ניוז לא פחות מ-186 מאמרים, שחושפים את ההתנהלות של איגוד האינטרנט הישראלי לאורך השנים, מה שהנהלת האיגוד מעדיפה, שלא תדעו. 

חלק גדול מהמסמכים, שרפי הוידה ביקש לחשוף לקראת האספה הכללית, אכן נחשפו. זאת, רק בעקבות פעילותו ופנייתו הנמרצת של רפי הוידה מול נשיאת האיגוד, פרופ' קרין נהון (בתמונה למעלה מימין). נמצאו במסמכים הללו חידושים מאוד מעניינים, והחידוש המעניין ביותר כרגע הוא נושא מרכזי ומהותי לעצם קיומו ופעילותו של איגוד האינטרנט הישראלי: האם האיגוד זו עמותה ציבורית - מלכ"ר [מוסד ללא כוונות רווח] הפועל לתועלת הציבור (לכן עמותה מהסוג הזה פטורה מרוב המיסים, למשל פטורה ממע"מ), או שהוא עסק כלכלי, שצריך לשלם מיסים כמו כל כל עסק כלכלי בישראל. 

הנושא של אי תשלום מיסים ע"י איגוד האינטרנט הישראלי, למרות שהוא מתנהל כעסק ככל דבר ועניין מיום הקמתו (ועוד עסק כלכלי די מוזר, בלשון המעטה, שמפזר את כספי הציבור לקבוצה קטנה של "מקורבים לצלחת" ולמטרות לא נחוצות ומיותרות, תוך הטעייה שיטתית של הכנסת והטעיית השר יריב לוין), הנושא הזה (של הסכסוך מול רשות המיסים), נחשף על ידנו בשנים האחרונות כמה פעמים (למשל: כאן, כאן וכאן).

כך, אחרי מספר שנים של תמרונים משפטיים, תרגילים פיננסיים אין סופיים וחשבונאיים, רשות המיסים הגיעה להחלטה סופית ומסכמת: איגוד האינטרנט חייב לשלם מיסים כמו כל עסק והוא חייב לרשות המיסים כ-1.9 מיליון ש"ח כחובות עבר.

אולם, בדיון מאוד מוזר (המצוי כאן), נחשף אגב דיון בממצאי מבקר האיגוד ל-2016, שהוועד המנהל של האיגוד החליט בסתר להמשיך במאבק משפטי נגד רשות המיסים בבית המשפט המחוזי, במקום להסיק את המסקנות הנכונות מההחלטה הזו של רשות המיסים. 

לכן, שלחתי לאיגוד האינטרנט את השאלה הבאה:
"רשות המסים קבעה כי פעילות האיגוד היא עסקית ומחייבת תשלום מס בגובה של כ-1.9 מיליון ₪. 
בכוונת האיגוד לערער על כך בבית המשפט המחוזי בירושלים. מדוע? האם הקביעה של רשות המיסים אינה נכונה ולמה?"

תגובת איגוד האינטרנט הישראלי:
"עמדת הוועד המנהל של איגוד האינטרנט בנושא, הנתמכת בעמדת יועציו המשפטיים, היא כי קביעתו של מפקח מס ההכנסה לפיה האיגוד אינו עומד בדרישות סעיף 9(2) למס הכנסה, הינה מוטעית מיסודה, והאיגוד מערער על כך לבית המשפט".

כלומר: האיגוד ימשיך עם התמרונים המשפטיים וימשיך ב"תרגילי משיכת זמן", כדי להמשיך בקיומו והתנהלותו המופקדרת בכספי הציבור (המגיעים מכרבע מיליון בעלי דומיינים הקיימים בישראל). 

לתשומת לב המתעניינים: פקודת מס הכנסה סעיף 9 (2) דן בפטורי מס ואיך מקבלים אותם. מעשית, שר האוצר לא אישר את ''מרשם שמות המתחם בישראל'' המנוהל ע''י איגוד האינטרנט הישראלי כ''מטרה ציבורית'' הראויה לפטור ממס. הוא (שר האוצר) כמובן צודק בגישתו זו, מכל נקודת מבט איך שלא נסתכל על הסוגיה הזו. 

במקביל, רפי הוידה הפנה את הצעת החוק שיזם (בשת"פ עם ח"כ נחמן שי) למיסוד הטיפול ברישום דומיינים בישראל לשר התקשורת החדש איוב קרא (בתמונה משמאל, הפנייה לשר מצויה כאן), וכן לשרה גילה גמליאל, השרה לשיוויון חברתי, שעומדת מאחורי תוכנית "ישראל דיגיטלית'', שתונח לאישור הממשלה ביום א' הקרוב, ה-11.6.7.

לדברי רפי הוידה, קידום ''הסדרת מרשם שמות המתחם בישראל'' הוא נדבך חשוב והכרחי בקידום ''תוכנית ישראל דיגיטלית''. פרטי הצעת החוק מצויים כאן, ודברי רקע להצעת החוק והסברים מצויים כאן, למתעניינים בנושא. למעשה, זה הפתרון היחיד לכאוס ולחוסר הבסיס החוקי בהתנהלות איגוד האינטרנט הישראלי (בשונה מהנעשה בעולם).  

דוגמה קטנה להמחשה: המרשם הדני הפועל עפ"י חוק  (כמו ברוב העולם המערבי). בדנמרק יש פחות תושבים מישראל (בדנמרק כ-6 מיליון תושבים מול כ-8.7 מיליון תושבים בישראל) ומספר שמות המתחם בדנמרק הוא כמעט פי 6 מאשר בישראל, כ-1.4 מיליון דומיינים לעומת כ- 250 אלף בישראל. הכל מתחיל ונגמר ברגולציה נכונה, שקיפות, תמחור נכון ושקוף והשקעת הכסף של ההכנסות מהדומיינים לטובת הציבור, ולא לטובת "המקורבים לצלחת" למטרות סרק. מדובר בכשל שוק מתמשך, שלא זוכה לתיקון והוא חלק בלתי נפרד מהכאוס והפיגור העמוק של שוק התקשורת הישראלי.