עיונים בדו"ח פילבר לאסדרת שוק השידורים: עידוד לתחרות לצד סכנה לאיכות העיתונות הטלוויזיונית
מאת: עו"ד אבי רימון, 4.8.16, 07:30
 
עיונים בדו"ח מנכ"ל משרד התקשורת ("דו"ח פילבר") לאסדרת שוק השידורים, שממליץ לשנות בצורה מהותית את הרגולציה החלה בשוק השידורים האודיו-ויזואליים (שוק שידורי הטלוויזיה, לרבות על רשת האינטרנט).
 
לפני כחודש פורסם דו"ח ועדה בראשות מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, לבחינת שוק השידורים בישראל. הדו"ח ממליץ לשנות בצורה מהותית את הרגולציה החלה בשוק השידורים האודיו-ויזואליים: באינטרנט, בערוצים המסחריים ובפלטפורמות הרב ערוציות. אסקור חלק מהמלצות הועדה.
 
הוועדה מבקשת לעודד תחרות בשוק השידורים, ולכן מציעה לבצע שינויים מקיפים באסדרה הקיימת, תוך שמירת על חובת מימון הפקות המקור. אולם, יחד עם זאת, היא אינה מקילה בצורה ראויה בחובותיהם של ערוצים 2 ו-10, שנחשפים לתחרות מצד מתחרים חדשים, שמוטלות עליהם חובות מופחתים בהרבה. מכאן נוצרת סכנה מהותית לאיכות הסיקור החדשותי והתחקירי בישראל.
 
רישוי ספקי תכנים גם באינטרנט
הועדה סבורה, שיש להטיל חובת רישוי גם על ספק של תכנים, (שהספק יזם העלאתם), ברשת האינטרנט, ככל שנתח ההכנסות שלו בשוק גבוה מ-10% מנתח ההכנסות של כלל הספקים בעלי הרישיון. על ספק בשיעור זה יחולו חובות בסיסיים בעיקר בתחום הצרכני לרבות הגבלת תוכן שיווקי. ספק, שבמשך 3 שנים רצופות, שומר על רמת הכנסות זו, יחויב בהשקעה ובהצגה של הפקות מקור.
 
באופן תקדימי, ממליצה הוועדה להטיל חובת רישוי על מי שפעיל ברשת האינטרנט, ובמשמע, גם על חברות זרות. יחד עם זאת, חובת הרישוי תחול רק על מי ששידוריו מיועדים בעיקרם לציבור בישראל. הוועדה ממליצה על מספר מבחנים כדי לקבוע את הישראליות של תכני הספקים: מרכזיותה של השפה העברית בשידורים, תוכן הפרסומות, התאמת מתכונת השידורים ועוד. באופן זה יתכן, ששידורים של Netflix או של רשתות אמריקאיות ובינלאומיות אחרות, בעיקר בשיטת ה-VOD, לא ייחשבו לישראליים רק בשל כך שהם זמינים בישראל או מתלווה אליהם תרגום בעברית.
 
דיון דומה מתנהל באזורים נוספים בעולם, עם תחילת השיווק הגלובלי של Netflix ודומותיה (iPlayer של ה-BBC ו-Fire TV של Amazon). כל אלה מחלישים את בעלי הפלטפורמות המסורתיות וההפקות המקומיות ומעצימים את המפיקים ויצרני התכנים הבינלאומיים. הנציבות האירופית הודיעה לפני כחודשיים, שבכוונתה להטיל על Netflix ודומותיה חובת מימון של סרטים אירופאים ויוזמה דומה הועלתה אף באוסטרליה. אינדונזיה הרחיקה לכת וחסמה את Netflix בטענה, שאיננה מצייתת לכללי התכנים האינדונזיים ואינה משלמת מיסים במדינה.
 
רישוי עסקים באינטרנט מעורר קשיי אכיפה רבים, שכן הגישה אל תושבי ישראל באינטרנט פתוחה לכל דכפין בכל מקום בעולם. לפיכך, לא ברור כיצד המדינה תפעל מול ספקים בינלאומיים, שישדרו תוכן ישראלי ולא ישתפו פעולה עם החקיקה העתידית. (תודה לג. ד. על ההערה).
 
הוועדה, על כן, מזהה את המעבר הטכנולוגי ומעוניינת לשמור על האינטרס הצרכני ועל טיפוח יצירה המקורית הישראלית בתחום. יחד עם זאת, היא נוקטת בגישה פחות ליברלית מזו של "ועדת שכטר", שלא עמדה על קיום חובת רישוי של ערוצים אלה, אלא על חובת רישום. לא מן הנמנע, שבסופו של תהליך תהא חזרה למודל הרישום.
 
חובת מכירת שידורי ספורט והפקות מקור
למרות הטלת החובות על הספקים דרך רשת האינטרנט, מעוניינת הוועדה בהצלחתם, כדי לצור תחרות מול הוט ויס, ועל כן, מבקשת להסיר את החסם המהותי ביותר והוא: הגישה אל שידורי הספורט.
 
הוועדה ממליצה לחייב את ערוצי הספורט למכור שידורים מרכזיים שלהם במחיר שוויוני לכל ספק. יחד עם זאת, ערוצים אלה יוכלו לדרוש תשלום מינימום. מדובר, ככל הנראה, בהסדר הסבוך ביותר, שהוועדה ממליצה עליו, והצלחתו מותנית בפרטים הקטנים. כמו כן, הוועדה המליצה על החלת חובת מכירה ביחס להפקות מקור לאחר 3 שנים משידורן המקורי.
 
השקעה בהפקות מקור ובחדשות
בתחום הפקות המקור, שהיא נקודה רגישה מאוד של הערוצים המסחריים, המליצה הוועדה להקפיא את היקף ההשקעה הנומינלית ולחלקו בין הערוצים המסחריים, הפלטפורמות והספקים בהתאם לנתח השוק שלהם. זאת, בעוד שהוועדה המליצה, שחובת ההשקעה בשידורי החדשות של הערוצים המסחריים (2 ו-10) תפחת בהדרגה ל-1/3! מסכום ההשקעה דהיום - זו המלצה מדאיגה.
 
ערוצים מסחריים חדשים
הוועדה ממליצה להטיל רגולציה מקלה על בעלי ערוצים מסחריים חדשים כדי לצור תחרות מול ערוצים 2 ו-10. ערוצים אלה הביעו תרעומת, שיש מקום להטות את האוזן אליה. מדובר בערוצים, שאינם רווחיים, שעוגת הפרסום שלהם באופן טבעי הצטמקה בשל עולם האינטרנט, בעוד שחובות ההשקעה שלהם לא השתנו בהתאם. מצב דברים זה של ריבוי החובות החל עליהם, תמורות לא חיוביות מבחינתם בעולם המדיה והגברת התחרות בלא שינוי מהותי ביותר של החובות של הערוצים ובלא הטלת חובות דומים על המתחרים, נראה כלא מאוזן.
 
התרומה הגדולה ביותר של הערוצים המסחריים לציבור היא דווקא בתחום החדשות והתחקירים. לטעמי, בתחום הפקות המקור, יש תחרות רבה מצד הוט ויס, וערכן הסגולי של תוכניות המקור לציבור, לדעתי, נמוך יותר מערכו של סיקור ותחקיר חדשותי אמין ומעמיק. אולם, דווקא בהיבט זה, מוכנה הוועדה להפחית בצורה רדיקאלית את חובות הערוצים.
 
סיכום
טוב עשתה הוועדה כאשר החליטה לטפל בכל שוק השידורים כמקשה אחת. בעולם, שבו היכולת לשדר אינה בגדר משאב מוגבל וכאשר הוועדה ממליצה על הסרת חסמים ועידוד תחרות, חשוב, שהוועדה תגדיר קודם כל מה היא רוצה להבטיח, שאין השוק החופשי יכול להבטיח. כלומר, עליה להגדיר את החובות על השחקנים ובהתאם לכך, להגדיר את האמצעים להשגת החובות, מידתם ואת ההגנות הניתנות לשחקנים כדי שיוכלו לקיים עסק ריווחי תחת משטר החובות. בהעדר איזון לא רק שקשה לקיים את החובות, אלא אף איכות השירות מדרדרת. הוועדה לא עבדה במתודה זו. סביר, שבחינה יותר שיטתית הייתה מביאה לידי מסקנות שונות ביחס לשידורים המסחריים.
 
מאת: עו"ד אבי רימון, אוגוסט 2016.
מומחה לתחום רגולציית עולם התקשורת.
www.rimonlaw.co.il